מחלוקת בין שתי אגודות שיתופיות בקיבוץ נערן
מחלוקת קשה בין שתי אגודות שיתופיות- התושבים הקהילתיים וחברי הקיבוץ, אשר דרו בכפיפה אחת בקיבוץ נערן, גרמה לדרישה הן מצד חברי הקיבוץ והן מצד התושבים הקהילתיים לסילוק ידם של האחרים. בפסק הדין, ש
חברי קיבוץ נערן על פי תעודות הרישום של הקיבוץ כאגודה שיתופית הינם ברי רשות במקרקעין. לעומתם דורשים התושבים הקהילתיים מבית המשפט הצהרה כי קיבלו מן הקיבוץ זכות רישיון להתיישבות במקרקעין. מכאן
השופט
מתיישבי היישוב הקהילתי ציפו וקיוו שבית המשפט, משיקולים של צדק לא יאפשר לחברי הקיבוץ להתנער מן הרשיון שנתנו ובכך ימנע תוצאות בלתי הוגנות ובלתי צודקות. עוד קיוו המתיישבים כי בית המשפט יכיר בזכויותיהם הקנייניות בנכסי הקיבוץ ואף לא ייתן לחברי הקיבוץ לחזור בהם מהתחייבותם למתן
הרישיון במקרקעין.
עם זאת, ציפיותיהם ותקוותיהם של חברי היישוב הקהילתי לא התגשמו. בית המשפט קבע לבסוף שבנסיבות המקרה, על אף שאין להצהיר על היעדר זכויות חוזיות בנכסי הקיבוץ של המתיישבים הקהילתיים, יכולים היו חברי הקיבוץ לחזור בהם מהתחייבותם למתן הרשיון בהודעה חד צדדית. יותר מכך, גם אם התנהגות הקיבוץ יצרה אצל המתיישבים הקהילתיים ציפיות חוזיות כאלו ואחרות לגבי זכויותיהם הקנייניות בנכסי הקיבוץ הרי שאין זה אומר שכיום הדבר מונע את סילוק ידם של חברי היישוב הקהילתי.
[1][1] תא 7469/05 (מחוזי ירושלים), יישוב קהילתי בשמת נערן ואח' נ' אגודת קיבוץ נערן ואח'
[3][2] ע"א 602/84 יוסף ריבוא ואח' נ' אברהם גל ואח'