מיגון קיבוצים השוכנים בקרבת רצועת עזה

בעתירה זו ביקשו יעקב בוגין ו-10 אח' לחייב את מדינת ישראל להתחיל לאלתר בבניה של מרחבים דירתיים ממוגנים (ממ"דים) בקיבוצים המצויים בטווח של עד 4.5 ק"מ מגדר המערכת המקיפה את רצועת עזה, ולחילופין, ליתן לתושבי הקיבוצים האמורים לבנות את הממ"דים על חשבונם תוך מתן ערבויות מדינה להחזר הכספים.

בהתאם להמלצת בג"צ, נושא העתירה נידון מחדש בממשלה וביום 7.12.08, קיבלה המדינה את החלטה מס' 4316 לפיה נקבע:

1.      אישור תקצוב השלבים הנותרים בתוכנית המיגון בדירות ומגורים בישובים השוכנים בטווח של עד 4.5 ק"מ מגדר המערכת המקיפה את רצועת עזה.

2.      משרד הבינוי והשיכון נושא באחריות הכוללת לביצוע תוכנית המיגון.

3.      משרד האוצר יעביר למשרד הבינוי והשיכון תקציב בהרשאה להתחייב באופן מיידי לצורך מימון השלמת ביצוע תכנית המיגון.

4.      משרד הבינוי והשיכון יבצע את מיגון בתי התושבים במסגרת התקציב הנתון על בסיס סדרי עדיפויות שיוגדרו לו על ידי פיקוד העורף.

5.      ועדת יישום התכנית בראשות מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, תתכנס פעם בחודש ליישום התכנית, הסרת חסמים, מעקב ובקרה.

6.      להטיל על שר הפנים לפנות לגורמי התכנון ולרשויות המקומיות הרלבנטיות ולהנחותם לפעול לקידום ולמתן עדיפויות לתהליכי מתן היתרי בנייה.

בתגובת יעקב בוגין והעותרים להחלטת הממשלה, צוין כי בהודעת הממשלה על קבלת ההחלטה, נענתה המדינה למבוקש בעתירה, עם זאת, סברו העותרים כי אין למחוק את העתירה. העותרים ביקשו ליתן תוקף של פסק דין להודעת המדינה, וכן לקבוע מנגנון למעקב אחר ביצוע החלטת הממשלה, בדרך של מתן הוראה למדינה לדווח ארבע פעמים בשנה בדבר התקדמות תכנית המיגון וזאת במסגרת ההליך בעתירה זו. העותרים נימקו בקשתם זו בטענה כי "אין להם אפשרות אכיפה" אחרת. כן ביקשו לחייב את המדינה בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין.

בהודעה מיום 1.1.2009 הודיעו העותרים כי הם מסרבים למחוק את העתירה.

בג"צ פסק:

דין העתירה להימחק לאור החלטת הממשלה שייתרה את העתירה. הסעד הראשון שנתבקש בעתירה – בניית ממ"דים בקיבוצים המצויים בטווח של עד 4.5 ק"מ מגדר המערכת המקיפה את רצועת עזה – נענה למעשה עם קבלת החלטת הממשלה.

בנסיבות אלה, קבע בית המשפט, אין עילה למתן צו על תנאי בעתירה, וממילא אין עילה למתן צו מוחלט, אף לא בדרך של מתן תוקף של פסק דין להחלטת הממשלה וללוחות הזמניים שנקבעו בה. העתירה התייתרה, ודינה להימחק.

נותר במחלוקת עניין אחד: בקשת העותרים לקביעת "מנגנון" למעקב אחר ביצוע החלטת הממשלה.

בג"צ קבע כי אין זה מתפקידו לקיים מעקב אחר ביצוע החלטות ממשלה או פסקי דין הניתנים על ידו. וודאי שנוכח האמור בהחלטת הממשלה, הקובעת בעצמה מנגנון מעקב לביצוע, אין מקום שבית המשפט יקבע מנגנון מעקב חלופי מטעמו במקום מנגנון המעקב שקבעה הממשלה עצמה.

זאת ועוד, קבע בג"צ כי אין בידיו מידע ונתונים כלשהם שעל בסיסם ניתן לשקול מהו לוח הזמנים הסביר לביצוע המיגון, בהינתן סדר הגודל של הפרויקט ושיקולים נוספים. מכאן שאין בפני בג"צ תשתית עובדתית מספקת שיהיה בה כדי להורות לממשלה, בצו, לפעול לפי לוח זמנים אחר מזה שקבעה בהחלטתה. לכן, גם מטעם זה יש לדחות את בקשת העותרים למנגנון מעקב חלופי.

לסיכום:

משנתקבלה החלטת הממשלה הנותנת מענה לסעד שנתבקש בעתירה, העתירה נתייתרה ודינה להימחק.

על יסוד האמור העתירה נמחקה.

בית המשפט לא ראה מקום לפסוק הוצאות משפט.

ניתן ביום 8.1.09 בפסק דינה של השופטת נאור ובהסכמתם של השופטים ג'ובראן ודנציגר.