מתקני ה"טארקר" המפיקים חשמל באמצעות אנרגיה סולארית שהוקמו במושב עין איילה ימשיכו לפעול עד להכרעה בעתירה העיקרית שהגיש המינהל כנגד הקמתם
בני הזוג עופרה ויעקב גרטל, הגישו לועדה המקומית לתכנון ובניה חוף הכרמל בקשה למתן היתרים לבניית מתקנים להפקת חשמל בחלקתם במושב עין איילה, וקיבלו אישור מהועדה. המדובר הוא במתקנים המכונים "טראקר", שהינם למעשה מערכת לייצור חשמל, הממירה אנרגיה סולארית לאנרגיה חשמלית.
מינהל מקרקעי ישראל מחוז חיפה הגיש עתירה בה נתבקש ביהמ"ש להצהיר, כי ההיתרים שקיבלו בני הזוג הינם מחוסרי תוקף, משום שניתנו מבלי שהמינהל הודיע על היעדר התנגדותו למתן ההיתרים, וזאת בניגוד לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), בהן נקבע, כי לא יינתן היתר בנייה על מקרקעי ישראל, אלא אם המינהל הודיע על היעדר התנגדותו למתן ההיתר.
במסגרת העתירה, הגיש המינהל בקשה לצו ביניים, ובה נתבקש ביהמ"ש להורות לועדה המקומית שלא ליתן לבני הזוג את ההיתרים המבוקשים. הדיון שלפנינו הינו בבקשה זו.
כאמור, טוען המינהל, כי ההיתרים ניתנו שלא כדין, ועל כן לא ניתן לבנות מכוחם וכל בנייה שנבנתה מכוחם דינה הריסה. עוד מוסיף המינהל, כי ההיתרים ניתנו בניגוד להוראות הסכם השכירות בינו לבין שוכרת המקרקעין, מושב עין איילה, אשר בני הזוג הינם ברי רשות במקרקעין מטעמה, ובניגוד למדיניות המינהל ביחס לשימוש במקרקעין להפקות אנרגיה סולארית, כפי שזו באה לידי ביטוי, בין השאר, בהחלטה 1254 של מועצת מקרקעי ישראל.
מעבר לכך, טוען המינהל, כי סיכויי העתירה טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, בין היתר, מאחר והנזק הציבורי מחיבור והפעלת המתקן הלוקה בחוסר חוקיות הינו רב, ועל כן יש ליתן צו ביניים אשר יורה על שמירת המצב כפי שהוא קיים בעת הגשת הבקשה עד למתן פסק הדין בעתירה.
מנגד, טוענים בני הזוג, כי פעלו בתום לב לקבלת האישורים ואף קיבלו אותם, והוסיפו, כי אם ייאלצו לחכות את החודשים עד להכרעה בעתירה, הם יצטרכו להחליף רכיבים ויכול להיגרם נזק בלתי הפיך למתקנים. כן נטען, כי המינהל פעל בשיהוי, וכי יש לראות את טובת הציבור בייצור חשמל אלטרנטיבי באנרגיה ירוקה.
בית המשפט בחן את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו לעיונו, והגיע למסקנה כי אין מקום, במקרה זה, להשאיר את צו הביניים בתוקפו.
על בית משפט הדן בבקשה לצו ביניים לבחון שני עניינים: סיכויי העתירה להתקבל; ומאזן הנוחות; בענייננו – לעניין סיכוי העתירה, אין להתעלם מכך שהמינהל מעלה טענות הראויות לדיון באשר לצורך בקבלת אישור המינהל להתקנת המתקנים, אך יחד עם זאת, גם בני הזוג מעלים טענות ראויות לבחינה, בכל הנוגע לפעולתם על פי הדין, לסבירותה של החלטת הועדה המקומית, ובאשר לשאלה האם היעדר הסכמת המינהל למתן ההיתרים מצדיק את ביטולם לאחר שכבר ניתנו. כך שלא ניתן לומר, כי על פניו אין בסיס לטענות בני הזוג, הן טענותיהם הדיוניות והן הטענות לגופו של עניין.
בנוסף, השיקול העיקרי בענייננו הוא מאזן הנוחות, ובנסיבות העניין הוא מוטה לטובתם של בני הזוג, שכן נראה כי הם פנו כדין לשם קבלת היתר למתקנים ואף קיבלו היתרים והועדה המקומית, כך שאף אם שגתה הועדה לא ברור מאליו כי בני הזוג צריכים להיפגע, תוך שפעולתם נעשתה, כך לכאורה, בתום לב.
בסופו של דבר, באיזון בין החשש מהנזק הכספי הרב העלול להיגרם לבני הזוג לבין הפגיעה באינטרס הציבורי של אכיפת חוקי התכנון, שהיא מצומצמת במקרה זה, כיוון שאין מדובר במקרה הרגיל של פעולה מכוונת שלא כדין, אלא לכל היותר בטעות או בפרשנות מוטעית שנתנה הועדה המקומית לדין החל בעניין זה, נוטה מאזן הנוחות לעבר בני הזוג, כך שיש לבטל את צו הביניים.
