נדחתה עתירה לביטול מכרז למתן שירותי פינוי אשפה שפרסמה המועצה האזורית אשכול
נגב אקולוגיה מבקשת מביהמ"ש להורות על ביטולם של תנאי סף או לחילופין להורות על שינוי תנאי הסף, במכרז פומבי של המועצה האזורית אשכול למתן שירותי פינוי אשפה, גזם וגרוטאות בתחומי המועצה, בשל פגמים רבים הנופלים בהם, כדלהלן:
1. יום עסקים אחד לפני המועד האחרון להגיש הצעות, הוסיפה המועצה תנאי סף חדש למכרז, הדורש הצגת רישיון קבלן שירותים בהתאם לחוק. לטענת נגב, תנאי זה פסול הואיל ואין לכך רלוונטיות לעבודת המכרז, בהתאם להודעה שהוציא משרד הכלכלה לפיה הכללת פעילותן של חברות שירותי תברואה ופינוי אשפה בתחום הניקיון לא תחול על פעילות המחייבת בעיקר שימוש בציוד מכני.
2. נקבע כי על הקבלן לשלם לעובדיו את תנאי השכר הנקובים בחוק "העסקת עובדים ע"י קבלני שירות בתחומי השמירה והניקיון בגופים הציבוריים", אולם לטענת נגב, השירותים נשוא המכרז אינם דורשים רישיון "קבלת שירות", ועל כן בענייננו אין כל תחולה לחוק דנן.
3. נדרש מכל משתתף להוכיח שבמועד הגשת ההצעות יש בבעלותו, או בליסינג על שמו כמות מסוימת של משאיות לשם ביצוע העבודות נשוא המכרז. לטענת נגב, אין זה ענייני לדרוש מהמשתתפים להחזיק ברשותם משאיות לפני שידוע אם יזכו בביצוע העבודות, ואין מדובר בתנאי סף האומד כושר אובייקטיבי לביצוע העבודות שכן לפי תנאי המכרז ניתן לעמוד בתנאי הסף ע"י הצגת חוזה ליסינג לאספקה עתידית של משאיות. עוד טוענת נגב, כי מספר המשאיות שעל המשתתף להציג לשם עמידה בתנאי הסף גבוה פי שלושה ממספר המשאיות הדרוש לשם ביצוע העבודות לפי ההסכם שערכה המועצה.
כמו כן, לטענת נגב, כשבוע לאחר שנערך מפגש קבלנים במסגרתו התאפשר למשתתפים פוטנציאלים להעביר שאלות הבהרה בקשר למכרז, העבירה נגב מכתב ובו דרישה לבטל או לשנות את תנאי הסף בעניין המשאיות, אולם כבר למחרת השיבה המועצה כי חלף המועד לשאלות הבהרה וזאת מבלי להשיב עניינית לטענותיה.
בתשובתה של המועצה לעתירה, טוענת המועצה כי נגב הגישה עתירה זו בשיהוי ניכר היות והגישה את מכתבה יום לאחר תום המועד לשאלות ההבהרה, ואת העתירה הגישה יום עסקים אחד בלבד לפני מועד פתיחת ההצעות במכרז.
בנוסף טוענת המועצה, כי היה על נגב לצרף לעתירה את המציעות הנוספות במכרז, שהינן רלוונטיות לעתירה ויכולות להיפגע מקבלתה.
עוד מוסיפה המועצה, כי נגב לא עמדה בתנאי הסף של בעלות או חכירה של משאיות כמפורט במכרז, וכי המועצה לא סטתה מעקרונות היסוד של ניהול מכרז תקין בדרישה זו הן בשל חשיבות הדרישה בשל אופי העבודות נשוא המכרז, והן בשל העובדה כי בעלות או חכירה על משאיות מלמדת על ניסיון.
לבסוף טוענת המועצה כי תנאי הסף לפיו על המציע להחזיק ברישיון קבלן שירות מתיישב עם חוק העסקת עובדים, שכן תחום פינוי האשפה מפורט כאחד מתחומי ענף הניקיון, וכי הנחיית משרד הכלכלה סותרת חקיקה ראשית ומשכך פסולה. לחילופין טוענת המועצה, כי אף אם ההנחיה תקפה הרי שאין הדבר מונע מהמועצה לדרוש כתנאי סף כי המציע יהיה קבלן שירות.
דיון והכרעה
ביהמ"ש התייחס לארבע שאלות העומדות במחלוקת:
א. האם העתירה הוגשה בשיהוי.
ב. האם חלה חובה על נגב לצרף את יתר משתתפי המכרז כמשיבות לעתירה.
ג. האם תנאי הסף בנוגע לדרישת הבעלות או חכירה על המשאיות הינו סביר.
ד. האם ראשית הייתה המועצה לקבוע כתנאי את הדרישה כי המציע יהיה קבלן שירות.
לעניין השיהוי- ביהמ"ש חילק את הדיון לשני חלקים; הראשון, באשר לטענת השיהוי בהגשת שאלות ההבהרה, שביחס אליו קבע ביהמ"ש, כי לא מדובר בשיהוי בהתחשב במאמצים שנעשו ע"י נגב בתקופת השיהוי להסדיר את העניין עם המועצה. השני, באשר לטענות הנוגעות לתנאי הסף במכרז, קבע ביהמ"ש כי היה שיהוי בנסיבות העניין, שכן היה על נגב להשיג על כך מיד עם פרסום המכרז ולא הייתה הצדקה להמתין להבהרות בקשר לכך.
לעניין צירוף יתר משתתפי המכרז כצד לעתירה- ביהמ"ש מציין כי אמנם לפי החוק כל מי שעלול להיפגע מקבלת עתירה מנהלית יהיה צד לה, אך במקרה דנן הגישה נגב בקשה לצרף מציעות אחרות במכרז לעתירה, ולכן לא קיבל ביהמ"ש טענה זו.
לעניין תנאי הסף- ביהמ"ש מציין את ההלכה הפסוקה הקובעת, כי כאשר נדרשת במפורש בעלות בכלי רכב או בציוד, לא ניתן להסתפק בזכויות פחותות מבעלות, ועל המציע עצמו להיות הבעלים של כלי הרכב או הציוד, וכי לאור השיקולים העומדים בבסיס דרישה זו ושפורטו ע"י המועצה בתשובתה, קבע ביהמ"ש כי תנאי זה הינו סביר. בכל אופן, מבהיר ביהמ"ש, כי מאחר והתקבלה טענת השיהוי בהקשר לתנאי הסף, הרי שהיה על נגב לפעול בשלב מוקדם יותר.
לעניין רישיון קבלן שירות- ביהמ"ש קבע כי על אף שדרישה זו פורסמה רק יום עבודה אחד לפני המועד האחרון להגשת הצעות, הרי שדרישה זו הייתה קיימת בין כה וכה בהתאם לחוק העסקת עובדים, לפיו קבלן שירות מוגדר כמי שעיסוקו בתחום הניקיון, ועל יסוד ההנחה כי פינוי אשפה הוא אחד מתחומי ענף הניקיון.
לאור כל האמור לעיל, דחה ביהמ"ש את העתירה וקבע כי על נגב לשלם למועצה הוצאות ושכ"ט עוה"ד בסך 10,000 ₪.
ניתן ביום ט' בטבת תשע"ה, 31 בדצמבר 2014, בהעדר הצדדים.
