נדחתה עתירת הועד המקומי של מושב רגבה, כנגד סלילת כביש גישה זמני לאתר הטמנת פסולת, עברון, שיעבור בסמוך לבתי המגורים של המושב
הרקע
באוגוסט 2010, החליטה הועדה המקומית לתכנון ובנייה חבל אשר, לאשר את בקשת משרד התחבורה לקבלת היתר בנייה לכביש גישה זמני לאתר הטמנת הפסולת עברון, עד שתושלם סלילתו של כביש 859. במהלך השתשלשות הדברים, עובר לקבלת ההחלטה, נקבע, כי יש לצמצם את המפגעים מכביש הגישה הזמני ככל שניתן, כך למשל, יש להפנות את הקירות האקוסטיים אל עבר כל בתי המגורים, ובכלל זאת, גם בצד הכביש הפונה אל מושב רגבה.
הועד המקומי של מושב רגבה, עתר כנגד החלטה זו, בין השאר, מכיוון שהזמני לעיתים קרובות הופך לקבוע, שהרי סלילתו של כביש 859 מתמהמת, וכן לאור העובדה שכביש הגישה הזמני עובר מצפון לבתי המגורים של המושב ודרך שטחי תעשייה וחקלאות של המושב, וקיים חשש שסלילת הכביש תפגע באיכות חייהם ואורח חייהם של התושבים. כן נטען, שהועדה חרגה מסמכותה כאשר אישרה את הבקשה להיתר, ללא שקיבלה תסקיר עדכני של השפעה על הסביבה, ובכך שנמנעה מלקבוע הנחיות ברורות למניעת מפגעים ומטרדים. לבסוף נטען, כי ההחלטה אינה סבירה, ועלולה לגרום לתושבים נזק בלתי מידתי.
משרד התחבורה טען, כי דין העתירה להידחות על הסף מחוסר סמכות עניינית, שכן מקום העתירה הוא בערר לוועדת הערר, בהתאם לחוק התכנון והבנייה. בנוסף נטען, כי ההחלטה אינה מהווה סטיה מתוכניות המתאר התקפות, ומדובר בהחלטה סבירה ומידתית.
דיון והכרעה
כהערה מקדימה הבהיר בית המשפט, כי אין זה מתפקידו להחליף את שיקול דעתם של גופי התכנון. מעבר לכך, בית המשפט סבר, כי דין העתירה להידחות, שכן לא נפל כל פגם בהחלטת ההיתר, המצדיק התערבות שיפוטית. לפיכך, בית המשפט לא נדרש לדון בטענות הסמכות העניינית.
ראשית, קבע בית המשפט, כי אין מניעה שעל כביש החוצה שטחים שונים, יחולו מספר תוכניות מפורטות שונות, שתאפשרנה לשלב את הכביש בהתאם לצרכים של כל שטח ושטח.
שנית, הבהיר בית המשפט, כי תוכנית בינוי איננה תוכנית הקבועה בדין, ואין כל מניעה מלראות בתוכנית ההגשה שצורפה לבקשת ההיתר, כקובעת הוראות עיצוב כנדרש מתוכנית הבינוי.
שלישית, נדחתה טענת הועד המקומי, כאילו הועדה לא דאגה להבטיח את איכות החיים של התושבים המתגוררים בסמוך לכביש. בית המשפט סבר, כי הועדה הקדישה לכך רבות, כולל אישורים מגופים שונים האמונים על שמירת איכות חיי התושבים. זאת ועוד, הצורך בהפעלת המטמנה אינו שנוי במחלוקת, והבטחת דרכי גישה ראויות למטמנה, מצדיקים פגיעה מסויימת בפרט למען הכלל.
סיכום
בית המשפט דחה את העתירה על כל חלקיה, והועד המקומי של מושב רגבה נדרש לשלם למשיבים, שכנגדם הגיש את העתירה, הוצאות בסך כולל של 37,500 שקלים חדשים.
ניתן ב- כ"ה אב תשע"א, 25 באוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.
