נדחתה עתירת מושב רגבה ומועצה מקומית אל-מזרעה כנגד החלטת משרד התחבורה לסלול בקרבתו גישה לאתר הטמנת פסולת "עברון"

עניינה של עתירה זו בהסדרת דרך גישה חדשה לאתר הטמנת פסולת "עברון" הממוקם דרומית-מזרחית לקיבוץ עברון.הגישה למטמנה נכון להיום הִנה באמצעות דרך המגיעה למטמנה מכיוון מערב, דרומית לקיבוץ עברון, אשר עוברת במתחם "אחוזת מזרעה" – אתר קדוש לבהאיים. מדי יום עוברות בה כ-80 משאיות המובילות אשפה למטמנה. לדברי המדינה, בדרך הקיימת ישנם עיקולים הגורמים לסיכונים בטיחותיים, שבהם כבר התהפכו מספר משאיות בדרכן אל המטמנה.

בכוונת המדינה לסגור את הדרך הקיימת, ולסלול דרך גישה חדשה למטמנה, בהתאם לתכנית המתאר שמכוחה פועלת המטמנה.דרך זו מתבססת על כביש 859. אולם, הואיל וכביש 859 טרם נסלל, קובעת תכנית המטמנה דרך גישה זמנית אשר מתבססת על כביש 8611, המחבר כיום בין הישוב נס עמים במזרח, לבין מושב רגבה, ומשם עד לכביש 4. הדרך הזמנית, על-פי תכנית המטמנה, מסתעפת מכביש זה לכיוון צפון, על תוואי הדרך המובילה כיום ללולים של מושב רגבה; מכל מקום, עד לאירועים הנדונים בעתירה זו טרם נסללה הדרך הזמנית, וכך גם כביש 859; והגישה למטמנה התבצעה, ועדיין מתבצעת, באמצעות הדרך הקיימת.

בשנת 2010 ביקש משרד התחבורה להסדיר את דרך הגישה הזמנית למטמנה. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חבל אשר דחתה את הבקשה, הואיל וסברה כי סלילת הדרך הזמנית תביא לפגיעה באיכות חייהם של תושבי רגבה והסביבה, ולכן ראוי להמתין לסלילת הדרך הקבועה.ערעור על החלטה זו לוועדת הערר המחוזית התקבל, ונקבע כי מדובר בהיתר לבניית דרך עפ"י תכניות מאושרות ועל כן אין כל עילה להתנגד לו.לאור זאת, אישרה הוועדה המקומית את הבקשה להיתר, בכפוף לסייגים.

נגד החלטת הוועדה המקומית פנה ועד מקומי מושב רגבה בעתירה מינהלית לבית-המשפט לעניינים מינהליים בחיפה ונדחה. כמו כן, הגיש ערעור לבית-המשפט העליון, וגם ערעור זה נדחה.

לאחר הגשת הערעור, החליט משרד התחבורה, עקב שיקולים כלכליים ומשפטיים, על סלילת הדרך הזמנית בלבד, מכוח תכנית המטמנה, תוך התחברות לכביש רגבה – נס-עמים (כביש מספר 8611).

על-רקע האמור הוגשה העתירה דנן, נגד החלטת משרד התחבורה.

דיון והכרעה

ראשית, פתח ביהמ"ש בכך שאין חולק, כי כביש הגישה הקיים למטמנה, שכולל פיתולים ועיקולים המהווים סיכון בטיחותי, אינו מתאים לשימוש שנעשה בו בפועל, ויש למצוא לו חלופה מתאימה בהקדם.

שנית, הבהיר ביהמ"ש כי השאלות הניצבות במוקד עתירה זו הִנן, האם מוסמך משרד התחבורה לסלול את כביש הגישה הזמני למטמנה בנסיבות העניין; וככל שהתשובה חיובית – האם בענייננו ההחלטה האמורה באה בגדר מתחם הסבירות.

באשר לעניין הסמכות, ביהמ"ש ציין כי עפ"י חוק התכנון והבנייה סלילתה של דרך מותרת, גם ללא הנפקת היתר ע"י הועדה המקומית (כפי המצב הנוכחי במקרה דנן), במידה והתקיימו שלושה תנאים: ראשית, כי ביצועה נעשה על-ידי המדינה; שנית, כי הסלילה הִנה בהתאם לתכנית מפורטת; ושלישית, כי נמסרה הודעה על הסלילה לרשות המקומית ולוועדה המקומית הרלוונטיות. בענייננו, הביצוע נעשה ע"י חברה המהווה שליח המדינה, אין חולק בדבר קיומה של תכנית מפורטת, וכן נמסרה הודעה לרשות ולוועדה הרלוונטיות.הלכך, לא נפל בהחלטה זו פגם של חוסר סמכות.

מכאן המשיך ביהמ"ש לבחינת השאלה, האם החלטה זו באה בגדר מתחם הסבירות.

ביהמ"ש הקדים בכך שתכנית המטמנה הקובעת את תוואי הדרך הזמנית, אושרה ופורסמה כבר בשנת 2007, ואין בה כל חדש; על-כן לא ברורה טענת העותרים בדבר הצורך בתכנון נוסף. מקומן של טענות אלו היה בהליך ההתנגדויות לאישור תכנית המטמנה, ומשלא העלו אותן העותרים בזמנו – אין להם להלין אלא על עצמם. יתר על כן, ועד מקומי מושב רגבה אף נתן את הסכמתו לתכנית זו, בכפוף לקידום תכנית הלולים של המושב.

לגופו של עניין, ביהמ"ש ציין כי לא נשמעו לפניו טענות בדבר פגמים שנפלו במסגרת אישורה של תכנית המטמנה, ולכן חזקה כי בגדר הליכי אישורה התקיימו "עקרונות התשתית של ההליך המינהלי התקין והראוי", לרבות האפשרות להגיש התנגדויות, ובכלל זה – בנוגע לשיקולים הסביבתיים, התחבורתיים והתברואתיים שהיה על המדינה להביא בחשבון בטרם קבלת ההחלטה בדבר סלילת כביש הגישה. יתרה מכך, ועד מקומי מושב רגבה היה שותף להליכי התכנון ונמנע מלהשמיע התנגדויות. במובן זה, חזקה כי גופי התכנון הביאו בחשבון את כלל השיקולים הרלבנטיים בטרם אושרה הסדרתה של דרך הגישה הזמנית למטמנה.

על כן, דחה ביהמ"ש את העתירה.

ביהמ"ש פסק כי דין טענות העתירה להידחות.

בנוסף, קבע ביהמ"ש כי העותרים, ועד מקומי מושב רגבה ומועצה מקומית אל-מזרעה, ישאו, יחד ולחוד, בהוצאות כל אחד מהמשיבים משרד התחבורה, קיבוץ עברון והמרכז הבאהי העולמי בסך של 20,000 ₪.

ניתן ב- כ"ז באדר א' התשע"ד, 27 בפברואר 2014, בהעדר הצדדים.