ניתוק מים כאמצעי לפינוי משפחה ממושב

גדר המחלוקת בפסד דין זה הוא בשאלה האם רשאי מושב דקל- אגודה חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: " המושב ו/או מושב דקל"), לנתק את אספקת המים לשמואל ולילי עצמון (להלן: "הזוג עצמון"), לאור העובדה כי פג הסכם המועמדות של בני הזוג? האם יש מקום ליתן צו עשה המחייב את מושב דקל לחבר מערכת המים למשק של הזוג דקל לצרכי ביתם ולצרכי בנותיהם?

בחודש דצמבר 2003, נחתם חוזה בין הזוג דקל ובין מושב דקל, אשר במסגרתו קיבל מושב דקל את הזוג דקל כמועמדים לחברות במושב. בתמורה לסכום כספי ששולם, לאחר אישור המושב והסוכנות היהודית, נתן מושב דקל לזוג עצמון רשות מגורים במשק 48 במושב (להלן: "המשק").

הזוג עצמון התחייבו גם כלפי המושב וגם כלפי מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"), להקים את ביתם במשק תוך 3 שנים. בתצהיר שנחתם על ידי הזוג דקל הצהירו, כי ידוע להם שמסירת המשק לידיהם מותנית בכך: "שנקים את ביתנו תוך שלוש שנים".

בתחילת שנת 2007, התכנס וועד מושב דקל, מבלי שניתנה לזוג עצמון אפשרות להציג את טיעוניהם, והחליט על ביטול מועמדותם של הזוג עצמון במושב, זאת מאחר והזוג עצמון לא בנו את ביתם עד לאותו מועד ואף לא הגישו תוכניות בנייה.

במהלך חודש פברואר 2008, נאלצו הזוג עצמון לפנות את הבית בו התגוררו בשכירות, ועברו להתגורר  בקראוון במשק 48 שהציבו, ביחד עם בנותיהן הקטינות מבלי שניתן להם היתר בניה כדין מאת רשויות  התכנון.

במכתב ששלח המינהל לזוג עצמון, האריך המינהל את המועד לבניית ביתם, עד סוף שנת 2009.

לבקשת המושב, נותק זרם המים במשק, כאמצעי להפעלת לחץ על הזוג עצמון ומתוך מטרה לגרום להם לפנות את המשק.

הזוג עצמון סבורים כי המושב מתנגד לחיבורם למים, מתוך ניסיון לנשל אותם מאדמתם, ולהפעיל עליהם לחצים לעזוב את המשק. עוד טוענים כי, הזכות למים הינה זכות יסוד ואין למושב זכות למנוע מהם אספקת מים סדירה לצרכי ביתם.

מנגד, טוען מושב דקל כי הסכם המועמדות בטל ומבוטל, זאת מאחר והזוג עצמון לא עמדו בהתחייבותם להגיש תוכניות בנייה ולבנות את הבית במועדים שנקבעו בהסכם. טענותיה העיקריות של המושב הן כי הזוג עצמון לא עמד בכללים החלים בצו עשה, היינו כי הבקשה הוגשה בשיהוי, בחוסר ניקיון כפיים ומאזן הנוחות פועל לטובת המושב. כמו כן, טוען המושב שיש מקום להורות על עיכוב הליכים, לאור תנית בוררות שנקבעה בהסכם שבין בעלי הדין.

בית המשפט קבע כי יש מקום להיעתר לבקשה ולאפשר חיבור מים במשק, לצורך שימושם של משפחת עצמון ובהתאם לצרכי הבית (הקראוון), בהתאם להגדרת המונח בסעיף 6 (1) חוק המים (להלן: "חוק המים").

בית המשפט ביסס הכרעתו בהסתמך על מספר נימוקים:

הזכות למים כ"זכות יסוד"- חוק המים, סעיף 3 קובע, כי "כל אדם זכאי לקבל מים ולהשתמש בהם בכפוף להוראות חוק זה".

סעיף 6 לחוק המים קובע את מטרות המים, שאחת המטרות הן "צרכי הבית".

לפיכך, קובע בית המשפט כי הזכות לקבלת מים הינה זכות בסיסית ויסודית הנגזרת מזכויות יסוד אחרות, כגון הזכות לחיים והזכות לבריאות.

בעינינו, קבע בית המשפט, כי חיבור למים מהווה רכיב בזכותם של משפחת עצמון לבריאות ולכבוד וחובתו של המושב לספק למשפחת עצמון מים כדי לאפשר את קיומם בכבוד, תוך שמירה על כבודם ובריאותם.

עם זאת, קובע בית המשפט, כי ככל זכות, זכות זו איננה מוחלטת. היא צומחת ממציאות חיים המחייבת איזון בין זכויות אדם ואינטרסים אחרים בעלי משקל רב- בין של פרטים אחרים ובין של הציבור.

תנאים מרכזיים למתן סעד זמני- קיימים ארבעה מבחנים מצטברים למתן סעד זמני:

מתן הצו הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה העיקרית, ומצדיק את שינוי המצב הקיים- מתן הסעד המבוקש יביא לידי חיבור המים למשק, ובכך תתאפשר אספקת מי שתיה ורחצה לזוג עצמון ולבנותיהם.

התובע, (המבקש) הוכיח לכאורה את קיום זכותו, אשר למענה דורש הוא מתן סעד והגנה עד לתום הדיונים- בית המשפט השתכנע כי הזוג עצמון עמדו בנטל להוכיח סיכוי הצלחה בתביעה.

מאזן הנוחיות- אי נוחות שתיגרם לתובע אם לא יינתן הצו, לעומת אי הנוחות שתיגרם לנתבע אם יינתן; וכן האם נזקו של התובע ניתן להטבה על ידי פיצוי כספי- בית המשפט סבר כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת הזוג עצמון. זאת מאחר שלמושב לא יגרם כל נזק משמעותי אם הזוג עצמון יחוברו למים, באופן זמני, עד לאחר שיבוצע בירור מלא ומקיף, בדבר זכותם של הזוג עצמון להמשיך ולהחזיק במשק.

בקשתו של התובע למתן הצו אינה נגועה בפגמים שביושר כגון: העדר ניקיון כפיים, העלמת עובדות ושיהוי- בית המשפט קבע כי הזוג עצמון עמדו גם בתנאי זה, על אף שנטען על ידי המושב כי הזוג עצמון העלימו עובדות מבית המשפט בעת הגשת הבקשה, ולא הביאו לידיעת בית המשפט העובדה כי המושב ביטל את הסכם המועמדות.

בית המשפט קבע כי הזוג עצמון עמדו בכל ארבעת המבחנים באופן מצטבר, במובן זה שלא נכשלו באף אחד מהמבחנים לגביהם יינתן הסעד המבוקש- צו עשה לחיבורם למים.

תנית הבוררות-  בחוזה בין הצדדים כאמור, לפיו קיבל המושב את הזוג עצמון כמועמדים במושב דקל, נקבעה תנית בוררות, לפיה סכסוך בין הצדדים יתברר בהליכי בוררות.

סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968, קובע כי היה על המושב לצרף תצהיר ולפרוש בפני בית המשפט את כל העובדות, על מנת להוכיח שהיה מוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות, והוא עדיין מוכן לכך בשעת הגשת הבקשה. בית המשפט הכריע כי לא המושב לא טרח לנסות להוכיח שהיה מוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות והוא עדיין מוכן לכך בשעת הגשת הבקשה.

מעיון במכתבי המושב, החליט בית המשפט כי המושב לא הראה כל כוונה אמיתית לקיים הליך בוררות, להפך, במכתב שנשלח לזוג עצמון מאת ב"כ המושב, נאמר לזוג עצמון שאם לא יוותרו על המשק שנמסר להם: "תאלץ מרשתי לנקוט בהליכים משפטיים בנדון...", ואין כל הפנייה להליכי בוררות.

בנסיבות העניין קבע בית המשפט, כי לא מצא לקבל את טענת המושב בעניין תניית הבוררות, שכן טענה זו לא הוכחה ואין בה ממש. זאת ועוד, קובע בית המשפט, המושב סומך טענותיו על החוזה שנכרת בין הזוג עצמון והמושב, ומנגד, טוען המושב כי ההסכם בטל ומבוטל, שכן הזוג עצמון הפר את החוזה הפרות בוטות, כך שלא ניתן לטעון טענות סותרות.

בית המשפט פסק כי החיבור למים ייעשה לאלתר, והזוג עצמון ישלמו עבור צריכת המים השוטפת, על פי נהלי הגבייה המקובלים. המושב ישא בעלות חיבור המים למשק, כמימון ביניים בלבד, בהתחשב בכך שהמשק כבר היה מחובר למים וניתוק המים נעשה ביוזמת המושב.

בהכרעתו הסופית ציין בית במשפט כי לא ניתן להתעלם מכך שהזוג עצמון הציבו את הקראוון במשק, מבלי לקבל היתר בניה כדין מאת רשויות התכנון, ולכן התייחס לעניין זה בסעד הסופי שינתן.

בקשתם של הזוג עצמון למתן צו עשה לחיבור המים לביתם, התקבלה.

ניתן ביום 9.7.08.