נפסלה ההצעה במרכז שהוגשה באיחור של מספר דקות

התאריך הוא ה-22 בינואר 2006, השעה היא 12:00 בצהריים, האיחור הוא בין מספר דקות, מספר דקות יותר מדי לשיטתו של בית המשפט העליון. המדובר הוא במכרז של מינהל מקרקעי ישראל להחכרת מגרשים בכפר כנא, מכרז שהתגלגל עד לפתחו של בית המשפט העליון בעעמ 2696/06 מדינת ישראל נ' ראמי ג'מיל חרכוש אשר נידון על ידי כבוד השופט רובינשטיין בתאריך 25 ביולי 2006.

בתנאי המכרז נקבע כי המועד האחרון להגשת ההצעות הוא ה-22 בינואר 2006 ב-12:00 בצהריים.

העותרים איחרו בכמה דקות ולא הניחו את הצעתם בתיבת המכרז עד המועד שנקבע. עם זאת הספיקו האחרונים למסור את הצעתם לידי נציגי המינהל שעסקו בפתיחת התיבה.

המינהל למעשה מערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת אשר הפך את החלטתה של ועדת המכרזים אשר סירבה לקבל את ההצעה שהוגשה באיחור. בית המשפט העליון מקבל את הערעור, בכך דוחה את החלטתו של בית המשפט המחוזי ומשיב את החלטת ועדת המכרזים על כנה.

בית המשפט קבע כי יש לראות בהצעה שהוגשה באיחור כהצעה פסולה, גם אם הוגשה בדיוק בשעה שתיבת המכרזים נפתחה. לשיטתו של בית המשפט, לועדת המכרזים כלל אין שיקול דעת שכן לפי תקנות חובת המכרזים (סעיף 20(ב)), הועדה "לא תדון" בהצעות אשר לא נמצאו בתיבת המכרזים במועד האחרון.

מטרת התקנה היא ברורה והיא כמובן למנוע "מדרון חלקלק".

בית המשפט קובע בפסק הדין בצורה חד משמעית שאינה משתמעת לשתי פנים כי "אין מקום להכשיר כל איחור, למעט בנסיבות חריגות ביותר". בנסיבות חריגות אלו ניתן לכלול תקלות למיניהן בועדת המכרזים, או כוח עליון מוכח, כדברי בית המשפט העליון, שימנע מהמגיש להגיש הצעתו בזמן.

בית המשפט גורס כי גם פגמים בעלי אופי טכני שאינם יורדים לשרשו של עניין, וכי על אלו נאמר בעבר על ידי שופטי בית העליון כי לא יגרמו בהכרח לפסילת ההצעה, יש לפרשם בצמצום.