נקבע כי אין ליתן סעד של החזר מסי החבר אף בתקופה שהופסקה החברות

בפני עוזר רשם האגודות השיתופיות

תיק מס' 2019/33/2786

עורך דין רמזי חוראני

בעניין: בן נבט דרור ת.ז. 57208837 בן נבט אפרת ת.ז. 23903420 ע"י ב"כ עוה"ד פואד פרג' קרית שמונה ת.ד. 14423 מיקוד 1156524 המשיגים

נגד חד- נס כפר שיתופי של תנועת משקי חירות בית"ר להתיישבות חקלאית בע"מ ע"י ב"כ עו"ד שרמן יובל דרך מנחם בגין 52 ,תל-אביב 6713701 03-7912801 :פקס, 03-7912800 'טל המשיב החלטה

א. אקדמת מילין: 1 .בחודש יולי 2017( ככל הנראה ביום 2017/07/25 )הוגשה לבית משפט השלום בקצרין תביעה קטנה על ידי מר דרוד בן נבט, להלן: התובע או המשיג. בתביעה ציין התובע כי משפחתו הודיעה לאגודת חד נס בע"מ, להלן: הנתבעת או המשיבה, כי : "בתאריך 2015/08/23 הגשנו בקשה ליציאה מאגודה חד נס וביטול החברות באגודה. במשך שנתיים חזרנו וביקשנו לקיים אתנו דיון בנושא. בכל השנתיים הללו קיימנו רק שלוש פגישות.. אך האגודה המשיכה וממשיכה להתעלם מאתנו. מדינת ישראל רשם האגודות השיתופיות 2 לכן אין אנו רואים אפשרות נוספת למעט פניה לבית המשפט ע"מ להסדיר את חובה של האגודה כלפינו ולשחרר אותנו מהחברות הכפויה בה". 2 .האגודה הגישה בקשה ביום 2017/08/14 "לעיכוב ההליכים והעברת בירור ההליכים לבוררות בהתאם לסעיף 149 לתקנון האגודה בדבר חובת יישוב סכסוכים בין האגודה לבין חבריה או לבין חבריה לשעבר בבוררות". 3 .המשיב, שם התנגד לבקשת האגודה וטען כי: "לא יעלה על הדעת כי המבקשת מגישה בקשה להפניה לבוררות, על פי סעיף בתקנון, בו בזמן שהיא עצמה אינה עומדת בחובותיה על פי הוראות סעיפים אחרים באותו תקנון פרי יצירתה". בנוסף לכך התנגד המבקש לבקשה מן הטעם שאינו חבר עוד במבקשת, ומשכך אינו מחוייב לתקנון האגודה". 4 .בית המשפט קיבל את בקשת האגודה והוא הורה להעביר את הסכסוך להכרעה בפני רשם האגודות השיתופיות, להלן: גם הרשם מכוח הסעיפים 5 לחוק הבוררות תשכ"ח-1968 , להלן: חוק הבוררות וסעיף 149 לתקנון האגודה חד נס בע"מ, להלן: גם האגודה.

ב. ההליכים בפני הבורר והכרעתו: 5 .בעקבות החלטת בית המשפט לתביעות קטנות, הועבר העניין למשרד הרשם. בהחלטת מנהלת מחלקת הבוררויות מיום 2019/07/14 מונה עו"ד מאיר זנטי בורר שידון בסכסוך על פי סעיף 52( 2 )לפקודת האגודות השיתופיות. 6 .בפני הבורר התקיים דיון ראשון ביום 2020/02/13 . בעקבות דיון זה נתן הבורר החלטה ביום 2020/02/16 ,בה העלה ספק אם מה שהגישו התובעים די בו כדי לבסס זכאות לסעדים שהם מבקשים. אי לכך נתן להם הזדמנות להגיש כתב תביעה מתוקן עד ליום 2020/03/01 .כן הורה להם להתייחס בתביעה המתוקנת: מדינת ישראל רשם האגודות השיתופיות 3 לתשלום מסי האגודה, תחשיב קריא וברור וזאת בצירוף המסמכים הרלוונטיים וכן פסיקה שתומכת בעמדה זו. בנוסף הורה להם להתייחס לטיעוניהם בקשר להחזר הון האגודה בצירוף מסמכים, ופסיקה תומכת בסעיף זה. הבורר גם אסר על התובעים )בפניו( "להכניס עילות חדשות ו/או סעדים חדשים, אלא להתייחס לעילות ולסעדים שבכתב התביעה, וכל מסמך שיצורף על ידם, יהא קשור באופן ישיר, לעילות ולסעדים שבכתב התביעה". סעיף 9 להחלטה מיום 2020/02/16 כפי שצוטטה בסעיף 6 לפסק הבוררות. 7 .במהלך הליך הבוררות הוגשה בקשה מטעם התובעים לפסילת הבורר מן הטעם שככל הנראה יש לו היכרות עם אביו של ב"כ האגודה )עו"ד יובל שרמן(. הבקשה נדחתה על ידי הבורר בהחלטתו מיום 2020/03/29 ופנית המבקשים למשרד הרשם אף היא נדחתה בהחלטת עו"ד ביאלר מיום 2020/07/29. 8 .בסעיף 8 להחלטת הבורר שב הוא והפנה את התובעים להגיש כתב תביעה מתוקן )למשל בהחלטה מיום 2021/01/19 )אלא שתביעה כאמור לא הוגשה אף אחרי שהועבר הטיפול בתביעתם לעורך דין. 9 .ביום 2021/01/19 נתן הבורר החלטה להגשת תצהיר עדות ראשית מטעם התובע בלבד כשתצהיר כזה של האגודה היה כבר מונח בפניו. כמו כן הציע כי במקום דיון וחקירה בפניו יכריע הוא על פי התצהירים והחומר שצורף על ידם. באותו יום הועברה הסכמת הצדדים להצעת כב' הבורר. סקירת הזדמנויות נוספות להגשת כתב תביעה מתוקן, הובאה בסעיף 7 לפסק הבוררות. 10 .בפרק השני לפסק הבורר מציין הוא, כי בתביעת התובעים בפני בית המשפט ננקב סכום של 734,14 ₪ ללא כל פירוט איך הגיעו התובעים לסכום זה? אין כל פירוט או תחשיב איך הגיעו לסכום האמור ואין כל ביסוס לפסיקת סכום זה. )סעיפים 13-12 לפסק הבוררות(.

ג. כתב התביעה מטעם התובעים בפני הבורר: 11 .הסכום שנתבע על ידי התובעים היה כאמור 734,14 ₪ נכון ליום הגשת התביעה ביום 2017/07/15 .על פי מה שהבין הבורר מתצהיר העדות הראשית של הבעל מורכב הסכום האמור משני אלמנטים אלה: הראשון הוא החזר תשלומים שהתובעים שלמו בגין סל שירותים, לאחר פרישתם מחברות באגודה, ושלדעתם אינם חייבים לשלם מאז יום הפרישה. השני, הוא זכות התובעים לקבל בחזרה מדינת ישראל רשם האגודות השיתופיות 4 כספים שהם שילמו עבור השתתפות בהון האגודה לאחר פרישתם מהחברות. )סעיף 27 לפסק הבוררות(.

ד. כתב ההגנה מטעם האגודה בפני הבורר: 12 .האגודה הגישה כתב הגנה מפורט ביום 2020/01/29 בו התייחסה לשני הסעדים שבכתב התביעה, והפנתה לחובות התובעים לשלם מסי חבר אף שאין הם חברים יותר מאז 2015/08/23 וכן התייחסה לסעד של החזר הון האגודה ששולם עת נקלטו הם לחברות באגודה, והרכיב השני הנו זכות התובעים לקבל בחזרה כספים שהם שלמו עבוד השתתפות בהון האגדה לאחר פרישתם מחברות בה.

ה. ראיות התובעים בפני הבורר: 13 .עיקר ראיות התובעים בפני הבורר הוא תצהיר העדות הראשית מטעם התובע. הבורר מציין בסעיפים 28 ו- 29 כי הנטל להוכיח את רכיבי התביעה מוטל על התובעים מפני שהם אלה שהגישו את התביעה, ולא על האגודה. 14 .הבורר עיין בתצהיר העדות הראשית והוא נתקל בטענה של המצהיר )התובע- בסעיף 18 לתצהיר( בו יש דרישה כי הנתבעת תגיש תביעה כספית אודות השירותים שהיא ספקה לתובעים, ותפרט את עלותם והסכום בגין שירותים אלה. כן הם דרשו כי גם הבורר יתעלם מהסעד הכספי עד להגשת תביעה מפורטת כאמור על ידי הנתבעת. 15 .הצעה זו נדחתה על ידי הבורר )סעיפים 31 ו- 32 לפסק הבוררות(. הבורר ציין כי אל להם לתובעים לשכוח כי הם שהגישו את התביעה והם שסרטטו את מרכיביה. אם כוונתם לוותר על הסעד הכספי היו צריכים לבקש זאת ישירות מהבורר או להודיע על רצונם למחוק רכיב זה בסעדים שהם בקשו.

ו. ראיות הנתבעת בפני הבורר: 16 .הבורר מפנה לכך שכתב ההגנה, תצהיר מנכ"ל האגודה, סיכומיה ויתר המסמכים שהוגשו מבססים הגנה ראויה מטעמה. יש במסמכים אלה כדי להדף את תביעת התובעים בפן הכספי, אך מאחר ולא הוגשה תביעה כספית מטעמה אין בהם די כדי לזכות את האגודה בקבלת כספים המעוגנים בסעד הכספי, למעט הסכומים שכבר שולמו. )סעיף 36 לפסק הבוררות(.

ז. הסיכומים מטעם התובעים בפני הבורר: 17 .הבורר ציין )בסעיפים 40-38 ,) כי בסיכומי התובעים הם הרחיבו את החזית הרחבה אסורה, תוך העלאת טענות שלא צויינו בכתב התביעה המקורי, אלא רק בתצהיר העדות הראשית ובסיכומיהם. הרחבה זו הנה בניגוד להחלטות מדינת ישראל רשם האגודות השיתופיות 5 מפורשות של הבורר )סעיף 9 לפסק הבוררות. כן ראה סעיף 54 לפסק(. הבורר ציין בנוסף, כי במקום לנצל את ההזדמנות להגשת תביעה מתוקנת, בחרו התובעים, אף אחרי הייצוג, לטעון טענות כלליות, תוך כדי תקיפת טענות הנתבעת ותו לא. הוסף על כך, המצהיר מטעם התובעים ציין בסעיף 26 שמות של עדים שהוא מתכוון להעידם, אלא שלא הוגש כל תצהיר מטעם שום גורם שצויין בסעיף האמור, וגם לא בקשה להגשת תעודת עובד ציבור. ]סעיף 44(ב( לפסק הבוררות[.

ח. סיכומי הנתבעת ותצהיר העדות הראשית של העד מטעמה: 18 .הבורר סמך את ידו על התצהיר מטעם עד האגודה מר ליאור שחר שיש בו כדי להפריך את טענות התובעים, ומתן מענה לשאלות השנויות במחלוקת. בין היתר צויין כי התקנון הקיים הוא תקנון תקף, והוראותיו מחייבות את הצדדים ומהוות בסיס להתחייבויות ההדדיות שבין הצדדים. הבורר נתן מלוא הנפקות לתצהיר מנכ"ל האגודה המכיר את העובדות מכוח תפקידו. דגש מיוחד ייחס הבורר לעובדה כי הטענות שבתצהיר גובו גם במסמכים.

ט. הכרעת הבורר בשאלות שבמחלוקת: 19 .הבורר קבע, כי גם חברי האגודה וגם התובעים שפרשו מחברותם באגודה ביום 2015/08/23 חייבים לשאת בעלויות השירותים המוענקים להם על ידי האגודה. החובה מבוססת, על דיני האגודות השיתופיות, דיני החוזים ותקנון האגודה )סעיף 55 ג. לפסק הבוררות(. הבורר מפנה לדברים מפסק הדין בתא )קריות( 15-12-40851 לבון כפר שיתופי בע"מ נ' פרקש קרול אלמר )פורסם בנבו( לפיהם מי שמצטרף לאגודה קהילתית עושה זאת בבחירה חופשית לאחר שבחן את החובות והזכויות החלות על תושבי המקום. תובנה זו מצטרפת לקביעת סעיפים 2 ו- 3 לתקנון האגודה לפיהם מוסמכת האגודה לקיים, לארגן ולעודד פעולות חינוך, הסברה, תרבות ובידור, לקיים מפעלי תרבות משלה, בהתאם לעקרונות הקואופרציה. דמי החבר הם הבסיס למימון שירותים אלה. כב' בית המשפט כאן גם כינה ההתחמקות מנשיאה בהתחייבויות שהיו ידועות מראש לנתבעים שם כפעולה "בחוסר תום לב העולה מהתנהלות הנתבעים". 20 .קיימת הפניה גם לפסיקה בעניין גולן גבאי נ' ניר יפה } ע"א )נצ'( -12-12103 11 גולן גבאי נ' ניר יפתח – מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ{ )פורסם בנבו(, להלן: גולן גבאי. כאן צויין כי יתכן ובחלק מהשירותים יש מימד של שירות מוניציפאלי, אך מדובר בשירות יתר מעבר לחובה של הגוף המוניציפאלי מדינת ישראל רשם האגודות השיתופיות 6 )וועד מקומי או מועצה אזורית( שבא להיטיב עם התושבים ובתור שכזה שירותים כאלה מותרים. )סעיף 60 לפסק הבוררות(. 21 .כב' הבורר הפנה גם לפסיקת בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין אביאל תא )חי'(11-07-18064 אביאל כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל )פורסם בנבו(. לפי פסק דין זה מצטרף ליישוב קיים אינו יכול לטעון שהוא בוחר באלו שירותים מעוניין ובאילו לא. השופטת שם מפנה להחלטתה בעניין ולנסי, ה"פ 12-03-12568 )ולנסי נ' הררית בע"מ )פורסם בנבו( , להלן: ולנסי לפיהם : "הצטרפות ליישוב קהילתי בדרך של רכישת נכס מקרקעין או מגורים בנכס כזה אינה מחייבת הצטרפות כחבר לאגודה". 22 .הפניה נוספת של הבורר הייתה לפסיקה בעניין מתיישבי שריד שהיא ההלכה ולפיה נוהגים היום. ע"א 16/2853 עו"ד גולן משעלי נ' מתיישבי שריד אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ )פורסם בנבו(. פסק הדין מתייחס למאפייני ההתיישבות בקהילה כזו. לפי פסק דין זה, הנכונות לחיות ברמת חיים גבוהה במקום כזה מעגנת הסכמה לשאת בהוצאות נוספות יחסית למגורים במקום "רגיל". 23 .הבורר דחה את הטענה, כי אין המשיגים עושים שימוש בכל השירותים הקהילתיים שהאגודה מעמידה לרשות כלל התושבים, אלא רק חלקם. הוא ציין דחיית הטענה באופן ציורי: " אגודה קהילתית אינה סופרמרקט ו/או מרכול, בה הקונה משלם רק עבור מה שהוא לוקח לצרכיו הוא. )סעיף 64 לפסק הבוררות(. 24 .הבורר אימץ את עמדת המצהיר מטעם האגודה, מר ליאור שחר שיישום סעיף 71 לתקנון האגודה כפוף לסעיף 74 ולסעיף 75 לתקנון. כלומר החזר סכומים ממה ששילם החבר בהצטרפותו לאגודה, כפוף הוא למספר הגבלות שמביאות להפחתת סכום ההחזר או לדחייתו. ראה סעיף 73 לפסק הבוררות. אי לכך בפן העקרוני הוא קיבל את הדרישה של התובעים להחזר התשלום להון האגודה, אלא ששקילת מאזן ההתחייבויות של האגודה מול הכנסותיה ונכסיה מביאה לתוצאה חשבונאית, כי לא נותר עוד מה להחזיר לתובעים.

י. השגת המשיגים: 25 .ביום 2021/05/02 נקלטה במערכת "בקשה לביטול ו/או בטלות פסק בוררות ולחילופין להורות על תיקונו ולחילופי חילופין להחזיר מדינת ישראל רשם האגודות השיתופיות 7 את התיק לבורר אחר". התבקשה תגובת האגודה בהחלטתי מיום .13/06/2021 ביום התקבלה אכן וזו 23/05/2021 26 .בהשגה מופנית ביקורת קשה ביותר נגד פסק הבוררות ואף נגד הבורר אישית, עד כי נטען שנעשה משפט שדה נגד המשיגים וכן כי האגודה לא הייתה כותבת פסק בוררות טוב עבורה יותר מאשר כתב הבורר!. 27 .פסק הבוררות ניתן בהיעדר סמכות מפני שהאגודה מוגדרת כישוב חקלאי ולא כיישוב קהילתי.)סעיף 3.1 להשגה + סעיף 2 י.(. זאת ועוד, מלכתחילה לא היה הבורר מוסמך לדון בעניין מפני שלא הוגשה לו כל תביעה על ידי המשיבה )הנתבעת דלמטה(. הבורר עוד חייב את המשיגים בתשלום הוצאות בגין שירותים שנטען כי סופקו להם, אך זאת מבלי שהובאה כל ראיה אודות השירותים, עלותם והספקתם. הנטל להוכיח מתן השירותים מוטל על האגודה ולא על המשיגים שיוכיחו, כי לא קבלו את השירותים )סעיף 6.1 ו ו- 7.1 .ראה גם סעיף 2 יא. להשגה(. זאת ועוד, הבורר לא סיים את ההליך בזמן החוקי שנקבע לכך, יש בו התעלמות מטיעוני המשיגים ומראיותיהם ובניגוד לדיני הראיות . 28 .המשיגים פנו תחילה בתביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בקצרין בעקבות הסכם מול האגודה ואשר נוסח על ידי מנהל הקהילה מר חגי לוין. בין הצדדים יש חוזה בכתב ו/או מכללא והאגודה מנסה להתחמק מהתחייבויותיה על פיו )סעיף i2 ו-2ii .)רק בכתב ההגנה טענה האגודה לזכות קיזוז חובות שנתבעו בבית המשפט מול שירותים שהאגודה ספקה להם. אל מול אלה מועלית הטענה כי אגודה חקלאית אינה מוסמכת כלל לספק שירותים למשיגים. האגודה הייתה מודעת לחוסר הסמכות לחייב בגין סל שירותים ולכן התחייבו נציגיה כי במידה ותעתור לתשלום בגין סל כזה יהא הדבר מתואם עם היועץ המשפטי שלה מכומת ומפורט. )סעיף 2.ז(. לא רק זאת, אלא שהבורר התעלם מהתחייבות מפורשת של האגודה להחזיר הון אגודה בעזיבתו של חבר כמצוין בסעיף 3.4 "לחוזה אגודה משתכן" )סעיף 2.י(. החיוב של החברים בהוצאות על ידי האגודה סותר את פסיקת השופט ברק בפרי העמק נ' שדה יעקב )סעיף 2 יב.( ללא הסכמתו } ערעור אזרחי מס' 88/524" פרי העמק" - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ו- 30 אח' שדה יעקב - מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ{, להלן: פרי העמק. בתקנון אין הסמכה לאגודה חקלאית לחייב חבריה בתשלום עבור סל שירותים. פסק הדין שריד אינו חל כאן משום כך. האגודה אינה אגודה קהילתית על פי תקנונה ואילו חשבה כך היה עליה לתקן את התקנון ולקבל את הסכמת חבריה לתיקון. האגודה הנה כאמור אגודה חקלאית, המשיגים התקבלו כחברי אגודה חקלאית גם על פי האמור מדינת ישראל רשם האגודות השיתופיות 8 בהסכם אגודה משתכן )ראה סעיף 12 לחוזה( ולכן אין סמכות לאגודה לחייבם בתשלום עבור סל שירותים. 29 .אצטט ממה שכתבו המשיגים בסעיף 2 יט' כלהלן: ".. עד לכתיבת שורות אלה מטרות התובעת הינן ניהול עסקים של חקלאים בלבד והתקנון מעולם לא העניק לאגודה ו/או מי ממנהליה סמכות או רשות לבצע פעולות שלא תואמות את מטרות האוגדה, כמו הקמת מבנה תיירותי של בריכת שחייה, תיירות ונופש, ביצוע גינון וכו..". 30 .אף אם גבתה האגודה כספים בעבר מהמשיגים אין בכך כדי להוות הודאה והכרה בסמכות האגודה לעשות כך. האגודה טוענת לסמכותה לחייב בגין שירותים, שלא ציינה מה הם? ולא פרטה את עלותם וזאת בניגוד לחוק הבוררות )סעיף 2 כב'.( כן לא הפרידה בין שירותים שהיא נותנת לעומת מה שמספקת הרשות המוניציפאלית. האגודה היא אגודה חקלאית , והשם יישוב קהילתי הוא פיקציה. 31 .המשיגים טוענים נגד תצהיר עד התביעה, מר ליאור שחר. זהו תצהיר מפי השמועה או שהוא עדות סברה המועתק מכתב ההגנה ו/או מתוכן שיחות או פגישות אחרות או מעמדת קודמו- מר חגי לוין או אוהד אבוטבול ועוד. לכן עמדתם כי אין מגיע לתובעים/למשיגים החזר תשלום או הון אגודה, הנה מוטעית וסותרת את האמור "בחוזה אגודה משתכן". 32 .בפרקים א' – ג' מסעיף 3 להשגה מונה ב"כ המשיגים את העילות המצדיקות את ביטול פסק הבורר. העילות הן: פסק הבורר ניתן בחוסר סמכות, ו/או בחריגה מסמכות; תוכנו של הפסק נוגד את תקנת הציבור וכן שהבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו. עילה נוספת היא שהבורר חרג מהסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים.

יא. תגובת האגודה להשגה: 33 .המשיגים התקבלו לחברות ביודעם, כי מדובר באגודה קהילתית, ובהיותם מודעים לאופייה הקהילתי של האגודה, רמ"י התנתה הקצאת המגרש בקליטת המשיגים לחברות כדי לוודא קיום אורח חיים קהילתי והסכם אגודה משתכן מדגיש התחייבות זו. אלא שמאז אוקטובר 2016 אין המשיגים משלמים מאומה על חשבון השירותים שהאגודה מספקת גם להם, ואף הגישו תביעה לקבלת מדינת ישראל רשם האגודות השיתופיות 9 תשלומם להון האגודה. פסק הבוררות אינו מגלה שום טעות המצדיקה התערבות הרשם. יש בהשגה רק מלל "כפלח הרימון" אך אין בו כל נימוק ענייני מדוע יש לבטל את הפסק. 34 .טענות המשיגים הן טענות הנטענות רק כעת בהליך ההשגה ולא נטענו בפני הבורר, לכן אין מקום לקבלן או לתת להן משקל כלשהו. הבורר היה סבלן ללא גבול, נעתר לבקשות דחיה או אורכה שבקשו המשיגים. הם לא עמדו במועדים שקצב הבורר פעם אחר פעם, לא שלמו שכר הבורר במועדים ובכל זאת הבורר בא לקראתם. 35 .ההשגה מוגשת בחלוף המועד שבו ניתן להשיג עליו לפי הפקודה. הפסק ניתן ביום 2021/04/06 וההשגה הוגשה רק ביום 2021/05/02 .מטעם זה בלבד )ובאין בקשה להארכת המועד( יש למחוק את הערעור. אין בטענה כי המייל לא נפתח כל שמץ של אמת, והרי כל הדואר שנשלח על ידי הבורר במהלך הבוררות נשלח לאותה כתובת דואר אלקטרוני. 36 .אין אמת בטענה כי אין לבורר סמכות לדון בסכסוך. האגודה הנה אגודה המסווגת ככפר שיתופי על פי סעיף 2(3 )לתקנות האגודות השיתופיות )סוגי אגודות(, תשנ"ו-, 1995 להלן: תקנות האג"ש – סוגי אגודת(, מה גם שהתקנות אינן מבחינות בין סוגי אגודות לצורך ההיתר להפנות יישוב סכסוך לרשם או למינוי בורר לפי סעיף 52 לפקודה. די שהתקנון של האגודה מציין הפנייה למשרד הרשם לצורך יישוב סכסוך וכן שמדובר בעסקי אגודה כדי להקנות סמכות לרשם וממילא- גם לבורר המתמנה על ידי הרשם. מנגנון זה אושרר על ידי עוזרת הרשם מכוח החלטותיה מימי 2019/06/23 ו- 2019/07/14 )מקור המינוי של הבורר לתפקידו. 37 .השירותים ניתנים לתושבי חד נס בע"מ הן על ידי המועצה האזורית, הוועד המקומי והאגודה. האגודה גובה את חלקו של כל חבר/משפחה בהתאם לתקציב המאושר בכל שנה על ידי האסיפה הכללית. התשלום מהווה דמי השתתפות עבור השימוש בשירותים השונים שאותם מספקת האגודה לכל תושביה, בין אם מדובר בחברים ובין אם מודבר בלא חברים. המשיבה מפנה לפסיקת בית המשפט בעניין גולן גבאי נ' ניר יפה )סעיף 45 לתשובת האגודה(. השירותים שנותנת האגודה הם בעיקר שירותים קהילתיים שהעוגן שלהם מצוי בסעיף 3 לתקנון כגון :"לקיים, לארגן, ולעודד פעולות חינוך, הסברה, תרבות ובידור".. או "לנהל קרקעות ובניינים, או "לעסוק בכל עסק אחר שהאסיפה תמצא אותו מועיל לחברים". המשיגים אף שעדיין מתגוררים ביישוב ונהנים מאותם שירותים, בפועל או בכוח, נמנעים מתשלום הסכומים המוטלים עליהם. סעיף 52-50 לתגובה. מדינת ישראל רשם האגודות השיתופיות 10 38 .המשיבה מפנה גם לפסיקה בעניין אביאל תא )חי'( 11-07-18064 )לפיו מימון השירותים הקהילתיים האיכותיים מבוצע על ידי החברים, וכמה זה בלתי הוגן לפטור את מי שהתחייב מלכתחילה במימון עלויות אלו רק משום שביטל את חברותו, אך עדיין נהנה משירותים אלה. )סעיפים 54-53 לתגובה(. 39 .הבורר הכריע בכל השאלות שעמדו בפניו או הועמדו בפניו על פי הסכמה בין הצדדים עצמם. בישיבת הבוררות הראשונה הוגדרו השאלות להכרעת הבורר והיו אלן: האם האגודה זכאית להמשיך לחייב את משפחת בן נבט בתשלום מסי אגודה בגין השירותים שהיא מספקת גם לאחר מועד פרישתם מחברות בה. השאלה השנייה הייתה: האם משפחת בן נבט זכאית לקבל בחזרה את הסכומים ששלמו במועד הצטרפותם לאגודה כנגד השתתפותם בהון האגודה? הבורר הכריע בשאלות אלו, אם כי קבע שאין הם זכאים לקבל את ההחזר היום בשים לב לכך שמאזן התחייבויות האגודה עולה על מאזן נכסיה. )סעיף 59 לתגובה(. למשיגים ניתנו מספר הזדמנויות לתקן תביעתם כך שיכלו להוסיף עילות וסעדים ולא עשו כך. 40 .האגודה מציינת, כי רק אם יושקע מאמץ מיוחד ניתן לשער מה שלא הכריע בהן הבורר, לפי הטענה כך: משפחת נבט אינם חברים )סעיף 3(ג( להשגה( וכן שהאגודה הנה בסיווג חקלאי וככזו אינה רשאית לגבות תשלומים מחבריה בגין שירותים קהילתיים שהיא מספקת ]סעיף 1(ט( להשגה[. התשובה של האגודה מצויה בפסיקה שאליה היא הפנתה: גולן גבאי נ' ניר פה; גולן משעלי נ' מתיישבי שריד ולבון כפר שיתופי נ' פרקש קרול. ועוד-הרשם הוא הקובע את סיווג האגודה, ורשאי מעת לעת לשנות סיווגה לפי הפעילות האמתית. כאן מפנה האגודה גם לפסיקה בעניין יעל שהם נ' שר הפנים בג"ץ 78/230 ,פ"ד לד)3 ) 208 .)לא האגודה ולא הבורר התכחשו לזכאות להחזר ההשתתפות בהון האגודה אלא הפנו לתנאים בהם מוחזרים סכומי ההשתתפות המאוזכרים בסעיפים 71 ו- 74 לתקנון. הניתוח החשבונאי של מר שחר ליאור והדו"חות הכספיים הראו חוסר יכולת להשיב לחברים בשלב זה לאור ההתחייבויות מול הנכסים שלה. המשיגים נדרשו על ידי הבורר להמציא חישוב מטעמם בהחלטה מיום 2020/02/16 ,אך הם לא התייחסו להחלטה זו כלל. 41 .אשר להסדר הדיוני בין הצדדים, טוענת האגודה, כי הבורר לא חרג ממנו. הצדדים הגישו בקשה לבורר לביטול דיון ההוכחות, להסתפק בסיכומים הדדיים ולהכריע גם על פי תצהירי העדות הראשית, מבלי להתיר שינוי חזית הטיעון. הבורר קצב מועדים של 30 יום לכל צד להגשת סיכומיו וכן הגביל את הסיכומים ל 4 עמודים בלבד. בסיכומי המשיגים הייתה חריגה וכן טענות שנטענו בסיכומים לראשונה. )סעיפים 67-65 לתשובת האגודה להשגה(. מדינת ישראל רשם האגודות השיתופיות 11

יב. דיון והכרעה: 42 .כהערה מקדימה יש לציין, כי העניין נבחן לפי פקודת האגודות השיתופיות והתקנות על פיה, ואין מקום לבחון את הפסק דווקא לפי העילות שבחוק הבוררות. המשיגים מאמצים עילות לביטול פסק הבוררות תוך שאיבת העילות הרלוונטיות לחוק הבוררות, אך אין זה הדין באגודות שיתופיות. ניתן למצוא בהחלט עילות דומות ולו מפאת האכסניה של שני דברי חקיקה אלה שהיא השיטה המשפטית הקיימת במדינה, או עקרונות השיטה המשפטית. מדובר רק במקצת העילות שצויינו והן גם עילות המופיעות בחוק הבוררות וניתנות להעלאה כאן. יתר הטענות הנן שכתוב של מה שמופיע בחוק הבוררות ללא רלוונטיות להשגות על פסקי דין מכוח דיני האגודות השיתופיות, ובפרט- מכוח סעיף 52(2 )לפקודה. במובן זה אין בסיס לטיעון של המשיגים כמובא בסעיף 2 כב. להשגה. נקודה נוספת שהועלתה על ידי האגודה והיא אי הגשת ההשגה במועד והבקשה למחיקתה בשל כך )סעיף 35 לעיל(. לא ראיתי כל תועלת או תכלית מאימוץ בקשה זו, מפני שדנתי לגופו של עניין. יחד עם זאת, הנימוקים שציינה האגודה להגשת הבקשה באיחור מוצדקים. אוסיף, עוד, כי מהשעה שראתה האוגדה או בא כוחה כי אין אפשרות לפתוח את הקבצים אותם שלח הבורר, חובה הייתה עליהם לפנות אליו כדי לדעת במה מדובר?. לא צריך להתאמץ כדי לדעת שאחרי הגשת הסיכומים בהליך אצל הבורר יש לצפות רק להכרעתו. 43 .בטלות פסק הבוררות: ההשגה כללה כמה סעדים, ואתחיל בסעד שנראה לי החשוב ביניהם והיווה את הבסיס לחלק "החוקתי" של השגת המשיגים. הכוונה היא לבקשה להצהיר על בטלות פסק הבורר. טוענים המשיגים, כי פסק הדין בטל מדעיקרא בשל העובדה כי הוא ניתן בחוסר סמכות. הסיבה לכך היא שהאגודה חד נס בע"מ "אינה מוגדרת על פי התקנון שלה כיישוב קהילתי אלא יישוב חקלאי ושהיא מתייחסת לכספים של ועדה המקומית כאמור" )כך במקור. סעיף 3.1 להשגה( וכן כי "פסק הבוררות .. ניתן תוך חריגה מהותית מהוראות המינוי ו/או מהדין המחייב". מדינת ישראל רשם האגודות השיתופיות 12 כן הפסק ניתן בחלוף הזמן שנקבע לבורר ולכן אין לו תוקף. תחילה אעיר כי ניסוח המשפט "ושהיא מתייחסת לכספים של ועדה המקומית כאמור", אינו מובן ואין לו כל משמעות. 44 .אין ספק כי הבסיס לטיעון המשיגים הנוגע לליבה של ההיבט הנורמטיבי בהשגה זו הנו הטענה, כי אין האגודה חד נס בע"מ יישוב קהילתי ולכן אין היא רשאית להטיל תשלומים על חבריה, וודאי לא על המשיגים מפני שבטלו את חברותם ובוודאי ובוודאי מפני שלא הוכיחה האגודה את השירותים שהיא ספקה למשיגים והמכחשים ממילא. המשך הטיעון של המשיגים הוא, כי מדובר ביישוב חקלאי, הם התקבלו ליישוב כיישוב חקלאי ולזה אין כל סמכות להטיל חיובים בגין שירותים קהילתיים שהוא מספק. ניתן לאמר כי פן אחר של הטענה הוא שאגודה כזו אינה מוסמכת כלל לספק שירותים כאלה. 45 .טעות בידי המשיגים: אין מדובר ביישוב חקלאי אף אם הוא עוסק בין היתר גם בחקלאות או שבשמו קיימת התוספת "חקלאית". אגודות שיתופיות הכפופות לרגולציה ולפיקוח בפני רשם האגודות השיתופיות, מסווגות על ידי הרשם מהיום שהן נרשמות ומוקמות. הסמכות לסווג את האגודות היא סמכות בלעדית של רשם האגודות השיתופיות מכוח תקנות האג"ש )סוגי אגודות(. אני מפנה לעובדה כי הרשם לא סיווג את האגודה כאגודה חקלאית, אלא סיווג אחר: "חד נס - כפר שיתופי של תנועת משקי חרות בית"ר להת' חק' בע"מ". בסיווג זה לא תמצא אפילו מילה אחת שמגדירה את האגודה כאגודה חקלאית. גם אם תמצא בתקנון התייחסות לפעילות חקלאית, עדיין אין בכך כדי לסווגה כאגודה חקלאית. המשיגים הצטרפו לאגודה בשנת 1997 , השם של האגודה היה מוכר להם, המטרות של האגודה היו נהירות להם, התקבלו לחברות ביודעם כי מדובר באגודה קהילתית ובהיותם מודעים לאופייה הקהילתי של האגודה. רמ"י התנתה הקצאת המגרש בקליטת המשיגים לחברות כדי לוודא קיום אורח חיים קהילתי, והסכם אגודה משתכן מדגיש התחייבות זו. 46 .אמת, אין לאמר כי ניסוח התקנון הוא כליל השלמות, אך עדיין מה שמחייב הוא הסיווג של הרשם. חבר המבקש להתקבל לחברות עליו היה לסגור נקודה זו מול האגודה בטרם יתקבל ואם היה רואה כי אין ההגדרה של יישוב קהילתי או כפר שיתופית מתאימה לו, או שייסוג או שיעמוד על תיקון הסיווג. לא הומצאה אפילו פנייה אחת לאגודה, לרשם, לרמ"י ובכלל, מטעם המשיגים המבקשת להעמיד את סיווג האגודה על הסוג התואם את ציפיותיהם. זאת ועוד, עיון מעמיק בתקנון מלמד, מה שהקצתה רמ"י למשיגים )או האגודה בעקבות המלצתה לרמ"י( הוא מגרש ולא נחלה או קרקע או אמצעי ייצור שיש בהם כדי להספיק למחייה מחקלאות. בסעיף 5 לתצהיר העדות הראשית של המשיג נאמר: מדינת ישראל רשם האגודות השיתופיות 13 "אני ורעייתי רכשנו מגרש ביישוב חד נס בשנת 1998 לבניית בית מגורים צמוד קרקע בהרחבה ג' בעידוד משב"ש והסוכנות היהודית" . בנוסף לכך, התקנון עצמו שכאמור אינו כליל השלמות מפנה למטרות אחרות שאינן סותרות את המטרות של כפר שיתופי או יישוב קהילתי אף שהפנה גם להיבטים חקלאיים. מאחר וכך ומאחר ומדובר בכפר שיתופי )וגם ביישוב קהילתי( מוסמכת האגודה לחייב גם חברים וגם כאלה שאינם חברים בתשלום עבור סל שירותים כפי שיפורט בהמשך. כך למשל האמור במטרות שבתקנון: בסעיף 3 ו. נאמר כי בין מטרות האגודה: "לקיים, לארגן, ולעודד פעולות חינוך, הסברה, תרבות ובידור". בסעיף 3 ח. נאמר: "לרכוש, למכור, לחכור ולהחכיר, לשכור ולהשכיר, להעביר בכל דרך ולנהל קרקעות ובניינים לבנות ולהקים מבנים מכל סוג ולרהטם ולציידם ולקיים בהם משרדים, אולמי ציבור, מחסנים, מכונים ומפעלים". לבסוף, אני מפנה גם לסעיף 3 יח' לפיו: "לעסוק בכל עסק אחר שהאסיפה הכללית תמצא אותו מועיל לחברים בתנאי שהודעה על עניין זה הנמצא בסדר היום של אותה אסיפה תישלח לכל החברים לפחות 14 יום מראש". 47 .האגודה חד נס בע"מ נוסדה ביום 1982/05/14 ,בעוד המשיגים התקבלו לחברות בשנת 1997 ,דהיינו 15 שנה לפני ההצטרפות. התקנון היה קיים עת התקבלו לחברות, ופוטנציאלית מוחזקים הם כמי שידע מה כתוב בתקנון והשלימו עם תוכנו. על כל פנים התקנון והמצב המשפטי עובר לקבלתם לחברות חייב גם אותם. אם לא די בכל אלה, הרי המשיגים חיו על פי התובנות של רישום האגודה, אופייה, דפוסי התנהלותה ותקנונה בין השנים 1997 ו- 2015/08/23 קרי מיום קבלתם לחברות ועד שביטלו הם את חברותם. אין הם יכולים לטעון כי רק אחרי שפרשו מחברותם באגודה שמו לב כי זו מתנהגת לא כאגודה חקלאית אלא כיישוב קהילתי. מדינת ישראל רשם האגודות השיתופיות 14 48 .במסגרת העילה של מתן פסק הבוררות בחוסר סמכות או בחריגה מסמכות הוסיף ב"כ המשיגים מרכיבים שאינם שייכים לנושא הסמכות. הוא דיבר על דיני ראיות, נטל הראיה של המוציא מחברו שעליו הראיה, קבילות הראיות בהיבט של הודאה והדחה, והמסקנה של המשיגים מכך הנה כי הבורר הנו בעל תפקיד מוטה. - הדבר היחיד שיכול להיות רלוונטי לטענת חוסר הסמכות הוא שהחיוב בתשלום עבור השירות לא נתבע כלל על ידי האגודה. גם טיעון זה אינו נופל במסגרת הטענה של קיום או היעדר סמכות אלא לכל היותר שהסעד לא התבקש על ידי האגודה )היא רק נתבעת(.

יג. הפסק נוגד את תקנת הציבור: 49 .בהרצאת עילה זו, קרי כי תוכנו של הפסק נוגד לתקנת הציבור, לא נאמרה ולו מילת הבהרה אחת לעילה זו. מעבר לקביעה כי זו היא אחת העילות שבחוק הבוררות ולא בפקודה, ובשל המחדל האמור יוצא כי משקל הטענה הוא אפסי.

יד. הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו: 50 .לגבי עילה זו לא נאמרה מילה אחת מהם אותם עניינים שהבורר לא הכריע בהם. המשיגים רמזו שאין בנמצא בקשה שלהם להצטרף לחברות או שאינם חתומים על התקנון. אין זו נקודה במחלוקת, שכן אין מחלוקת כי הם אינם חברים מאז 2015/08/23 .אין החברים נדרשים לחתום על התקנון, שכן הם הצטרפו לאגודה כ- 15 שנה אחרי הקמת האגודה. די בהסכמה הקבלה לחברות שעגנה הכפפה לתנאי התקנון וכן למחיה הלכה למעשה כ 15 שנים בצל קביעות התקנון. הטענה הנוספת של אי המצאת דרישת המשיגים לקבל שירותים שהאגודה סיפקה- אין מה להכריע כי האסמכתא לכך נובעת מהדין ומהפסיקה. זאת ועוד, גבולות הגזרה של המחלוקות חייבות להיות נתחמות ומוגדרות על פי האמור בכתב התביעה. אין המשיגים טוענים כי לא סופקו שירותים אלא שהם לא חייבים לשלם עבורם גם אם סופקו לכלל האוכלוסייה כיוון שאינם חברים!. לא רק זאת אלא שבטענה יש כשל לוגי: זו יכולה להביא את המשיגים לאבסורד לוגי ומשפטי: אם לא הגישו בקשה להתקבל לחברות, מניין נבעה הסמכות לחתום על הסכם אגודה מתיישב? מניין ההמלצה שרמ"י תאשר רכישת מגרש ? מניין הזכות לקבל שירותים מהאגודה מלכתחילה עוד לפני שבקשו לבטל את חברותם? 51 .הפסיקה שב"כ המשיגים מצטט כמו הנדסת נמלי אוויר ) ת.א. )ת"א( 89/1855 הנדסת נמלי אויר, הוגו מרום בע"מ נ' .Inc Optical Recon או ההפניה לדברי סמדר אוטולנגי אינם עניין לכאן כלל. מדינת ישראל רשם האגודות השיתופיות 15 52 .יש לציין מאפיין בולט בטיעוני המשיגים- הרבה מלל על עניינים שאינם במחלוקת או שאינם קשורים כלל לדיון. אלה דברים תאורטיים שאינם קשורים לנקודות שבמחלוקת. דמיון לקביעה זו נמצא בתוכן הסעיף הקודם. גם הבורר הפנה לדפוס טיעון זה בקובעו בסעיף 40 ובסעיף 29(ב( לפסק הבוררות. אצטט ממה שכת הבורר: "...במקום לעשות זאת ולהגיש כתב תביעה מתוקן ומפורט, שיבהיר את תביעתם, הם בחרו להתנצח בפלפולים שונים על מהות האגודה ומעמדה, פלפולים שלמרבה הצער, אינם נכונים ואינם רלוונטיים למקרה דנן..". לצערי אינני יכול לאמר כי דברים אלה אינם נכונים טו. הבורר חרג מההסכם הדיוני: 53 .לגבי העילה הזו, בכנות אין להבין מה לכותרת שהבורר חרג מההסדר הדיוני אשר הגיעו אליו הצדדים, לכתיבת שטף מילים אודות ביטול פסק דין בהסכמה והפסיקה שהובאה שם. ההסדר הוא הסדר דיוני כלשון המשיגים עצמם ואינו פסק דין. אף אחד אינו מבקש לבטל אותו "פסק דין". אין טענה נגד הצד ההסכמי או הצד הרשמי מוסדי של מתן גושפנקא חוקית/משפטית לאותה הסכמה. אי לכך אין להבין מה הרלוונטיות של העלאת סוגיה זו למה שנפסק?!. יתירה מזו, לא נאמרה ולו מילה אחת בסעיף זה המוכיחה את העילה כאילו הבורר לא כיבד את ההסדר הדיוני בין הצדדים: סוכם כי הצדדים יסתפקו בתצהירי העדות הראשית, הבורר הבהיר כי לא יתיר הרחבת חזית והוספת טיעונים והוא לא חרג ממסגרת הסכמית זו.

טז. החזרת התיק לבורר אחר: 54 .סעד נוסף שהמשיגים מבקשים הוא ביטול או תיקון פסק הבוררות )ולכך עוד אחזור(, אך הבקשה היא שהעניין יוחזר לבורר אחר. לבקשה זו אתייחס בפרק זה. אין לקבל בקשה זו של המשיגים. ראשית, מפני שאם יש טענות מוצדקות נגד פסק הבוררות הן תיבדקנה על ידי, והיכן שיש מקום לתיקון הפסק הוא אכן יתוקן כהבנתי. אלא שלא כל טעות )גם אם יש כזו בפסיקת בורר, שופט או מכריע בהליך מעין שיפוטי מצדיקה, ולא אמרתי כך( מצדיקה פסילת בעל הסמכות. התעלמות מהדין המהותי במודע יכולה להצדיק ביטול פסק הבוררות, אך אין בה כשלעצמה כדי לפסול את הבורר. ראה למשל עב' )חי'( 06/1465 ד"ר מדינת ישראל רשם האגודות השיתופיות 16 עלי זג'ייר נ' "אחווה" בי"ס אזורי מקיף לדרוזים בגליל המערבי בע"מ )פורסם בנבו(. ראה גם רע"א 10/6649 יצחק אבישר נ' עו"ד שרונה גונן )פורסם בנבו( . כאן נשקלה האפשרות לבטל פסק בוררות )שניתן בערעור של בורר על בורר מכוח סעיף 29ב לחוק הבוררות( בשל טעות שבו. לבסוף בוטל הפסק חלקית בשל עילות אחרות ולאו דווקא בשל טעות שבו. על כל פנים, הדבר לא פסל את הבורר אלא את הפסק שלו, והעניין הוחזר אליו. ראה גם רע"א 87-73 כמיפרוד )1979 ) שותפות מוגבלת נ' א. בי. אס בנין ושי שירותים בע"מ, )פורסם בנבו( מפי המשנה לנשיא השופטת בן פורת " צודק ב"כ המשיבה בטענתו שאילו טעה הבורר בדין אין זו עילה לפסול את פסקו, כל עוד לא התעלם מהדין. כמצויין בתשובה טען גם ב"כ המבקשת בסיכומיו בבית המשפט המחוזי כי החלת הדין המהותי בפסק הבוררות הינה "דבר המשתקף היטב על פני פסק- הבוררות". 55 .שנית, עיון בהתנהלות העניינים בפני הבורר ובמהלך ההליכים מראה, כי אין הצדקה לביטול מינוי הבורר. הבורר היה סבלן, נתן הזדמנות אחר הזדמנות למשיגים לתקן את תביעתם, להאריך מועדים לקיום החלטות, או להגיש הליכים )סיכומים, מסמכים, כתב תביעה מתוקן וכו'( וכל פעם כמעט בא לקראתם. הפעם היחידה שפסק בניגוד לרצונם הייתה החלטתו מיום נאמר בה 17/02/2021 "עם כל הכבוד דעתי אינה נוחה מהבקשות החוזרות ונשנות לדחיית מועדים, שנקבעו בהסכמה, בנסיבות אלה- על ב"כ התובעים להגיש סיכומים בכתב עד ליום 2021/03/03...אם עד ליום 2021/03/03 לא יתקבלו סיכומיו בכתב של ב"כ התובעים, רשאי ב"כ הנתבעת, להגיש סיכומיו.. או לחילופין להודיע על רצונו לא להגיש סיכומים בכתב- והבורר ייתן פסק בורר, על סמך החומר שלפניו". מדינת ישראל רשם האגודות השיתופיות 17 הסובלנות של הבורר כלפי המשיגים )התובעים בפניו( אפיינה את התנהלותו הן בתקופה שהיו מיוצגים ובוודאי גם בתקופה שקדמה לייצוג. 56 .שלישית, גם במהלך הבוררות, הוגשה בקשה על ידי המשיגים לפסילת הבורר שנדחתה הן על ידו והן על ידי מנהלת מחלקת הבוררויות מיום 2020/07/29 . החלטה זו מומשה וקויימה והליך הבוררות נמשך. החלטת עוזרת הרשם לא נתקפה. שם הייתה לפחות טענה ממוקדת שהצדיקה לדעתם את הפסלות )היכרות כביכול עם אביו של ב"כ האגודה( בעוד שכל טענה הנטענת כיום סבה סביב טעויות אפשריות בפסק הבורר, טענות בעניין סמכות, סבירות וכו' הנתונות לביקורת ולבדיקה על ידי הרשם או עוזריו המוסמכים. לאור כל אלה, אני דוחה גם את ההיתלות בסעד זה, קרי להעביר את הדיון לבורר אחר במידה ויוחזר הדיון לבורר.

יז. הסמכות לחייב בגין סל השירותים: 57 .שאלה חשובה שבמחלוקת היא האם מוסמכת האגודה לחייב בגין סל שירותים קהילתיים שהיא ספקה בפועל או בכוח לחברים, לרבות מי שהיו חברים כמו המשיגים כאן? מה עמדת הפסיקה? אין ספק כי בפן העקרוני מוסמכת האגודה לחייב את המשיגים לשלם עבור סל שירותים המוגש לכל החברים או אף התושבים לרבות כאלה שבמעמד המשיגים. 58 .המשיגים מפנים לקביעות במתיישבי שריד, כי שירותים קהילתיים ניתנים לאספקה כשירות נוסף )אקסטרה( מעבר למה שמספקת הרשות המוניציפאלית. הם טוענים עוד, כי כאן לא פרטה האגודה מהו השירות הנוסף בגינו היא חייבה את המשיגים. אלא שאין האגודה היא שתובעת, והיא העלתה את הטענות רק כטענות הגנה. במסגרת ההליכים חייב היה ב"כ המשיגים לדאוג להליכים שבסדרי הדין כולל עמידה על חקירת המצהיר מטעם האגודה וכן להמציא ראיות עצמאיות בקשר למה שסופק על ידי האגודה לעומת מה שהגוף המוניציפאלי סיפק, או לבקש פרטים נוספים, או לחקור את העד מטעם האגודה וכו'. 59 .ב"כ המשיגים היה גם מודע לעניין זה, שכן בסעיף 26 לתצהיר העדות הראשית הוא ציין כך: "אני אעמוד על כך שיוזמן למתן עדות נציג מוסמך )בעצמו ו/או באמצעות תעודת עובד ציבור מטעם: המועצה האזורית גולן ו/או חברי הוועד המקומי תחת המועצה האזורית וכן מדינת ישראל רשם האגודות השיתופיות 18 חברי וועד ההנהלה של האגו"ש לצורך לימוד מי היא אגודה זו )במקור, יש שיבוש בכתיב בשתי מילים אחרונות אלו ר.ח( מה מקורות המימון האמתיים לאותם פרוייקטים? מה עלה בגורל אותם כספים שגבו מאתנו המכונים הון אגודה? ומניין להם הסמכות לחייב את חברי האגודה בסל שירותים שאין להם כל קשר למטרות האגודה?" 60 .ביודעם את הדרך הדיונית להוכיח טענותיהם, לרבות נושא גובה הסכומים שמותר לחייב בגין סל השירותים ואף הוכחת עצם קיום סל השירותים, מן הדין היה כי המשיגים לא יסכימו להסדר הדיוני אלא יפעלו כאמור בהצהרתם בסעיף 26 הנ"ל. משלא עשו כך יש להם להלין רק על עצמם. האגודה כאמור רק הגישה טענות הגנה בעניין זה ולכן גם אם לא פרטה מה כלל סל השירותים אין היא נפגעת מכך. 61 .נטל השכנוע להוכחת טענה חשובה של צד מוטלת על מי שטוען טענה כזו. מי שטען טענה כזו שיכלה להוות הבסיס לזכות בעילה היו המשיגים ולכן הנטל מוטל עליהם. על בעל דין הטוען טענה חשובה לעניינו לעמוד בנטל השכנוע להוכיח טענתו, ובוודאי גם בנטל הבאת הראיות הראשוני. ראה עא 72/357 שנסי עזיז נ' סוראיה בצלציוני, כז )1 )741 .נטל השכנוע הנו יציב ואינו ניתן להעברה לכתפו של הצד השני, אם כי נטל הבאת ראיות לסתור את הראיות הראשוניות שהביא הטוען יכול להתחלף. ראה רעא 13/2262 זוז תשתיות ופיתוח בע"מ נ' פיתוח וגינון הצפון 2001 בע"מ )פורסם בנבו( ; עא 11/7456 מוריס בר נוי נ' מלחי אמנון )פורסם בנבו( וכן עא 90/1845 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ''ד מז, 661( פורסם גם בנבו(. המשיגים לא רק שלא עמדו בנטל השכנוע או אף בנטל הבאת הראיות, אלא שהדרך לעמוד בנטל הבאת הראיות הייתה ידועה להם והם לא דרכו בה!!. יח. המסגרת המשפטית לחובה לשלם עבור סל השירותים: 62 .תחילה יש לזכור כי מקור ההליך הוא תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות. מי שיזם את ההליך היה המשיג מס' 1 לבדו. האגודה לא הגישה הליך עצמאי מטעמה ולכך התייחסו כל הצדדים קרי, התובעים, הנתבעת והבורר. די להפנות מדינת ישראל רשם האגודות השיתופיות 19 לכתב התביעה שצורף להליכים כאן ובפני הבורר, וכן למה שכתב המשיג בהשגה בתצהיר העדות הראשית בפני הבורר. כך כתב המצהיר מר דרור בן נבט: "אני ורעיתי מתנגדים לכל "סעד" שנטעה )כך במקור ר.ח( במסגרת הגנה ולא תביעה מפורשת עם מתן הזדמנות לי ולרעייתי להגיש "הגנה" בפני תביעה או דרישה כלשהי של האגודה. מכאן אני מבקש מכב' הבורר להתעלם "מהתביעה" הסמויה של האגודה לקבל ממני ומאשתי "סל שירותים" שכביכול אנו מחויבים לשלם לאגודה, כאשר בפני הבורר יש רק כתב תביעה אחד ויחיד שהוגש ברור ואין עליו חולקים שאנו עתרנו לחייב האגודה בתשלום הון האגודה בסכום של $2000 ארה"ב )בערך נומינלי( ובסכום תביעה של .)17/2/2019 מתאריך ₪ 17872 63 .דברי המשיגים הנם דברי אמת. לבית המשפט לתביעות קטנות הוגשה תביעה אחת ויחידה, זו של המשיגים, אלא שהיא הנותנת: אותה תביעה שמשה בסיס בדיון בפני הבורר. התובעים )המשיגים( התבקשו יותר מפעם אחת להגיש כתב תביעה מתוקן. ההזדמנות הועמדה לרשותם גם בתקופה שהיו מיוצגים והם לא עשו כך. התובעים הם שתחמו את מרחב המחיה של תביעתם, את המחלוקת מול האגודה ואת הסעדים שהם בקשו ממנה. האגודה התגוננה בפני בית המשט וגם בפני הבורר ולא הגישה תביעה עצמאית משלה. מכאן שטענותיה שמשו לה כטענות הגנה בלבד. גם הבורר התייחס אליהן כך. ראו מה שכתב הבורר בעניין זה: בסעיף 70(א( לפסק הבוררות: "בנסיבות אלה אני קובע, כי מוטלת חובה על התובעים, לשלם לנתבעת, תשלומים בגין השירותים אותם הם מקבלים, לרבות מכוח מדינת ישראל רשם האגודות השיתופיות 20 דיני החוזים ומכוח התקנון, בין אם התובעים, הנם חברים ובין אם לאו". 64 .בסעיף 70(ב( לפסק נכתב: "קביעה זו בלבד, דייה למוטט את תביעתם הכספית של התובעים, בקשר להחזרת תשלומים עבור סל השירותים, כלומר אם ביחס לאותם כספים שכבר שולמו ע"י התובעים, ע"ח סל השירותים, אין לתובעים שום עילה חוקית לבקש את השבתם, שהרי אותם כספים, הם היו חייבים לשלם מלכתחילה". 65 .בסעיף 70(ג( לפסק הבוררות הצדיק הבורר את עצם החובה לשלם עבור סל השירותים וכן את גובה התשלום. כמו כן הוא קבע, כי אין הסוגיה היא חלק מתביעת התובעים, ומנגד לא הוגשה תביעה שכנגד מטעם האגודה. יחד עם זאת קבע כי "לאור המסמכים שצורפו ע"י הנתבעת, יש ראיות לקיום החוב וגם להיקפו". יט. עמדת הפסיקה בקשר לתשלומים עבור שירותים מורחבים או איכותיים: 66 .בפסק הדין בת"א )קריות( 15-12-40851 לבון כפר שיתופי בע"מ נ' פרקש קרול אלמר )פורסם בנבו( נאמר, כי מי שמצטרף לאגודה קהילתית )כפר שיתופי, במשמע( עושה זאת בבחירה חופשית לאחר שבחן את החובות והזכויות החלות על תושבי המקום. תובנה זו מצטרפת לקביעת סעיפים 2 ו- 3 לתקנון האגודה לפיהם מוסמכת האגודה לקיים, לארגן ולעודד פעולות חינוך, הסברה, תרבות ובידור, לקיים מפעלי תרבות משלה, בהתאם לעקרונות הקואופרציה. דמי החבר הם הבסיס למימון שירותים אלה. יצויין כי גם חד נס הנה כפר שיתופי ולכן מה שנכתב בפסיקה האחרת כולל לבון תקף גם לכאן. 67 .בגולן גבאי צויין, כי יתכן ובחלק מהשירותים שהאגודה שם ספקה, יש מימד של שירות מוניציפאלי, אך מדובר בשירות יתר או עודף מעבר לחובה של הגוף המוניציפאלי )וועד מקומי או מועצה אזורית( שבא להיטיב עם התושבים ובתור שכזה הם מותרים. ראה סעיף 18 לתצהיר מר ליאור שחר. 68 .בעניין אביאל תא )חי'(11-07-18064 אביאל כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל )פורסם בנבו( קבעה כב' השופטת ר. למלשטריך- לטר, כי מצטרף ליישוב קיים אינו יכול לטעון שהוא בוחר באלו מדינת ישראל רשם האגודות השיתופיות 21 שירותים הוא מעוניין ובאילו לא. השופטת שם מפנה להחלטתה בעניין ולנסי )ראה בסעיף הבא( לפיהם "הצטרפות ליישוב קהילתי בדרך של רכישת נכס מקרקעין או מגורים בנכס כזה אינה מחייבת הצטרפות כחבר לאגודה". 69 .באותו פסק הדין ולנסי, ה"פ 12-03-12568 ולנסי נ' "הררית" אגודה חקלאית שיתופית להתיישבות קהילתית בהר- נטופה בע"מ, להלן: ולנסי קבעה אותה שופטת כלהלן: "התשלומים נדרשים לצורך שירותים ספציפיים שהאגודה מעניקה ליישוב כדי לשמור על צביונו המיוחד, איכות החיים לתושבים ורמת החיים המאפיינת אותו; מי שהצטרף כתושב לישוב קהילתי שיש בו צביון מסוים ורמה מסוימת של שירותי קהילה שמאפיינת אותו"...." חזקה שהסכים לשאת בעלויות הדרושות כדי לשמור על רמת השירותים של היישוב; מדובר ב"טובין ציבוריים" שלא ניתן להגביל את השימוש בהם לאדם אחד; 70 .חשיבות רבה יש לייחס לעובדה, כי גם הפסיקה בולנסי מתייחסת לאגודה שכללה בשמה את ההיבט החקלאי. השם הנכון של האגדה הנו "הררית- אגודה חקלאית שיתופית להתיישבות קהילתית בהר נטופה בע"מ". אי לכך הטענות של המשיגים על האבחנה בין חד נס בע"מ לאגודת הררית בע"מ )או מתיישבי שריד בע"מ( שסבה סביב התחום "החקלאי" בתקנון, אין להן כל יסוד ואין להן כל נפקות. הדין החל בולנסי הוא הדין שחל גם בחד נס בע"מ. 71 .לאור חשיבות הפסיקה בשריד ומאחר וגם המשיגים הפנו להלכה שם על דרך השלילה, אני רואה לנכון להדגיש את הפסיקה שם. המשיגים טענו בהשגה כי אין סמכות לאגודה להטיל היטלים או לגבות השתתפויות מחבריהם, מפני שמדובר באגודה חקלאית לפי התקנון, ומטרותיה מופיעות בסעיף 79 לתקנון. לסעיף המטרות התייחסתי בסעיף 46 לעיל, וקבעתי מהו המנגנון לסיווג אגודות. האגודה מושא ההשגה אינה אגודה חקלאית למרות השם וחרף העובדה שיש בה סממנים של אגודה חקלאית ולו בפן הסימנטי. המשיגים בדעה כי אין תחולה מדינת ישראל רשם האגודות השיתופיות 22 להלכה בעניין שריד כאן וזו הסיבה שקבעתי כי הם התייחסו להלכת שריד על דרך השלילה. ראה סעיף 2 יד' להשגה. בסעיף 26 בשריד נאמר: " יסודו של החיוב בתשלום עבור השירותים גם בעת פרישה מחברות באגודה, נעוץ במאפייני ההתיישבות בקיבוץ- הרואה ערך בניהול חיי חברה וקהילה, שבהם השירותים הקהילתיים עומדים לרשות כל התושבים באופן שווה. אורח החיים ביישוב היה ידוע לכל אחד מהמערערים שעה שביקשו לבנות בו את ביתם, על המשמעות הכספית הכרוכה בכך; ובנכונותם של המערערים להשתלב בקהילה ולשלם תמורת השירותים הניתנים על ידה לה עמדה, בין היתר, ביסוד המלצתה של ועדת הקבלה בעניינם". 72 .לבקשת הבורר, הוגשו תצהירים מטעם הצדדים. התצהיר מטעם האגודה הוגש על ידי מר ליאור שחר. בסעיף 18 לתצהיר מר שחר, הוא סקר את הפעולות שהאגודה מקיימת בתחום האגודה. בסעיף זה נמנו 7 סוגי פעילויות וכולן מצויות בתחום הקהילתי שגם אם הרשות המוניציפאלית מספקת מקצתו )ולא הוגשה כל ראיה מטעם המשיגים המוכיחה זאת(. עדיין מדובר בפעילויות נוספות, המוסיפות השבחה ומטייבות את השירותים שהתושבים מקבלים. מדובר בשירותים הניתנים לכלל התושבים בין שביקשו ליהנות מהם ובין אם לאו. כך למשל ניקיון מבנה הציבור, ניהול מועדון לוותיקים, תקצוב אירועי ספורט, תקצוב אירועי תרבות במועדי ישראל, ניהול הקליטה והקצאת מגרשים לפיתוח ההרחבה בחד נס בע"מ ועוד. אף אם המשיגים אינם חברים יותר, וכל עוד עומדת להם האפשרות הפוטנציאלית ליהנות מאותם שירותים, חייבים הם להשתתף במימונם. כל חיסור של תשלום מטעם חבר זה או אחר מגביר את עומס התשלומים של החברים או התושבים האחרים. על כך אמר בית המשפט בפרשת לבון נ' פרקש כי פעולה כזו "כפעולה בחוסר תם לב העולה מהתנהלות הנתבעים". זוהי המסקנה המתבקשת כאן מקבלת עמדתם של התובעים/ המשיגים בפניי אילו היינו מאמצים אותה. מדינת ישראל רשם האגודות השיתופיות 23 73 .בסעיף 19 לתצהיר מר שחר, חוזר הוא על העובדה שהאגודה גובה את "דמי החבר", או מיסי החבר, מכל משפחה בהתאם לתקציב של כל שנה כפי שמאשרת האסיפה הכללית של האגודה. דמי חבר אלה מהווים גם דמי השתתפות עבור השימוש בעלות השירותים הקהילתיים שהיא מספקת לחבריה ו/או לתושביה. אומנם יש למשיגים זכות לסיים את ההתקשרות ולבטל את חברותם באגודה, אך אין בכך כדי לאיין את חובתם לשלם עבור שירותים המסופקים לתושבים כל עוד הם נמצאים בתחום האגודה. 74 .לתצהיר מר שחר, צורפו אישורים לרבות אישור מקצת התקציבים והעתק של כרטסת הנהלת החשבונות של המשיגים. בתצהיר המשיג, מלין הוא על כך שהאגודה לא פרטה את השירותים שהיא העניקה למשפחת המשיגים. אל לנו לשכוח כי התביעה הקיימת בפניניו היא תביעת המשיגים בפני הבורר, כמו שהם עצמם אמרו בסעיף 3 לתצהיר המשיג מר בן נבט. אם כך הנטל להראות שהאגודה לא ספקה את השירותים המוניציפאליים או הקהילתיים המורחבים או לא הייתה רשאית לחייב במסי וועד מוטל עליהם. הם יכלו כאמור להוכיח זאת בפרוט מצב עובדתי בו לא ספקה האגודה שירותים אלה לכלל התושבים )ולא רק למשיגים(, גם באמצעות סתירת ספריה של האגודה. שתחמו את החוב על פי כרטסת הנהלת החשבונות שלהם אצל האגודה. כתבתי כי המשיגים היו מודעים לאפשרות של ניסיון לסתור עצם אספקת השירותים לכלל התושבים וגם לעצמם. נקודה זו עלתה גם בסעיף 26 לתצהיר המשיג כאמור לעיל. 75 .בסעיף 27 לתצהיר מר בן נבט הוא הפנה לפרוטוקול ישיבת מליאת המועצה האזורית גולן מיום 2019/03/14 בה צויין בסעיף 4 כי הואצלו סמכויות לוועדים המקומיים ביישוביה לרבות בחד נס כולל הסמכויות גם באחזקת מבני ציבור, ניקיון שטחי היישוב לרבות כבישים, אחזקת וניקיון שטחי נוי על סוגיהם, שמירה והנהלה כללית. לכך אעיר, ראשית, גם כך אין כיסוי לכל השירותים אותם ציין מר ליאור שחר בסעיף 18 לתצהירו. שנית, אין התמודדות עם היקף השירותים שניתנו על ידי הוועד המקומי לעומת מה שהשלימה האגודה. פילוח ההיקף והעלות יכול היה להיעשות, בין היתר, גם כמוצע על ידי מר נבט בסעיף 26 לתצהירו :" אני אעמוד על כך שיוזמן למתן עדות נציג מוסמך )בעצמו ו/או באמצעות תעודת עובד ציבור( מטעם המועצה האזורית גולן ו/או חברי הועד המקומי....." מדינת ישראל רשם האגודות השיתופיות 24 וזאת במטרה להראות מה חייבת האגודה לספק ומה הוועד המקומי, ומה בפועל כיסה הוועד לעומת מה שהוסיפה האגדה. המשיגים וויתרו על הליכה בנתיב זה, וממחדלם אין הם יכולים להיוושע. האמור בסעיף 18 לתצהיר נציג האגודה לא נסתר. 76 .אם כן, לא הצליחו המשיגים לסתור את אשר הובא בתצהיר מר ליאור שחר ואף לא ניסו לסתור את הנתונים שבתצהיר שלו. לא רק שלא הצליחו לסתור את הנתונים שבתצהיר מר שחר, אלא גם לא הצליחו להתמודד עם חזקת התקינות של ספרי וחשבונות האגודה כמאור בתקנה 1א. לתקנות האגודות השיתופיות )ניהול וביקורת חשבונות(, תשל"ה-1975 .אלו מהווים ראייה לכאורה לנכונות הרשום בהם וחזקה זו לא נסתרה. האלמנט הנוסף אותו אני מדגיש שוב, הוא שהמשיגים הם התובעים והאגודה היא הנתבעת. נטלי השכנוע ונטלי הבאת הראיות הנן בהתאם, וכמוסבר קודם. שני אלה מחזקים ומעמיקים את החובה של המשיגים/התובעים להוכיח כל אלמנט ואלמנט מתביעתם, לרבות הבאת ראיות סותרות את ראיות הנתבע. בנטל זה הם לא עמדו. 77 .מכל אלה יוצא כי את הסעד של החזר מסי החבר או התשלומים עבור השירותים המוניציפאליים, או הקהילתיים אף בתקופה שהפסיקו את חברותם, אין לקבל. אי לכך, דין סעד זה להידחות בדיוק כפי שפסק כב' הבורר. בגין השנים שנדרשו המשיגים לשלם וכן שילמו אין כל הצדקה לקבל את מבוקשם ולפטור אותם מתשלום בייחוד על דרך של החזרת התשלומים. הבורר התייחס גם לנקודה זו בפסק הבוררות בסיפא. הוא אישר את החיוב בגין השירותים שסופקו או הוצעו למשיגים אף עבור התקופה שמעבר להפסקת החברות והכל בניכוי התשלומים ששילמו המשיגים עד כה. 78 .כאן אני מוצא לנכון להסביר טיפה את המשמעות של אישור זה שבפסק הבוררות: כאמור אין בפנינו תביעה עצמאית של האגודה לחייב את המשיגים בתשלום חלקם במתן השירותים אותה מספקת האגודה, אלא רק תביעת התובעים/ המשיגים לקבל תשלומים אלה בחזרה. אין מדובר בתביעה לקבל פסק דין הצהרתי שהאגודה רשאית לקבל את הכספים גם לעתיד ולאמיתו של דבר אין כל תביעה מטעמה במובן זה. המשמעות של הפסיקה היא דחיית תביעת המשיגים לקבל בחזרה את אשר שלמו כמסי חבר או עבור השירותים שהאגודה סיפקה. תביעה עתידית לקבל כספים עבור תקופה שמעבר לתקופה מושא פסק הבורר, מצריכה הגשת תביעה נפרדת העונה על כל האלמנטים הנחוצים לזכייה בתביעה, והכפופה מטבע הדברים לכל המגבלות שבהליך כזה. 79 .בפסק הדין בעניין מתיישבי שריד כתבה השופטת ברון )סעיף 7(ב( לפסק הדין(: מדינת ישראל רשם האגודות השיתופיות 25 "תשלום חודשי אחיד שנגבה על ידי האגודה הקהילתית מכל תושבי היישוב עבור סל שירותים הניתן על ידה לתושבים )להלן: השירותים הקהילתיים(. לדברי האגודה הקהילתית השירותים הקהילתיים מהווים הרחבה או שדרוג של השירותים המוניציפאליים הבסיסיים שאותם מספקות הרשויות המקומיות והאזוריות לכל תושבי המדינה, למשל - שירותי ביטחון ושמירה, חינוך, תקשורת, תרבות, הפעלת בריכה, מועדון, ספריה וכיוצב' שמתווספים על השירותים שמספק הוועד המקומי. יובהר כי התשלום הקהילתי החודשי אינו מחושב לפי צריכה בפועל של השירותים על ידי כל תושב, אלא נקבע על ידי האסיפה הכללית של האגודה הקהילתית בהתאם לעלויות אספקה )תוך חלוקה בין כל תושבי היישוב הבגירים. הסכום הסופי נקבע על ידי ועד ההנהלה של האגודה הקהילתית, ומובא לדיון ואישור האסיפה הכללית של האגודה". ובהמשך: ".. נראה כי גביית תשלום נפרד בגין כל שירות ושירות חותרת תחת אורחות החיים ביישוב המבוססים על ההנחה שלפיה שימוש חופשי במתקנים הציבוריים בבריכה,, במתקני הספורט, במועדון, בספריה וכו' הוא חיוני לגיבוש המרקם הקהילתי. גביית תמורה בגין השירותים בהתאם לצריכה בפועל מאיינת את מדינת ישראל רשם האגודות השיתופיות 26 צביונו הייחודי של היישוב, המתאפיין בלכידות חברתית ותרבותית". )סעיף 26 קטע ג' לפסק הדין(. 80 .לאור כל האמור, אין פסול בגביית סכומים עבור השירותים שספקה האגודה או העמידה לחברים או לתושבים כדי שיעשו בהם שימוש. אין פסול בקביעת העלויות על ידי מוסדות האגודה וחלוקתן בין חבריה הבוגרים. פעולת האגודה חד נס בע"מ הייתה איפוא, כדין. כ. הסעד לקבל בחזרה את התשלומים ששולמו עבור השתתפות בהון האגודה: 81 .הסעד הנוסף אותו בקשו התובעים בתביעתם שנדונה בפני הבורר היה קבלת הסכום אותו שלמו עת הצטרפו לאגודה. בסעיף 3 לתצהיר התובע הוא מציין, כי הוא ואשתו זכאים להחזר הון אגודה על סף $000,2 "ששולם לאגודה במעמד חתימת חוזה אגודה משתכן,...בפועל מדובר בתשלום כספי ששולם כהון משותף של כל התושבים המשתתפים במסגרת אותו הסכם המוכנה חוזה אגודה משתכן )הדגש במקור ר. ח.( ואינו מהווה דמי השתתפות ו/או כל תשלום אחר כלשהו". חיזוק לעמדה זו מציין המצהיר, מר נבט, כי מעבר לאמור בהסכם אגודה משתכן באופן מילולי , הרי הוא "סיכם ובכתב עם מנהל הקהילה לעניין השבת אותו הון לידנו". שם, אותו סעיף. 82 .המצהיר מטעם האגודה בהתייחסו לנקודה זו לא שלל את הזכאות של המשיגים לקבל אותו תשלום ששולם מכוח סעיפים 67 -68 לתקנון, ומכוח סעיף 71 לתקנון, אך הפנה לתנאים שנקבעו בסעיף 74 לתקנון. האגודה עמדה לכאורה בתנאים של סעיף 74 לתקנון והגישה חשבון על ידי מר ליאור שחר ובהסתמך על הדו"חות הכספיים. למשיגים עמדה הזכות לטעון נגד שני אלה, בתנאי שהייתה מגישה חישוב נגדי או שבחקירה הנגדית הייתה מוכיחה כי אין יסוד להערכות האגודה ונציגיה. המשיגים לא הגישו תחשיב נגדי מחד, ולא חקרו את נציג האגודה כדי להוכיח כי מדובר בבדותה או בטענה העומדת על בלימה. 83 .לפי סעיף 74 לתקנון, האגודה רשאית לנכות מכל תשלום המגיע לחבר בסיום חברותו: מדינת ישראל רשם האגודות השיתופיות 27 "סכום המגיע לאגודה מהחבר בין שהגיע מועד פירעונו ובין שטרם הגיע ; סכום המגיע לאגודה ממי שהחבר ערב לו שמועד פירעונו חלף ולא נפרע; שיעור יחסי לפיחות ערך הון האגודה מחמת הפסדים ליום שפקעה החברות, ובלבד שהפיחות הוא עד כדי כך שאילו פורקה האגודה לא היו מחויבים לכל אחד מהחברים, את מלוא הסכום ששולם על ידם ע"ח השתתפות בהון האגודה". 84 .קריאת הסעיפים 27 – 30 מתצהיר מר ליאור שחר בפני הבורר אינו מגלה התנגדות לשלם בחזרה את הסכום האמור, אך צויין כי התנאים לתשלום בחזרה ועל פי סעיף 74 לתקנון אינם מתקיימים בשלב זה, ואין הם בשלים ליישום . 85 .האמת היא שגם פסק הבורר אינו מתכחש לזכאות זו. ראה סעיפים 71 -73 לפסק הבוררות. גם מבלי לתת משקל לאמור בסעיף 75 לתקנון לפיו : "מי שחדל להיות חבר, ימשיך להיות אחראי להפסדים של האגודה, שנגרמו בעת היותו חבר בה, ורשאית המנהלה לחייבו בתשלום חלקו בהפסדים אלו תוך שנתיים מיום שהפסקת חברותו קיבלה תוקף". ראה גם סעיף 76(ג( לפסק הבוררות, שם נאמר: "זכאים התובעים, לפדות בעיקרון, את הון האגודה, ששולם על ידם, אך זאת בכפוף לתקנה 74 לתקנון, אך לאור החישובים והדוחות שנעשו ע"י המצהיר... על פיהם מאזן התחייבויות האגודה עולה על מאזן הנכסים, יש לדחות את בקשת התובעים לפדיון הון האגודה". מדינת ישראל רשם האגודות השיתופיות 28 86 .שלא לצורך וכאמרת אגב, אני רואה עצמי מעלה ספק אם האמור בסעיף 75 לתקנון אינו סותר את ההלכה שנקבעה בפרי העמק, שכן לכאורה המשמעות הינה חיוב אישי של חבר זה או אחר בחובות האגודה. אין בפנינו נתונים מדויקים מהו גבול ההתחייבות של כל חבר, ואין זה נקי מספקות שחבר יחוב בהפסדי האגודה באופן אישי. אין בפנינו נתונים אודות ההפסדים או המאזן השלילי בין הון וזכויות האגודה לעומת התחייבויותיה בתקופת חברותם של המשיגים. על כל פנים גם הסעיף מציין כי החיוב ייתכן רק במהלך שנתיים מיום שנכנסה הפסקת החברות לתוקף. אם כן, לא הייתי בונה על סעיף זה למרות היכללותו בתקנון. המסקנה האופרטיבית מניתוח זה היא שאין אני מקבל את הקביעה של כב' הבורר "לדחות את בקשת התובעים, לפדיון הון האגודה". אין לחסום את דרכם של המשיגים ככל שיוכלו להוכיח קיום התנאים לכך בעתיד. אי לכך אני מתקן את הכרעת הבורר ל- "למחוק את הבקשה בסעד זה ולא לדחות אותה". 87 .אשר ליתר המחלוקות שהיו בין הצדדים במהלך הבוררות, לרבות המחלוקת בעניין שכר הבורר, ומאחר והמשיגים לא חזרו על עניין, זה אין מקום להתערב ביתר הכרעות הבורר ואני מאשר אותן. הבקשה לביטול הפסק או לתיקונו או להחזרת התיק להכרעתו של בורר אחר נדחית על ידי. 88 .בנוגע להוצאות, אני פוסע בנתיב התחתון ומחייב בהוצאות ברף הנמוך, וזאת גם לפנים משורת הדין. אני מחייב את המשיגים ביחד ו/או לחוד בהוצאות על סך 000,5 ₪ בתוספת מע"מ, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. כמו כן אני מחייב את המשיגים לשלם לאגודה את התשלומים בהם חויבה על ידי הבורר, או ששולמו לו כבר על ידה. אם סכומים אחרונים אלה לא ישולמו בתוך 14 יום מקבלת החלטה זו, יישאו הם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסיקתם או מיום תשלומם ועד לתשלום בפועל, הכל על פי המוקדם יותר.

ניתנה היום, ח' אלול, תשפ"א רמזי חוראני, עו"ד 2021 ,אוגוסט 16 בירושלים, בהיעדר הצדדים