סגנית הרשם קבעה כי הלול אינו מקום מגורים ולכן מוטלת חובה על האגודה לפנות את המתיישבים בו
ב ע נ י ן: בקשת המפרק לאשר החלטה לסילוק יד מנכסי הקיבוץ
כפר שיתופי הר עמשא (בפירוק)
באמצעות המפרק המפעיל - עו"ד שגיא מירום
מרח' ליאונרדו דה וינצ'י 21, תל אביב
טל. 03-6911082 פקס. 1533-6911082
מכפר שיתופי כפר עמשא
1. ענייננו בבקשה מיום 5.2.13, שהוגשה על ידי המפרק המפעיל של האגודה – עו"ד שגיא מירום ("המפרק") לאשר את החלטתו לפינוי המשיבים ממבנה לול, הנמצא בשטחי האגודה ("הבקשה" ו"הלול" בהתאמה).
2. ראשית האגודה בשנות ה-80 של המאה הקודמת, עת הוקמה כאגודה שיתופית חקלאית מסוג קיבוץ.
3. מצבה הדמוגרפי, החברתי והכלכלי של האגודה, שהלך והתדרדר, הוביל למינוי ועד ממונה ומאוחר יותר (ביולי 2009) למינוי מפרק מפעיל.
4. ב-2011 שונה סיווג האגודה מקיבוץ לכפר שיתופי.
5. המשיבים הגיעו להר עמשא בשנת 2005 (לפני מינוי המפרק) ומאז הגיעם ועד היום הם מתגוררים בלול.
6. המשיבה מס' 1 הינה אזרחית ישראלית. המשיב מס' 2 אינו אזרח המדינה. המשיב מס' 3, בנו הבגיר של המשיב מס' 2, גם הוא אינו אזרח ישראלי.
ביחד עם המשיבים מתגוררים בלול גם שלושה ילדיהם הקטינים של המשיבים 1 ו-2.
7. ביום 15.11.12 הוציא המפרק החלטה לסילוק ידם של המשיבים והתלויים בהם מהלול, והשבת החזקה בו לידי המפרק ("החלטת המפרק").
8. הבקשה, כהגדרתה לעיל, הוגשה ביום 6/2/13. ביום 18.2.13 הגישו המשיבים תגובה לבקשה.
המפרק הגיש תשובה לתגובת המשיבים.
9. דיון בבקשה התקיים בפני ביום 7.4.13 ובו השתתפו המשיבים 1 ו-2 והמפרק. המשיב 3 לא התייצב לדיון.
10. במהלך הדיון מסר המשיב 2 לפרוטוקול את מספר דרכונו והמשיבים 1 ו-2 התחייבו להעביר למפרק, לאחר הדיון, את מספר הדרכון של המשיב 3.
ביום 22/5/13 התקבלה הודעה בכתב מאת המפרק על כך שלא נמסר לו מספר הדרכון של המשיב 3 וכי כל פניותיו בעניין העלו חרס.
גם בשיחה טלפונית, שערך עו"ד אהוד אמיתי מהמחלקה המשפטית של האגף לאיגוד שיתופי עם המשיב 3, סרב האחרון למסור את המידע המבוקש.
11. המפרק טוען בשם האגודה, כי המשיבים מתגוררים ומחזיקים בלול, שלא כדין וללא תמורה.
לטענת האגודה הלול לא תוכנן, לא נבנה, לא הותאם ואיננו ראוי למגורי אדם, והשימוש בו למגורים עומד בסתירה לתב"ע החלה על השטח.
כיום הלול אינו מחובר לחשמל או למים ובמקום שוררת צחנה וקיים חשש, שהמקום מהווה מפגע תברואתי. ניתוק זרם החשמל והמים ללול בוצע מפאת אי תשלום עבור צריכת החשמל והמים ולאור היקף צריכת החשמל החורג באופן משמעותי מצריכה ביתית מקובלת, שהגיע להיקפים דומים לזה של היישוב כולו.
מוסיף וטוען המפרק, כי המשיבים לא משלמים לאגודה דמי שימוש בעבור השימוש בלול, וכי האגודה שומרת לעצמה את הזכות להגשת תביעה נפרדת בעניין זה.
12. החלטת המפרק נמסרה למשיבים ביום 19/11/12 ומאז ועד היום לא שועים המשיבים לדרישת הפינוי וממשיכים להחזיק ולהתגורר בלול.
13. המשיבים טוענים, כי לא פלשו ללול וכי הם גרים בו בזכות. לטענתם הופנו להר עמשא ע"י המועצה האזורית ובהגיעם למקום, בשנת 2005, התיר להם מי מטעם האגודה להתגורר בלול, וכי עד למינוי המפרק לא דרשו מהם לפנות את המקום.
לביסוס טענותיהם הציגו המשיבים מספר מסמכים (אשר הוגשו בהסכמת המפרק במהלך הדיון וסומנו ב'):
א) צילום תעודת הזהות של המשיבה 1, בה מופיע תחת סעיף המען - "הר עמשא";
ב) צילום מסמך ממשרד הפנים - המפקח הארצי על הבחירות, שם לטענת המשיבים מופיע שמה של המשיבה 1 כתושבת הר עמשא.
הצילום באיכות ירודה ביותר והכיתוב בו אינו קריא. בתחתית המסמך מופיעות בכתב יד המילים "טיוטא, צולם עפ"י הנחיות צבי 28.9.08;
ג) העתקי שלושה מסמכים משנת 2008 המעידים, כי המשיבה 1 ו/או מי מטעמה (מר חיים יטיב) הגישו ערר נגד מחיקת המשיבה 1 מפנקס הבוחרים.
במאמר מוסגר, יצוין, כי בין שאר המסמכים שהוגשו לתיק, צורף גם עותק מסמך מאת המועצה מיום 7/10/08, הדוחה את הערר.
ד) עותק מאישור עוסק פטור על שם המשיבה 1, ובו מופיע תחת מען העסק - "הר עמשא";
ה) עותק מתעודת חיסון ורישיון לכלב משנת 2005, בה מופיע תחת שם בעל הכלב - "צ'יף", ותחת כתובת בעל הכלב מופיע - "קיבוץ הר עמשא".
מסמכים אלה מעידים לטענת המשיבים על כך שהם תושבים כחוק בהר עמשא ואינם פולשים.
14. בהקשר זה טוען המפרק, כי אין קשר בין תושבות, כתובת של אדם, רישום בפנקס בוחרים לבין זכות להחזיק בנכס, וכי המסמכים שהוצגו אינם מעידים על זכויות ואינם מקימים למשיבים זכות להחזיק בלול.
מוסיף וטעון המפרק, כי מר יטיב (שנזכר באחד המסמכים) לא היה חבר באגודה כשהכין את המסמך ולא נשא במשרה מטעמה.
15. מוסיפים המשיבים וטוענים, כי בשנת 2008, שנת היובל, ויום אחרי יום הכיפורים, הודיעו למנהל האגודה, שהם מבקשים את זכות השיבה לאדמת אבות עפ"י חוק תורה בשנת היובל, וכי לעניין זה "יש לעשות הבחנה בין פלישה בעל כורח לפלישה כהצהרה פוליטית". כך טענו המשיבים בכתב תגובתם ולא הוסיפו. ויוער, כי בתגובתם מפנים המשיבים בעניין זה לנספח 1, שלא צורף.
עוד טוענים המשיבים, כי לאחר ניתוק המים והחשמל ונוכח אי נקיטת פעולות למימוש הפינוי הבינו, כי הם מורשים להמשיך ולגור בלול.
טוענים גם המשיבים, כי נמנע מילדיהם השימוש בהסעות לבי"ס.
16. בהתייחס לטענת המשיבים לזכות השיבה לפי חוק תורה, טוענת האגודה, כי מדובר בטענה מופרכת, בין היתר מהטעמים הבאים:
א. המשיבים לא טרחו להצביע באופן ספציפי מהו "חוק התורה" עליו הם מתבססים והיכן ניתן למוצאו. בחיפוש שערך המפרק לא עלה בידו למצוא כל חוק התומך בטענותיהם.
ב. המשיבים לא הוכיחו, כי אבותיהם היו הבעלים של אדמת הלול בעבר.
ג. האגודה היא בעלת הזכות החוקית להחזיק בלול.
המפרק הכחיש ודחה, כי הוא או מי מטעמו מנעו מילדיהם של המשיבים חינוך או הסעות לבי"ס.
דיון והכרעה:
17. מגוריהם של המשיבים בהר עמשא מאז 2005 אינה נתונה במחלוקת, וכלל לא נטען ע"י המפרק שהמשיבים אינם גרים במקום.
השאלה היחידה העומדת להכרעה בפני הינה האם קיימת למשיבים זכות להמשך מגוריהם בלול.
לאחר שהונחו ונשמעו בפני כל טענות הצדדים, בכתב ובע"פ, הנני מוצאת, כי התשובה לשאלה זו הינה שלילית ולפיכך דין הבקשה להתקבל.
18. בראשית הדברים, אתייחס בקצרה, לסמכות המפרק לתפוס חזקה בשטחי האגודה ושל רשם האגודות השיתופיות להכריע בעניין זה, וזאת על אף שהמשיבים לא טענו כנגד סמכות זו.
סעיף 48(2) לפקודת האגודות השיתופיות ("הפקודה") מעניק סמכות מפורשת למפרק אגודה לרכז תחת ידיו את נכסי האגודה. וזו לשון הסעיף:
"... פירוק העסקים יתנהל בפיקוחו היחיד של הרשם, ולמרות כל דבר האמור בסעיף 46 בנוגע לזמן אשר בו יינתן תוקף לצו פירוק עסקים, תהא למפרק הסמכות לקנות חזקה מיד בכל הנכסים השייכים לאגודה ובכל הפנקסים ושאר המסמכים השייכים לעסקיה ולנהל את עסקי האגודה ככל שיהא צורך בכך לשם פירוק עסקיה של האגודה בדרך שיש בה מן התועלת".
(ההדגשה אינה במקור).
תקנה 27 לתקנות האגודות השיתופיות (פירוק), התשמ"ד – 1984, מוסיפות על האמור וקובעת:
"דרש המפרק מאדם כלשהו למסור לו נכס המוחזק בידיו שלאגודה הזכות לקבלו, חייב אותו אדם למסור לידי המפרק את הנכס האמור, במועד ובדרך שקבע המפרק, ואם היתה זכותה של האגודה להחזיק בנכס משותפת עם אותו אדם, חייב הוא לאפשר למפרק את ההחזקה המשותפת".
מהוראות אלה ניתן ללמוד בבירור, כי סמכות המפרק ושל רשם האגודות השיתופיות, הדן בערעור על החלטות המפרק או בבקשות למתן הוראות בהתייחס אליהן, אינה מוגבלת לתובענות כספיות בלבד וכי הם מוסמכים גם לדון בתביעות לפינוי וסילוק יד מנכסי האגודה.
ראה גם בג"צ 1641/10 פלוטקין ו-21 אח' נ' רשם האגודות השיתופיות ואח', פורסם בנבו, שם קבע ביהמ"ש העליון ביושבו כבית דין גבוה לצדק, כי "למפרק יש אפוא סמכות להגיש תובענה כנגד צד שלישי המחזיק בנכסי האגודה".
19. ולגוף העניין.
אין עוררין, כי המשיבים גרים מזה שנים בלול שבהר עמשא, ואולם המשיבים לא הצביעו על מקור זכות להמשך מגוריהם במקום או לחוסר סמכותו של המפרק לסיים את המגורים.
הטענה היחידה שהועלתה ע"י המשיבים, כביכול כתמיכה בזכות להמשך מגוריהם בלול, הינה "חוקי התורה" – טענה שנטענה בעלמא, לא הובהרה, לא בוססה ולא ברור כלל מאיפה היא שואבת את תוכנה.
20. גם אם נניח, והדבר לא הוכח, כי תחילת מגורי המשיבים במקום היתה ברשות או בהסכמה, אין בכך לגרוע מזכות האגודה להביא רשות זו לידי סיום או לבטלה. קל וחומר, כשעסקינן בשימוש, שאינו תואם את יעוד המבנה.
הלול אינו מיועד למגורים ולפיכך האגודה אינה מורשית לעשות בו שימוש למגורים, אינה מורשית להעניק לאחר לעשות בו שימוש כזה, והמפרק לא רק מוסמך אלא אף חייב להביא לידי סיום שימוש זה.
סוף דבר
21. הנני מאשרת בזאת את החלטת המפרק לפינוי הלול ומורה למשיבים לפנותו מכל חפץ ואדם עד ליום 15.8.13. מועד הפינוי נקבע תוך התחשבות בילדי המשיבים ועל מנת לאפשר להם לסיים את לימודיהם במערכות החינוך, וכן על מנת לאפשר למשיבים, זמן ראוי, לאיתור מקום מגורים חלופי.
22. כמו כן, מחויב בזאת המשיב 3 למסור למפרק צילום דרכון, תוך 24 שעות ממועד קבלת החלטה זו.
אין אלא להצטער על חוסר שיתוף הפעולה של המשיב 3 בסירובו למסור פרטי זיהוי, הנדרשים לצורך הליך זה, המעורר חשד להסתרה כלשהי או ניסיון להתחמק מהוצאת החלטה זו אל הפועל.
23. ובמאמר מוסגר - המשיב 2 ציין במהלך הדיון, כי הוא והמשיב 3 הינם תושבים במדינת ישראל, אולם משלא הובאו לכך כל ראיות, ראוי כי עניין זה ימצא בירורו ע"י המפרק.
24. לפנים משורת הדין, החלטתי לא לחייב את המשיבים בהוצאות.
ניתן ביום 12 ביוני 2013 מארי קושניר-הררי, עו"ד
סגנית רשם האגודות השיתופיות
