יחזקאל אבי נ' המועצה לענף הלול

בפני רשם האגודות השיתופיות

תיק מספר 1453/158/02

בענין : יחזקאל אבי ת.ז. 5788495

ע"י  עוה"ד סמי ישראל 13745

ו/או דניאל מלכא 13789

מרחוב ריב"ל 18 , ת"א 67778

טל' : 6884366-08 ; פקס: 6883236-08

- התובע -

נ ג ד -

המועצה לענף הלול

רח' קפלן 2 ת"א 64734

ע"י ב"כ עוה"ד מנור טומי

משרד הרמן מקום ושות'

מרח' בצלאל 28 ר"ג

טל' : 6114200-03 ; פקס: 6114220-03

- הנתבעת -

החלטה על פי חוק הבוררות, התשכ"ח- 1968

***************************************

רקע

זהו הליך בוררות שמתקיים בפני על פי הסכמת ובקשת הצדדים מיום 1.8.2001 בעקבות סכסוך עקב הרפורמה בענף הלול ושינוי במיכסת ייצור ושיווק ביצים.

ראשיתה של פרשה זו בתחילת שנת 1994 כאשר ממשלת ישראל החליטה על ביצוע רפורמה המאפשרת למגדל בעל מיכסה אישית לגדל מטילות ולייצר ביצים ללא כל הגבלה.

לאחר כשנה מאז ההחלטה על הרפורמה בענף זה החליטה הממשלה על ביטול הרפורמה וחזרה ליצור ביצים על פי מיכסות הייצור, שחלו על המגדלים לפני תחילת רפורמה זו.

בתאריך 29.6.98 אישרה וועדת הכלכלה של הכנסת לתובע לגדל בשנים 1998-1999 4 מיליון ביצים.

בתאריך 18.6.2000 אישר שר החקלאות לתובע להמשיך בייצור המטילות בכמות שאושרה לו עד כה וזאת לא יאוחר מ 31.12.2000.

בינתיים אושר לתובע להמשיך לייצר ולשווק ביצים בכמות שאושרה לו עד מועד החלטתי בתיק בוררות זה.

עיקר נימוקי התובע :

1. עם ביטול ההגבלה על מיכסות ייצור הביצים בעקבות הרפומה בענף, השקיע התובע אלפי שקלים בהקמת לולים חדישים, אשר אפשרו לתובע לייצר עוד כ 4 מיליון ביצים.

2. הקמת לול התובע נעשתה ברשות ובזכות, והחלטה שרירותית של המועצה לקביעת מיכסות תוריד לטמיון את כל השקעותיו, שכן התובע נטל הלוואות ארוכות טווח בסכום של כחצי מיליון ₪ תוך התחייבות להחזרים של עשרות אלפי שקלים בחודש.

3. ביטול הרפורמה פגע בפרנסת התובע שכן פרנסתו מבוססת על ענף הלול.

4. למרות שהמועצה לענף הלול מוסמכת לקבוע כללים מידי שנה בשנה ולשנות מיכסות, שיקול הדעת של המועצה נתון לביקורת שיפוטית.

5. בביטול הרפורמה והחזרת ייצור הביצים על פי מכסות ייצור יש פגיעה מהותית בקבוצה ו/או ביחיד אשר הסתמך על השינויים.

6. על פי הפסיקה יש לכבד הבטחות סמכות שלטונית בעיקר כאשר הצד שכנגד משנה לרעה את מצבו מכח התחייבות ומסתמך על הבטחה זו.

7. לא יתכן כי אזרח המסתמך על החלטות הממשלה והמועצה מתוך תקוה כי עידן המכסות חלף מן העולם ישקיע את מיטב כספו, תבוא הרשות ותבטל את החלטתה תפגע באזרח ללא כל התחשבות.

8. שיקולים זרים ופגיעה בעקרון השוויון הנחו את המועצה בבטלה את הרפורמה. עיקר טענת המועצה בוססה על כך שקיימים בשוק עודפי ביצים אשר פוגעים בפרנסת המגדלים. למרות טענה זאת העניקה המועצה מיכסות ביצים לשלושה ישובים שלא היו להם לפני כן מיכסות ביצים אישיות.

9. לכל אחד מן הישובים הנ"ל הוענקה מיכסת ביצים אישית של מאות אלפי ביצים למרות שלא גידלו ביצים בעבר להבדיל ממגדל ותיק אשר השקיע ובנה לול ממיטב כספו.

10. החלטה על מתן מיכסה לשלושת הישובים הנ"ל ניתנה לאחר שהתובע הגיש בקשתו להגדלת מיכסת הביצים.

11. מבלי לפגוע ביושרם ו/או בהגינותם של מנהלי המועצה ומנכ"ל משרד החקלאות, אשר להם לולים לגידול מטילות, ולכן קיימת תחרות בינם לבין התובע. בכך מוסברת עמדת המשיבה כלפי התובע.

12. אין בסיס לטענת המשיבה בדבר הצורך בביטול הרפורמה בענף לאור עודפי בביצים היות ותמיד היו קיימים עודפי ביצים עוד טרם הרפורמה. במקביל ייבוא ביצים מן הרשות הפלשתינאית בוטל, דבר שהוריד לאין שיעור את עודפי הביצים.

13. ביטול הרפורמה מהווה פגיעה בחופש העיסוק של התובע.

עיקר נימוקי המשיבה:

1. התובע קיבל זכויות יתר בעלות ערך כלכלי רב בחסות עזרה שקיבל משרים וחברי כנסת ומנכ"לים שהתגייסו לטובתו.

2. נושא הבוררות הוא למעשה "גידול מעל למכסה של הירש מרים ע"י אבי יחזקאל". לבורר אין סמכות לדון בתביעות הכספיות והפיצויים השונים אשר התובע תובע.

3. ביטול החלטת הרפורמה בענף אינו בסמכות הבורר שכן מדובר בשאלה חוקתית והצדדים לא הקנו לבורר את הסמכות לדון בשאלות אלו.

4. כל טענות התובע ביחס להשקעות שביצע הובאו ללא כל ביסוס ראייתי ולפיכך יש לראות את התובע כמי שלא השקיע אגורה בהקמת הלולים ובציודם בהסתמך על הרפורמה בענף הלול משנת 1994.

5. המועצה היא הגוף המוסמך לקבוע בכללים את המיכסה הארצית והעקרונות לקביעת מכסות אישיות, הטעונים אישור שרי החקלאות והתמ"ס וועדת הכלכלה של הכנסת תוך התחשבות בהנחיות שר החקלאות בדבר התכנון החקלאי.

6. במסגרת הרפורמה לא בוטלה המיכסה אלא לא הייתה הגבלה כמותית על ייצור ושיווק הביצים של בעל מיכסה.

7. הרפורמה נכשלה כיוון שנוצרו עודפי ביצים גדולים אשר פונו מהשוק בעלות יקרה על חשבון כלל הציבור ואוצר המדינה. בעקבות כשלון זה בוטלה הרפורמה בשנת 1995 והמשק חזר לייצור ושיווק ביצים במכסות שהיו נהוגות עד שנת 1994, מועד תחילת הרפורמה.

8. לאור העובדה כי מספר מגדלים, ובהם התובע, טענו כי על סמך הרפורמה ביצעו השקעות בלולים וברכישת מטילות נוספות, ובכך שינו את מצבם לרעה, הותר לאותם מגדלים להמשיך ולהחזיק במטילות העודפות על מכסתם עד לסיום חייה של הלהקה (כ 24 חודשים).

9. מאז שנת 1995 נקבעות מיכסות השוות למיכסתם בשנה החולפת. רק במקרים בודדים הוקצו מיכסות חדשות דוגמת ההקצאה לישובים ביש"ע.

10. מאז ביטול הרפורמה חלה ירידה משמעותית בעודפי הביצים, דבר שמאפשר למגדלים להתפרנס בכבוד.

11. התובע אינו בעל מכסה לייצור ושיווק ביצים. לפיכך התובע אינו בעל מעמד בבוררות זו. העברת מיכסות אפשרית רק בין בעלי מיכסות.

12. בשנת 1998 החזיק התובע כמות מטילות החורגת מהמותר לפי צו המועצה לענף הלול.

13. התובע קיבל היתרים משרי החקלאות, מנכ"ל משרדו וועדת הכלכלה להמשיך לחרוג מהמיכסה שנקבעה בחוק. הרשות המוסמכת עפ"י דין להקצאת מיכסות ו/או הגדלתן, הינה ועדת המיכסות במועצה לענף הלול. הועדה הנ"ל לא אישרה לתובע חריגות אלה.

14. האישורים הנ"ל ניתנו לתובע בכפוף להתחייבותו לשוב למיכסת הירש עד לסוף 1999. בפועל לא עמד התובע בהתחייבותו ופנה לשר החקלאות בבקשה להארכת תוקף האישור גם לשנת 2000.

15. התובע שיווק חלק מהתוצרת שלו שלא כדין.

16. אף אם השקיע התובע כספים רבים הרי שחזקה עליו שכבר הספיק להחזיר חלק מההלוואות מן הרווחים שהפיק ממכסת הירש המוגדלת במהלך 1995-2000.

17. מחוקק המשנה לקח בחשבון את ההשלכות הכלכליות לביטול הרפורמה ואת שינוי המצב לרעה של המגדלים בעקבות הרפורמה והתקין צו משנת 1996 אשר התיר לבעל מכסה שהקים מבנה לול בשנת 1994, להמשיך לייצר ביצי מאכל מעבר למכסתו עד ליום 31.12.96.

18. המשיבה דוחה את טענות התובע כי ברפורמה גלומה הבטחה מנהלית.

19. הסכם בין משרדי האוצר והמועצה לענין ביצוע הרפורמה בענף הלול אינו מהווה התחייבות ו/או הבטחה שלטונית ואין בו כדי להקנות זכויות משפטיות לצדדים שלישיים.

20. הצו שקבע את תחילת הרפורמה קבע שהיא תחול רק בשנת 1994 ולא נקבעה שם כל התחייבות להאריך את תקופת הצו מעבר לשנת 1994.

21. חיקוק אינו הבטחה שלטונית.

לאחר שעברתי על כל החומר שבפני הנני קובע כדלקמן :

א. הצדדים אינם חולקים על סמכות המשיבה לקבוע מכסות לייצור ושיווק ביצי מאכל בכפוף להנחיות שר החקלאות משרד התעשיה והמסחר ואישור וועדת הכלכלה של הכנסת. סמכות זו מוקנית למועצה על פי חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) , תשכ"ד – 1963 (להלן : חוק המועצה) ותקנותיו. אין כל מחלוקת בין הצדדים לגבי חוקיות החלטות המועצה, ובכלל זה ההחלטה לביטול הרפורמה. מכל מקום הוסמכתי על ידי הצדדים לדון רק במקרה פרטני של הגב' מרים הירש שמייצרת ביחד עם חתנה (התובע) ביצים כאמור.

במכתב שר החקלאות ופיתוח הכפר, מר שלום שמחון, אלי מיום 9.9.2001 :

"4. על דעתי ועל דעתו של ח"כ מודי זנדברג, אשר הביא את עניינה של הגב' הירש בפני ועדת הכלכלה של הכנסת בעת שהיא דנה במכסות השנתיות בענף הלול, ובהסכמת יו"ר הועדה ח"כ אברהם פורז, סוכם כי צד שלישי יפסוק במחלוקת לענין היקף מכסתה של הגב' הירש, וזהותו תסוכם ביני לבין ח"כ זנדברג. כפועל יוצא סוכם ביני ובין ח"כ זנדברג, לבקש ממך להכריע בנושא."

וראה שטר הבוררין מיום 1.8.2001 לתיק בוררות זה :

"במסגרת דיון בועדת הכלכלה מ 28.11.00 מפרוטוקול מס' 219 הועלה נושא של גידול מעל המיכסה של הירש מרים ע"י אבי יחזקאל. מתוך הפרוטוקול עלה כי יקבע בורר שיפסוק בענין זה. הבורר יקבע בין שר החקלאות מר שלום שמחון (אז חבר כנסת) ובין חבר הכנסת מודי זנדברג. אבי יחזקאל מבקש להמשיך לגדל את אותו היקף יצור עד למסקנות הבורר. סוכם לפנות לשר החקלאות למנות יחד עם ח"כ מודי זנדברג בורר לענין. קביעתו של הבורר תהיה לביצוע מיידי. עד אז לא ישונה היקף היצור של הירש מרים."

ב. בצו המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (ייצור ושיווק מעל המיכסה), התשנ"ד – 1994, נקבע כי הרפורמה בענף הביצים תקפה על כל בעל מיכסה לייצור ביצי מאכל ושיווק בשנת 1994. לא מצאתי בצו קביעה מפורשת כי הרפורמה אמורה היתה להימשך במשך שנת 1994 בלבד.

ראה סעיף 2 לצו המועצה לענף הלול (יצור ושיווק) (ייצור ושיווק מעל המיכסה), התשנ"ד- 1994 :

"בעל מכסה לייצור ביצי מאכל לשווק בשנת 1994 יהיה רשאי לייצר ולשווק כל כמות של ביצי מאכל מעל למיכסה שנקבעה לו". (ההדגשה שלי א.ז.)

לפיכך אין זה פלא כי התובע הסתמך על צו זה היות וסבר כי הרפורמה איננה רק לשנת 1994, ועל סמך נתון זה לקח הלוואות ובנה את הלול.

ג. התובע טען כי הסתמך על הרפורמה ועל סמך הרפורמה שהחלה בשנת 1994 לקח הלוואות בגובה של חצי מיליון ₪ לצורך בניית לול, ובכך שינה את מצבו לרעה.

מנגד טוענת המשיבה כי יש לדחות את תביעת התובע לכיסוי הוצאות והלוואות שלקח לצורך בניית הלול, וזאת מאחר והתובע לא הציג כל ראיה להלוואות ו/או להוצאות אלו. יחד עם זאת, בניית הלול בעקבות הרפורמה הינה עובדה מוגמרת כאשר למשיבה, כגוף המוסמך היחיד והגוף המעורה בכל הקורה בענף גידול ושיווק ביצי המאכל ובענף הפטמים, יש את כל הידע והיכולת הכלכלית להעריך את ההוצאות השונות שכרוכות בבניית לול חדיש כגון זה שבנה התובע. תביעת המשיבה להצגת ראיות להוצאות לבניית הלול אינה במקומה ועל המשיבה חלה חובת ההוכחה באשר לסתירת הטענות לגבי גובה או עלות בניית הלול. על המשיבה להוכיח את טענתה כי התובע כבר הספיק להחזיר את ההלוואות מן הרווחים שהפיק ממכסת הירש המוגדלת במהלך השנים 1995-2002 שבהן עסק בגידול המיכסה הנ"ל. המשיבה לא עשתה כן אלא טענה טענה כללית כי התובע לא הוכיח כמה כסף היה עליו להשקיע לבנית הלול. עובדה היא כי הלול נבנה, וברור כי היה על התובע להשקיע כספים לצורך הרחבת הלול. נתונים אלו שהיו בידי המשיבה היה עליה להציגם כדי לסתור את טענות התובע לגבי השקעותיו ולהוכיח מהי ההשקעה האמיתית לצורך הרחבת לול במימדים שהרחיב התובע. הנני דוחה את עמדת המשיבה כי רק על התובע חלה חובת ההוכחה בכל הקשור להלוואות והחזר ההשקעה בעקבות בנית הלול.

הנני מקבל את טענת התובע כי סבר שביטול המיכסות הוא ענין קבוע וזאת משום שמעצם הוראת הצו לא משתמע כי מדובר בהוראה זמנית שמתייחסת לשנת 1994 בלבד. משכך הגיוני הוא כי אדם השואף להתפרנס בכבוד בענף ישקיע כספים וזאת כל עוד לא מדובר ברפורמה זמנית לשנה בלבד.

הנני מקבל את עמדת המשיבה כי חיקוק אינו בבחינת "הבטחה שלטונית" אלא מדיניות ממשלה. יחד עם זאת, לביטול הרפורמה יש השלכות על חופש העיסוק למרות שהחיקוק הינו לתכלית ראויה. ביטול הרפורמה אמנם מחזיר את ענף גידול ושיווק הביצים שנים רבות לאחור. אך מנגד ביטול הרפורמה הינו ראוי לזמננו למרות החשיבה על שוק פתוח ותחרותי. לפיכך, כאשר ראתה המדינה כי ביטול הרפורמה גורם לעודף יצור ופגיעה בפרנסתם של אילו שעסקו שנים בענף ראוי היה לבטלה.

ראה בג"צ 4330/93 , פריד גאנם נ' ועד מחוז תל-אביב של לשכת עורכי הדין, נ (4), 232,221 :

"האקט השלטוני הוא מידתי רק אם הוא מגשים את התכלית הראויה באמצעים מתאימים, אשר פגיעתם בזכויות האדם היא הקטנה ביותר, ופגיעתם בזכויות האדם עומדת ביחס ראוי לתועלת שהם מביאים להגשמת התכלית. דבר זה נובע ממעמדן החוקתי של זכויות האדם, אשר אקט שלטוני אינו רשאי לפגוע בהן, אלא אם כן הוא "לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש" (פיסקת ההגבלה בחוקי היסוד בדבר זכויות האדם). דבר זה מתבקש גם מתפיסתנו הפרשנית, ולפיה הגשמת זכויות האדם היא התכלית (הכללית) של כל אקט שלטוני. רק אם המעשה השלטוני פוגע בזכויות האדם במידה הקטנה (המתונה) ביותר, ופגיעתו בזכויות האדם עומדת ביחס ראוי (שאינו מופרז) לתכלית הראויה, ניתן לומר כי התכלית של האקט השלטוני - אשר תכליתה הכללית היא להגשים את זכויות האדם ותכליתה הספציפית היא להגשים את המטרות המיוחדות המונחות ביסודה - מוגשמת במידה הראויה. במונחים של סבירות ניתן לומר, כי מעשה שלטוני המגשים תכלית ראויה באמצעים הפוגעים בזכויות אדם מעבר למידה הדרושה, הוא בלתי סביר. הסבירות דורשת כי האמצעי השלטוני יהיה מידתי. רק כך מובטח איזון ראוי, הלכה למעשה, בין הערכים המתנגשים, המונח ביסוד עקרון הסבירות."

למרות שסמכותי בתיק בוררות זה הינה החלטה לגבי היקף מיכסתו של התובע, הנני מקבל את עמדת המשיבה כי היה ראוי לבטל את הרפורמה.

אולם מנגד הנני מקבל את עמדת התובע כי ביטול הרפורמה מהווה פגיעה בו. לאחר שקבעתי כי צו המועצה לענף הלול הקנה לתובע זכויות אשר עליהן הסתמך בבנית הלול ובהנחה שהרפורמה תימשך יותר משנה אחת ולכן יוכל לייצר ולשווק ללא הגבלה.

ראה בג"ץ 6057/00 אילן זוהר נ' שר האוצר - מר אברהם שוחט . תק-על 2002(1), 57 ,עמ' 59 :

"ככלל, תחולה של הוראות מינהל למיניהן, ובהן החלטות בדבר שינוי מדיניות, שיש בהן משום פגיעה, צריכה להיות עתידית זכויות מוקנות מוגנות מפני תחולה למפרע של החלטות מנהליות שונות, ובנסיבות מסוימות תינתן אף הגנה לאינטרס שטרם התגבש לכדי זכות, זאת על מנת לכבד ציפיות ראויות ואינטרס הסתמכות."

וראה ע"א 1458/99 - שרון רוזנברג נ' מנהל מס שבח מקרקעין . תק-על 2001 (4), 160 ,עמ' 168 :

"שינוי רטרואקטיבי של סיווג העסקה נשוא השומה פוגע בעקרון הסופיות של ההחלטה המינהלית של רשויות המס וכן באינטרס ההסתמכות של האזרח. גם כאשר שינוי הסיווג נעשה אך ורק לצורך הטלת מס על עסקאות מאוחרות בקרקע, יש בו מידה של רטרואקטיביות. תיקון שומות מס באופן רטרואקטיבי הוא דבר חריג ומן הראוי להגביל את היקף תחולתו."

וראה בג"ץ 5496/97 - אשר מרדי ואח' נ' שר החקלאות ו-2 אח' . תק-על 2001(2), 130 ,עמ' 134:

"ההתנגדות לתחולה למפרע של הנחיות נובעת בעיקר מן הרצון להגן על אינטרס ההסתמכות או, לשון אחר, על ציפיות ראויות. ההגנה ניתנת בדרך כלל לזכויות מוקנות. אולם בנסיבות מסויימות אינטרס ההסתמכות, או הצורך לכבד ציפיות ראויות, מצדיקים מתן הגנה גם לאינטרס שאינו מגיע כדי זכות במובן המקובל או לאינטרס שטרם התגבש לזכות כזאת."

ד. כאמור, התובע הסתמך על דבר החיקוק אשר החיל את הרפורמה משנת 1994 והשקיע כספים בבנית לול ובכך שינה את מצבו לרעה ועל כך אין מחלוקת. התובע עשה כל זאת על סמך מצג בו הניח כי הרפורמה אינה זמנית לשנה אחת בלבד, בתום לב, ושינה את מצבו לרעה באופן סביר כשהשקיע בעסק אשר אמור לפרנס אותו במשך שנים. לפיכך, על פי דיני ההשתק המשיבה , שהציגה את המצג, מושתקת מלהתכחש לו.

ראה ע"א 6996/97 חברת א. עבאדה בע"מ נ' רשות הפיתוח על-ידי מינהל מקרקעי ישראל, נג (4) 117 :

"אכן, כאשר צד אחד הציג מצג מסוים - לרבות הבטחה - בפני צד אחר, והצד שכלפיו הוצג המצג הסתמך עליו בתום-לב ובאופן סביר ושינה עקב כך את מצבו לרעה, עשוי הצד שהציג את המצג להיות מושתק מלהתכחש לו."

"תפיסת הצדק העומדת ביסוד תורת ההשתק הכללית יפה גם למצבים שבהם פרט מסתמך בסבירות ובתום-לב על מצג של רשות מינהלית ומשנה בשל כך את מצבו לרעה. הימנעות מהשתקתה של הרשות עשויה לגרור תוצאות בלתי צודקות מבחינתם של הפרטים הבאים עמה במגע, ולהביא, למעשה, ל"ענישה" של אותם פרטים. לא זו אף זאת: קיימים טעמים נוספים המצדיקים את החלתו של עקרון ההשתק דווקא במשפט המינהלי. עם טעמים אלה אפשר למנות את חובת ההגינות המוגברת המוטלת על רשויות מינהליות; הצורך בשוויון ביחסים שבין הרשויות לבין הפרט; המשקל המיוחד שראוי לתת למצגיהן של רשויות מינהליות והעיקרון בדבר פיזור הנזק, המחייב את פיזור העלויות שנגרמו בעטיו של מצג פגום שעשתה רשות ציבורית על כלל הציבור, במקום על הפרט ששינה את מצבו לרעה."

כשדנים בהשתק המשיבה כתאגיד סטטוטורי שהוקם ע"י חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) תשכ"ד – 1963, יש כמובן לקחת בחשבון את תום הלב והסבירות של שני הצדדים לבוררות זו; פגיעה בצדדים שלישיים העשויה להיגרם מן האכיפה. במקרנו אין הצדדים השלישיים ניפגעים משום שאלה פוצו וקיבלו הארכה ברפורמה עד סוף שנת 1996 ובכך קיבלו פיצוי הולם על הסתמכותם. יש לציין כי מקרהו של התובע הינו יחודי היות והשקיע כספים רבים בבנית לול חדיש כשסבר לתומו כי לא תהיה הגבלת מיכסה בניגוד למגדלים אחרים אשר לא בנו לולים חדישים ולא השקיעו בציוד חדיש אלא רק הגדילו את מיכסתם בהתאם לחיקוק והסתפקו בפיצוי. מכל מקום מדובר במקרה ייחודי אשר נסיבותיו הינם מיוחדות לחותנתו של התובע ולתובע .

ראה ע"א 6996/97 חברת א. עבאדה בע"מ נ' רשות הפיתוח על-ידי מינהל מקרקעי ישראל , נג (4), 117, 124 :

"בגדרו של איזון זה יש להביא בחשבון, בין השאר את הגורמים האלה :…הפגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים העשויה להיגרם כתוצאה מן האכיפה. אם איזון זה מוביל למסקנה שלפיה אין לאכוף על הרשות את המצג, יש לבחון את אפשרות המרת האכיפה בקיומו של דבר- מה קרוב למצג שבו מעוניין הפרט ("אכיפה תחליפית") או בתשלום פיצויים כספיים לפרט המסתמך."

ה. כיון שהנושא המהותי שבדיון בפני הינו נושא הסתמכות התובע על החיקוק והשלכות ביטול הרפורמה על התובע, לא מצאתי לנכון להתייחס לטענות הצדדים ביחס לעודפי הביצים והנני קובע כי אינן רלבנטיות לדיון זה. כמו כן אין בכוונתי להתייחס לטענות המשיבה כלפי התובע בדבר השיווק הלא חוקי ע"י התובע, שכן נושא זה אינו נושא הבוררות שבפני. על המשיבה, אם תחליט, לנקוט בצעדים משפטיים ראויים כנגד התובע ולא במסגרת בוררות זו.

ו. אין התובע זכאי לפיצויים כספיים היות ובדעתי לאפשר לו להמשיך ולגדל ביצים בלבד במקום הפיצוי בערכים כספיים.

לפיכך הנני קובע שמדובר במקרה ייחודי, בהתחשב בנסיבות הנני קובע כי התובע יהיה רשאי להמשיך ולייצר ולשווק ביצים למאכל במיכסה של עד 4,000,000 ביצים בשנה למשך 12 שנים נוספות מיום החלטתי.

קביעתי ניתנה בהתחשב בכך כי התובע קיבל החל משנת 1998 ועד מועד ההחלטה בתיק בוררות זה אישור וארכות על ארכות לייצור ביצים מעבר להגבלה שחלה על התובע לפני כניסת הרפורמה לתוקף. הנני רואה בקביעתי זו פיצוי הולם להסתמכותו של התובע ולשינוי לרעה במצבו.

התובע לא יהיה זכאי לקבל כל פיצוי כספי מאת הנתבעת.

לאחר חלוף 12 השנים יחזור התובע לגדל ביצים בהתאם למיכסות הביצים המקוריות של חותנתו, הגברת מרים הירש.

ניתן היום 27.10.2002

אורי זליגמן, עו"ד