עורך המקומון של מועצה אזורית מטה אשר טוען, כי הוא פוטר על מנת שראש המועצה יוכל למנות את אחד מיועציו ללא מכרז

טענות התובע

בשנת 2006, זכה דוד פינצי במכרז להפקת העיתון המקומי "זה אשר" של מועצה אזורית מטה אשר בתמורה ל-3,000 שקלים חדשים לעיתון וכל הרווחים מהפרסום. לטענת דוד פינצי הרווח מהפרסום הינו 10,000 שקלים חדשים בממוצע לחודש לאחר ניכוי עלויות. בחודש נובמבר 2007 התקיימו בחירות לראשות המועצה האזורית מטה אשר והנתבע 2, יהודה שביט, הורה שלא להפיק עיתון בחודש זה, על רקע הידיעה כי בכוונת התובע לראיין את שני המתמודדים ולהציג בפני התושבים את המצע של כל אחד מהם ולכן סורבו דרישות התשלום של דוד פינצי בעבור חודשים אלו. תנאי העסקתו של דוד פינצי שונו באופן חד צדדי, כאשר הודע לו שהוחלט לשלם לו רק בעבור חודשים בהם יוצא עיתון בפועל. בחודש דצמבר 2007 הופק עיתון ולמרות זאת לא כובדה דרישת תשלום של דוד פינצי בטענה לחובות מן העבר, וזאת למרות שהובטח לו כי לא תהיה התחשבנות לגבי חובות העבר.

דוד פינצי טוען כי בניגוד להודעה שמסרו לו על כוונת המועצה לפרסם מכרז חדש לתפקיד, מתברר כי הפקת העיתון נמסרה בניגוד לסדרי מנהל תקינים וללא מכרז לאדם אחר, אשר היה יועצו של יהודה שביט במהלך מסע הבחירות.

לטענת דוד פינצי, תקופת ההתקשרות בין הצדדים לא תוחמה למועד מסוים ולפיכך לא היה ניתן להודיע על הפסקת ההתקשרות באופן חד צדדי מבלי לאפשר פרק זמן סביר לצורך התארגנות מחדש.

טענות הנתבעים

לטענת המועצה, נוצרו חיכוכים בין דוד פינצי לבין בעלי תפקידים במועצה וגם לאחר פגישה בנושא לא פסקו החיכוכים והוצאת העיתון לוותה בתלונות הן מצד קוראים והן מצד גורמים שונים במועצה. בין השאר הועלו תלונות על טעויות בהגהה ועל הבטחות שלא קוימו. בתאריך 23.8.07 הודיע יהודה שביט לתובע ישירות באמצעות דואר אלקטרוני כי לא יוכל להמשיך ולקבל את התנהלותו.

המועצה טוענת כי התחייבה לשלם בעבור 9-10 עיתונים בשנה על פי התקציב שאושר ועקב טעות התגלה כי שולם סכום גבוה יותר ולכן לא כובדה אחת החשבוניות של דוד פינצי ובמקביל נמסר לו כי המועצה האזורית מטה אשר תחפש עורך ומפיק חדש לעיתון החל משנת 2008. לאחר הפסקת הקשר העסקי עם דוד פינצי החליפו אדם אחר. הגדרת התפקיד שונתה והורחבה באופן שכללה גם את תפקיד דוברות המועצה והפעלת אתר האינטרנט שלה. בסמוך למינויו נבחנה מן ההיבט המשפטי השאלה באם יש לקיים מכרז לתפקיד זה והמסקנה הייתה שאין צורך במכרז בשל אופיו של התפקיד והיותו של הנושא בו בעל ידע ומומחיות מיוחדים ומכיוון שמדובר במשרת אמון.

דיון והכרעה

אין מחלוקת בין הצדדים, כי מערכת היחסים העסקית שביניהם לא תוחמה בזמן במסגרת ההסכם שנכרת. עם זאת, הלכה פסוקה היא, כי מערכת יחסים כזו על פי הסכם שלא קצב זמן לקיומה, ניתן לסיים אף באופן חד צדדי על דרך של מתן הודעה זמן סביר מראש. הודעה על כוונה ברצון לסיים קשר חוזי איננה חייבת להינתן בכתב ואיננה חייבת לשאת צורה פורמאלית. במקרה זה, התקבלה ההחלטה לסיים את הקשר העסקי על רקע מערכת היחסים הקשה שנוצרה בין דוד פינצי לבין גורמים במועצה האזורית שמולם אמור היה להתנהל ולאחר שניסיונות שנעשו להביא לשיפור המצב לא צלחו.  

מתוך האמור בפגישה בין הצדדים כי סוכם בין השאר לעשות "ניסיון לעוד עיתון אחד" ניתן להבין שדוד פינצי היה מודע כי ניתן לסיים את ההסכם בהתראה קצרה.

המועצה האזורית יכולה לבחור לתפקיד אדם אחר, ללא מכרז, אם מדובר בתפקיד בעל ידע מקצועי מיוחד או במשרת אמון ולכן הבחירה נעשתה כדין, זאת ועוד, דוד פינצי לא הוכיח כי הבחירה נעשתה משיקולים פסולים.

דוד פינצי הוציא עיתון בדצמבר 2007 ואף נערך להוציא אחד בנובמבר, אך לא אושר לו ובהתראה קצרה ולכן לא קיבל תשלום על חודשים אלו. המועצה האזורית לא יכולה לקזז לו חובות קודמים מכיוון שהוסכם כי לא תהיה התחשבנות עבורם. עם זאת, דוד פינצי לא הוכיח את יכולת ההשתכרות שלו מפרסום בחודשים אלו. בית המשפט קובע כי דוד פינצי זכאי לקבל את שכרו הבסיסי עבור נובמבר-דצמבר 2007, (6,000 שקלים חדשים בתוספת מע"מ) ולא את אובדן רווחים מפרסום.

סיכום:

הפסקת הקשר החוזי נעשתה כדין ומשיקולים ענייניים. לא ניתן היה עוד להמשיך בקשר העסקי לנוכח מערכת היחסים העכורה שנוצרה והקושי בשיתוף פעולה בין דוד פינצי לבין גורמים שונים במועצה האזורית מטה אשר, שיתוף פעולה שהוא כה חיוני כאשר מדובר בעריכה בהפקה של עיתון תדמיתי, אשר אמור להביא לידיעת הציבור את כל המתרחש בתחום שיפוטה של המועצה האזורית מטב אשר על כל זרועותיה.

אומנם דוד פינצי  זכאי לקבל את שכרו עבור החודשים נובמבר- דצמבר 2007, אך עם זאת, המשמעות המעשית של תוצאה זו היא כי התביעה נדחתה בעיקרה ומכיוון שכך, זכאית למעשה המועצה לפסיקת הוצאות לזכותה. בקביעת סכום ההוצאות יש להביא בחשבון לא רק את התוצאה, אלא אף את אופן ניהול ההליך על ידי דוד פינצי  אשר גרם להתמשכותו מעל ומעבר למידה הדרושה בכך ששרבב לתביעתו וכן גם לכתבי טענותיו השונים, נושאים רבים שאינם ממין העניין כגון אופן התנהלותו של יהודה שביט. בנסיבות אלה, ראוי היה להשית על דוד פינצי הוצאות בסכום נכבד הגבוה במידה רבה מן השכר שלו הוא זכאי אלא שיש להביא בחשבון בעת פסיקת ההוצאות את הסכום אשר היה זכאי לו ולא שולם ובנוסף לכך  יש להביא בחשבון שאם הייתה המועצה מקפידה להתנהל אל מול דוד באופן מסודר ועל פי הנהלים, סביר להניח שההליך היה נחסך. הדברים אמורים הן לעניין ההגדרה המדויקת של מערכת ההתחייבויות ההדדיות אל מול דוד בקשר להפקת העיתון והן לעניין אופן סיום התפקיד.

על סמך הנימוקים הנ"ל ובצד דחיית התביעה, אני מחייב דוד פינצי לשלם למועצה האזורית מטה אשר באמצעות בא כוחם הוצאות בסכום כולל של 12,000 שקלים חדשים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק  מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן והודע ב- כ"ב תמוז תשע"א, 3 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים