עיקול על מכסת ביצים אינו זהה לעיקול על מכסת חלב

כבוד השופט יוסף שפירא מבית המשפט המחוזי בירושלים ניתח בבר"ע 898/05 אסף חן נ' שלמה גכט, את הלכת זנד (ע"א 3553/00 אלוני נ' זנד טל מכוני תערובת בע"מ) ובחן האם ניתן להחילה גם על הזכות של מכסת ביצים לייצור. בית המשפט נדרש להכריע בשאלה האם ניתן לעקל את מכסת הביצים של החייב.

בהטלת עיקול על נכס מכוח חוק ההוצאה לפועל התשכ"ז  - 1967, יש לאזן בין זכות הנושה בגביית חובו וכיבוד החוק לבין זכות החייב שלא להישאר חסר כל ולהפוך בכך לנטל על הציבור. זכותו של הנושא בגביית החוב צריכה להיות על העליונה ולכן האיזון יפגע בדרך כלל בצורה קשה יותר בחייב מאשר בנושה, על אף חוק יסוד כבוד האדם וחירותו הצריך להישקל בכל איזון ואיזון. בית המשפט הנכבד סוקר את ההבדלים שבין ייצור חלב שנדון בפרשת זנד לבין ייצור ביצים ולהלן מסקנותיו:

מכסת חלב משלבת בתוכה פרט למאפיינים כלכליים גם מאפיינים אישיים לעומת מכסת הביצים המשלבת בתוכה מאפיינים כלכליים בלבד. הנימוק העיקרי של ביהמ"ש הוא שלרוב, רפתנות מהווה את עיסוקו העיקרי של הרפתן ומהווה את מקור הכנסתו העיקרי, לעומת ייצור ביצי מאכל, אשר בדרך כלל אינו מהווה את עיסוקו הבלעדי של בעל המכסה ואת מקור הכנסתו העיקרי. במקרה זה, העובדה שהמבקש התכוון להשכיר את מכסת הביצים מעידה על חוסר הזיקה האישית שלו למכסה, והעובדה שהתכוון להשכיר בתמורה ל750 ₪ לחודש, מעידה שאין זה מקור הכנסתו העיקרי. מאפייניה הכלכליים של המכסה ניתנים לעיקול להבדיל ממאפייניה האישיים אותם אין לעקל שכן הדבר יגרע מן היצרן מינימום של קיום אנושי בכבוד ופרנסה בסיסית.

לסיום רק נזכיר כי בפרשת זנטל, תחם כבוד השופט מ' חשין את גבולותיה של הלכת זנד, וקבע כי פסד הדין בעניין זנד עוסק במכסת חלב ובה בלבד וכי אין להרחיב הלכה זו באופן גורף!