עץ קרס במושב- מי יפצה את התושבת בגין הנזק שנגרם לרכבה?

חברת הביטוח של תושבת מושב מולדת אשר נמצא בשטחה של המועצה האזורית גלבוע, תובעת את המועצה והמושב להשבת כספים ששילמה לתושבת כתוצאה מנזקים שנגרמו לרכבה בשל נפילת עץ בשטח המושב.

הרקע

התובעת הינה חברת הביטוח של תושבת המועצה האזורית גלבוע. התושבת החנתה את רכבה בחנייה שבביתה, כאשר בעת שהרכב היה בחניה, עץ אשר היה בקרבת מקום קרס על הרכב וגרם לו לנזקים רבים.

כתוצאה מכך, שילמה חברת הביטוח לתושבת את עלויות הנזקים שנגרמו לה, והגישה כנגד המועצה האזורית והוועד המקומי של המושב שבתחומו אירעה התאונה תביעה, ובמסגרתה תבעה מהם השבה של הכספים ששילמה לתושבת. לטענת חברת הביטוח, לא ברור מה הנסיבות שגרמו לקריסת העץ, אך סביר מאד שהמועצה והוועד המקומי הם אלו שצריכים לשאת באחריות לקריסת העץ, שכן ככל הנראה העץ קרס כתוצאה מרשלנותם בתחזוקת האזורים שבשטחם.

מנגד טענה המועצה, כי העץ שנפל אומנם נמצא בשטח המועצה, אך באזורים אלו המועצה אינה אחראית על הגינון ותחזוקת העצים, אלא הוועד המקומי אשר המועצה האצילה לו כדין את הסמכות לבצע את כל הקשור בגינון בשטח הנמצא בתחומו. משהאצילה המועצה את הסמכות כאמור לוועד המקומי, הרי שלטענת המועצה בהתאם לדין הוועד המקומי הוא זה הנושא באחריות הבלעדית בכל הקשור לכך.

כמו כן, טענה המועצה, כי העץ כלל לא נפל בשטח ציבורי, אלא בגינה פרטית, ועל כן בכל מקרה אין המועצה נושאת באחריות על העצים בשטח זה. כמו כן, לטענת המועצה לא הוכיחה חברת הביטוח כי העץ היה חולה או מסוכן ולטענתה העץ היה תקין ובריא, ועל כן לא יכלה המועצה לצפות את קרות המקרה ולא ניתן להטיל עליה את האחריות בגינו.

הוועד המקומי טען, כי הוא מבצע טיפול שוטף בעצים הנמצאים בתחומו, וכי מדובר בעץ שהיה בריא ותקין ולא היה ניתן לצפות את נפילתו. כמו כן, הצטרף הוועד המקומי לטענת המועצה לפיה מדובר בעץ הנמצא בגינתה של התושבת ומשכך מדובר בשטח פרטי אשר נמצא מחוץ לתחומו של הוועד המקומי, ואין הוא אחראי על הנעשה בגדרו.

דיון והכרעה

ראשית בחן ביהמ"ש את שאלת האחריות על נושא הגינון במושב בו העץ קרס. לעניין זה, קבע ביהמ"ש, כי אומנם מועצה אזורית רשאית על פי הדין לאצול מסמכויותיה בעניינים מסוימים לוועדים המקומיים הנמצאים בתחומה, אך האצלת סמכויות זו צריך שתהיה מתועדת בצורה רשמית.

בענייננו, ציין ביהמ"ש, כי לא הובאה בפניו כל ראיה להאצלת סמכויות המועצה בנושא הגינון לוועד המקומי שבמושב מולדת, וכי הגורם מטעם המועצה שהגיע לדיון העיד כי המועצה מטפלת בעצמה בנושא של גיזום במקרה שמתקבלת תלונה על עץ מסוכן. לפיכך, קבע ביהמ"ש, כי לא הוכח שהמועצה האצילה לוועד המקומי את סמכות הגינון, ועל כן המועצה היא זאת שאחראית על נושא הגינון ותחזוקת העצים בשטח המושב ולא הוועד המקומי.

לעניין שאלת האחריות, חזר ביהמ"ש על ההלכה הפסוקה לפיה על המבקש להוכיח רשלנות להראות כי קיימת חובת זהירות בין הצד שנטען כלפיו כי התרשל לבין הצד הניזוק. חובת הזהירות מתחלקת לשני סוגים, האחד הוא חובת זהירות מושגית, בה על הניזוק להראות כי הצד שהתרשל מחויב חובת זהירות כלפיו. לעניין זה, ביהמ"ש קבע כי היה על חברת הביטוח להוכיח שהעץ שקרס היה נטוע בשטח ציבורי, שאז יש למועצה חובת זהירות כללית כלפי התושבת לדאוג לתחזוקתו. במקרה דנן, ביהמ"ש קבע, כי חברת הביטוח לא הצליחה להוכיח בצורה מספקת שהעץ היה נטוע בשטח ציבורי ולא בחצר הפרטית של התושבת.

יתר על כן, נדרש הניזוק להוכיח חובת זהירות קונקרטית במישור היחסים הישיר בינו לבין המתרשל. גם את הרכיב הזה, קבע ביהמ"ש, לא הצליחה חברת הביטוח להוכיח. על מנת להוכיח חובת זהירות קונקרטית היה על חברת הביטוח להראות שהמועצה לא נקטה בפעולות שרשות מקומית סבירה הייתה נוקטת בהן על מנת למנוע את נפילת העץ. לעניין זה, לא הראתה חברת הביטוח כל ראיה שהעץ היה חולה או מסוכן, ועל כן לא ניתן היה לצפות מהמועצה לעשות אי אלו פעולות ולטפל בעץ בצורה שהייתה מונעת את קריסתו.

סיכום

לאור האמור, דחה ביהמ"ש את התביעה של חברת הביטוח, וקבע שלמרות שהאחריות לתחזוקת העצים במושב בו קרס העץ מצויה בידי המועצה האזורית, לא הוכח שהמועצה התרשלה בצורה שגרמה לקריסת העץ, ועל כן אין היא נושאת באחריות לשפות את חברת הביטוח בגין הכספים ששילמה לתושבת.

כמו כן, חויבה חברת הביטוח לשלם למועצה ולוועד המקומי הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪. לכל אחת.

ניתן ביום: א' בתשרי תשע"ח, 10 בספטמבר 2018.