תיק מס' 703/362/07 בית הגדי אגודה שיתופית בע''מ נ' דמרי שמעון

 

בפני רשם האגודות השיתופיות                                        תיק מס' 703/362/07

 

 

בעניין:

 

בית הגדי אגודה שיתופית בע''מ

ע"י ב"כ עוה"ד יורם שמילה ואח'

רח' סיני 38 ת.ד. 455 נתיבות

 

המשיגה

 

- נ ג ד -

 

 

דמרי שמעון

ת.ד. 619 אשקלון

 

המשיב

 

 

 

החלטה

 

ביום 22.10.06 מינה מר אילן רונן, מנהל תחום פיקוח ועוזר רשם האגודות, את מר זרח יהב כחוקר (להלן: החוקר) בהתאם לסעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות, לבדיקת סוגיית חברותו של המשיב אצל המשיגה. החוקר קבע בהחלטתו כי בהתאם לתקנה 3א'(ד) יש לראות במשיב כחבר. מכאן ההשגה שבפניי.

 

עיקרי העובדות שלעניין:

ביום 26.03.1996 חתמו המשיב ואביו, המנוח יוסף (אוזיפה) דמרי (להלן: המנוח), על תצהירים, לפיהם, זכויותיו של המנוח במקרקעין במשק מס' 8 במושב בית הגדי (להלן – המשק), מועברות למשיב ללא כל תמורה. ביום 11/07/97 חתם המנוח על צוואה לפיה הוא מוריש את כל רכושו למשיב.

 

ביום 19.07.1997 פנה המשיב בראשונה במכתב לאגודה, בבקשה לקבלו כבן ממשיך וממילא כחבר באגודה. לאחר פניות רבות ותכתובת רבת שנים בין המשיב לאגודה, נתמנה החוקר לבדוק את סוגיית החברות, כאשר במסקנתו הגיע החוקר שיש לקבל את המשיב כחבר.

"לאור האמור בממצאים ובמסקנות ומשהתברר כי המבקש פעל על פי הוראות תקנת משנה (ב) לתקנה 3א' לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג – 1973 ואילו האגודה לא פעלה, כנדרש, על פי הוראות תקנת משנה (ד) לאותה התקנה והוראות תקנת משנה (ג) לתקנה 2א' לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), תשל"ב – 1972 ומשחלף זמן רב מאז החל המבקש בהליך קבלתו לחברות באגודה, מומלץ על ידי לקבוע כי המבקש מר שמעון דמרי הינו חבר באגודה בית הגדי - מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ."

 

על קביעה זו של החוקר משיגה לפניי האגודה.

 

 

עיקר טיעוני המשיגה:

לדעת המשיגה, אין בתקנה 3א' לתקנות האגודות השיתופיות, לקבל לחברות אדם שאינו מתגורר במשק או לכל הפחות מגלה דעתו שזו רצונו. כיוון והמשיב אינו התגורר במשק ויותר מכך העובדה שהתנתק לחלוטין מכל קשר אל האגודה, הרי שדי בכך בכדי לא לקבלו לחברות, חרף היותו בן ממשיך.

 

המשיגה נעזרת בפס"ד יפה ואח' נ' נטעים, שבו לדעתה קבע ביהמ"ש העליון, בצורה ברורה את התנאים להחלת תקנה 3א' ולפיו, רק מי שהינו תושב קבוע או מתכוון להתיישב דרך קבע באגודה, הוא אשר יכול להתקבל לחברות לפי תקנה זו. משכך טוענת המשיגה, כיוון והמשיב לא מקיים אף תנאי מאלה, אין הוא יכול להסתמך על תקנה זו.

 

המשיגה סבורה כי גם אין מקום לקבל לחברות את המשיב לאור זאת שהאגודה הייתה מעבירה לו תמלוגים כל שהם. לדעת המשיגה תקנה 2א' לתקנות האגודות השיתופיות, לעניין קבלה לחברות דרך התנהגות, מחייבת התנהגות כחבר דו צדדית. על כן, למרות שהאגודה אכן הייתה מעבירה כספים למשיב אין בזה להעיד כי התנהגה בו כחבר, ואף המשיב עצמו לא התנהג מעולם כחבר.

 

לדעת המשיגה טעה החוקר עת התעלם מהמלצת המפקח ולפיה היה לתת לאגודה הזדמנות נוספת לקיום הליך בוררות נכון ומסודר, ובכל זאת פסק שיש לקבל את המשיב כחבר, כיוון ולא נתקיים הליך בוררות תוך 45 יום.

 

באשר לטענת הרחבת החזית שהועלתה ע"י המשיב, דוחה ב"כ המשיגה טענות אלו, מכיוון ואין לעלות טענת הרחבת חזית בעניין טענות משפטיות חדשות הבאות להסביר טענות עובדתיות שהועלו כבר. משכך, סבור ב"כ המשיגה כי אינו מנוע להציג בפני הרשם את האסמכתאות המשפטיות לעניין תקנה 3א' ותקנה 2א' לעניין בן ממשיך וחברות מכוח התנהגות.

 

המשיגה דוחה את כל טענות המשיב, שלפיהן לא היה באפשרותו להתגורר במשק, טרם הוא קיבל לידיו היתר בנייה בכדי לשפץ את המבנה כראוי למגורים. לטענת המשיגה, די בעובדה שאחיינו של המשיב מתגורר כיום במשק, בשביל ללמד כי אין ממש בטענותיו של המשיב. המשיגה טוענת כי כל בקשותיו להתקבל כחבר, הינן בשביל לשפץ את המבנה ולמוכרו, אך ללא כוונות תמימות לשוב ולהתגורר ביישוב כפי שמעלה המשיב כיום.

 

עיקר טיעוני המשיב:

המשיב בעיקר טיעוניו מגולל בשנית את ההיסטוריה סביב ניסיונו להתקבל כחבר מן המניין. לדעתו דרך החתחתים שמתנהג המושב כלפיו, אין בה בכדי להעניק למושב תגמול, אלא לחייבו לרשום את המשיב כחבר מן המניין, מיד וללא עיכוב נוסף.

 

המשיב סבור כי ענייניו מול המשיגה מוסדרים כראוי בתקנה 3א' לתקנות האגודות השיתופיות, הקובעת באופן ברור כי על האגודה לקבלו כחבר מן המניין, שעה ואינה קיימה הליך בוררות תוך 45 יום מעת שהורה לה על כך.

 

כמו כן המשיב מפריך מכל וכל את טענות המשיגה לעניין כוונותיו לעתיד. לטענת המשיב, פיו וליבו שווים לעניין כוונתו לשוב ולהתגורר ביישוב, לאחר שיתאפשר לו להכין את הבית כראוי למגורים.

 

דיון והחלטה:

ראשית אביע מורת רוחי מעיקרי הטיעון שהוגשו מטעם ב"כ המשיגה. בעיקרי הטיעון שהוגשו לי מטעם זה האחרון נראה כי חטא בכפליים. בגוף ההחלטה שניתנה על ידי מיום 00.00.2007 ביקשתי מהצדדים להגיש את עיקרי הטיעון בצורה תמציתית, ובנוסף לכך, נתבקש כל צד, כי במידה והינו מסתמך על אסמכתא משפטית שאיננה פורסמה, חובה לצלם את פסק הדין. כאמור ב"כ המשיגה לא ראה לנכון למלא אחר החלטות אלו ונעשה כמורה דין לעצמו. עיקרי הטיעון מטעם המשיגה הוגשו באופן הקוטבי לחלוטין מהקרוי "מתומצת". הטענות שהועלו ע"י המשיגה חוזרות על עצמן חזור והדגש, בשינויי לשון מזעריים, ולאחר כל זאת מסכם ב"כ המשיגה את טענותיו, וחוזר חלילה. הגדיל לעשות ב"כ המשיגה כאשר מעתיק בסיפא לעיקרי הטיעון, סעיפים שלמים שנכתבו ברישא, ועוד מסביר זאת בכך, שהמטרה היא לחדד את העניין ולבל ייעלם ממני טיעוניו.  עיקרי טיעון כשמם כן הם, מטרתם להניח בפניי את העיקר ולא הטפל שבטענת בעל הדין, תוך ניפוי, קיצור וסינון של טענות שנטענו בהליכים קודמים. כך שב"כ המשיגה נתן לעיקרי הטיעון במה להעלות באופן מפורט עד כדי סירבול את כל טענותיו שבנידון, באופן שעיקרי הטיעון מהולים רבות בטענות שאין מקומם בהליך זה.

 

שנית וחמור מכך, נתבקשו הצדדים באופן שאינו משתמע לשני פנים כי במידה ונסמך בעל דין על פסק דין שלא פורסם, חובה לצרף צילום מפסק הדין. כפי שייבואר בהמשך, עיקר חיציו של ב"כ המשיגה מופנים אל פסק דין שניתן במחוזי, כאשר לדעתו יש בפס"ד זה להשליך על העניין שבנידון באופן ישיר. חרף זאת, לא מצא ב"כ המשיגה תועלת לצלם ולצרף את פסק הדין לעיקרי הטיעון. במידה ונתבקשו הצדדים לצלם פסק דין שלא פורסם, נכונים הדברים שבעתיים, עת פסק הדין האמור הינו אבן היסוד בטיעון שהובא. המעיין בעיקרי הטיעון של המשיגה, ישכיל כי הטענות שהועלו על ידיה, מתחילים ונגמרים בפסק דין זה, ולכך תמהני מדוע נתעלם ב"כ המשיגה בעין גסה מבקשתי ובמקום לצלם את פסק הדין, העדיף הלה לחסוך מאמצים ולצטט מספר שורות מספר כזה או אחר המתייחסות לכך. כידוע לכל בר בי רב, חדשות לבקרים יוצאים תחת ידי השופטים פסקי דין, אך השיטה הקזואיסטית שעל פיה מתבסס פסק הדין הסופי, טומנת בתוכה, חובה להעמיק ולראות האם יש דמיון בין הנידון לראייה. צא ולמד שהבקשה לצרף את פסק הדין, והתרעומת על ב"כ המשיגה שלא עשה כך, אינה לצורך הפורמליסטיות בלבד , אלא בשביל הגינות ההליך.

 

המחלוקת בין הצדדים הינה בין המשיב הרואה עצמו כבן ממשיך וכפועל יוצא מכך יש לקבלו כחבר באגודה, מנגד בנסיבות האמורות מסרבת האגודה לקבלו כחבר מן המניין. לצורך כך אצטט את לשון התקנה הקובעת את הגדרתו של "בן ממשיך" בסעיף ההגדרות של תקנות האגודות השיתופיות (חברות) וזו לשונה:

"בן ממשיך" – בן אחד בלבד או בן מאומץ אחד או נכד אחד של בעל משק, לרבות בן זוגו, המחזיק בעצמו או מכוח התחייבות בלתי חוזרת בכתב של הוריו או מכוח ירושה, במשק חקלאי, כבעל, כחוכר, כחוכר משנה, או כבר-רשות לתקופה בלתי קצובה או לשנה לפחות של מוסד מיישב והאגודה או של האגודה כשאין מוסד מיישב; לענין זה, "הורים" – לרבות אחד מהם במקרה שהשני חדל להיות בעל זכויות במשק החקלאי או שנפטר.

 

דומה כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר להגדרה של בן ממשיך כמות שהיא. המשיגה לא מכחישה היות המשיב עונה להגדרה זו. כפי שמגדירה התקנה את הבן הממשיך נאמר שם בין היתר, כי הכוונה היא ל"בן אחד בלבד..." ואכן בניו של המנוח שהיה חבר באגודה אינם טוענים להכיר בהם כחברים באגודה אלא המשיב בלבד. כמו כן קובעת התקנה כי "המחזיק... מכוח התחייבות בלתי חוזרת בכתב של הוריו או מכוח ירושה...". כפי שהובא ברישא להחלטה זו, כבר בשנת 1996 חתמו המשיב ואביו על תצהירים לפיהם זכויות האב במשק יועברו לבן. כמו כן כשנה וחצי לאחר מכן, ערך אביו של המשיב צוואה ולפיה הוריש את כל רכושו למשיב. כך שהמשיב בקש עונה לשני תנאים אלו כאחד, הוא מחזיק בידו התחייבות בלתי חוזרת של אביו להעביר אליו את כל הזכויות במשק, ובנוסף לכך נכתבה צוואה על כך, אשר אושרה ע"י בית המשפט לענייני משפחה.

 

צא ולמד כי המחלוקת האמורה נעוצה בתקנה 3א' לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) הקובעת בזה הלשון:

3א.       (א)       (נמחקה).

            (ב)       בן ממשיך הכשיר לחברות על פי תקנון האגודה יגיש לועד ההנהלה בקשה בכתב להתקבל כחבר לפי הנוסח שבתקנון האגודה, בצירוף מסמכים המוכיחים את היותו בן ממשיך.

            (ג)        התנגד ועד ההנהלה לקבלת בן ממשיך להיות חבר באגודה, יפתח הועד בהליכי בוררות נגד אותו בן ממשיך לפי תקנון האגודה, תוך 45 יום מיום שהגיש בקשה כאמור, וחברותו תיקבע על פי פסק הבוררות.

            (ד)        לא החל הועד בהליכי בוררות כאמור בתקנת משנה (ג), יהיה הבן ממשיך חבר באגודה בתום 45 יום מיום שהגיש את בקשתו כאמור.

            (ה)       הוראות תקנה זו אינן באות למנוע מבן אחר של חבר האגודה להיות חבר בה.

            (ו)         הוראות תקנה זו יחולו, בשינויים המחוייבים, על בני זוגם של בעל או בעלת משק חקלאי שלהם זכות במשק.

            (ז)        היתה העברת זכות במשק חקלאי טעונה אישור האגודה על-פי תקנותיה, יראו כאילו ניתן לבן ממשיך אישור כאמור אלא אם לא נתקבל הבן הממשיך כחבר באגודה על-פי פסק הבוררות כאמור בתקנת משנה (ג).

(ח)       תקנה זו תחול על אגודה שסווגה על ידי הרשם כמושב עובדים זולת אם נקבעו בתקנון האגודה הוראות ותנאים אחרים בענין קבלתו של בן ממשיך כחבר אגודה.

 

מעיון בתקנה זו עולה כי העונה להגדרה של בן ממשיך והמעוניין להתקבל כחבר, חובה עליו להגיש זאת ע"י בקשה בכתב אל האגודה. כמו כן קובעת התקנה כי במידה והאגודה מתנגדת לקבל את הבן הממשיך כאחד מחבריה, עליה לפנות להליך בוררות תוך 45 יום מעת שהוגשה הבקשה. בתת סעיף שלאחר מכן (3א'(ד)) קובעת התקנה כמין סנקציה על האגודה, במקרה והיא נמנעה מלקיים בוררות בנושא, אזי הבן הממשיך יוכר כחבר, באופן חד צדדי, ללא יכולתה של האגודה להתנגד לכך.

 

מן הכלל אל הפרט: כאשר ברור הוא כי המשיב הינו בן ממשיך, שומה עלינו לבדוק כיצד פעלו הצדדים בהליך קבלתו של המשיב לאגודה. להתרשמות מן ההיסטוריה בין הצדדים, די לנו שנתרשם מתיאורו של החוקר אשר פירט די והותר אודות כך.

 

לאור זאת שהמנוח הוריש את זכויותיו במשק המשיב, פנה זה האחרון עוד ביום 19/07/97 במכתב למשיגה, בבקשה לקבלו כבן ממשיך וכחבר באגודה. ביום 03/08/97 נאסף המנוח אל עמיו.

 

בתום ימי האבל, הגיש המשיב ביום 18/08/97 לאגודה בקשה בכתב, להתקבל כחבר באגודה על פי הנוסח הקבוע בתקנון האגודה. הצוואה של המנוח קוימה כאמור ע"י צו של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע בתאריך 27.05.1999.

 

ביום 06/06/99 פנה עו"ד אילן סופר, בשם המשיב בפעם השלישית אל האגודה בבקשה לפעול לרישום המשק על שמו של המשיב, בהתאם לצוואת אביו. וביום 13/07/99 פנה שוב במכתב תזכורת בו חזר על בקשתו.

 

ביום 20/03/03 פנה עו"ד גלעד אלדר, בנו של המשיב (להלן: עו"ד אלדר), לאגודה בהודעה לפיה, המשיב הוא היורש היחיד של משק מס' 8 כבן ממשיך ועל כן מתבקשת האגודה להמציא למשיב יתרת חשבון מפורטת של משק מס' 8, מהנהלת החשבונות של האגודה. לאחר מכן פנה שוב עו"ד אלדר במכתב תזכורת לאגודה לקידום הנושא.

 

למעשה, פעם ראשונה בו הגיבה האגודה לבקשותיו החוזרות ונשנות של המשיב אירעה ביום 13/05/03 כאשר השיב עו"ד שמילה, ב"כ האגודה, למכתבו של עו"ד אלדר במכתב בו צויין כי האגודה לא תוכל למסור כל מידע על משק מס' 8 אלא למי שירשם כבעלים על הזכויות במשק.

לאור סירובה של האגודה פנה עו"ד אלדר ביום 10/06/03 אל מר יהודה משה, המפקח על האגודה (להלן ולעיל: המפקח) בתלונה נגד האגודה לענין חברותו של המשיב.

 

במכתבה מיום 20/07/03, הודיעה האגודה למפקח, כי על המשיב להתקבל כחבר באגודה, בהתאם לנוהלי הקבלה המקובלים, ובכלל זה החלטה באסיפה הכללית בדבר קבלתו כחבר.

 

ביום 22/07/03 הודיע המפקח לאגודה כי מאחר והמשיב הינו היורש היחיד במשק  מס' 8 ומאחר והינו בן ממשיך, הרי שקבלתו לחברות תהא לפי תקנה 3א' לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג – 1973 ולא על פי הנוהל שצויין במכתב התגובה של האגודה.

 

כיון שהבחין עו"ד אלדר כי העניינים בין המשיגה והמשיב ממאנים לבוא לכדי סיום, פנה הלה ביום 29/07/03 במכתב למפקח בו ביקש כי הרשם יפעיל סמכותו ויקבע כי המשיב חבר באגודה לפי תקנת משנה (ד) לתקנה 3א לתקנות האמורות לעיל וזאת לאור התעלמות הועד מפניותיו שלו ומפניותיו של המפקח בענין.

 

לאחר סדרה של התכתבויות בין המפקח, האגודה והמשיב, התקיימה ביום 09/12/03 ישיבה אשר זומנה על ידי המפקח לצורך בירור תלונתו של המשיב לענין חברותו באגודה. בישיבה השתתפו נציגי האגודה והמשיב. בתום הישיבה סוכם כי המשיב יגיש בקשה חוזרת להתקבל כחבר אגודה בהיותו בן ממשיך.

 

בהתאם לסיכום זה, פנה המשיב ביום 11/12/03 אל האגודה בבקשה חוזרת להתקבל כחבר האגודה. לבקשה האמורה צורפה בקשה להתקבל כחבר באגודה על פי הנוסח הקבוע בתקנון האגודה, בקשה שנחתמה על ידי המשיב, ביום 09/12/03. בד בבד פנה עו"ד אלדר במכתב אל המפקח בו הודיע כי המשיב הגיש בקשה להתקבל כחבר באגודה וזאת בהתאם לסיכום בפגישה שנתקיימה.

 

במכתב מיום 01/04/04, אשר הופנה אל המשיב, נמסרה למבקש הודעה בזו הלשון:

"כל אדם שמבקש להתקבל כחבר מושב צריך לשכנע את חברי הוועד ולאחר מכן את אסיפת החברים כי הוא אכן עומד בקריטריונים ובדרישות תקנון המושב. א. מתכוון להתגורר במושב באופן קבע ב. מנהל אורח דתי.

 

מאחר וכיום המשק נשוא הבקשה אינו ריק והמבקש להתקבל כחבר שמעון דמרי אינו גר בפועל בבית/משק ובנוסף לא ברור איזה אורח חיים הוא מנהל לפיכך מוטב יהיה לקבל אותו לאחר שנת נסיון.

 

יצויין ויודגש כי קיימים מספר משקים שנרכשו או התקבלו כירושה והחברים אינם גרים בהם ולפיכך יש לנקוט משנה זהירות בבקשה, העובדה שהמבקש הינו יורש על פי דין של משק 8 אינו מזכה אותו באופן אוטומטי בחברות ביישוב."

 

החוקר ראה לציין כי מכתב זה  אשר הוצג לו ע"י המשיגה, אינו נשא את לוגו האגודה, לא את שם כותבו ואף אינו נחתם ע"י מאן דהוא מהאגודה, כך שבכל מקרה למכתב זה אין לייחס חשיבות רבה לתוכנו.

 

ביום 18/08/04, פנה עו"ד אלדר למשרד הרשם בבקשה כי הרשם יפעיל סמכותו ויקבע, כי המשיב חבר באגודה לפי תקנה 3א'(ד) לתקנות האמורות לעיל, וזאת לאור העובדה כי חלפו למעלה מ - 45 יום מיום שהמשיב הגיש בקשה להתקבל כחבר אגודה בהיותו בן ממשיך, ולאור העובדה כי האגודה לא פנתה לבוררות על פי תקנון האגודה.

 

ביום 26/09/04 פנה המפקח לאגודה והודיע כי לאגודה ניתנת אורכה נוספת של 45 יום לפתוח בהליכי בוררות נגד המשיב וזאת עד ליום 10/11/04, שאם לא כן לא יהיה מנוס אלא לקבוע כי המשיב חבר באגודה. במכתב התגובה מיום 12/10/04, הודיע ב"כ האגודה כי הוועד החליט להזמין את המשיב להתגורר במושב לתקופת נסיון במהלכה תבחן מידת התאמתו למושב. בהמשך המכתב הודיע ב"כ האגודה, על נכונותה של האגודה לקיים הליך של בוררות לעניין חברותו של המשיב וזאת, בין היתר, על מנת למנוע לזות שפתיים. בסיפא של המכתב ביקש ב"כ האגודה לברר האם איגוד המושבים הוא מוסד הבוררות אליו צריכה האגודה לפנות.

 

במכתבו מיום 13/10/04 פנה עו"ד אלדר, בשם המשיב, אל רשם האגודות השיתופיות בבקשה שלא לתת לועד ההנהלה הזדמנות נוספת לפנות לבוררות על פי תקנון האגודה נגד המשיב וזאת לאור ההזדמנויות הרבות שניתנו לועד בענין זה. בהמשך המכתב חוזר עו"ד אלדר על בקשתו לראות במרשו כחבר האגודה בהתאם לתקנות.

 

לטענת ב"כ האגודה פנה הוא ביום 04/11/04 אל איגוד המושבים בבקשה למינוי בורר. להוכחת טענתו צירף ב"כ האגודה העתק המכתב ואישור על משלוח המכתב באמצעות מכשיר הפקס. אציין בהקשר לכך כי על פי מכתביו מיום 20/03/07 ומיום 10/04/07 של מר מוטי מגער, יו"ר ההנהלה הפעילה של מושבי הפועל המזרחי, הידועה גם בשם איגוד המושבים, לא נמצא במשרדי איגוד המושבים כל מסמך הנוגע למבקש או לאגודה בקשר לבוררות ביניהם. כמו כן מן הראוי לציין כי ב"כ האגודה לא הביא לידיעת המשיב את דבר פנייתו לאיגוד המושבים.

 

כעבור כשנה וחצי במכתב מיום 30/04/06 פנה עו"ד אלדר פעם נוספת, בשם המשיב, אל רשם האגודות השיתופיות בבקשה לקבלת אישור על חברותו של המשיב באגודה.

 

ביום 10/05/06 פנה המפקח במכתב אל האגודה וביקש תגובתה למכתבו של עו"ד אלדר. במכתבו מיום 12/06/07 השיב ב"כ האגודה בשם האגודה, בין היתר, כדלקמן:

"בסמוך לאחר משלוח מכתב הבקשה למינוי בורר נאמר לב"כ האגודה מספר פעמים מפי אחיינו של המבקש, כי בכוונתו לרכוש או לקבל את משק המבקש".

 

ב"כ האגודה ציין במכתבו כי יהיה מוכן לחתום על תצהיר בקשר לאמירות הללו. לאור זאת הבינה האגודה כי המשיב אינו מתכוון להמשיך בהליך קבלתו לחברות באגודה ולכן התייתר הצורך בקיום בוררות. לטענת האגודה, גם העובדה כי חלפה תקופה של כשנתיים מאז פנייתו של המשיב בשנת 2004 בעניין חברותו באגודה עד פנייתו ביום 30/04/06 באותו ענין, מעידה על רצינותו ו/או כוונתו להתקבל כחבר במושב. במידה והמשיב אינו מתכוון למכור או להעביר את המשק לאחיינו ועדיין מעוניין להתקבל כחבר באגודה, יואיל הוא להגיש בקשה להתקבל כחבר באגודה והאגודה תפנה לבוררות בהתאם לחוק.

 

ביום 29/06/07 פנה המפקח במכתב אל עו"ד אלדר בצירוף תגובת ב"כ האגודה והודיע לו כי תגובת האגודה מקובלת עליו וכי על המשיב להגיש מחדש בקשה להתקבל כחבר האגודה כאשר קבלתו כחבר תהא על פי תקנה 3א לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג – 1973.

 

בעקבות מכתבו של המפקח מיום 29/06/06, פנתה עו"ד אפרת ואש אל משרד הרשם ביום 14/09/06, בשם המשיב וביקשה למנות חוקר על מנת לקבוע את חברותו של המשיב באגודה וזאת בהסתמך על הבקשות להתקבל כחבר באגודה שהגיש המשיב בעבר.

 

כך בקירוב מתאר החוקר את השתלשלות האירועים בין המשיב לאגודה. הנחשף לתיאור זה, לא יכול שלא להשתומם מהדרך בה התנהגה האגודה, כלפי זכויותיו של המשיב נוכח היותו בן ממשיך. כפי העולה מעובדות אלו עשתה המשיגה דין לעצמה והחליטה שלא לקבל את המשיב כחבר אלא אם יגיש בקשה מסודרת בנושא וייבדק אם הינו מתאים לתנאי הכשירות של תקנון האגודה. בכך שגתה המשיגה בלשון המעטה. ראשית המשיב הגיש בקשות רבות לצורך קבלתו לחברות, על כן תמהני לאיזו בקשה ייחלה האגודה. בנקל ייאמר כי המשיב קיים לחומרא דלחומרא את המוטל עליו ע"פ תקנה 3א'(ב) בפנייתו אל האגודה להתקבל כחבר. לאחר שהמשיב עמד במוטל עליו, החובה עוברת אל מגרש האגודה, לטפל בענייני המשיב ולהחליט אם לקבלו כחבר ואם לאו אזי לפנות לבוררות. כפי העולה מן המתואר רק לאחר כשנתיים מעת בקשתו הראשונה של המשיב, ענתה האגודה שהינה נאותה לפנות להליך בוררות אך אינה יודעת לאיזה מוסד בוררות לפנות. חרף כך שלפנים משורת הדין השיב המפקח אל האגודה כי הליך הבוררות אמור להתקיים בפני איגוד המושבים, לא עשתה האגודה דבר בנידון. כאן המקום לציין כי לאור זאת שפנה החוקר אל איגוד המושבים ונתברר לו כי מעולם לא הופנה מכתב לבקשה לבוררות ע"י האגודה, הווה אומר שאין לייחס לאמירותיה של האגודה משקל רב.

 

אין לי אלא לומר כי האגודה פעלה בניגוד גמור לנאמר בתקנות המשנה של תקנה 3א', כמו גם שאינני מבין מדוע מצא לנכון המפקח לתת ארכה כה רבה לאגודה, להמשיך ולפנות אל הליך הבוררות חרף שעברו 45 יום והרבה יותר מכך. קביעתו זו של המפקח ניתנה בחוסר סמכות ובניגוד לתקנות.

 

מעיון בתקנות הקובעות את הליך הקבלה לחברות של בן ממשיך עולה, כי המחוקק לא הותיר בידי האגודה אפשרויות רבות לסיכול קבלתו של הבן הממשיך לחברות. נעשתה התקנה כאומרת שזכותו של הבן הממשיך להתקבל כחבר הינה הנורמה התקינה והמועדפת, אך במקרים חריגים במידה ולאגודה עילה מיוחדת למנוע מן הבן הממשיך להתקבל כחבר, אזי מוטלת עליה החובה לפנות להליך בוררות מיד וללא עיכוב. התקנה אף מוצאת לנכון להטיל סנקציה על אגודה שלא פעלה להסדרת ענייניו של הבן הממשיך, ולחייבה לקבלו לחברות חרף התנגדותה. משכך, עולה המסקנה מאליה שבכל הקשור למבקש דנן, חרגה האגודה מן הסטנדרט המקובל ועשתה דין לעצמה בדחיית המשיב ב"לך ובוא" תוך התעלמות מוחלטת ורמיסה ברגל גסה של לזכויותיו.

 

אחר הדברים האלה אתייחס לע"א 187/88 בת שבע יפה נ' נטעים מושב עובדים להתיישבות (להלן: פס"ד נטעים), עליו שולח יהבו ב"כ המשיגה את טענותיו, כי צדקה האגודה כאשר סירבה לקבל את המשיב כחבר. כפי שיוסבר יוכח שאין דין המקרה שם כדין המקרה כאן, כך שאין מקום לאנלוגיה מהדין האחד למשנהו.

 

בפס"ד נטעים אשר נידון בבית המשפט המחוזי ע"י כבוד השופט אלוני וחולט בבית המשפט העליון ע"י כבוד הנשיא שמגר וכבוד השופט בך (כתוארם אז), מדבר במקרה שהחברה במושב, בת שבע יפה, פנתה לבית המשפט יחד עם בנה ישראל יפה, נגד המושב, לקבלת פסק-דין הצהרתי שיקבע שבנה הינו "בן ממשיך". בית המשפט המחוזי דחה את טענתם, מכיוון והבקשה להתקבל כחבר, הועלתה ללא נכונות של המשיב לעבור ולהתגורר במושב. בנוסף לכך המבקש חב לאגודה סך של 60,000 ₪, כאשר חוב זה מנוגד לתנאי הכשירות לקבלה לחברות במושב נטעים.

 

המעיין בפסה"ד שם ישכיל, כי הבקשה להתקבל כבן ממשיך, עסקה במקרה בו הבן הממשיך לא אבה להתגורר במושב, ובקשתו להתקבל כחבר באה אך בשביל עניין החברות גרידא, ללא כוונה להיטמע בחיי המושב. בתצהיר שהגיש שם הבן הממשיך לבית המשפט, הודה הוא כי אינו מתגורר במושב ועקר עם משפחתו לעיר אחרת שם קבע את מושבו. לאור זאת דחה בית המשפט את בקשתו להתקבל כחבר, נוכח העובדה  כי חברות באשר היא, טומנת בתוכה זכויות, לצד החובה להתגורר במושב. כמו כן כפי שצוין, המערערים שם, חבו לאגודה סך כספי ובתקנון מושב נטעים נקבע, כי חוב כספי שטרם הוסדר מעכב קבלה לחברות.

 

הרציונאל שבפסיקת בית המשפט בעניין נטעים טמון בכך, שתקנה 3א' נקראת בחדא מחתא, וכל תקנת משנה בה תלויה בתקנה שלפניה. לאור זאת פסק בית המשפט כי התנאי הראשון שבתקנה 3א' קובע "בן ממשיך הכשיר לחברות על פי תקנון האגודה יגיש בקשה....", ע"כ קבע בית המשפט שמשלא נתקיים התנאי הראשוני לכך, והבן הממשיך שם אינו כשיר להתקבל כחבר בשל שני תנאים, אזי לא חלה בענייניו תקנת משנה 3א'(ד) המעניקה סטטוס של חברות, עת מסרבת האגודה לפנות להליך בוררות.

 

שונה המקרה מן הקצה אל הקצה במקרה שלפנינו. כאן בקשתו של המשיב אינה נוגדת מאומה לתקנה מתקנון האגודה, לעניין תנאי הכשירות לקבלה לחברות. התנאי הראשון אותו מחייבת האגודה להתקיים הינו, שהמבקש להתקבל כחבר, מתכוון להתגורר דרך קבע ביישוב. כפי הנראה, המשיב דנן עונה לתנאי זה, ובקשותיו הרבות להתקבל כחבר מעידות כשמש בצהריים על רצונו. דבריה של האגודה הטוענת כי המשיב אינו מעוניין להתגורר ביישוב, ועל כן מונעת ממנו להתקבל כחבר, מופרכים ונסתרים מיניה וביה. האגודה בידה האחת מונעת מן המשיב להסדיר את הבית בכדי להתגורר בו דרך קבע, ובידה השנייה טוענת שאין לקבל את המשיב כחבר מכיוון ואינו מתגורר דרך קבע. הצהרתו של המשיב כפי שהיא ולפיה, הינו מעוניין לגור במושב, די בה בכדי לקיים את התנאי הראשון של המשיגה כקבלה לחברות.

 

כל טענותיה של המשיגה המובאים ע"י ב"כ כגון שהמשיב אינו באמת מעוניין לגור שם, ואף מביאים חיזוק לדבריהם בכך שאם פיו ולבו של המשיב היו שווים, אזי היה עובר להתגורר במושב מבלי לשפץ או לבנות את ביתו מחדש, אין לייחס להם כל חשיבות. האגודה אינה כבוחנת כליות ולב, כך שברגע והמשיב מצהיר בפניה שכוונותיו הינן להתגורר ביישוב, אינה יכולה לדחותו בטענות קש בכדי שיוכיח אמיתותן של כוונות אלה. המשיגה קבעה בתקנונה שדי בכך שהמשיב מתכונן להתגורר דרך קבע ביישוב בכדי לקבל לחברות, ע"כ תמוה לי מהיכן קובעת נורמות חדשות ומחייבת את החבר להתגורר ביישוב עובר לקבלתו לחברות. אם רצונה של האגודה הינו לבחון בתקופת ניסיון נכונותם של המבקשים להתקבל לחבריה, חובה עליה להביא זאת בתקנון שלה. כל עוד שדרישה כזו לא מוזכרת ולו ברמז בתקנון האגודה, אין היא יכולה כרגע לחייב את המשיב בכך.

 

העובדה שההצטרפות לאגודה הינה וולנטרית והאגודה רשאית לקבוע בתקנוניה את מי היא רואה לנכון לקבלה לחבר. כל זאת, לא לעניין בן ממשיך שבו האגודה מוגבלת בסירוב שלה. לעניין בן ממשיך ההוראות מצמצמות למעשה את אפשרות האגודה לסרב קבלתו של בן ממשיך כחבר באגודה. בדיוק בשביל כך מעניק החוק אפשרות לפתיחת הליך בוררות במידה והאגודה מסרבת לקבלו. כמו כן בדיוק בשביל כך קובעת התקנה כי במידה ולא התנהל הליך הבוררות תוך פרק זמן של 45 יום, אזי אוטומטית הבן הממשיך מתקבל כחבר. המחוקק מעוניין למנוע מצב בו האגודה מסרבת לקבל את הבן הממשיך. נעשתה התקנה כאומרת, דרך כלל ברגע שקיבלה האגודה חבר, הרי בכך היא מקנה לאותו חבר את הזכות להוריש את חברותו לבן ממשיך אחד, העונה להגדרת בן ממשיך בתקנות. אין האגודה יכולה להתייחס לבן ממשיך כדרך שהיא מתייחס לאדם הבא מן החוץ ומבקש להתקבל כחבר, שאם כך במה נתייחד בן ממשיך מכל אדם המבקש להתקבל כחבר באגודה. כאן המקום לציין כי יש להסתכל על תקנה זו כהוראה המפעילה סנקציות על אגודה הנמנעת לקבל בן ממשיך כחבר מן המניין. לשון התקנה ואף פרשנותה התכליתית מעלות מסקנה אחת והיא: שיקול דעתה של האגודה בקבלה לחברות, מוגבל באופן יחסי במקרה של בן ממשיך, על פני מקרה של אדם הבא מן השוק ומבקש להתקבל כחבר. צא ולמד כי אם נעניק לתקנה 3א' את פרשנותה של המשיגה, אזי בכך אנו מאיינים את תכליתה של תקנה זו והמטרה שלשמה הותקנה. כפי האמור תקנה זו באה לבצע דיכוטומיה בשיקול דעתה של האגודה, בין קבלת בין ממשיך כחבר, לבין קבלת אדם מן החוץ, בהיותו נטול כל זיקה לאגודה, ובפרשנותה של האגודה לתקנה זו הרי היא משווה דין נורמטיבי אחיד לשניהם.

 

באשר לתנאי הכשירות השני של האגודה, ולפיו חבר המבקש להתקבל כחבר, חייב לנהל אורח חיים דתי, אומר, כי קיימת מחלוקת עובדתית בין המשיב והמשיגה, האם כל חברי האגודה עונים לתנאי זה והאם אכן, האגודה מדירה רגליהם של הלא מקיימים אורח חיים כזה או אחר, מבין חבריה. כך שטענות אלה מקומן להתברר בהליך הבוררות שנתחייבה האגודה לקיים מכוח התקנות האמורות, משלא קיימה הליך זה אין היא יכולה לקבוע באופן חד משמעי כשיטתה ולדחות את טענת המשיב. באם נקבל חד צדדית את טענות המשיגה לעניין תנאי הכשירות השני, הרי שיש בכך משום "יצא חוטא נשכר", כאשר האגודה לא קיימה הליך בוררות כמתחייב, וחרף זאת נתקבלו טיעוניה לעניין הנושא עליו עתיד היה לקום הליך הבוררות. ההגיון הקומנסנסואלי, כמו גם כללי הצדק הטבעי, אינם מאפשרים לקבל טענות המשיגה לעניין זה.

 

סוף דבר:

לאור כל זאת הנני קובע כי יש לרשום את המשיב אצל המשיגה כבן ממשיך מתאריך 19.07.1997 עת פנה המשיב בראשונה לרושמו כחבר.

 

בנסיבות המתוארות אין צו להוצאות.