ערעור על פסק בורר כי אין לאלי חטב זכות ישירה על מכסת מים

בפני רשם האגודות השיתופיות                                    תיק מספר 1034/33/02

**************************                                                           ********************

בענין:                                                    חטב אלי

                                                            ממושב ברכיה, משק 63

                                                            ע"י ב"כ עוה"ד סודאי אייל

                                                            מר"ח קרליבך 7, תל אביב 67132

                                                            טל: 5621507-03, פקס: 5611452-03

                                                                                                                        -המערער-

ובענין:                           ברכיה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע''מ

                                                            ע"י ב"כ עוה"ד אפרת ואש ואח'

                                                            ממושב ניר ישראל 49, 79505

                                                            טל: 6729341-08, פקס: 6722692-08

                                                                                                                        -המשיבה-

החלטה

החלטה על פי סעיף 52(4) לפקודת האגודות השיתופיות                       ותקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים) תשל"ב- 1972

            *******************************************************

בין המערער למשיבה התגלע סכסוך בשל סירובה של האגודה לחתום על טפסים שהיו מקנים למערער את הזכות לקבל פיצויים מהמדינה בשל פגיעה במכסת מים.

הבורר, עו"ד ישעיהו גיבור, קבע כי לתובע לא קמה זכות ישירה למכסת המים והוא לא היה רשאי "לסחור" במכסה שהועמדה לרשותו. על החלטה זו נסוב הערעור שלפני.

להלן עיקר טיעוני המערער:                            60221

שגה הבורר בקובעו כי יש נפקות לשאלה האם רכש המערער זכויות קנייניות או זכויות אובליגטוריות וזאת מכיוון שאין חולק כי המערער רכש את הזכויות במים.

שגה הבורר בקובעו כי הקנין במכסות שייך לאגודה ולא לחבריה.

גם על פי קביעת הבורר, לקרקע אין כל ערך ללא המים. הסכום אותו שילם המערער כלל גם תשלום עבור מכסת המים.

רשויות המדינה הם אלו שאפשרו וויתור על מכסות מים תמורת פיצויים שיחושבו על בסיס הכנסות צפויות מהגידולים.

ההתקשרות בין המערער למשיבה אינה בין האגודה לקבלן אלא בין האגודה לבין אחד מחבריה. התקשרות שכזו רווחת בין האגודה לבין חבריה.

להלן עיקר טיעוני המשיבה:

ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים כאשר המערער לא מצביע על טעות עקרונית של הערכאה הראשונה.

יש הבדל בין התקשרות האגודה השיתופית עם חבריה, לענין מכסות מים אישיות ושוויוניות, לבין התקשרות האגודה עם צד "ג" (אף אם הינו בעל קשר לאגודה).

יש לדחות את הערעור מן הטעם של אי יכולת המערער, לפני הבורר, להוכיח את חיובה של המשיבה כלפיו.

מן פסקי הדין אותם הביא ב"כ המערער כראיה לשיטתו, עולה כי אין בידי הפרט זכות קניינית אלא חוזית.

מכסת המים הינה נלוות לעסקה המקורית שהיא עיבוד קרקע חקלאית.

כנגד המערער יש השתק מכוח החוזה המפורש ומכוח הנסיבות החיצוניות שהיו צפויות (משבר המים).

המים הינם משאב לאומי לא סחיר.

לאחר שעברתי על כל החומר הנני קובע כדלקמן:

כל טיעוניו של ב"כ המערער, למרות קישוט כל אחת מהן בתארים אחרים, עיקרן הוא כי המערער קנה בחוזה שנכרת בינו לבין האגודה את הזכויות בקרקע ואת הזכויות במכסות המים שנועדו לעיבוד הקרקע. נשאלת השאלה האם באמת הקנתה האגודה בחוזה למערער את הזכויות במים והאם ביכולתה של אגודה להקנות זכויות במשאב לאומי הניתן לה בסבסוד.

מרבית קביעותיו של הבורר הינם עובדתיות ומכיוון שאין ערכאת ערעור מתערבת בדרך כלל בממצאים עובדתיים ומאחר ולא מצאתי כל סיבה להתערב בממצאים אלו, לפיכך הנני מקבלם. לענין זה ראה ספרו של כבוד השופט זוסמן "סדר הדין האזרחי", מהד' 5, ע"מ 807 : "קביעה עובדתית שנקבעה בדרגה הראשונה לא תתבטל על נקלה בדרגת הערעור, אפילו הייתה היא פוסקת אחרת אילו שמעה בעצמה את העדים. כל עוד יש לקביעת עובדה שכזאת יסוד ושורש בחומר הראיות דעתו של השופט אשר ראה ושמע את העדים היא הקובעת". ראה גם פ"ד ל"ב  (2), ע"א 734/76 כליני נגד אלמונים, ע"מ 661.

על פי החוזה האגודה תספק למערער עד 600 ממ"ק לדונם. כלומר באם ינצל המערער פחות מ- 600 ממ"ק לדונם הוא אינו זכאי לפיצוי כלשהו.

בע"א 535/89 נציב המים נ. שמחה פרלמוטר ואח' קבע כבוד השופט מצא כי:  " כל זכות למים צמודה לאחת ממטרות המים המנויות להלן; בטלה אחת המטרה- פקעה הזכות למים; ואלה מטרות המים:         1. צרכי בית. 2. חקלאות. 3. תעשייה. 4. מלאכה, מסחר ושירותים. 5. שירותים ציבוריים".                                                                     במקום בו הזכאי למכסה אינו זקוק למים לצורך אחת מהזכויות שמנה כבוד השופט מצא, אזי זכאותו פוקעת. הפיצויים שניתנו על ידי המדינה הינם בעבור פגיעה בסעיפים אלו ומטרתם הינה לשפות את המגדל על הפסד היבול שנגרם לו בשל הקיצוץ במים. מכאן אני למד כי כאשר לא הייתה פגיעה באחד מסעיפים אלו הרי שאין המערער "קנה" זכויות כלשהן במכסת המים שניתנה לו. 

ב"כ המערער קורא לתוך ההסכם את עלות מחיר המים כמרכיב העיקרי במחיר אותו גבתה האגודה מהמערער. לטענה זו אין כל סימוך וכך גם התרשם הבורר. יתר על כן, העובדה כי המערער לא השתמש במכסת המים שהגיעה לו עובר להצעת הפיצויים של המדינה, מערערת את טענה זו.

ביכולתה של האגודה לחלק לחבר האגודה מכסת מים הנלוות לקרקע, אך אין ביכולתה להקנות לחבר האגודה את הזכות לפיצויים כעומדת בפני עצמה.

באם טענותיו של ב"כ המערער לגבי הזכויות הקנייניות במים שאותן קנה המערער, הרי שאינני רואה כל מניעה כי יפנה בתביעה לרשויות המדינה ויציג בפניהן את החוזה עם האגודה. האגודה כהתאגדות משפטית מתחום המשפט הפרטי אינה יכולה להפעיל את שיקול דעתה בתחום המשפט הציבורי.

לאור כל האמור לעיל הנני קובע כי פסק הבורר יישאר על כנו וכי המערער ישא בהוצאות הערעור בסך 1,500 ₪.

ניתן היום 15.06.03                                                   אורי זליגמן, עו"ד

בהעדר הצדדים המזכירות                                     רשם האגודות השיתופיות  

תעביר החלטתי לצדדים