''נאות אוריאל בתל –גזר'' נ' יצחק הוד

בפני רשם האגודות השיתופיות

תיק מספר 2460/72/01

בענין : "נאות אוריאל בתל –גזר"

אגודה חקלאית לאספקת מים בע"מ

ע"י  עו"ד ב.צ. רזניק

מרחוב דניאל פריש 3 תל אביב 64731

טל' : 6243338-03 פקס' : 6911627-03

- המערערת -

(להלן: "האגודה")

נ ג ד

יצחק הוד

ע"י ב"כ עוה"ד א. אוריאל

מרחוב הרצל 184 רחובות 76122

טל' : 9468047-08 פקס' : 9469720-08

- המשיב -

החלטה על פי סעיף 52 (4) לפקודת האגודות השיתופיות

ותקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים, תשל"ב – 1972

הרקע

זהו ערעור על פסק דינו של הבורר, עו"ד משה שפורן, מיום 21.7.2002 בו קבע כי על המשיב לשלם לאגודה תשלום בגין הוצאותיה בסך כולל של 1,000 $ בצירוף מע"מ בגין סכסוך בנושא אספקת מים למשיב.

עיקר נימוקי המערערת :

1. לא הייתה כל מחלוקת בין המשיב לבין האגודה אלא שסירוב האגודה לספק מים נעוץ בכך שקיימת מחלוקת קנינית הנוגעת לזכויות בשטח נשוא התביעה בין המשיב לבין גברת דליה ריזה.

2. רק עם פתיחת ישיבת הבוררות, שבה אמר הבורר למשיב כי האגודה מיותרת בדיון, נאות המשיב להסכים לדחיית התביעה כנגד האגודה תוך שנותרה מחלוקת שנותרה הינה רק בשאלת ההוצאות שלגביה נצטוו הצדדים לסכם טיעוניהם בכתב.

3. על פי ההלכה בעל דין זכאי לקבל הוצאותיו "שלא יצא שכרו בהפסדו" ורק בנסיבות מיוחדות רשאי ביהמ"ש להימנע מלפסוק לו הוצאות.

4. על פי פקודת האגודות השיתופיות ותקנות האגודות השיתופיות על הבורר לפסוק על פי הדין המהותי.

5. זכותו של בעל דין שזכה בדין לפסיקת הוצאות היא זכות מהותית.

6. לאגודה נגרמו הוצאות גבוהות ביותר עקב שרבובה להליך לא לה שכלל שכר טרחה לבא כוחה, חיוב בשכר טרחת הבורר ובזבוז זמן עבודה של מנהליה (להלן : :הוצאות ניהול ההליך").

7. על האגודה לקבל הוצאות ניהול הליך כיון שזכתה בדין מול המשיב, עמדתה התקבלה, ואין כיום כל מחלוקת כי התביעה כנגדה היתה מיותרת לחלוטין.

8. אי תשלום ההוצאות גרם לאגודה חסרון כיס משמעותי ביותר.

9. על פי הסכם שכר הטרחה על האגודה לשלם לעורך דינה סך של 3,000$ בצירוף מע"מ על חשבון שכר טרחתו בגין טיפול בתובענת המשיב ביחס לחיבור נקטודת המים השלישית.

עיקר נימוקי המשיב :

1. על פי תקנון האגודה אדם יכול להתקבל כחבר לאגודה אף אם הוא "מחזיק בצורה אחרת" בנכסי נדל"ן באזור הפעולה של האגודה בכדי לספק לו מים.

2. לפתרון זמני של המחלוקת הקנינית בין המשיב לבין גב' דליה ריזה, ניתן אישור בכתב מאת דליה ריזה שאישר למשיב לפתוח נקודת מים בשטח המחלוקת ובלבד שהמשיב יחויב על כך בכסף.

3. האגודה לא יצאה זכאית ונקיית כפיים שכן זו נדרשה לפתוח את נקודת המים השלישית ממנה ניסתה להתעלם כל הזמן ולפיכך נתבעה האגודה.

4. החלטת הבורר בדבר תשלום הוצאות משפט האגודה בסך של 1000 $ תמוהה וזאת לאור העובדה שנקודת המים המדוברת לא נמצאת כלל בתוך חלקה מס' 49 אשר עניין חזקתה אינו ברור ועדיין נמצא במחלוקת משפטית.

5. ההוצאות שנפסקו ע"י הבורר מוגזמות וזאת כיון שנערכו בסך הכל 3 ישיבות וכל אחת מהן ארכה כחצי שעה בממוצע כאשר בישיבה הראשונה לא נכח אף עו"ד מטעם האגודה. יש לציין כי שכ"ט עו"ד מקובל לשעה הינו 150$.

לאחר שעברתי על כל החומר שבפני הנני קובע כדלקמן :

א. ראשיתה של פרשה זו בדרישה לאספקת מים לחלקה אשר קיימת לגביה מחלוקת משפטית בעניין זכות בעלות על חלקה מספר 49 וטרם הגיעה לכלל פתרון. ענין זה הגיע לבורר אשר בדיון שהתקיים בתאריך 3.6.2002 הציע לשני הצדדים ואלה קיבלו את הצעתו כדלקמן :

"הצעת הבורר : האגודה תצהיר כי היא תכבד כל החלטה של הבורר ביחס לזכאי לעשות שימוש במכסת המים שנקבעה לחלקה שבמחלוקת, וע"י כך התביעה כנגדה תימחק."

הצעה זאת קיבלה תוקף של פסק דין בהחלטת הבורר:

"נרשמה הצהרת האגודה, לפיה האגודה תפעל על פי החלטת הבורר ביחס לזכאי לעשות שימוש במכסת המים שנקבעה לחלקה שבמחלוקת. בהתאם לכך, האגודה תחבר מים לחלקה בהתאם להוראת הזכאי כאמור, והכל בהתאם למכסה שנקבעה לחלקה ולתנאים כפי שנוהגים ביחס לכלל חברי האגודה."

בנוסף לכך, על פי תקנון האגודה אחת ממטרות האגודה היא שיתוף לשיפור מצבם הכלכלי והמשקי של חבריה ולספק מים לחברי האגודה לצרכי בית ולכל מטרה אחרת. כמו כן עקרון העזרה ההדדית נמצא ביסוד כל אגודה שיתופית. עקרון זה מחייב את האגודה לעזור ולנהוג בהגינות כלפי החבר. משום כך על האגודה להביא לפתרון סכסוכים בתוך האגודה תוך דאגה לכלל החברים, ובכלל זה לדאגת הגב' דליה ריזה (להלן : "צד ג') ולמשיב גם יחד, כפתרון צודק ויעיל, ולאפשר למשיב להתחבר בנקודת מים נוספת מבלי להכנס לויכוחים משפטיים, מתוך הנחה כי לצד ג', במידה ויסרב להספקת המים לחלקה, תעמוד תמיד האפשרות של הוצאת צו מניעה.

גם מבחינת גב' דליה ריזה, צד ג' בפרשה זאת, ניתן להבין כי לה לא הייתה כל התנגדות להספקת מים ובתנאי שלא תחוייב בתשלום בגינו.

אולם במקום זאת בחרה המערערת לעשות דין לעצמה ובחרה להכנס לסכסוך מבחינה משפטית. לפיכך תמוהה בעיני עמדת המערערת אשר יכלה להגיע יחד עם המשיב להצעה שהתקבלה ע"י הצדדים, מבלי להזקק לקיום הליך הבוררות, ובכך בוזבזו משאבים יקרים של שני הצדדים להליך הנדון.

ראה סעיף 2 א וסעיף 2 ב לתקנון האגודה :

"מטרות האגודה הן : א. ארגון חבריה בדרך של שיתוף לשיפור מצבם הכלכלי והמשקי בהתאם לעקרונות

הקואופרציה. ב. לספק מים לחבריה להשקאה ולצרכי בית ולכל מטרה אחרת."

ב. יש לזכור כי צד ג' הביא לידיעת האגודה ביום 21.10.2001 את דבר התנגדותו לשימוש שעושה המשיב בחלקה ודרש שלא לאפשר הספקת מים לחלקה מספר 49 שבבעלות צד ג'. יחד עם זאת צד ג' ביקש לפטור אותו מכל תשלום עבור הספקת מים לחלקה.

ראה מכתב מאת מרשת גב' דליה ריזה לאגודה :

" 1. רצ"ב הריני מעבירה אליכם עותק ממכתב דרישה לסילוק יד ממגרש 49 שבבעלות מרשתי.

2. כפי שעולה ממכתבי, נודע למרשתי כי יצחק הוד, המחזיק במגרשים השכנים, פלש לשטחה ועושה בו

שימוש בעלים ללא רשותה.

3. בניסיבות אלה דורשת מרשתי שלא לאפשר הספקת מים לשטח 49, ו/או לפטור אותה מכל תשלום בגין

השימוש במים בשנה האחרונה ועד לפינוי השטח באופן מוחלט מכל אדם וחפץ." (ההדגשות שלי א.ז.)

ממכתב זה עולה כי שטח המחלוקת אינו בבעלות המשיב וכי צד ג' מתנגד להספקת מים לחלקה עד שלא יפונה הפולש, המשיב, משטח המריבה.

אינני מקבל את עמדת המשיב כי על מחזיק בחלקה הינו באופן אוטומטי חבר האגודה ועל כן מגיע לו הספקת מים.

על פי סעיף 4 לתקנון האגודה התנאי לחברות באגודה הינו :

"לא יתקבל אדם כחבר באגודה אלא אם הוא : בן שמונה עשרה שנים לפחות או תאגיד כאמור בסעיף 5 להלן שהוא בעל חוכר או מחזיק בצורה אחרת בניכסי דלא ניידי, באיזור הפעולה של האגודה." (ההדגשות שלי א.ז. )

תקנון אגודה אינו יכול ואינו רשאי לקבוע תנאים בלתי חוקיים כתנאי חברות ולכן לא יתכן כי כוונת האגודה הייתה לצרף חברים אשר פלשו לקרקעות לא שלהם ולצרף אותם כחברים לאגודה, ובכך להעניק להם פרס. כוונת הגדרה זו בסעיף הנדון הינה שכירות, חכירה וכל החזקה חוקית אחרת על פי חוק המקרקעין.

לפיכך, אין לראות במשיב כ"מחזיק בצורה אחרת" לצורך חברות באגודה ועל האגודה היה להעדיף, כאפשרות ראשונה, פתרון סכסוך זה בהתאם לרוח הקואופרציה ולא באמצעים משפטיים.

ג. כאמור, המערערת יכלה לפתור סכסוך זה מבלי להגיע כלל לבוררות ומבלי לבזבז משאבים יקרים של שני הצדדים לו רק הייתה פועלת למען מציאת פתרון לא משפטי, ברוח טובה, על פי הכללים והעקרונות אשר טבועים באגודות שיתופיות. מנגד, גם המשיב לא נהג כשורה ופלש לחלקה אשר לא בבעלותו ותבע את האגודה אשר אינה צד להליך בוררות זה. לפיכך, אף אחד מן הצדדים אינו נקי כפיים ועמדתו של אף צד לא התקבלה במלואה.

כאמור, בוררות זאת הינה אך ורק לגבי שכר טרחת עו"ד של בא כוח המערערת. הסכם שכר הטרחה הינו הסכם אשר נחתם בין המערערת לבין בא כוחה ומחייב אך ורק צדדים אלה ולא מחייב את בית המשפט או את הבורר הפוסק בהליך. יתרה מכך, נושא פסיקת הוצאות נתון לשיקול דעת של ביהמ"ש/הבורר וההסכם לא נמצא בשיקולי הטריבונל השיפוטי שכן אין הטריבונל השיפוטי אחראי למחיר אשר אותו יגבה עו"ד מלקוחו ואין הטריבונל השיפוטי או המשיב צריך לפסוק/לשאת את מלוא שכר הטרחה בכל מקרה גם אם הפסיד בדין. לא יעלה על הדעת כי צד להליך משפטי ישא במלוא הנטל כאשר צד ב' שכר את שירותיו של עו"ד יקר במיוחד.

ד. לענינו של דבר הנני מוצא כי בתיק הנדון, בהתחשב בעבודה המשפטית שהשקיעו הצדדים, שכר הטרחה הנתבע בסך של 3,000$ הינו שכר מופרז ואין זה צודק כי המשיב ישא בנטל זה רק בגלל שבא כוח המערערת הינו עו"ד יוקרתי, למרות שהמשיב לא נהג כשורה בהליך עוד מתחילתו. שכר זה מופרז לאור העובדה כי לא הייתה התערבות קבועה של עו"ד בישיבות הבוררות וגם לאור העבודה המשפטית שנדרשה לצורך טיפול בתיק בהליך זה.

לפיכך הנני דוחה ערעור זה.

הנני קובע כי על המשיב לשלם שכר טרחת עו"ד למערערת בסך של 1,000$ בצירוף מע"מ בגין הליך הבוררות שהתקיים בפני הבורר.

כמו כן הנני קובע כי על המערערת לשלם סך של 250 ₪ בצירוף מע"מ עבור הוצאות המשיב בערעור זה.

תשלומים אלו הינם צמודים וריבית כחוק מיום החלטתי ועד למועד תשלומם בפועל.

ניתן היום

01.12.2002

אורי זליגמן, עו"ד