החלטה 

א.     מבוא

1. מונחת בפני בקשת המבקש, כי אעשה שימוש בסמכותי הקבועה בסעיף 52(4)ב לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: "הפקודה"), ואורה על תיקון פסק הבוררות של כב' הבורר, עו"ד יצחק אבידני (להלן: "הבורר"), מיום 10.08.22, במסגרתו קבע הבורר, כי הוא דוחה את תביעת המבקש, כי המשיבה תקצה לו את מגרש 323 במחיר עלות הפיתוח אותו שילמה עבור המגרש, וכן ביטל את צו המניעה הזמני שניתן על ידו בנוגע למגרש 323.

ב.   השתלשלות התיק באופן כרונולוגי  

2.       ביום 16.11.11 ניתן פסק בוררות ראשון (להלן: "פסק הבוררות הראשון") ע"י שני הבוררים, מר דב ליטבינוף ראש המועצה תמר דאז ועו"ד אבנר ברק, במחלוקת שבין המבקש ועוד 6 תושבים אשר יוצגו על ידו, לבין המשיבה.

3.       באותה תקופה התגוררו במשיבה 20 מבוגרים ו-32 ילדים, והמשיבה הייתה נתונה במשבר כלכלי עמוק שהלך וגדל משנה לשנה, עקב הפסדים מתמשכים בפעילות עסקית.

4.       רשם האגודות השיתופיות כתוארו דאז, עו"ד אורי זיגלמן (להלן: "הרשם"), מינה את עו"ד --- (להלן: "המפרק") למפרק-מפעיל למשיבה, מתוך כוונה שזה יסדיר את חובותיה וייצב אותה כלכלית, ביחד עם קליטת תושבים חדשים בעלי רקע וחזון משותף.

5.       לא המבקש ולא 6 התושבים היו חברים במשיבה באותה תקופה, אך הוסכם על ידי הצדדים, כי יש לתת משקל לשנות התושבות ושנות המועמדות לחברות של המבקש וששת התושבים, במשיבה.

6.       הבוררים קבעו, כי המבקש ו-6 התושבים יתקבלו למשיבה כחברים הראשונים בה, לא ישלמו עבור קבלתם למשיבה, אין למשיבה דרישות כספיות מהם, וכן בתי המגורים שלהם ישויכו להם ויעברו לבעלותם ללא תשלום תמורה.

7.       לעניין הקצאת מגרשים עתידית קבעו הבוררים:

"אם וככל שבעתיד יורחב הישוב באופן שיפותחו ויקוצו מגרשים חדשים למתיישבים, יהיו זכאים התושבים שבפנינו, לקדימות בבחירת מגרש עבור בן ממשיך...אשר לתשלום עבור פיתוח אותו מגרש, אנו סבורים, כי ככל שגורם חיצוני לאגודה ישתתף בפיתוח המגרש שיוקצה או בעלויותיו, כי אז התושבים שכאן צרכים ליהנות מכך. יחד עם זאת, אם וככל שהאגודה היא שתישא בתשלום כלשהו, בגין פיתוח המגרש שיוקצה, כי אז על התושבים לשאת באותן עלויות ככל תושב אחר".

8.       לאחר מתן פסק הבוררות הראשון, הגישו המפרק והמבקש יחד עם ששת המבקשים שיוצגו על ידו, בקשות להבהרת פסק הבוררות הראשון. המפרק ביקש כי הבוררים יבהירו כי ה"ה ---- זכאים לקבל מהמשיבה שני בתים בלבד (בגודל של כ-60 מ"ר כל אחת) מבין השלושה שבהן החזיקו ואשר שימושו אותם למגורים, נכון למועד הבוררות.

9.       המבקש יחד עם ששת המבקשים שיוצגו על ידו ביקשו גם הם הבהרות. הבוררים קבעו:

"כי לאחר מתן פסק הבוררות אין עוד הבוררים מוסמכים לפרש את הפסק, ודאי וודאי שלא לשנותו ו/או להוסיף עליו".

10.    ביום 6.12.17, אושר פסק הבוררות ע"י עוזרת רשם האגודות השיתופיות כתאורה דאז, עו"ד לאה רוזנטל ופס"ד הפך לחלוט.

11.    ביום 21.03.19, קבע עוזר רשם האגודות השיתופיות כתוארו דאז, עו"ד רמזי חוראני (להלן: "עו"ד חוראני") במסגרת בקשה לאכיפת פסק הבוררות הראשון שהגישו המבקש יחד עם ששת המבקשים שיוצגו על ידו, כי:

"במסגרת פיתוח מגרשים בשלב ב' פותחו מגרשים ולפי פסק הבוררות מבקשים אלה היו אמורים לזכות בקדימות על פני מועמדים חדשים... מובהר כי לא אני קובע את הזכויות של המבקשים אלא רק דוחה את עמדת האגודה כי לפסק הבוררות אין תוקף".

12.   ביום 08.03.21 הגיש המבקש למשרדנו מסמך תחת הכותרת: "בקשה דחופה למינוי בורר" בה ביקש כי נמנה בורר "בסוגיה אחת שטרם מומשה מתוך פסק בוררות חלוט מיום 16.11.11 במחלוקת בין חברי אגודה ותיקים למפרק האגודה דאז" בנוסף ביקש המבקש: "בקשה למתן צו מניעה לכל דיספוזיציה במגרש האחרון שנותר בשטח המחנה הקיים *---, עד לסיום ההליך".

13.    ביום 10.08.22, ניתן פסק הבורר המפורט במבוא.

14.    ביום 31.08.22 הגיש המבקש בקשה לתיקון פסק הבוררות.

ג.     תמצית טענות הצדדים

 טענות המבקש

15.    בפסק הבוררות הראשון נקבע, כי ברקע לתרומתם למקום, המבקש וששת המבקשים שיוצגו על ידו, אשר מכונים על ידי המבקש – "החברים הוותיקים", יזוכו בבית מגוריהם ובמגרש מפותח נוסף אחד, לטובת בני משפחתם הבגירים. עוד נקבע,  כי המגרש הנוסף יוקצה בעדיפות ראשונה לבניהם על פני נקלטים חדשים בכל הרחבה של הישוב.

16.    המפרק עשה כל שביכולתו בכדי לדחות את זכאות בניהם הבוגרים של החברים הוותיקים, לרבות קיום ועדה פיקטיבית שמסמסה את קבלתם כחברים לאגודה בלא הסבר מכל סוג, זולת הרצון המוצהר להשהות ובינתיים למכור בכסף מלא, מגרשים לנקלטים חדשים בני גילם של הבנים.

17.    פסק הדין של עו"ד חוראני הבהיר כי פסק הבוררות הראשון הינו חלוט וסופי, ויש לקיימו ככתבו, קרי לקבל את בני החברים הוותיקים לחברות באגודה ולהקצות להם בעדיפות ראשונה מגרשים מפותחים.

18.    כיוון שהמשיבה כילתה את מצאי המגרשים המפותחים המוזלים שלגביהם הייתה זכאות ראשונה לבחירת החברים הוותיקים, הציעה המשיבה במקום מגרשים אלו, מגרשים בשכונת הקרוואנים, המוכנה על ידי המבקש – "מעברת הקרוואנים" הצפופה והנחותה, וזאת תוך 3 חודשים, שאם לא כן, המשיבה תהיה משוחררת מחובתה כלפי החברים הוותיקים להקצות להם מגרש מפותח.

19.    החברים הוותיקים לא התייחסו להתניה הפסולה שהציבה המשיבה, וחלק ממגרשים אלו נמכרו על אף כי היה על המשיבה להעניק קדימות לחברים הוותיקים. החברים הוותיקים שכן קנו את המגרשים, נאלצו לעשות זאת בעלות שרירותית וגבוהה שאינה קשורה לעלות הפיתוח ששילמה המשיבה. יצוין כי המגרשים אינם ברי שימוש בשנים הקרובות.

20.    כאשר הבין המבקש כי המשיבה לא תקצה מגרש מפותח וראוי לבנו בעלות המקורית הנמוכה אותה שילמו הנקלטים החדשים במחנה הקיים, ביקש מיו"ר הועד הממונה כי ישמור עבורו לכל הפחות, מגרש במחנה הקרוואנים. באותה תקופה התברר למבקש כי מגרשים אלו כבר נמכרו, לרבות לאנשים שאינם מתגוררים ביישוב. התוצאה הייתה כי המבקש שלו נקודות הזיכוי הרבות ביותר כפי שנקבע בפסק הבוררות הראשון, וזאת מכוח תרומה רבת שנים לבניין הישוב כולל ניהולו במשך כ-14 שנים, נותר המודר היחיד שנמנע ממנו להקים בית לבנו בשטח הישוב.

21.    בשטח הישוב נותר מגרש יחיד (להלן: מגרש 323") שפיתוחו לא עלה מאומה למשיבה, והוא המוצא היחיד של המשיבה לקיים את פסק הבוררות הראשון כלפי המבקש. אלא שהמשיבה מעוניינת למכור למבקש את המגרש עפ"י שווי השוק לפי הערכת שמאי חיצונית, בניגוד מוחלט לפסק הבוררות הראשון, שקבע כי העלות לתושבים הוותיקים תהיה כפי ששילמה המשיבה בפועל בגין פיתוח המגרש.

טענות המשיבה

22.    המשיבה טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף, וזאת משלושה טעמים:

א.     אין מדובר בתביעה אלא בערעור על פסק הבוררות הראשון, ועל כן הבורר אינו מוסמך לדון בתביעה.

ב.   החלטת הבוררים לדחות את בקשת ההבהרה שהגיש המבקש, במסגרתה ביקש לקבל מגרש מפותח מהווה מעשה בית דין.

ג.    פסק הבוררות הראשון הקנה למבקש זכות לבחור מגרש בלתי מובנה בהרחבת היישוב עבור בנו, לא מגרש בנוי ולא מגרש מפותח בחינם. מגרש 323 היה קיים עוד לפני שהחלו הליכי הבוררות ומשכך המבקש אינו זכאי לקבלו, כך שהמבקש נעדר עילת תביעה.

23.    המשיבה טוענת כי קיימה את חיוביה בהתאם לפסק הדין פעמיים ויותר:

א.     בשנת 2014, כאשר אפשרה למבקש לבחור מגרש בהרחבה המערבית. המבקש אכן בחר במגרש 95 והמשיבה שמרה אותו עבורו עד שזנח את בקשתו.

ב.     בשנת 2019, כאשר אפשרה למבקש לבחור ראשון מגרש באזור המחנה הזמני (להלן: "אזור הקרוואנים") שעליותיו נמוכות יותר, אך המבקש סירב לעשות כן.

24.    נכון לזמן התביעה, נותרו בהרחבה המערבית שני מגרשים אחרונים, אך המבקש מסרב לבחור מגרש אחד מהם.

25.    המשיבה טענה, כי הוציאה בין השנים 2011-2020 מאות אלפי שקלים  עבור כל מגרש באזור המחנה הישן, בו נמצא גם מגרש 323, וזאת כהחזר חובות לסוכנות היהודית, וכן כמאה אלף שקלים נוספים, בגין תשתיות ציבוריות לכל מגרש.

26.    גם במגרש 323, הושקעו בשנים האחרונות מאות אלפי שקלים בשיפוצו ובשדרוגו, ועל כן אין סיבה שהמבקש יקבל בחינם, נכס של המשיבה שהינו מגרש מובנה בשווי של 800,000 ₪, המחיר בו נמכרים מגרשים דומים.

ד.    פסק הבורר

27.    הבורר קבע כי הסעד אותו מבקש המבקש, הינו קבלת מגרש 323 בלבד.

28.    ביום 3.5.11 עוד בטרם החלו הליכי הבוררות אשר בגינם ניתן פסק הבוררות הראשון, התקיימה ישיבה במועצה האזורית תמר בנושא קידום ופיתוח היישוב ----, כאשר בין הנוכחים היו מר דב ליטבינוף ראש המועצה תמר דאז, ב"כ המשיבה כתפקידו כמפרק המשיבה והמבקש.

29.    ראש המועצה סיכם את פרוטוקול הישיבה, בה נקבע כי המועצה תומכת בהקצאת בית המגורים הקיים ומגרש מפותח בהרחבה המערבית לכל בית אב לחברים הוותיקים. ראש המועצה שימש כבורר בהליך הבוררות יחד עם עו"ד אבנר ברק, ועל סמך הבנות אלו ניתן פסק הבוררות הראשון.

30.    בעקבות ישיבה זו, פנו המבקש ו-6 התושבים ביום 19.07.11 למשרדנו ואל מפרק המשיבה בהודעת דוא"ל אליה צורפו תביעותיהם אשר כללו בין היתר בסעיף 2:

"הקצאת מגרש מפותח ללא תמורה בתחום הצהוב המערבי של התב"ע המאושרת כיום"

היינו, גם למבקש עצמו היה ברור כי מדובר במגרשים בהרחבה המערבית.

31.    בפסק הבוררות הראשון תחת הכותרת טענות הצדדים, צוין בסעיף 7.1 כי יש להסדיר את סוגיית הקצאת מגרש מפותח ללא תמורה בתחום הצהוב המערבי של התב"ע המאושרת ואת סדר הקדימות בבחירת המגרשים החדשים, ככל שיוקצו בעתיד.

32.    בזיקה לאמור בסעיף 7, קבעו הבוררים בפסק הבוררות הראשון בסעיף 17, כי:

"אם וככל שבעתיד יורחב הישוב באופן שיפותחו ויקוצו מגרשים חדשים למתיישבים, יהיו זכאים התושבים שבפנינו, לקדימות בבחירת מגרש עבור בן ממשיך"

33.    היינו, כוונת הבוררים הייתה להרחבה עתידית של מגרשים חדשים בלבד בתחום הצהוב המערבי של התב"ע, ולא של מגרשים שהיו קיימים כבר בעת מתן פסק הבוררות כדוגמת מגרש 323.

34.    ביום 12.7.12 הגיש המפרק לבוררים בקשת הבהרה לפסק הבוררות הראשון בנוגע למשפחת ---- אשר הייתה צד לבוררות. ביום 23.08.12 הגיש המבקש בשמו ובשם ששת התושבים, תגובה לבקשת ההבהרה ובקשת הבהרה. בסעיף 16 ג' לבקשתו ביקש המבקש כי הבוררים יבהירו כי:

"הקצאת המגרשים תיעשה רק במסגרת הרחבת הישוב מחוץ לשטח הבנוי כיום".

אומנם הבוררים דחו את בקשות ההבהרה, אך מבקשת המבקש עולה כי הוא עצמו ביקש להבהיר כי הקצאת המגרשים תהיה מחוץ לשטח הבנוי.

35.    גם כותרת הפניה של המבקש מיום 28.08.13 למפרק, הינה: "דרישה להקצאת מגרש "בן ממשיך" בהרחבה המערבית" ובהמשך נכתב:

"לעת מימוש הרחבת מצאי המגרשים בישוב, ומאחר והמפרק יצא לאחרונה בשיווק מגרשי הרחבה, הרי שבהתאם לסעיף 17 לפסק הבוררות, מחויבת הקצאת המגרשים תחילה לבנים הממשיכים של החברים הוותיקים ובטרם שיווקם לחדשים".

36.    המבקש הודה כי לא פנה למפרק לאחר פסק הבוררות בבקשה להקצאת מגרש מסוים כדוגמת מגרש 323 ולו פעם אחת. המבקש אף ציין כי מגרש 323 סומן במשך השנים כמגרש, אך לא נחשב כמגרש למגורים אלא שימש כגן ילדים, ורק בשנתיים האחרונות טרם הגשת בקשתו למינוי בורר, הוחלט לפנות את הגן. המבקש אף הודה בחקירתו כי המבנים הקיימים על מגרש 323 הונחו עוד בשנת 1983, היינו מדובר במגרש מובנה שאינו כלול בהרחבה העתידית של היישוב אליו התייחס פסק הבוררות הראשון.

37.    המבקש לא הסביר, מדוע לא נקט בזמן אמת בהליך משפטי מתאים לעצירת הקצאת מגרשים כדוגמת מגרש 323, אשר לשיטתו הקצאתם נעשתה בניגוד לפסק הבוררות הראשון, בטענה שיש לו זכות קדימה עליהם.

38.    בסוף פסק הדין, החליט הבורר תביעתו של המבקש נדחית., וצו המניעה הזמני מבוטל.

ה.     עיקרי טיעוני המבקש בבקשה נשוא החלטה זו

39.    המבקש צירף מסמכים בתיקיית רשת, ואף טען כי הוא שומר על זכותו להוסיף, להרחיב ולפרט טיעוניו בישיבה המבוקשת בהקדם.

40.    לטענת המבקש, פס"ד הבוררות קובע, כי על אף שמגרש 323 הינו האחרון שנותר בשטח המחנה הקיים (בפי המשיבה שטח המחנה הישן א.י.), כיוון שהמבקש לא ביקש אותו במפורש בהליך הבוררות הקודם, ובפסק הבוררות הראשון לא ננקב מגרש זה, תביעתו תדחה.

41.    בנוסף, לטענת המבקש, פס"ד הבוררות קובע, כי על אף החלטת עו"ד חוראני כי המשיבה לא קיימה את חלקה בבוררות, המשיבה פטורה מלהקצות למבקש כל מגרש אחר אלא אם תחפוץ בכך מרצונה הטוב, אפילו אם כתוצאה מהחלטה זו, יהיה המבקש לבדו היחיד משרות הוותיקים שבנו לא יכול להקים בית בישוב.

42.    המבקש טען כי פסק הבוררות ניתן לאחר שנה וחצי, ולא לאחר חצי שנה, כמחויב על פי סעיף 18 לפקודת האגודות השיתופיות – בוררות (נראה שהמבקש התכוון לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), תשל"ב-1972. א.י.).

43.    כתב ההגנה של המשיבה, הוצף בעשרות אסמכתאות חסרות כל זיקה לנושא הקונקרטי, על מנת להסיח את דעתו של הבורר, מהנקודה הפשוטה שביקושה התברר. הבוררות התנהלה בניגוד לרוח סעיף 13 (א) לפקודה (הכוונה שוב כנראה לתקנות א.י) והפכה להעתק חיוור פרוצדורלי של בית משפט. המבקש אף פנתה לבורר ביום 22.12.21 בבקשה כי ישיב את הדיון למשרדנו, במידה והבורר סבור שעל ההליך לחקות בית משפט אזרחי, שכן לטענתו, לא הליך כזה ביקש המבקש.

44.    החלטת הבורר כי הוא אינו הפורום המתאים לבירור טענות המבקש לנזקים או עוולות שנגרמו לו כתוצאה מאי קיום פסק הבוררות ראשון, שכן המבקש העמיד את תביעתו לקבלת מגרש 323 בלבד, הינה הכשל המרכזי בפסק הבוררות, שכן תפקידו היה בירור העוולה ופתרונה, תוך חתירה לפתרון של צדק.

45.    לטענת המבקש, בפסק הבוררות הראשון לא הוזכר הקצאת מגרש לוותיקים בהרחבה המערבית, וכן לא הוזכר האם מדובר במגרש בנוי או לא.

46.    בפסק הבוררות הראשון הייתה התייחסות לקונית לנקודת הזמן העתידית שבה יורחב המחנה הקיים, ויוקצו מגרשים כלשהם למתיישבים, עם קדימות להקצאת מגרשים לבני הוותיקים.

47.    לכל חברי הבוררות הראשונה הוקצו מגרשים במחנה הקיים בו מצוי מגרש 323, כאשר לאיש מהם לא הוקצה מגרש בהרחבה המערבית, כפי שהבין בשגגה הבורר.

48.    הבוררות הראשונה לא עסקה בהקצאת מגרש בעלמא, אלא במגרש מוזל, שלגביו לא שילמה המשיבה כפי ששילמה במגרשים המערביים, שאם לא כן אין כל הטבה למערערים בפסק הבוררות הראשון לרכוש כמו כולם מגרשים חדשים ויקרים כנקלטים חדשים. מגרשים כאלה קיימים רק במחנה הקיים, ומתוכם נותר רק מגרש 323.

49.    שניים לפחות מאלו שלהם הוקצו מגרשים מוזלים, לא נכללו בכלל בפסק הבוררות הראשון, ואף הוגדרו על ידי המפרק במענה לבג"צ כפולשים לשטחי המשיבה. לטענת המבקש לא זו הבמה לחקור כיצד רכוש יקר של המשיבה עבר למשוללי כל זכות, כנגד אתנן ברור.

50.    הבורר התייחס לדרישת המבקש בשנת 2013, כי המשיבה תקצה לוותיקים מגרש בהרחבה המערבית, אך התעלם מתשובת המבקש, בה הוא דוחה את הצעת המשיבה, כיוון שרצתה להעמיס את מחירי הפיתוח של המגרשים החדשים על כתפי הוותיקים.

51.    על הבורר היה להישען אך ורק על פסק הבוררות הראשון אשר לא הזכיר מעולם, כי המגרשים לוותיקים יוקצו בהרחבה המערבית בלבד, אלא בכל הרחבה שתהיה של הישוב הקיים.

52.    בנוסף, נציג המשיבה טען בישיבת ההוכחות, כי ההרחבה המערבית הייתה יצור תיאורטי שאינו רלבנטי כלל להקצאה, אלא לאחר הגדלת חוזה החכירה של המשיבה מול רמ"י שכלל את שטחה רק החל מאוקטובר 2018, ולמעשה לא נמסר אף מגרש בתחומה אלא רק בסוף 2021.

53.    ההרחבה הרלבנטית הראשונה של היישוב הקיים, נעשתה בין 2012-2015 ביצירת תוכנית בינוי חדשה, ובה שורטטו בפרצלציית של 40 מגרשים שמעולם לא היו בתכנית הקיבוצית הישנה, חלקם עם מבנה ישן וחלקם מגרש בלבד, בתוכם מגרש 323. עובדות אלו הוכחו בישיבת ההוכחות.

54.    הדבר היחיד שקובע בפסק הבוררות הראשון, הוא מה החליטו הבוררים ולא מה טענו הצדדים, שכן טענותיהם נדחו. על כן הבורר לא היה צריך לבצע צ'רי פיקיניג כהגדרת המבקש, וללקט את סעיף 7 לפסק הבוררות הראשון שכותרתו – טענות הצדדים, לפסק הדין בפסק הבוררות הראשון.

55.    בנוסף, בקשת המבקשים בפסק הדין הראשון הייתה, הקצאת מגרש מפותח ללא תמורה, ומגרשים כאלה התקיימו אך ורק ביישוב הקיים.

56.    שגה הבורר כאשר קבע, כי המבקש היה צריך לתבוע לשיטתו, בזמן שלא הקצו לבנו מגרש, על אף כי זו הייתה חובה של המשיבה. כלשון המבקש: "אכן יצירתיות מוגברת של הבורר". בטענה זו על פי המבקש, ממחיש הבורר כי לא קרא את כל כתבי טענות המבקש, שכן שם מופיע כי המבקש פנה כמה פעמים למפרק, שמסמס את קבלת בני הוותיקים לחברות המחייבת הקצאת מגרש, וכן פנה 4 פעמים לרשם האגודות השיתופיות (להלן: "הרשם").

עיקרי טיעוני המשיבה בכתב הבקשה לתיקון פסק הבוררות

57.    המשיבה טענה כי עיקרי הטיעון מצידה הוגשו לפני עיקרי הטיעון של המבקש, כיוון שהמבקש לא טרח להמציא לה את עיקרי טיעונו. במצב הדברים האמור, לא היה בידי המשיבה אפשרות להתייחס לטענות חדשות שיכול והעלו בידי המבקש.

58.    לטענת המשיבה, המבקש מבקש זכויות יתר לו ולבנו, בצורת מגרש מפותח שבו קיים מבנה משופץ שערכם עולה על 850,000 ₪, כל זאת ללא תמורה, על אף שמעולם לא נפסקו לטובתו זכויות כאלו וכן לא ניתנו לאיש מחבריו. המבקש כבר הגיש בקשה מעין זו בעבר, וזו נדחתה על ידי הבוררים בבוררות הקודמת, על ידי המפרק ועל ידי הבורר.

59.    בשנת 2011, אושר למפרק לקבל לחברות במשיבה את תושבי היישוב, אך המבקש וחבריו לבוררות הראשונה ביקשו לעצמם זכויות יתר ביחס לצדדים שלישיים שביקשו להתקבל לחברות במשיבה, ואף הגישו תביעה כנגד המשיבה, בה דרשו בין היתר לקבל ללא תמורה, מגרשים עבור בנים ממשיכים "בתחום הצהוב המערבי של התב"ע המאושרת היום".

60.    הרשם אישר לנהל את התביעה בפני בוררים, אך דחה את הדרישה לקבל לחברות במשיבה בנים ממשיכים מבלי שידרשו לעבור הליכי קבלה. בפסק הבוררות הראשון נקבע:

"אם וככל שבעתיד יורחב הישוב באופן שיפותחו ויקוצו מגרשים חדשים למתיישבים, יהיו זכאים התושבים שבפנינו, לקדימות בבחירת מגרש עבור בן ממשיך".

61.    המבקש פנה לבוררים וביקש מהם להבהיר את פסק הבוררות ולקבוע, כי הבנים הממשיכים יהיו זכאים לקבל מגרש "מחוץ לשטח הבנוי כיום", אולם הבוררים דחו את בקשתו.  פסק הבוררות הראשון מורכב מההחלטה העיקרית שניתנה בשנת 2011 ומהחלטה משלימה שניתנה בשנת 2012, לאחר בקשת ההבהרה, אשר ביחד אושרו על ידי הרשם בשנת 2017. המבקש לא ביקש לתקן את פסק הבוררים בשעתו.

62.    בשנת 2013 הורחב הישוב, כך שהתחום הצהוב מערבי של התב"ע המאושרת צורף לשטח המשבצת של המשיבה, והוחל תכנון ההרחבה המערבית. בין השנים 2012 ל-2015 פנה המבקש לרשם בבקשה לאכוף על המפרק את פסק הבוררות הראשון, על פי דרכו ופרשנותו, ומאוחר יותר לקבל את בנו לחברות אצל המשיבה ולהקצות לו מגרש.

63.    המפרק התייחס לבקשות המבקש, ואף שמר לבקשת המבקש את מגרש 95 בהרחבה המערבית עבור בנו. בנו של המבקש לא עבר את ועדת הקבלה לחברות במשיבה, וכן סירב לערער על החלטת הועדה לאסיפת החברים כפי שהציע המפרק. בנוסף סירב בנו של המבקש לשאת בעלות התשתיות והפיתוח הציבורי שנקבעו על ידי משרד הבינוי והשיכון, עבור המגרש.

64.    הרשם ועוזריו לא הכריעו בבקשות המבקש, ולא שעו לדרשותיו. המבקש לא תקף את החלטות המפרק או הרשם ואת מחדליהם לשיטתו, ולא נקט בהליכים אחרים כנגד הפגיעה הנטענת לשיטתו בזכויות להן הוא טוען במשך 9 שנים. בשנת 2019 גם הוועד הממונה שהחליף את המפרק, חזר והציע למבקש להיות הראשון לבחור מגרש מוזל עבור אחד מבניו, בשטח אחר שפותח, אך המבקש סירב להצעה זו. רק לאחר סירובו של המבקש, הוקצו מגרשים אלו לבניהם של חברים ותיקים אחרים, ולאחר מכן לצדדים שלישיים.

65.    המשיבה ביקשה לסלק על הסף את בקשתו של המבקש, שכן זו לא ציינה סעד קבוע, ועל כן אינה עולה כדי כתב תביעה. הבורר דחה את הבקשה, תוך שהוא קובע כי יש לראות בבקשה כתב תביעה, וכן הוציא צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לבצע דיספוזיציה במגרש 323. הדיונים בתיק נדחו מספר פעמים, עקב בקשות הצדדים, אשר חלקן הוגשו בהסכמה. הבורר הציע למבקש פעם אחר פעם לשכור עו"ד, אולם המבקש בחר שלא לקבל הצעה זו.

66.    המבקש לא חלק על המסמכים אשר הוגשו בתיק על ידי המשיבה. המבקש ויתר על חקירתו הנגדית של המצהיר מטעם המשיבה, ליאור נחמה. בחקירתו הנגדית, המבקש הודה בשורה ארוכה של עובדות שסתרו את טענותיו במסמכים שהגיש לבורר. המשיבה הפנתה את הבורר גם לשורה של אותות אמת, שחשפו שורה של הצהרות מטעות וחצאי אמיתות מצד המבקש. כיום נותר בהרחבת הישוב מגרש אחד, שאחד מבניו של המבקש יכול לקבל, במידה ויתקבל לחברות ושילם את עלויות הפיתוח הכרוכות, בהתאם לפסק הבוררות הראשון.

67.    צדק הבורר בפסקו, כי פסק הבוררות הראשון, לא עסק במגרש 323 שפותח ונבנה בו בית עשרות שנים לפני כינונה, וממילא לא ניתנו במסגרתה למבקש זכויות כלשהן במגרש זה. על כן, גם אם היה מצליח המבקש להוכיח, כי המשיבה לא נתנה לו קדימות בבחירת מגרש עבור בנו, לא היה בכך כדי לזכותו בסעד שביקש.

68.    כתב התביעה מבוסס על פסק הבוררות הראשון, וזה אינו מזכה את המבקש או את בניו במגרש מובנה, אלא אך ורק בקדימות בבחירת מגרש, ככל שהיישוב יפותח בעתיד. בנוסף, אין בסמכות הרשמת או הבורר לתקן,  לשנות או להוסיף למבקש ולבניו זכויות שלא נפסקו להם בפסק הבוררות הראשון.

69.    המבקש ביקש מספר פעמים מהרשם לאכוף על המשיבה את פסק הבוררות הראשון לפי פרשנותו, בטענות דומות, חלקן אף זהות לטענות שהשמיע בבוררות, אך הרשם פעם אחר פעם לא קיבל את בקשותיו. הרשם שימש כבית משפט של פירוק, ועל כן, משלא התקבלו טענות המבקש ומשהסתיים הליך הפירוק, הפכו ההחלטות לחלוטות. על כן צריך היה לדחות את התביעה לנוכח השיהוי הרב שדבק בהתנהלות המבקש, וכן לנוכח השתק עילה ופלוגתא שקמו נגד המבקש.

70.    המשיבה הוכיחה כי מילאה את חובתה מכוח פסק הבוררות הראשון, כשאפשרה למבקש להיות הראשון לבחור מגרש בשנת 2015, ואף שמרה לו את מגרש 95 שאותו ביקש, עד לשנת 2017. בנוסף הוכח, כי רק לאחר שהמבקש סירב לשלם את הסכומים שנדרש לשלם, וסירב להצעת המפרק לערער על החלטת ועדת הקבלה בפני אסיפת החברים, בעניין אי קבלת בנו לחברות אצל המשיבה, הוקצה מגרש 95 למתיישבים אחרים.

71.    המשיבה הציעה למבקש בשנת 2019 לבחור מגרש בשכונת הקרוואנים, אשר שם עלויות הפיתוח נמוכות יותר. אך המבקש סירב לכך, בניגוד לחבריו לבוררות הראשונה. כך שהמשיבה מילאה את חובותיה כלפי המבקש מכוח פסק הבוררות הראשון, ואף הרבה מעבר לכך.

72.    גם החלטתו של עו"ד ראמזי לא הקימה זכות כלשהי למבקש, שכן בהחלטה נכתב מפורשות, כי לא הוא קובע את זכויות המבקשים. בנוסף, המבקש לא תקף את החלטתו של עו"ד ראמזי.

73.    הסעד המבוקש על ידי המבקש, הינו קבלת קרקע השייכת לרשות מקרקעי ישראל. על פי החלטות הרשות, אדם אינו זכאי לקבל שני מגרשים בישוב שיתופי ללא מכרז, אלא אם כן הוא יורש, כך שהמבקש עצמו כלל אינו יכול לקבל את הסעד שביקש. בנוסף, בנו של המבקש אינו זכאי לקבל מגרש מהמשיבה, אלא אם יתקבל לחברות בה. כך לא ניתן ליתן את הסעד המבוקש לא למבקש ולא לבנו.

ו.       דיון והכרעה

הקדמה

74.    המבקש בחר בהליך זה לייצג את עצמו, על אף כי הבורר ייעץ לו מספר פעמים להיעזר בשירותיו של עורך דין. אומנם, לכל אדם עומדת הזכות לייצג את עצמו, אך עליו לדעת, כי במקרה ויבצע טעויות משפטיות בניהול תיקו, אשר סביר להניח כי לא היו נגרמות לו היה מיוצג על ידי עורך דין, האחריות לטעויות אלו תרבוץ על כתפיו בלבד.

דומה כי בתיק דנן, המבקש נפל פעם אחר פעם לטעויות משפטיות פשוטות, וכאמור, אין לו לבוא בתלונות, אלא לעצמו בלבד.

75.    ביום 17.11.22 התקבל במשרדנו מסמך הנושא את הכותרת: "תשובת המערער לתגובת האגודה מיום 22.9.22.

ביום 24.11.22 התקבל מסמך נוסף במשרדנו, הנושא את הכותרת: "תוספת לתשובת המערער מיום 17.11.22.

76.    מצויים אנו בהליך של בקשה לתיקון פסק בוררות, מתוקף  סעיף 52(4)ב לפקודה. בהליך זה לא ניתן להגיש תשובות או תוספות לאחר הגשת בקשת התיקון, ועל כן איני מתייחס למסמכים אלו.

77.    כבר עתה אציין, כי בניו של המבקש מעולם לא התקבלו לחברות אצל המשיבה, כך שהדיון דנן הינו דיון תיאורטי בלבד, שכן זכות הראשונים לקבלת מגרש, אינה זכות של המבקש, אלא זכות של אחד מבניו במידה ויתקבל לחברות אצל המשיבה. על כל פנים, ראיתי לנכון לדון בכל טענות המבקש, על מנת לחסוך זמן שיפוטי יקר, במקרה בו אכן יתקבל מי מבניו לחברות אצל המשיבה.

הסעד המבוקש

78.    עיון בבקשת המבקש מעלה, כי הסעדים אותם ביקש המבקש הינם:

א.    "למנות בורר/ת לברור בסוגיה לעיל והטיל הוצאותיו על האגודה שהשתמטה משך 10 שנים ממילוי חובותיה נשוא פסק הבוררות החלוט"

ב.     ליתן צו מניעה לבל יימכר המגרש האחרון המסומן באגודה כמגרש 323 לצד ג', כלשהוא וזאת עד לגמר ההתדיינות בסוגיה. ככל שיימכר מגרש זה יתייתר פסק הבוררות ויהפוך לאות מתה שמימושה תיאורטי בלבד.

79.    על אף כי המבקש לא ציין בפירוש מהו הסעד אותו הוא מבקש, מלבד צו מניעה זמני. הבורר אשר אינו כפוף לסדרי הדין החלים בבית המשפט, קבע בצדק, כי הסעד אותו מבקש המבקש, הינו קבלת מגרש 323 בלבד.                       על כן, כפי שציין הבורר, הכרעת הבורר עסקה בשאלה, האם המבקש זכאי לקבל את מגרש 323 או לאו.

התייחסות לטענות המבקש

80.    ראשית ייאמר, כי יש דרך לצרף מסמכים בהליך משפטי כעין זה, תיקיית רשת אינה אחת מהן. בנוסף, חל איסור על משרדנו לפתוח קבצים אשר מופיעים ברשת. העולה מן האמור הינו, כי אין באפשרותי להתייחס למסמכים אותם טוען המבקש שצירף בתיקיית הרשת.

81.    זאת ועוד, בהליך של בקשה לתיקון פסק בוררות, לא קיימת זכות להוסיף טיעונים שלא פורטו בכתב התביעה המקורי.

82.    טענת המבקש, כי היה על הבורר לברר את העוולה שגרמה לו לטענתו המשיבה, ולפותרה תוך חתירה לפתרון של צדק, נובעת מטעות משפטית. סעיף 25.(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 קובע:

"תובע יכלול בכתב תביעה את מלוא הסעד שלטענתו הוא זכאי לו בשל עילת התביעה ולא יוכל להגיש תביעה בשל החלק שלא תבע".

הבורר נהג עם המבקש לפנים משורת הדין, בכך שקבע כי הסעד אותו מבקש המבקש, הינו קבלת מגרש 323 בלבד, על אף כי סעד זה לא צוין במפורש על ידי המבקש. המבקש כאמור ביקש סעד של קבלת מגרש 323 וצו מניעה זמני, הא ותו לא. על כן, ברי כי החלטת הבורר שלא לברר את העוולה שגרמה המשיבה למבקש, לטענתו, אינה כשל בפסק הבוררות.

83.    איני מתעלם מהעובדה, כי הבורר אינו כפוף לסדרי הדין בהליך הבוררות, ולתקנות סדר הדין האזרחי. אך על אף כי מצויים אנו בוררות סטטוטורית, ניתן ללמוד מתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תשכ"ט-1968, את העקרונות אותן יש להחיל על בוררות כפי שהתנהלה במקרה דנן.

84.    סעיף 2 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תשכ"ט-1968, קובע:

"תקנות סדר הדין האזרחי יחולו על סדרי הדין בבית המשפט בענייני בוררות, במידה שאין בתקנות אלה הוראות אחרות".

85.    כאשר חוק הבוררות, תשכ"ח-1968, מגדיר את בית המשפט כ:

"בית המשפט המוסמך לדון, לפי כל דין, בעניין שהוסכם למסרו לבוררות".

86.    על כן, צדק הבורר בקובעו, כי השאלה המשפטית היחידה אשר עמדה לפתחו, הייתה:

"האם מגרש 323, אותו מבקש התובע, נמנה על המגרשים אשר הוגדרו בפסק הבוררות ככאלה שיש לתובע זכות קידמה לבוחרם"

87.    מסקנותיו של המבקש כי פסק הבוררות קבע, כי כיוון שלא ביקש את מגרש 323 במפורש בהליך הבוררות הקודם, ובפסק הבוררות הראשון לא ננקב מגרש זה, תביעתו נדחתה, וכן כי המשיבה פטורה מלהקצות למבקש כל מגרש אחר אלא אם תחפוץ בכך מרצונה הטוב, אפילו אם כתוצאה מהחלטה זו, יהיה המבקש לבדו היחיד משרות הוותיקים שבנו לא יכול להקים בית בישוב, שגויות מיסודן. הבורר לא קבע שאילו הסיבות בגינן נדחתה תביעת המבקש, כפי שפורט בפסק הבוררות ובפסק זה תחת הכותרת – פסק הבורר.

88.    טענת המבקש בנוגע לזמן הארוך שעבר עד שניתן פסק הבוררות אינה מובנת. הבורר ציין בפסקו מהם  הגורמים אשר בגינם התנהל התיק זמן כה ארוך. בנוסף, המבקש היה צריך לפנות למשרדנו לאחר חצי שנה, כאשר ראה שפסק הבוררות לא ניתן. איני יכול לקבל טענה זו, לאחר שפסק הבוררות כבר ניתן.

89.    גם טענת המבקש, כי הבוררות התנהלה בניגוד לרוח סעיף 13 (א) לפקודה, אינה מובנת, שכן המבקש עצמו ציטט את סעיף 13(א) הקובע מפורשות:

 "הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך"

ואכן, הבורר ניהל את ההליך בדרך שנראתה לו המועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך.

90.    המבקש טען בנוסף, כי לא הליך כזה הוא ביקש. כאמור, המבקש היה מודע לכך, כי זכות הבורר לפעול בדרך הנראית לו המועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך. בנוסף עמדה למבקש הזכות למסור בהסכמה את ההליך לגישור או לכל בוררות מוסכמת אחרת כמצוין בתקנון המשיבה. משלא עשה זאת המבקש, אין לו לבוא בתלונות אלא לעצמו בלבד.

91.    טענת המבקש, כי בפסק הבוררות הראשון לא הוזכר הקצאת מגרש לוותיקים בהרחבה המערבית, וכן לא הוזכר האם מדובר במגרש בנוי או לא, אלא דובר על כל הרחבה שתהיה של הישוב, נובעת שוב מטעות משפטית.

92.    פסק הבוררות הראשון אשר ניתן על ידי הבוררים, ניתן בהסתמך על כתב התביעה וכתב ההגנה. המבקש אשר ייצג את עצמו ואת ששת המבקשים הנוספים בתיק, ביקש בכתב התביעה סעד בדמות הקצאת מגרש מפותח ללא תמורה בתחום הצהוב המערבי של התב"ע המאושרת כיום. לסעד זה אשר ביקשו המבקש ו-6 המבקשים הנוספים, התייחס פסק הבוררות הראשון.

93.    נקודה זו אף צוינה בפסק עצמו בסעיף 7.1, תחת הכותרת טענות הצדדים. בזיקה לאמור בסעיף 7.1, קבעו הבוררים בפסק הבוררות הראשון בסעיף 17, כי:

"אם וככל שבעתיד יורחב הישוב באופן שיפותחו ויקוצו מגרשים חדשים למתיישבים, יהיו זכאים התושבים שבפנינו, לקדימות בבחירת מגרש עבור בן ממשיך"

משכך צדק הבורר בקובעו, כי כוונת הבוררים הייתה להרחבה עתידית של מגרשים חדשים בלבד בתחום הצהוב המערבי של התב"ע, ולא של מגרשים שהיו קיימים כבר בעת מתן פסק הבוררות כדוגמת מגרש 323.

94.    טענת המבקש, כי בפסק הבוררות הראשון הייתה התייחסות לקונית לנקודת הזמן העתידית שבה יורחב המחנה הקיים, ויוקצו מגרשים כלשהם למתיישבים, עם קדימות להקצאת מגרשים לבני הוותיקים, אינה מובנת. הבוררים כתבו "ברחל בתך הקטה" כי "אם וככל שבעתיד יורחב הישוב באופן שיפותחו ויקוצו מגרשים חדשים למתיישבים" היינו, שני תנאים עומדים בפני המבקשים לקדימות בבחירת מגרש עבור בן ממשיך (מבלי להתייחס לתנאי, כי "הבן הממשיך" צריך להתקבל לחברות אצל המשיבה) הראשון: יוחלט בזמן כלשהוא על הרחבת הישוב. השני: פיתוח והקצאת מגרשים חדשים בתחום הצהוב המערבי של התב"ע.

95.    טענת המבקש, כי לכל חברי הבוררות הראשונה הוקצו מגרשים במחנה הקיים בו מצוי מגרש 323, הינה טענה בעלמא אשר לא צורפה לה כל ראייה, ועל כן איני מקבלה.

96.    טענת המבקש כי הבוררות הראשונה עסקה בהקצאת מגרש מוזל, שאם לא כן אין כל הטבה למערערים בפסק הבוררות הראשון לרכוש כמו כולם מגרשים חדשים ויקרים כנקלטים חדשים, אינה נכונה. כפי שציינתי בסעיפים 91-93. למעלה מן הצורך אוסיף, כי ההטבה אותה קיבלו המבקשים, הינה זכות הראשונים, כפי שאכן מצוין בפסק הבוררות הראשון.

97.    טענת המבקש כי שניים לפחות מאלו שלהם הוקצו מגרשים מוזלים לא נכללו בכלל בפסק הבוררות הראשון, הינה ראייה לסתור. פסק הבוררות הראשון לא עסק במגרשים המוזלים, ועל כן המגרשים המוזלים הוקצו לאותם "שניים לפחות". מסיבה זו בדיוק, לא ניתנה לאותם "שניים לפחות" זכות ראשונים במגרשים החדשים בתחום הצהוב המערבי של התב"ע, זכות אשר כאמור הייתה שמורה למבקש ו-6 המבקשים הנוספים.

98.    טענת המבקש, כי הבורר התייחס לדרישת המבקש בשנת 2013, כי המשיבה תקצה לוותיקים מגרש בהרחבה המערבית, אך התעלם מתשובת המבקש, בה הוא דוחה את הצעת המשיבה, כיוון שרצתה להעמיס את מחירי הפיתוח של המגרשים החדשים על כתפי הוותיקים, אינה מובנת. כוונת הבורר הייתה, כי דרישת המבקש התייחסה אך ורק להרחבה המערבית. עצם דחיית ההצעה של המשיבה אך ורק עקב מחירי הפיתוח, מחזקת את העובדה שפסק הבוררות הראשון עסק בצד המערבי, שאם לא כן, היה דורש המבקש כבר בשנת 2013 מגרשים מוזלים.

99.    טענת המבקש כי נציג המשיבה טען בישיבת ההוכחות, כי ההרחבה המערבית הייתה יצור תיאורטי שאינו רלבנטי כלל להקצאה, אלא לאחר הגדלת חוזה החכירה של המשיבה מול רמ"י שכלל את שטחה רק החל מאוקטובר 2018, ולמעשה לא נמסר אף מגרש בתחומה אלא רק בסוף 2021, הינה טענה בעלמא מבלי שצורפה לה כל ראיה, ועל כן איני מקבלה. בנוסף פסק הבוררות הראשון לא עסק בנקודת זמן ספציפית, כמפורט בסעיף 94.

100.     גם טענת המבקש, כי ההרחבה הרלבנטית הראשונה של היישוב הקיים נעשתה בין השנים 2012-2015 ביצירת תוכנית בינוי חדשה, ובה שורטטו בפרצלציית של 40 מגרשים שמעולם לא היו בתכנית הקיבוצית הישנה, חלקם עם מבנה ישן וחלקם מגרש בלבד, בתוכם מגרש 323. הינה טענה בעלמא מבלי שצורפה לה כל ראיה, ועל כן איני מקבלה. למעלה מן הצורך אציין, כי הוכח שבמגרש 323 היה מבנה קיים, והוא אינו מגרש חדש לכל הדעות.

101.     על אף כי כל טענות המבקש נדחו אחת לאחת, למעלה מן הצורך אציין, כי המבקש נתלה בהחלטת עו"ד חוראני אשר קבע:

"האם המפרק פעל על פי קביעות אלו? (הכוונה לפסק הבוררות הראשון א.י.) לעניות דעתי התשובה הינה שלילית. במסגרת פיתוח מגרשים בשלב ב' פותחו מגרשים ולפי פסק הבוררות מבקשים אלה היו אמורים לזכות בקדימות על פני מועמדים חדשים... מובהר כי לא אני קובע את הזכויות של המבקשים אלא רק דוחה את עמדת האגודה כי לפסק הבוררות אין תוקף".

102.     ראשית, כפי שכתב עו"ד חוראני בפירוש בהחלטתו, הוא אינו קובע את הזכויות של המבקשים, קביעתו היחידה הייתה, כי לפסק הבוררות הראשון אכן יש תוקף.

103.     שנית, עם כל הכבוד לעו"ד חוראני, אני חלוק על החלטתו. איני יודע על סמך מה קבע עו"ד חוראני כי המפרק לא פעל על פי פסק הבוררות הראשון, שכן עו"ד חוראני לא פירט על מה הסתמך בקביעתו זו. כפי שקבע הבורר, המפרק הציע בשנת 2014 למבקש ול-6 המבקשים הנוספים, לבחור מגרש בהרחבה המערבית. כאמור, המבקש אכן בחר במגרש 95 והמשיבה שמרה אותו עבורו, עד שזנח את בקשתו. בעשותו זאת, פעל המפרק פעל לפי פסק הבוררות הראשון. על כן אני קובע, כי המפרק אכן פעל על פי קביעות הבוררים בפסק הבוררות הראשון.

ז.     סוף דבר

104.     לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת המבקש לתיקון פסק הבוררות, ומאמץ את החלטת הבורר בה קבע כי הוא דוחה את תביעת המבקש, כי המשיבה תקצה לו את מגרש 323 במחיר עלות הפיתוח אותו שילמה עבור המגרש.

105.     כמו כן, צו המניעה הזמני שניתן על ידי הבורר בנוגע למגרש 323, יישאר מבוטל.

106.     בנוסף, אני מורה על חיוב המבקש בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת באי כוחה בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו על ידי המבקש למשיבה, תוך 30 ימים מיום החלטתי זו, אחרת יישא הסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית.

107.    ניתן ‏‏‏‏‏‏‏היום כ"ח באב התשפ"ג, 15.08.23 בירושלים בהיעדר הצדדים.