פרישת חבר מאגודה תתאפשר אף ללא ויתור על זכותו הקניינית בנכס ופינוי שלו

בפני רשם האגודות השיתופיות מירון הכהן, עו"ד. תיק 577/112/14 רונן אלעזר שושני נ' שכונת הפועלים א' בני ברק.

בפני רשם האגודות השיתופיות              תיק מספר: 577/112/12

מונח לפני דו"ח החקירה בעניינה של שכונת הפועלים א' בני ברק (להלן- "המשיבה"). דו"ח זה עסק במספר רב של שאלות, כשהראשונה והמרכזית שבהם הינה פירוק המשיבה, דבר שנתבקש ע"י חבר האגודה מר רונן אלעזר שושני (להלן- "המבקש"). מקריאת החומר הרב עולה כי בקשתו של המבקש לפרק את האגודה נובעת מהסכסוכים הרבים שבינו לבין המשיבה, ומטענתו כי האגודה מתעמרת בו. עוד עלה מתוך הדברים כי מטרת בקשתו לפרק את האגודה נובעת מרצונו להפסיק את חברותו באגודה. בנסיבות אלה, אם תתקבל בקשתו של המבקש בדבר זכותו לפרוש מחברותו באגודה, יתייתר למעשה הדיון בבקשתו לפרק את האגודה. לפיכך אדרש תחילה לשאלת זכותו של המבקש לפרוש מחברותו באגודה ורק לאחר מכן וככל שיהיה צורך בכך, אדרש לבקשה לפירוקה של האגודה.

1.      אגודת שכונת הפועלים א' בני ברק אגודה שיתופית בע"מ (להלן- "המשיבה") הוקמה כאגודת שיכון בראשית שנות ה 50 במאה שעברה. מטרות האגודה מפורטות בסעיף 2 לתקנונה:

"1. לשכן את חבריה ע"י השגת קרקעות וזכויות בהן, בנין בתים בודדים או שיתופיים;

2. לעזור לחברי האגודה בסידור משקי עזר, להקים מוסדות ציבורים, להתקין שירותים כלליים, לבצע עבודות ציבוריות, ובדרך כלל לקבל על עצמה את כל הפעולות הנכנסות לסמכותה של הנהלה מקומית;

3. להחזיק במשך זמן בלתי מוגבל את רכוש האגודה ונהלו."

2.      המשיבה מונה 88 בתי אב, וכ- 150 חברים, ועל חבריה נמנה מר רונן אלעזר שושני (להלן- "המבקש") ורעייתו הגברת גילה שושני, שהתקבלו כחברים בעת רכישת ביתם ברחוב גרשטנקורן 7 במהלך שנת 2007.

3.      סמוך לאחר הצטרפות המבקש למשיבה, החלו להתנהל ביניהם ההליכים המשפטיים הבאים:

א.      בתחילה הליך בוררות בין המבקש לחבר אחר באגודה המשיבה, שהתקיים בבית דין צדק חניכי הישיבות, בו קבע הבורר כי התחייבותו של המבקש שלא לפתוח גן ילדים בבית המגורים עומדת בעינה. הפסק אושר ע"י בית המשפט המחוזי ביום 31.5.09 ע"י השופטת דרורה פלפל.

ב.       סמוך לאחר מכן הגישה המשיבה נגד המבקש תביעה לבית משפט השלום בתל אביב בת.א 37726/07, לקבלת צו מניעה קבוע וסעד הצהרתי כלפי המתלונן. תביעת המשיבה ובקשתה בענין זה נדחתה על ידי  בית המשפט השלום..

ג.        המשיבה ערערה לבית המשפט המחוזי, וזה בע.א 2445/08 הפך את פסק הדין שניתן בשלום, ופסק בהסכמת הצדדים צו מניעה קבוע, לפיו נאסר על המתלונן להפעיל גן ילדים בבית המגורים .

ד.       בין פסק בית משפט השלום לקבלת הערעור בבית המשפט המחוזי, הגיש המבקש תביעה כנגד המשיבה לפיצויים, וזאת לאור פסק הדין שניתן לטובתו בבית משפט השלום. הדיון בתיק ת.א 15156/09 שדן בבקשתו לפיצויים, נערך לאחר שניתן פסק המחוזי שהפך את פסק הדין שניתן בשלום, ומשכך תביעתו לפיצויים התייתרה. לפיכך הסכים המבקש במהלך הדיון כי תביעתו תדחה, וכך פסק בית המשפט.

ה.      במהלך חודש יולי 2011, ולאחר שהמבקש החל להשכיר יחידות דיור בביתו לצדדים שלישיים, הגישה המשיבה תביעה נוספת כנגד המבקש. בתיק ת.א 32494/07/11 טרם הוכרע, והוא נידון בימים אלה.

ו.        במקביל להליכים המשפטיים, בתאריך 25.3.08 מינה רשם האגודות השיתופיות הקודם עו"ד אורי זליגמן את עובד האגף לאיגוד שיתופי (לשעבר) מר רפאל בן זיקרי, לחוקר בעניינה של המשיבה בשנים שקדמו לחקירה. החקירה העלתה כי למשיבה אין ועד מנהל, וכן כי הועד היוצא קיבל החלטות בחוסר סמכות. משכך נקבע כי על המשיבה לערוך בחירות לרשויות האגודה, וכן לאשרר באסיפה כללית את החלטות הועד שהתקבלו בחוסר סמכות.

ז.        במהלך השנים 2011- 2012 הגיש המבקש מספר תלונות לרשם באשר להתנהלותה של המשיבה, וכן בקשה לפירוק המשיבה, מאחר שלטענתו אין טעם בהמשך קיומה ולאור היחסים שהתפתחו בינו לבין המשיבה.

ח.      לאור התלונות, החליט עוזר הרשם מר זרח יהב, ביום 12.1.12 למנות את עו"ד עופר נועם (להלן- "החוקר") כחוקר לבירור תלונותיו של המבקש.

ט.      בשל הרחבת החקירה, לאחר שהוחלט לכלול במסגרתה גם את הבקשה לפירוק המשיבה שהוגשה על ידי המבקש, ולאור החומר הרב שהגיע לידיו של החוקר, החקירה התארכה, וביום 16.9.13 הגיש החוקר את דו"ח החקירה המלא כשהוא חתום על ידו.

י.        לאחר הגשת הדו"ח, התבקשו הצדדים להגיש את השגותיהם לדו"ח. 

יא.    המבקש הגיש תגובת ביניים לדו" ח ביום 15.1.14, ותגובה מלאה ביום 23.1.14.

יב.     לאחר הגשת התגובות, הגיש המבקש לרשם בקשה להפסקת חברותו במשיבה ביום 23.6.14.

יג.      ביום 27.7.14 שלחה המשיבה את תגובתה לבקשתו של המבקש.

טענות המשיבה לעניין הפסקת חברותו של המבקש

4.      המשיבה טוענת כי אין לרשם סמכות להפסיק את חברותו של המבקש במשיבה, שכן הדרך היחידה שביכולתו להביא לפקיעת חברות חבר באגודה הינה בהתאם לתקנה 5 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) התשל"ג- 1973 (להלן "תקנות החברות"). לטענתה, כיוון שהמבקש לא עמד בתנאי הפרישה מחברות כפי שהם מופיעים בתקנה 5 לתקנות החברות וכן בסעיף 5 לתקנון המשיבה, הוא אינו יכול לפרוש מחברותו במשיבה.

5.      בנוסף טוענת המשיבה כי לאור העובדה שהמבקש נתבע על ידה לתשלום חוב בסכום של 100,000 ש"ח, דבר המהווה לטענתה חוב כלפי האגודה , הוא מנוע מלפרוש מחברות באגודה.

6.      נוסף לאמור טוענת המשיבה כי בהתאם לתקנה 5(ד) לתקנון האגודה היה על המבקש להמתין תקופה של 6 חודשים מיום מתן הודעתו על רצונו לפרוש ועד למועד פקיעת חברותו, מועד זה טרם חלף, המבקש לא ביקש מהמשיבה למחול לו על משך זמן זה, והמשיבה לא מחלה עליו מעולם.

7.      לטענת המשיבה המבקש מסתמך על דו"ח החקירה שהוגש לרשם האגודות אשר טרם הכריע אם לקבל את המלצותיו. משכך, אין למבקש אפשרות להסתמך על הדו"ח, ולא ראוי כי הרשם יסתמך בהחלטתו על הדו"ח.

8.      נוסף לאמור טוענת המשיבה כי המבקש מנסה להשתמש ברשם האגודות השיתופיות בכדי לקדם את מטרותיו הפרטיות. לשם כך פתח המבקש בהליכים שהביאו לחקירה המדוברת, וזאת לאור היותו חבר במשיבה. על כן אין זה נכון כי בטרם הוכרעה החקירה בעניינו של המבקש והמשיבה, יוכל המבקש להפסיק את חברותו במשיבה.

9.      לבסוף טוענת המשיבה כי המבקש מנסה באמצעות הליך זה להתעשר על חשבונה של המשיבה, וזאת תוך התחמקות מחובותיו והתחייבויותיו כלפיה.

דיון והחלטה

18. במסגרת ההכרעה בשאלת זכותו של המבקש לפרוש מהאגודה, השאלה העומדת לדיון נסמכת על סעיף 5 בתקנון המשיבה, שעל פי סיווגה הינה אגודת שיכון. סעיף זה מתנה, בין היתר, את הזכות להפסיק את החברות באגודה בוויתור על זכות החכירה שיש לחבר בנכס או בפינוי של הנכס שאותו חבר חכר מהאגודה:

"5. הפסקת חברות:

      חברות החבר תופסק מאליה:

...

ד.       בצאתו מהאגודה אחרי מתן הודעה לועד ששה חודשים מראש ובכתב, ובתנאי שיציאה כזאת לא תקבל תוקף כל זמן שהחבר נשאר חייב כסף לאגודה, או כל זמן שהחבר חייב להשתמש באחד השירותים של האגודה, או כל זמן שלא פינה את הבית או את הדירה שהוא מחזיק בה, או כל זמן שחוזה החכירה לא בוטל, אלא אם כן הועד יחליט אחרת; הועד רשאי לותר על המועד של ששה חודשים, כולו או מקצתו;"

19. בהתאם לסעיף זה, התנאים שבהם נדרש המבקש לעמוד בכדי שיוכל להפסיק את חברותו הינם אלה:

1)     החבר נדרש להודיע לאגודה על רצונו לפרוש שישה חודשים קודם לפרישה.

2)     החבר אינו חייב לאגודה כסף בזמן הפסקת חברותו.

3)     החבר אינו משתמש בשירות משירותי האגודה ואינו חייב להשתמש בשירות כזה.

4)     החבר פינה את ביתו או את הדירה שהוא מחזיק ברשותו.

5)     כל זמן שחוזה החכירה לא בוטל.

1)     ביחס לדרישה הראשונה, אכן טרם חלף הזמן הנדרש מרגע ההודעה למשיבה ועד לרגע שבו תפקע החברות במשיבה. לאור האמור עולה כי ככל שיוכרע כי אין מניעה אחרת להפסקת חברותו של המבקש במשיבה, חברותו של המבקש במשיבה תפקע בתום התקופה הנדרשת בתקנון המשיבה, דהיינו כתום שישה חודשים ממועד הגשת בקשתו.

2)     ביחס לדרישה השנייה, כיוון שהמשיבה אינה מספקת למבקש כל שירות, ולפי הודאתה היא גם אינה מנהלת כרטסת עבור חבריה, הרי שהמבקש אינו חב לה כסף. באשר לטענת המשיבה כי המבקש נתבע על ידה לתשלום חוב בסך של 100,000 ₪, כיוון שאין מדובר בפסק דין אלא בתביעה שטרם הוכרעה, אין מדובר בחוב חלוט, ועל כן יש לדחות את טענת המשיבה שלמבקש חוב כספי כלפיה אשר טרם שולם. לפיכך, גם תנאי זה לפרישת המבקש מחברותו במשיבה מתקיים.

3)     ביחס לדרישה השלישית, כפי שהובהר לעיל, המשיבה אינה מספקת לחבריה כל שירות. לפיכך יש לקבוע כי המבקש אינו משתמש בכל שירות משירותי המשיבה ואינו חייב לצרוך כל שירות כזה, ועל כן הוא עומד בדרישת הסעיף.

4)     הדרישה הרביעית והחמישית מתנות את זכותו של החבר לפרוש מהאגודה בוויתור על זכות החכירה שיש לו בנכס או בפינוי של הנכס שאותו חכר מהאגודה. תנאים אלה, על פניהם, מציבים בפני החבר מחיר גבוה ביותר שעליו לשלם על מנת שיוכל לפרוש מהאגודה ובכך הם הופכים למעשה למחסום בלתי עביר שיש בו כדי לכבול את החבר לחברותו באגודה.

21. שאלת תוקפו של סעיף דומה בתקנון אגודה שיתופית אשר קבע כי חבר המבקש להפסיק את חברותו באגודה לא יוכל לחדול מחברותו כל עוד הוא מחזיק במקרקעין בתחום האגודה, נדונה בהרחבה על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת, בה"פ 22222-07-10 עפגין נ' מתיישבי אמנון (להלן "פס"ד מתיישבי אמנון"). באותה תובענה עתר המבקש, חבר אגודה להתיישבות קהילתית, לקבלת פסק דין לפיו יוצהר על בטלות סעיף 11 לתקנון של אותה אגודה, המחייב, במישרין או בעקיפין, כל מחזיק בנכס בתחום הישוב להיות חבר באותה אגודה.

22. לאחר שבית המשפט שם עיין בסיכומי הצדדים, הוא החליט לבקש גם את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, נוכח החשיבות הציבורית וההשלכה הרוחבית של ההכרעה בתובענה ובסעד האמור. היועץ המשפטי לממשלה שהגיש את עמדתו בעקבות ההחלטה האמורה של בית המשפט קבע, בין היתר, כי "אין מקום לקביעת תנאי של חובת חברות באגודה שיתופית קהילתית / מוניציפאלית, כתנאי להקצאת מגרשי מגורים בהרחבה ביישוב והעברת זכויות במגרשים אלה. לפיכך סעיף בתקנון האגודה הסותר את האמור, בטל ולו היה מבוקש אישורו היום, לא היה מאושר."

23. האגודה מצידה טענה באותו מקרה, כי המבקש אינו יכול לפרוש מחברותו בה, בהסתמך על הוראת סעיף 11 לתקנון שלה אשר קבע, בין היתר, כי חברות של חבר לא תפקע כל עוד לא חדל להיות בעל זכות במקרקעין בתחום הישוב.

24. בפסק הדין נדחתה טענה זו של האגודה על ידי כבוד השופט האשם חטיב אשר כתב לגביה את הדברים הבאים:

" נראית לי עמדתו של היועץ המשפטי לפיה סיום חברותו של מתיישב באגודה השיתופית המוניציפאלית – הקהילתית, אינו צריך לפגוע בזכויותיו הקנייניות של אותו מתיישב, עמדה זו מקבלת תימוכין בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 970 הקובעת כי הפסקת חברות באגודה שיתופית חקלאית לא תחייב בכל הנוגע למינהל, ביטול זכותו של המתיישב בנחלתו ואין בהפסקת החברות באגודה החקלאית השיתופית לשלול מבעל הנחלה זכויות בנחלה והוא רשאי להמשיך להחזיק בקרקע בתנאי הנחלה אף לאחר הפסקת חברותו באגודה, אם כך קבעה ההחלטה ביחס לחברות באגודה שיתופית חקלאית וביחס לזכויות בנחלה שהן זכויות של רשות בלבד, הרי שעל אחת כמה וכמה, ועל דרך הקל וחומר הדברים יפים באשר לסיום חברות של מתיישב באגודה שיתופית מוניציפאלית ובזכויות קנייניות מסוג חכירה במגרש ובדירת מגורים."

25. בדבריו אלה, הסיק בית המשפט את המסקנה אליה הגיע, באמצעות היקש מהחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 970, שהתייחסה לזכותו של חבר במושב עובדים לפרוש מחברותו באגודת המושב, מבלי שיצטרך לוותר לשם כך על זכותו כבר-רשות בנחלה החקלאית שהוקנתה לו. היקש זה עומד על שתי רגלים: האחת, טיב הזכות של חבר כלפי הנכס; השנייה, סוג האגודה בה מדובר ודרגת השיתופיות והקהילתיות המתקיימת בין חבריה.

26. אשר לטיב הזכות של החבר כלפי הנכס – ככל שהטיב והסוג של זכותו של החבר כלפי הנכס גבוהים וחזקים יותר, כך גוברת זכותו לשמר זכות זו גם באופן עצמאי ללא קשר לחברותו באגודה. בהתאם לכך הסיק בית המשפט כי אם מועצת מינהל מקרקעי ישראל הכירה בזכותו של חבר מושב עובדים על הנחלה החקלאית שלו, גם לאחר שפסק להיות חבר באגודת המושב, למרות שמעמדו ביחס לאותה נחלה חקלאית הינו של בר-רשות בלבד, קל וחומר שיש להכיר בזכות החכירה של אדם בבית הנמצא ביישוב קהילתי המאוגד כאגודה שיתופית להתיישבות קהילתית, גם כאשר אותו אדם פסק להיות חבר האגודה. דברים אלה יפים גם לענייננו שבו המבקש הינו בעל זכות חכירת-משנה בנכס בו הוא מתגורר בתחום האגודה.

27. אשר לסוג האגודה בה מדובר ודרגת השיתופיות והקהילתיות המתקיימת בין חבריה - ככל שהקשר בין האגודה לחבריה מבוסס על דרגת שיתופיות וקהילתיות נמוכה יותר, כך גוברת זכותו העצמאית של החבר להמשיך להתגורר בנכס הנמצא בתחום האגודה, גם מבלי להיות חבר בה. בהתאם לכך, בקיבוץ שיתופי שבו מידת השיתופיות והקהילתיות של החברים גבוהה, יש מקום לקביעה שזכותו של חבר להתגורר בתחום הקיבוץ כרוכה בקשר הדוק עם חברותו בקיבוץ, ולא ניתן להפריד ביניהן. לעומת זאת, באגודת שיכון, שמידת השיתופיות והקהילתיות שלה פחותה ביותר, אם היא בכלל קיימת, כמו במקרה שלפנינו, לא ניתן להתנות את זכותו של החבר כלפי הנכס בו הוא מתגורר בהמשך חברותו באגודה.

28. בהקשר זה ראוי להביא גם את הדברים שכתב מבקר המדינה על אופיין של אגודות שיכון, דוגמת המשיבה:

"אגודת שיכון היא אגודה שיתופית שמטרתה העיקרית היא הקמת שכונות מגורים ובניני שיכון לחבריה, או הספקת שירותים למשתכנים בשכונות מגורים ובבנייני שיכון..."

"משהוקמו הבתים והחברים קיבלו את החזקה בדירות, תם למעשה ייעודן העיקרי של מרבית אגודות השיכון, ואולם רבות מהן לא פורקו, ועודן כפופות לכללים השונים הקבועים בפקודה, בתקנות ובתקנונים שלהן, אף שלרוב הן מתנהלות כבית משותף רגיל לכל דבר ועניין."

29. בהתאם לאמור ובהתייחס לענייננו, לאור העובדה שלמבקש זכות קניינית בנכס - חכירת משנה, כמו גם העובדה שהאגודה ממנה הוא מבקש לפרוש הינה אגודת שיכון שמידת השיתופיות והקהילתיות שלה כמעט אינה קיימת, אם בכלל, נראה כי מסקנתו של בית המשפט בעניין מתיישבי אמנון, נכונה ומתאימה גם למקרה שבפנינו:

"...הזכות להתאגדות הכוללת את הזכות לחופש מההתאגדות הינה זכות יסוד בסיסית. כפיית אדם להתאגד באגודה שיתופית קהילתית מוניציפאלית או מניעתו מלהביא לסיום חברותו באגודה כזו, בה התאגד קודם לכן, מהווה פגיעה בזכות יסוד זו, דבר שאין לו מקום בשיטת המשפט שלנו, וכל סעיף בתקנון אגודה שיתופית שמטרתו לכפות חברות באגודה, בין אם באופן ישיר ובין אם באופן עקיף, חסר כל תוקף. לפיכך, אין בכוחה של המשיבה להמשיך ולכפות על המבקש המשך חברות באגודה השיתופית הקהילתית, לא באופן ישיר ולא בדרך של הצבת תנאי הקושר בין זכויות המבקש הקנייניות במקרקעין שלגביהם יש לו זכויות חכירה. על כן, סעיף 11 לתקנון האגודה וכל סעיף אחר בתקנון הקושר בין זכויות קנייניות של המבקש או כל מתיישב אחר וזכויותיו במקרקעין במושב, הינם בטלים ומבוטלים."

ׁ(ההדגשות אינן במקור מ.ה)

בנסיבות אלו, בהן יש לגזור היקש וגזירה שווה בין המקרה בעניין מתיישבי אמנון והמקרה שבפנינו, כאמור לעיל, ניתן לקבוע גם בענייננו כי הסעיף בתקנון האגודה המאפשר לחבר לפרוש מחברותו במשיבה, רק כנגד ויתור על זכותו הקניינית בנכס ופינוי שלו, הינו סעיף המנוגד לתקנת הציבור ופוגע באופן לא מידתי בזכות היסוד לחופש מהתאגדות.

30.  לאור מסקנה זו ולאור עמדת היועץ המשפטי לממשלה באותו דיון, לפיה "סעיף בתקנון האגודה הסותר את האמור בטל, ולו היה מבוקש אישורו היום, לא היה מאושר", יש להידרש להוראת סעיף 9 לפקודת האגודות השיתופיות הקובע כך:

"9. (1)   אם נתברר לרשם כי מילאה אגודה אחרי הוראות פקודה זו ואחרי התקנות שהותקנו על פיה וכי תקנות האגודה המוצעות שלה אין בהן משום סתירה לפקודה או לתקנות שעפ"י הפקודה, יכול הוא לרשום את האגודה או לסרב לרשמה..."

הוראה דומה, המתייחסת לסמכות הרשם באישור תיקון לתקנון של אגודה שיתופית, מצויה גם בסעיף 12 לפקודת האגודות השיתופיות, הקובע כך:

"12. (2 )     אם נתברר לרשם כי התיקון לתקנות האגודה אינו בניגוד לפקודה זו או לתקנות שעל פיה, רשאי הוא לרשום את התיקון או לסרב לרשמו..."

31. מהסמכות אשר הוענקה לרשם בהוראות החוק האמורות, לאשר את תקנון האגודה או תיקונו, ואת התאמת הוראותיו לדין, נגזרת גם סמכותו של הרשם לתקן או לבטל את האישור שניתן על ידיו לאגודה, לכלול סעיף זה בתקנון שלה. זאת, מכח סעיף 15 לחוק הפרשנות הקובע כך:

"15.   הסמכה להתקין תקנות או ליתן הוראת מינהל - משמעה גם הסמכה לתקנן, לשנותן, להתלותן או לבטלן בדרך שהותקנו התקנות או ניתנה ההוראה."

32. לאור האמור, והמסקנה אליה הגעתי כי ההוראה האמורה בתקנון האגודה נוגדת את תקנת הציבור ואת הדין בכך שהיא שוללת מהמבקש את זכות היסוד שלו שלא להתאגד, אני קובע כי ההוראה בתקנון המשיבה המתנה הפסקת חברותו של חבר באגודה בוויתור על זכותו במקרקעין או בפינויים, אינה תקפה.

33. לא נעלם מעיני כי מאחר שהמבקש הינו חוכר משנה במקרקעין והמשיבה הינה החוכרת הראשית, יש מקום להניח כי יתכן וקיימים ביניהם הסכמים נוספים מכח הסכמי החכירה עליהם חתמו, שאינם קשורים בהכרח בהיותו של המבקש חבר באגודה. לפיכך מובהר בזאת  כי החלטתי  זו עניינה אך ורק במערכת היחסים שבין המבקש למשיבה לעניין דיני האגודות השיתופיות, ואין בה כדי לקבוע מסמרות בשאלת זכויותיו של צד כלשהו מכח הסכמי החכירה או כל הסכם או דין אחר.

34. לאור האמור, אני קובע כי המבקש יוכל לפרוש מחברותו במשיבה בחלוף שישה חודשים מיום הודעתו למשיבה על רצונו לפרוש מחברות במשיבה.

מירון הכהן, עו"ד

רשם האגודות השיתופיות

ביום כ"ו חשון תשע"ה, 19 נובמבר 2014.

המזכירות תעביר העתק החלטתי זו לצדדים.