קיבוץ גליל ים מערער על חיובו בארנונה עבור בריכת אגירה שבחזקתו

בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בפני כב' השופ' אליהו בכר. עמ"נ 25237-06-15 קיבוץ גליל ים נ' מנהל הארנונה עריית הרצליה.

המדובר בערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה של עיריית הרצליה, אשר חייבה את קיבוץ גליל ים בתשלום ארנונה על בריכת אגירה שבחזקתו.

הרקע

בשנת 1996 ביקשה עיריית הרצליה לבנות מתקן טיהור חדש בעיר. השטח המיועד לבניית המתקן מוקם בשטחו של קיבוץ גליל ים, ולכן פנתה העירייה לקיבוץ בבקשה שיוותר על זכויות החכירה בשטח ובתמורה היא תתחייב לבנות את מתקן הטיהור ובנוסף בריכת אגירה שתספק מים לצורכי הקיבוץ.

ההסכם נחתם, וכך לאורך תקופה העולה על 15 שנה לא חייבה העירייה את הקיבוץ בתשלום ארנונה עבור בריכת האגירה.

בשנת 2011 קיבל הקיבוץ הודעת חיוב ארנונה בגין שטח בריכת האגירה רטרואקטיבית מ2009 השנה בה החל לפעול תאגיד המים של הרצליה. על חיוב זה הגיש הקיבוץ השגות למנהל הארנונה, ומשנדחו על ידו, הגיש עררים בפני ועדת הערר לענייני ארנונה.

לטענת הקיבוץ, לאור ההסכם שנחתם בינו לבין העירייה, האחרונה היא המחזיקה בשטח בריכת האגירה וההתנהגות של העירייה לגבי הטלת הארנונה על הקיבוץ מהווה הפרה יסודית של הסכם זה. עוד טען הקיבוץ כנגד החיוב הרטרואקטיבי, וכנגד גודל השטח עליו חויבו שהינו גדול משטח הבריכה. בנוסף, הקיבוץ טען כי הגיש השגה לגבי שנת המס 2012 אולם מנהל הארנונה לא נתן את תשובתו להשגה ולכן עפ"י החוק יש לראות אותה כאילו התקבלה.

העירייה טענה מצידה, כי אין בסמכות ועדת הערר לדון בעניין החיוב הרטרואקטיבי ובענייני ההסכם בין העירייה לקיבוץ. כמו כן הוסיפה העירייה לטעון, כי מאז חתימת ההסכם בשנת 1996 חלו שינויים עובדתיים מהותיים, ביניהם העובדה כי הקיבוץ הוא זה שמתחזק את הבריכה ומחזיק בה בניגוד להסכם, וכן העובדה כי מתחילת פעילותו של תאגיד המים בשנת 2009 התאגיד מחזיק במכון הטיהור. עוד טוענת העירייה, לעניין החיוב הרטרואקטיבי שאין מדובר בחיוב כזה אלא בתיקון שם המחזיק מהתאגיד לקיבוץ גרידא.

הועדה קיבלה טענת העירייה וקבעה שהינה חסרת סמכות עניינית לדון בטענות החיוב הרטרואקטיבי, כמו גם בסוגיות הקשורות להסכם שנחתם בין העירייה לקיבוץ. לעניין החזקה קבעה הועדה כי בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס הוא הקיבוץ שפועל בצורה שוטפת לתחזוקת הבריכה, ולכן עליו מוטלת חובת תשלום הארנונה, בנוסף, קבעה ועדת הערר כי גודל הנכס שנרשם בהודעת החיוב שנמסרה לקיבוץ תקינה.

על החלטת הועדה הגיש הקיבוץ את הערעור המנהלי שלפנינו.

דיון והכרעה

לגבי שאלת סמכותה של ועדת הערר לענייני ארנונה לדון בנושאי החיוב הרטרואקטיבי והיחסים החוזיים בין הקיבוץ לעירייה, קבע ביהמ"ש כי אכן הוועדה אינה בעלת סמכות עניינית לדון בנושאים אלה וכי ביהמ"ש בלבד הוא בעל הסמכות בעניין, במסגרת עתירה מנהלית.

בנוגע לקביעת הוועדה שהקיבוץ הוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס, קבע ביהמ"ש, כי טענת הקיבוץ בדבר אי קיומו של ההסכם מצד העירייה בכך שלא דאגה לתחזוקתו של המאגר, היא טענה שנוגעת להסכם החוזי בין הצדדים ולכן אין מקום לדון בה במסגרת הוועדה שכן היא חסרת סמכות עניינית בעניין זה. ובכל מקרה אין בטענה זו דבר לעניינינו שכן אין שום חובה לקיומה של זיקה קניינית על מנת להצביע על בעל הזיקה הקרובה ביותר.

אי לכך, ביהמ"ש ראה לנכון לאמץ את החלטת הוועדה שהקיבוץ הוא בעל הזיקה הקרובה ביותר, זאת מכיוון ועפ"י מירב הראיות הקיבוץ הוא זה שעושה שימוש בבריכה ודואג לתחזוקתה והוא המחזיק ובעל הגישה היחיד למתחם המאגר.

כמו כן, ביהמ"ש לא מצא כי יש מקום להתערב בקביעותיה העובדתיות של וועדת הערר בכל הנוגע לגודל השטח.

לגבי ההשגה שהגיש הקיבוץ לשנת המס 2012, ביהמ"ש ראה לנכון לקבל את טענת הקיבוץ בעניין זה וקבע כי בעקבות חוסר ההתייחסות של מנהל הארנונה להשגת הקיבוץ כעבור 30 יום מהמועד, יש לראות בהשגה כאילו התקבלה עפ"י החוק ולכן הקיבוץ פטור מלשלם ארנונה עבור שנה זו.

סיכום

הערעור נדחה למעט לעניין שנת המס 2012. ביהמ"ש פסק שעל העירייה לשלם הוצאות לקיבוץ בגין עניין זה בסך 10,000 ש"ח.

ניתן ביום: ז' אייר תשע"ו, 15 במאי 2016, בהעדר הצדדים.