קיבוץ נען לא יצטרך לפצות את אשת חבר הקיבוץ אשר נדרשה לעזוב את הדירה בקיבוץ, על אף שהשקיעה כספים רבים בשיפוץ הדירה
בשנת 2008 עברה להתגורר שושנה עם מר ירדן אולמן, חבר קיבוץ נען, בדירה שהקצה לו הקיבוץ, וחתמה על הסכם הרשאה לבני זוג של חברים בקיבוץ נען. הסכם ההרשאה מסדיר את מתן הרשות מהקיבוץ למגוריה של שושנה בשטח הקיבוץ ובכלל זה בדירה בה מתגורר מר אולמן. כחצי שנה לאחר שעברו להתגורר יחד בקיבוץ, נישאו השניים. בחלוף תקופת מגורים משותפת, עזב מר אולמן את הדירה, ובספטמבר 2011 קיבלה שושנה מכתב מאת הקיבוץ בדבר סיום הרשות להתגורר בקיבוץ. אי עזיבתה של שושנה את דירתה בקיבוץ דבר גרר תביעה מצד הקיבוץ לפינוי ולסילוק ידה של שושנה ממקרקעי הקיבוץ.
שושנה מסרבת לעזוב את הדירה, היות ולטענתה הקיבוץ ידע והסכים להשקעתה בסך מאות אלפי שקלים בביצוע שיפוץ בדירה של מר אולמן, ולכן יש להשיב לה, לכל הפחות, את השקעתה בשיפוץ. בנוסף, טוענת שושנה, כי כל זמן שהיא מצויה תחת ההגדרה "בני זוג", הרי שיש לראות אותה ואת מר אולמן נשואים ומר אולמן חייב לזון אותה ולספק לה מדור, ובמידה ולא יספק לה מדור הרי שיש בזה ביטול הסכם שלא כדין. לא רק זו, מבהירה שושנה, אלא שהיא ומר אולמן טרם התגרשו ולכן לא ניתן להביא את הסכם ההרשאה לידי סיום.
מנגד, טוען הקיבוץ, כי מקור הסכסוך התגלע בין שושנה למר אולמן, ולסכסוך זה אין לקיבוץ כל יד ורגל בו, וזאת לאור פסיקת ביהמ"ש לענייני משפחה אשר קבע כי המבקשת אינה זכאית למדור בדירה המורחבת ו\או מזונות מהקיבוץ. כמו כן, מבהיר הקיבוץ, כי בהסכם שערך עם המנהל בשנת 2000 נקבע כי הקיבוץ לא יעביר או ייתן רשות שימוש בשטחי הקיבוץ, מלבד חברי הקיבוץ ומקרים ספציפיים.
הקיבוץ טוען כי לפי האמור בהסכם ההרשאה אין כל קשר בין סיום תקופת המגורים לבין היות הזוג נשוי ולכן על שושנה לעזוב את הדירה. כמו כן, מצוין בהסכם בר הרשות שבין הקיבוץ לבין שושנה, כי היוצא מן הקיבוץ לא יקבל פיצוי כלשהו מהקיבוץ, ולכן אין הקיבוץ חב לשושנה סכום כספי כלשהו.
בבקשה דנן, מבקשת שושנה רשות להתגונן בתביעה לסילוק יד שהוגשה ע"י הקיבוץ.
דיון והכרעה
ראשית, מבהיר ביהמ"ש, כי על אף שנטל ההוכחה למתן רשות להתגונן לא דורש הרבה, לא עמדה שושנה בנטל זה.
בעניין תוקף הסכם ההרשאה, קובע ביהמ"ש, כי בהתאם לאמור בהסכם ההרשאה, תוקף ההסכם בין בני הזוג לנען תקף בין אם בני הזוג נשואים ובין אם לאו, ולכן אין כלל רלוונטיות להיות בני הזוג נשואים לצורך סיום ההסכם.
בעניין השקעתה של שושנה כספים רבים לצורך השיפוץ בבית, פוסק ביהמ"ש, כי לפי האמור בתקנון הקיבוץ - נכסי הקיבוץ אשר ניתנו לשימוש חבר הקיבוץ הינם מבחינת הבעלות כקניינו של הקיבוץ ועם הפסקת השימוש בו חוזר הנכס לידיו של הקיבוץ, ולכן אין מחלוקת כי ברגע שעזב מר אולמן את דירתו פסק השימוש בנכס ועל הנכס לשוב לקיבוץ. לא רק זו, מדגיש ביהמ"ש, אלא שהסכם ההרשאה עליו חתמה שושנה היה קצוב בזמן, ולכן היא ידעה כי תגיע העת שהנכס לא יהיה בבעלותה, אלא יהיה בידי הקיבוץ.
לבסוף, קובע בית המשפט, כי שושנה לא הראתה כל סיבה בגינה יש להשיב לה את כספה אשר השקיעה בשיפוץ הדירה, בעת שהיתה ברת רשות בלבד בנכס. בית המשפט מדגיש, כי בהתאם לאמור בהסכם ההרשאה, זמן המגורים בנכס קצוב לתקופה של 5 שנים, תקופה אשר ממילא חלפה לה, ולכן אין לשושנה מה להלין על זכות כלשהי בנכס. לא רק זו, מציין ביהמ"ש, אלא שהסכם ההרשאה שולל את האפשרות לקבלת פיצוי או תשלום כלשהו במקרה בו יוצא התושב מן הקיבוץ, ולכן שושנה איננה זכאית לפיצוי כשלהו, לרבות פיצוי בגין ההשקעה בנכס.
ביהמ"ש דוחה את בקשתה של שושנה למתן רשות להתגונן, ומעניק צו לסילוק ידה מהמקרקעין של הקיבוץ.
בנוסף, פוסק ביהמ"ש, כי שושנה תשלם הוצאות משפט בסך 3,500 ₪.
ניתן ב- י"ד סיון תשע"ג, 23 מאי 2013
