רשות מקרקעי ישראל לא חויבה בפרסום חוזה חכירה לבעל נחלה במושב, באתר האינטרנט שלה מאחר והוראות חוק חופש המידע לא מקימות חובה זו.
עו"ד אפרת ואש (להלן: 'אפרת') פנתה למועצת מקרקעי ישראל (להלן: 'המועצה') בבקשה לפרסם נוסח חוזים שהינם מושא החלטה שקיבלה המועצה בנוגע לחכירה במושבי עובדים. בפנייתה, טענה אפרת כי יש להעלות את נוסח החוזים לאתר האינטרנט של המועצה, היות ואי פרסום החוזים מרוקן את ההחלטה מתוכן וכן שולל את זכות הציבור לדעת מה אישרה המועצה וזאת בניגוד לחוק חופש המידע.
מאחר ופנייתה של אפרת לא נענתה, פנתה לביהמ"ש בדרישה להסבר מהמועצה מדוע איננה מוכנה לפרסם את המידע המבוקש. לאחר הגשת התביעה, הועבר המידע המבוקש לאפרת אך לא פורסם באתר האינטרנט של המועצה, ומכאן העתירה.
דיון והכרעה
המועצה טענה כי נעשה שימוש בחוזה נשוא ההחלטה במקרה בודד אחד בשנת 1996 וכי לעת הזאת החוזים אינם בתוקף היות והתקבלה החלטה חדשה המבטלת את ההחלטה הקודמת. עוד צוין, כי נוסח החוזה התואם להחלטה החדשה מצוי בהליכים סופיים של אישור, ולאחר מתן האישור אין מניעה שנוסח החוזה החדש יפורסם באתר האינטרנט של המועצה.
אפרת טענה כי קיימת על המועצה חובה לפרסם המידע אף אם מדובר במקרה בודד היות ויש הכרח שהציבור יכיר את נוסח הסכמי חכירה לדורות. וכן, טענה אפרת כי ההחלטה החדשה כלל לא ביטלה את ההחלטה הקודמת נשוא העתירה ועל- כן החוזים הינם בתוקף ויש לפרסמם. לטענת אפרת, החובה לפרסום המידע הינה מכוח חופש המידע הדורש מרשויות ציבורית לפרסם הנחיות מנהליות, כל שכן נוכח העניין הציבורי הרחב בפרסום המידע.
נטען בנוסף על ידי המועצה, שחוק חופש המידע אינו מטיל עליהם חובה לפרסם את המידע, היות והחוזים דנן אינם הנחיה מנהלית, ובנוסף לכך הרשות גם אינה פועלת על פיהם. ועוד נטען, שפרסום החוזים שאינם בתוקף עלול להטעות את הציבור ויש להימנע מכך. כך במיוחד כאמור, נוכח החוזים החדשים שאמורים להתפרסם בקרוב.
ביהמ"ש דחה את העתירה מכיוון ולדידו בנסיבות המקרה לא ניתן למצוא בהוראות חוק חופש המידע מקור לחיוב המועצה לפרסם את המידע באתר האינטרנט שלה.
ביהמ"ש ציין כי הגדרת "הנחיה מנהלית" אינה תמיד ברורה, ובעוד שלא מדובר בבקשה לפרסום נוסח ההחלטה עצמה, שהינה בגדר "הנחיה מנהלית", אלא בפרסום חוזים שאינם בגדר "הנחיה מנהלית" ומכאן שחובת הפרסום לא חלה עליהם. וזאת משום שאינם מבטאים הכללות נורמטיביות גמישות שהמועצה קבעה לעצמה על מנת שידריכו אותה בהפעלת סמכויותיה.
עוד ציין ביהמ"ש כי אף אם היה ניתן לראות בחוזים הללו בגדר "הנחיה מנהלית", הם אינם מקיימים את הדרישה בהוראות החוק להנחיות מנהליות שהרשות פועלת על פיהן, מאחר והרשות אינה פועלת עוד לפי ההחלטה שבבסיסם והם אינם בתוקף עוד.
ביהמ"ש השאיר בצריך עיון את השאלות בדבר חובת פרסום מידע לטובת הציבור באתר האינטרנט של הרשות הציבורית, האם יש מקום להכיר בחובה זו דרך חוק חופש המידע או שמא יש לחוקק חוק חדש המסדיר זאת.
ביהמ"ש דחה את העתירה וקבע כי לא קיימת עילה בנסיבות המקרה להתערב בעמדת המועצה לפיה אין עליה חובה לפרסם באתר האינטרנט שלה את נוסח החוזים שנמסרו לאפרת מכוח חוק חופש המידע.
בנסיבות העניין, לא ניתן צו להוצאות ונקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו.
ניתן ביום ז' ניסן תשע"ד, 07 אפריל 2014, בהעדר הצדדים
בקישורים הבאים תוכלו לצפות בנוסח החוזים מושא העתירה, באדיבותה של עו"ד ואש:
