שימוש של כ-60 שנים בדרך העוברת במשק במושב הקים זכות מעבר קבועה בדרך

אבנר ונורי מתגוררים במשקים שכנים במושב רווחה, כאשר הדרך למשקו של אבנר עוברת בנחלתו של נורי. אבנר עותר לביהמ"ש לקבלת צו מניעה קבוע כלפי נורי, המונע ממנו הפרעה למעבר בדרך זו וכן לסעד הצהרתי, לפיו קמה לו זכות שימוש בדרך.

רקע

אבנר ונורי הינם שכנים במושב רווחה, ובעלי מעמד של ברי רשות בשתי נחלות חקלאיות סמוכות. בין שתי הנחלות עוברת דרך עפר המאפשרת גישה לעורף חלקתו של אבנר, בו מצויים מבני המגורים ומבני המשק, ובהמשך גישה לחלקתו החקלאית של נורי.

נורי החנה משאיתו על הדרך באופן המונע שימוש במשקו של אבנר. לאור זאת, עותר אבנר לסעד הצהרתי בדבר זכותו לעשות שימוש בדרך ולצו מניעה קבוע, האוסר על נורי וחליפיו להפריע לשימוש בדרך.

אבנר טוען שדרך העפר היא דרך הגישה היחידה לחלקתו וכי בשל עמוד חשמל ומגוף מים, הניצבים בתחילת הדרך ועמודי החשמל לדרומה, נמנעה האפשרות של סלילת הדרך בתוך משקו או הרחבתה אל תוך חלקתו. לטענתו, הוריו, מהם ירש את הנחלה, עשו שימוש בדרך במשך שנים ולכן עומדת לו הזכות להמשיך ולעשות בה שימוש ללא הפרעה מצדו של נורי וזאת בשל ההסכמה בין הוריו לבין נורי והסתמכות הוריו על ההסכם, אשר גרם להם לבנות את המבנים במשק באופן שלא מאפשר עוד את שינוי תוואי הדרך. לחילופין, טוען אבנר, שקמה לו זיקת הנאה בשל השימוש הממושך. 

נורי טוען כי הדרך עוברת בשטחו ולאבנר אין כל זכות או רשות לעבור בה. עוד טוען נורי, כי קיימות דרכים חלופיות להגיע למשקו של אבנר, וכי הוריו השתמשו בדרך מקבילה לדרך הקיימת אשר עברה בשטחם, עד שבנו תוספת לביתם אשר חסמה דרך זו. לטענת נורי, לאחר פטירת הוריו של אבנר, המשק נותר שומם במשך 15 שנים,  ולכן לא נעשה שימוש רציף בדרך המקנה לאבנר זכות מעבר בה.

נורי מכחיש שהייתה הסכמה לשימוש משותף בדרך ומבקש לשמור על זכויותיו הקנייניות ע"י בניית גדר על הגבול בין המשקים.

דיון והכרעה

ביהמ"ש קבע כי עפ"י העדויות שהובאו בפניו, הדרך עוברת באותו מיקום ונעשה בה שימוש שוטף לצרכים המשתנים של משקו של אבנר מזה כ-60 שנים, במהלכן נורי לא מחה על השימוש עד לניסיונותיו לחסום את הדרך באמצעות משאיתו.

ביהמ"ש דחה את טענתו של נורי, לפיה הוריו של אבנר עשו שימוש במשך שנים בדרך מקבילה, והחלו לעשות שימוש בדרך העוברת בנחלתו רק לאחר בניית תוספת המגורים.

ביהמ"ש קבע כי אמנם לא היה הסכם בדבר אופן השימוש בדרך בין הוריו של אבנר לבין נורי, אך בפועל נוצר מעין הסכם שבשתיקה או באמצעות התנהגות הצדדים, כאשר נורי אף לא מחה על השימוש שנעשה בדרך.

ביהמ"ש קבע כי בהעדר הסכם, לא ניתן לטעון לקיומה של זיקת הנאה מכוח הסכם משום זו מחייבת רישום, אשר לא קיים.

בבוחנו האם מתקיימת זיקת הנאה מכוח שנים, בחן ביהמ"ש האם ישנו "שימוש נוגד" העומד בסתירה לטענה שהשימוש נעשה בהסכמה, והאם מדובר במקרקעי ציבור, לגביהם לא יכולה להתגבש זיקת הנאה.

ביהמ"ש קבע כי שימוש של למעלה מיובל בדרך ללא מחאה מצדו של נורי, הופך שימוש זה לזכות שיש להגן עליה, בייחוד כאשר אין לאבנר חלופות לשימוש, ולא נוצר מצב של "שימוש נוגד". לאור זאת, קבע ביהמ"ש כי התמלאו התנאים העובדתיים ליצירת זיקת הנאה מכוח שנים, שהיא זכות קניינית לטובת משקו של אבנר ביחס למעבר בדרך.

בנוגע לשאלה האם יכולה להתקיים זיקת הנאה במקרקעי ציבור, בהיות שני הצדדים ברי רשות, קבע ביהמ"ש כי אין מניעה להכיר בזיקת הנאה כלפי משק שכן כאשר לשני המחזיקים מעמד של ברי רשות.

סיכום

ביהמ"ש קבע כי משקו של אבנר עשה שימוש רצוף בדרך העוברת בינו ובין המשק של נורי באופן המקים זכות מעבר העולה כדי זיקת הנאה. לאור זאת, נתן ביהמ"ש צו מניעה קבוע המורה לנורי שלא להפריע לשימוש בדרך. ביהמ"ש העניק סעד הצהרתי, לפיו למשקו של אבנר זכות שימוש בדרך העוברת במשקו של נורי, והשית על נורי הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

ניתן ביום: ט' בשבט תשע"ו, 19 בינואר 2016, בהעדר הצדדים.