תביעת זוג, חברי מושב רמות, לחיוב רשם האגודות השיתופיות בהוצאות משפטיות בעקבות עתירתם לבג

יפתח ושרה קלי (להלן: "הזוג קלי"), חברי מושב רמות, עתרו לבג"צ בבקשה לבטל פסיקתא שנתנה עוזרת רשם האגודות השיתופיות, במסגרת החלטתה בערעור על פסק בורר.

לאחר שעוזרת רשם האגודות השיתופיות סירבה לביטול הפסיקתא, עתרו הזוג קלי לבית המשפט העליון. רשם האגודות השיתופיות החליט כי השגתם של הזוג קלי תיבחן מחדש. לאור הודעת רשם האגודות השיתופיות, ובהתאם לדרישתו, מחקו הזוג קלי את תביעתם ודרשו לחייב את רשם האגודות השיתופיות בהוצאותיהם, ומכאן העתירה.

בפסק הבורר נקבע כי חובם של הזוג קלי לרמות- מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן: "מושב רמות"), עומד על סך של 51,166.11 ₪. הזוג קלי ערר על פסק הבורר, אך הערעור נדחה בידי עוזרת רשם האגודות השיתופיות, תוך שסך החוב נותר על כנו. לבקשת מושב רמות, חתמה עוזרת הרשם על הפסיקתא במסגרתה חושבו הפרשי הצמדה וריבית. הפסיקתא הוגשה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

הזוג קלי השיגו על הקבוע בפסיקתא, בטענה כי הפסיקתא מנוגדת להחלטתה של העוזרת רשם בערעור וכן מנוגדת לפסק הבורר, אשר קבע את המתווה לחישוב חובם של הזוג קלי למושב רמות.

בני הזוג קלי עתרו לבית המשפט העליון. בעקבות העתירה, הודיע רשם האגודות השיתופיות לזוג קלי, כי הוחלט לאפשר להם להציג לפניו פירוט מלא שיש בו כדי לבסס את טענותיהם לעניין הפסיקתא, ובמידת הצורך, תיבחן השגתם מחדש. בשל החלטתו של רשם האגודות השיתופיות, ביקש כי העתירה תימחק על הסף. לאור הסכמתם של בני הזוג ובהתאם להחלטתם של שופטי בית משפט עליון, נמחקה התביעה על הסף. למרות מחיקת העתירה עמדו בני הזוג קלי על החזר הוצאותיהם וחיוב רשם האגודות השיתופיות בסכום הוצאותיהם.

לאחר בחינת השגתם של הזוג קלי, רשם האגודות השיתופיות החליט על ביטול הפסיקתא והורה למושב רמות לערוך את הפסיקתא מחדש בהתאם לפסק דינה של עוזרת הרשם.

בני הזוג קלי טענו כי לאור בדיקתו החוזרת של רשם האגודות השיתופיות ולאור הנתונים שהציגו, קיבלו את הסעד לו הם עתרו, והפסיקתא נידונה מחדש. לפיכך, יש לחייב את רשם האגודות השיתופיות בהוצאותיהם.

בית המשפט העליון קבע כי דין הבקשה לפסיקת הוצאות בהליך זה, להתקבל.

בית המשפט העליון ביסס הכרעתו על פי הכללים לעניין חיוב בעל דין בהוצאות אשר נקבעו בפסיקה (ראה: בג"צ 842/93, אל נסארסרה נ' שר הבינוי והשיכון). על פי כללים אלו יש לבדוק:

האם היה צידוק בהגשת העתירה;

האם לא הזדרז העותר בפניה לבית משפט ומיצה הליכים;

האם היה שיהוי בהגשת העתירה;

האם עצם הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד.

בנסיבות אלה, שוכנע בית המשפט העליון, כי נמצא צידוק בהגשת העתירה, כמו גם קשר סיבתי מספיק בין הגשתה לבין קבלת הסעד עקב בחינה מחודשת של הפסיקתא.

לפיכך, קבע בית המשפט, בנסיבותיו של מקרה זה, יש אפוא מקום לחייב את רשם האגודות השיתופיות ואת מושב רמות בהוצאות העותרים.

ניתן ביום 2.6.08.