תביעת מושב חצור להכרה כחבר מן המניין בתנובה
בפני רשם האגודות השיתופיות תיק מס' 1012/319/04
בעניין: חצב – מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע''מ
ע"י ב"כ עוה"ד רמי אבידע ו/או
מדר פתח תקוה 154
טל. 03-6083520; פקס. 03-6083521;
המבקש
ובעניין : 1. תנובה - מרכז שיתופי לשווק תוצרת
2. תעשיות מזון תנובה -
שתיהן ע"י ב"כ עוה"ד
מרח'
תל-אביב 64736
טל' 04-6070600; פקס 04-6070666;
המשיבות
ה ח ל ט ה:
רקע עובדתי:
בעניינו של המבקש, חצב – מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן – "המושב" או "האגודה" או "המבקשת"), עלתה השאלה האם הינו חבר מן המניין במשיבה (להלן - גם "תנובה"), לאור הודעות מהמשיבה בדבר הוצאתו מחברות.
המושב, בהתאם לזכויות המוקנות לו החליט לערער על החלטה זו, ובהמשך לכך, אף פנה בבקשה כי יתוקן פנקס החברים של תנובה, לפי תקנה 6 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג-1973 (להלן – "תקנות החברות").
ביום 08.03.01 מונה חוקר, עו"ד דורון דינאי (להלן – "החוקר"), לחקור בשאלת החברות, לפי סעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן – "הפקודה").
ביום 26.05.03 הגיש החוקר את ממצאי חקירתו על פיהם המליץ בפני הרשם, שלא להכיר במושב כחבר מן המניין בתנובה.
ביום 01.06.03, בהתאם לתקנה 6(ב) לתקנות החברות, ניתנה לאגודה זכות טיעון (בכתב) על דוח החוקר בתוך 21 יום.
ביום 22.06.03 התקבלה השגתה של האגודה על דוח החוקר ועל מסקנותיו.
השגה זו היא נשוא ההליך שבפני.
דוח החוקר
מדוח החוקר עולות העובדות הבאות:
המושב התקבל לחברות בתנובה ביום 29.01.53. בשנת 1980, הוצא המושב מחברותו בתנובה, לאור הפרותיו את עקרון השיווק המאורגן. כמו כן ניתנה למושב הודעה מתאימה בדבר הוצאתו מחברות ביום 04.12.80, ואף בהודעה עצמה נמסר כי המושב רשאי לערער על החלטה זו של ההנהלה בפני מועצת האגודה.
המושב החליט לערער על ההחלטה, ואף מסר הודעה מתאימה ביום 16.12.80 להנהלת תנובה. זו האחרונה קיבלה את הודעתו ובתגובתה מיום 29.12.80 מסרה כי הערעור ידון בישיבת המועצה הקרובה, במועד אשר טרם נקבע. באותו הודעה נתבקש המושב להמציא את נימוקיו לערעור.
ביום 25.11.81 אושרה הוצאת המושב מחברות במועצה, והודעה מתאימה נמסרה למושב ביום 27.11.81 בצירוף להודעה כי החלטת המועצה בעניין הינה סופית.
תנובה המציאה בפני החוקר דוחות פדיון תוצרת חקלאית של המושב בין השנים 1965-1982, כאשר לאחר תאריכים אלה – לא הופיע המושב בדוחות אלה.
המושב מצידו טוען כי:
הינו חבר בתנובה עד עצם יום זה.
בידיו מניות תנובה, אשר מעולם לא נפדו.
מעולם לא הוזמן לדיון הוצאתו מחברות (או לערעור בעניין זה).
המושב שיווק באמצעות תנובה גם לאחר התאריך שנטען להוצאתו מחברות, ועודנו משווק באמצעותה עד היום.
מדוח החוקר עולה כי בידי תנובה נתונה הסמכות להוציא חבר מחברות בה מרצונה היא (סעיף 20 לתקנון שהיה בתוקף בזמן ההחלטה), בין השאר גם בשל הפרת תנאי תקנונה (סעיף 19 לתקנון מונה את העילות להוצאה מחברות כאמור), כאשר חלק מהתקנון היה עקרון השיווק המאורגן, אשר אותו הפר המושב. על מנת להוציא חבר מחברות בתנובה באופן זה יש ליתן לחבר הודעות מתאימות, ליתן לו אפשרות ערעור על ההחלטה, לדון בערעור במועצה, והחלטה של זו, האחרונה, סופית היא. תנובה עמדה בכל התנאים כולם.
לעניין זכות הטיעון – לא מצא החוקר ממש בטענה זו, לאור ההודעה שניתנה למושב בדבר אפשרותו לערער על ההחלטה להוציאו מחברות, כמו גם להגיש נימוקיו לערעור בכתב – והמושב נמנע מכך. החוקר לא מצא כל ביסוס לטענה כי על תנובה הייתה החובה לזמן את המושב לדיון בערעורו והסתפק בהגשת תגובה בכתב – אשר, כאמור, ממנה נמנע המושב, ויתרה מזו, אף לא טען לפגיעה בזכות הטעון בשל דרך זו.
הפסקת החברות הייתה ביוזמתה של תנובה ולא של המושב. בהתאם לתקנונה – נתונה לה סמכות זו, והיא פעלה לפיה.
החוקר דחה את טענת המושב לפיה עצם המשך השיווק באמצעות תנובה, מעיד על חברות בה. אין לעצם השיווק כל קשר לעניין סטאטוס החברות עצמו ובפרט לאחר הוצאה מחברות, שכן השיווק לא הופך משווקים לחברים בתנובה באופן אוטומאטי. תנובה נהגה משך שנים לשווק תוצרתם של גופים אשר, משיקוליהם, לא נמנו על חבריה, וזאת – בהתאם לתקנונה.
לעניין הגבייה – בתנובה גבו כספים מחברים – עבור מניות, וממשווקים שאינם חברים – עבור "קומיסיון". כל הגביות הופסקו לקראת סוף שנות השמונים. המושב לא הראה גבייה בגין מניות מפדיון שיווק התוצרת החקלאית לאחר הפסקת חברותו בשנת 1980 ולא המציא כל ראיה לכך כי תנובה ניכתה סכומים כלשהם בגין מניות לאחר הפסקת החברות ומשך התקופה בה נהגה תנובה לגבות סכומים בגין מניות.
מבדיקת רשימות המוזמנים והנוכחים באסיפות תנובה עולה כי תנובה הפסיקה להזמין את המושב לאסיפות חבריה לאחר הוצאתו מחברות בה, לא הובאה כל מחאה על כך – עובדה המראה על קבלתו של המושב את הפסקת חברותו.
לעניין פדיון מניות תנובה אותן החזיק המושב, מוסיף החוקר ואומר, כי עצם הפדיון עצמו – אינו בחזקת אקט סטטוטורי אשר בהעדרו אין תוקף להחלטה על הפסקת החברות. זהו אקט אשר מהווה תוצאתה של ההחלטה על הפסקת חברות, אשר בהעדרו, וללא הכרעה בשאלה אם התבצע אם לאו, אין בו כדי לבטל החלטה על הוצאה מחברות, לאחר שהחלטה זו נתקבלה כדין.
לאור האמור, המליץ החוקר בפני כי מושב חצב אינו חבר מן המניין בתנובה, וכי דרישתו כי יתוקן פנקס החברים באופן שיכלל בו כחבר – עליה להידחות.
עיקר טענות המושב
לטענת המושב, ידע הוא על ההליכים בדבר הוצאתו מחברות, התכוון לערער על תוצאתם ואף הודיע על כך לתנובה. זו האחרונה, דנה בערעורו אשר נדחה, וזאת תוך מניעת זכות הטיעון מהמושב, על אף ידיעתה כי למושב טענות כנגד ההליך.
לטענת המושב, המשיך הוא לשווק תוצרתו באמצעות תנובה גם לאחר מועד הוצאתו מחברות, תוך שרואה עצמו המושב כחבר מן המניין בתנובה, ותוך התייחסותה של תנובה אליו כחבר מן המניין.
תומך המושב טענתו זו בכך כי מעולם לא פדתה תנובה מניותיו בה, מחזיק הוא מניות בתנובה עד עצם יום זה, ולפיכך הינו חבר מן המניין בתנובה. לאור זאת, הליכי ההוצאה מחברות מעולם לא הושלמו, ולא במקרה: תנובה המשיכה לראות במושב חבר מן המניין בה.
עוד טוען המושב, כי הוא מעולם לא קיבל הודעה מתנובה בדבר גורל ערעורו על ההחלטה להוצאתו מחברות.
בהתאם לאמור, טוען המושב כי יש לתקן את פנקס החברים של תנובה באופן שיכלל גם הוא בפנקס.
עיקר טענות המשיבות
לטענת המשיבות, העילה בגינה בקשה תנובה להפסיק את חברות המושב בה הינה הפרתו של עקרון השיווק המאורגן. עקרון זה מקפל בתוכו הסכמה כי כל התוצרת כולה – תשווק באמצעות תנובה כשאין די בחלק מן התוצרת, אלא מדובר מפורשו על כולה. לפיכך, טענות המושב להמשך שיווק באמצעות תנובה אינן רלוונטיות כל זמן שאין מדובר בכל השיווק כולו אלא רק בחלקו. בנוסף, תנובה אינה מכחישה כי המשיך המושב ושיווק באמצעותה גם לאחר הוצאתו מחברות, כפי שנהגה בשיווק תוצרתם של גופים אשר אינם נמנים עם חבריה, אלא ששיווק זה אינו מעיד על התייחסותה אליו כחבר בה. סטאטוס החברות מוקם רק לעומדים בתנאי התקנון כזכאים לו, ובשיווק תוצרת באמצעות תנובה, אין כדי להפוך לחבר בה.
טוענות המשיבות כי אין ממש בטענה כי זכות טיעונו של המושב נפגעה. המושב הוזמן ליתן נימוקיו לערעור בכתב, ומטעמיו הוא – נמנע מכך. לחילופין טוענת תנובה, כי גם כעת, אין למושב כל טענות ממשיות כנגד הפסקת החברות לגופה והסיבה בגינה הופסקה חברותו.
עוד מוסיפות המשיבות כי הטענה היחידה של המושב היא כי הליכי הפסקת חברותו לא הושלמו כדין, יען כי לא ניתן כיום לטעון בנוגע לקבלה או לאי קבלה של מכתב מלפני 23 שנים. כמו כן, לעניין פדיון המניות טוענות הן כי, עצם הפדיון אינו תנאי לחברות.
טענתן האחרונה של המשיבות היא כי בהתאם לסעיף 34 לפקודה, פנקס החברים של האגודה הינו הוכחה לכאורה לעניין קבלתו והצאתו של חבר מחברות באגודה. לאור זאת, נטל ההוכחה מוטל על המושב להוכיח כי הפנקס אינו משקף נכונה את מצב הדברים.
לאור כל האמור, מבקשות המשיבות כי לא אענה לדרישת המושב לתיקון פנקס החברים באופן כי יכלל המושב כחבר בו.
לאחר ששקלתי בדברים להלן החלטתי:
מתוך הטיעונים בכתב שהוגשו לי על ידי ב"כ המערער, וכן מתוך הדיון שהתקיים בפני, מוצא אני כי טענות המערער
טענות בדבר הסיבה בגינה הוצא המושב מחברות בתנובה.
טענות לעניין הליך ההוצאה מחברות .
טענות לעניין אופן התנהלות של החוקר.
אדון בטענות אלה על פי סדרן;
טענות המערער בדבר הסיבה בגינה הוצא המושב מחברות בתנובה:
מטיעוני המושב עולה כי על פי הגיונו של המושב, הסיבה בגינה החליטה תנובה על הוצאתו מחברות בה, עוד בשנת 1980, היא אי שיווקו את תוצרתו החקלאית באמצעותה. בהמשך להגיון זה, תמהה המושב על כך שכן, ראשית - שיווק המושב תוצרתו באמצעות תנובה הן בשנים טרם מועד הוצאתו מחברות בה, והן בשנים שלאחר מועד זה. שנית - לדעת המושב, יש בשיווק זה שלאחר מועד הוצאתו מחברות בכדי לקבלו לחברות מחדש בתנובה.
בעניין זה אומרת תנובה כי העילה להוצאת המושב מחברות בה, היא אי שיווקו של המושב את כל תוצרתו באמצעותה, כשהכוונה היא לכל התוצרת כולה ולא לחלק ממנה. המושב מצידו טען כי אכן שיווק באמצעות תנובה, טענה אשר אינה מוכחשת על ידה, אך לא הכחיש כי לא כל תוצרתו החקלאית שווקה על ידה, אלא רק חלק ממנה.
הסכם השיווק ותנאי התקנון של תנובה (סעיף 20 לתקנון), נכון לתקופה המדוברת, נותנים בידה של תנובה את הסמכות להפקיע חברות מחבר בה, אם קיימת לגביו אחת העילות להוצאה מהאגודה. סעיף 19 לתקנון מונה את העילות, כשאחת מהעילות היא היא המקרה הנדון: מקרה בו חבר אגודה מוכר תוצרתו, או חלק ממנה, שלא באמצעות האגודה, בניגוד להוראותיה.
הסיבה להוצאת המושב היא, אפוא, אי שיווק כל תוצרתו החקלאית באמצעות תנובה, והמושב מצידו לא הפריך סיבה זו, ואינו מכחיש, גם כעת, כי שיווק חלק מתוצרתו שלא באמצעותה. כל שנטען על ידי המושב הוא כי המשיך ושיווק תוצרת חקלאית באמצעות תנובה, אך לא נטען מעולם כי עמד בתנאי התקנון ושיווק את כל תוצרתו כולה, באמצעותה, עמד בתנאיה ולפיכך הסיבה בגינה הוצא מחברות בה – אינה מוצדקת.
עם זאת, לעניין השיווק עצמו באמצעות תנובה כבר נאמר כי תנובה נהגה לשווק תוצרת חקלאית גם עבור גופים אשר אינם חברים בה, בעבור תשלום ("קומיסיון"), כך שעצם השיווק באמצעותה – אינו הופך את המשווק לחבר מן המניין בה. זאת, בצירוף לכך כי בתקנון לא נמצא כל תנאי אשר הופך משווק באמצעות תנובה לחבר בתנובה באופן אוטומאטי או בכל אופן אחר, ובניגוד לכך, ישנם תנאים ברורים לקבלה לחברות בתנובה וכן פרוצדורות בהן הרוצה להפוך לחבר בתנובה צריך לעמוד – נראה כי אכן טענת המושב כי נותר חבר מן המניין בתנובה לאור שיווקו באמצעותה הינה טענה מחוסרת בסיס.
ניסה המושב לטעון כי עצם המשך שיווקו באמצעות תנובה לאחר מועד הוצאתו מחברות בה הופך אותו לחבר בה – מחדש. אציין, כי טענה זו נטענה בעלמא, ללא כל תימוכין, אך אתייחס אליה בקצרה;
נראה כי קבלה לחברות מחדש מכוח התנהגות, ולא מכוחו של התקנון, מקורה בתקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) לבדוק שם מלא. תקנה זו מקפלת בתוכה כוונה לראות באדם מסויים, או במקרה זה במושב, חבר מכוח התנהגות. נשאלת השאלה האם אכן ראתה תנובה במושב חבר בה, לאורך התקופה אשר שיווק המושב תוצרתו החקלאית באמצעותה, כשחלקה השני של שאלה זו הוא האם ראה עצמו המושב כחבר בתנובה בתקופה זו.
בסעיפים 38 ו- 39 לדוח החוקר נאמר:
"כאמור, עד שנת 1980 הופיע המושב בדו"חות פדיון ומניות של תנובה. אולם בדו"חות של השנים תשמ"א ותשמ"ב לא מופיע המושב, ואין פירוט כלשהו של פדיון תוצרת חקלאית או גביית מניות.
...העולה מבדיקת רשימת המוזמנים והנוכחים באסיפות תנובה, כי תנובה הפסיקה להזמין את המושב לאסיפות חבריה, וכי המושב לא השתתף ולא הוזמן לאסיפות אלו לאחר שחברותו הופסקה (ולא הובאה בפני כל ראיה של מחאה כלשהי על כך), רק מחזקת את הטענה, כי המושב השלים עם הפסקת חברותו בתנובה, ובנסיבות אלה תמוהה טענתו כי המשיך לראות את עצמו כחבר בתנובה מכוח שיווק תוצרת חקלאית."
נראה, כי מכאן ולאור זאת, כל מילה מיותרת, וכי לא ניתן לראות במושב חבר מכוח התנהגות בתנובה.
טענות לעניין הליך ההוצאה מחברות:
טוען המושב כי הליך ההוצאה מחברות לא הושלם כדין, ולפיכך, לא פקעה חברותו מעולם.
מהו הליך הוצאה מחברות בתנובה כדין?
כאמור, סעיפים 19 ו- 20 לתקנון נותנים בידה של תנובה הוצאת חבר בה מחברותו, על ידה, וביוזמתה.
מדוח החוקר עולה כי:
ביום 17.03.80 הודיע מנכ"ל תנובה להנהלת הסניף המחוזי של תנובה ברחובות כי המושב מפר את עקרון השיווק המאורגן, וביקש כי יובהר לו לחדול מכך, שאם לא כן – תופסק חברותו.
ביום 01.08.80, 30 יום לפחות לפני מועד הדיון המיועד, ניתנה למושב הודעה כי בדעת תנובה להוציאו מחברות ובאיזו עילה, בהתאם לסעיף 20 לתקנון תנובה.
בישיבה מיום 03.12.80 הוחלט פה אחד להוציא את המושב מחברות בתנובה, ניתנה למושב הודעה מתאימה וכן הודעה בדבר זכותו להגיש ערעור על ההחלטה בפני המועצה.
ביום 18.12.80 הודיע המושב כי בכוונתו לערער על ההחלטה.
במענה על כך הודיעה תנובה כי הערעור יובא בפני אסיפת המועצה הקרובה אשר מועד התכנסותה טרם נקבע, והמושב התבקש ליתן בכתב טעמיו לערעור.
ביום 27.11.81 הודיעה תנובה למושב כי ערעורו נידון – ונדחה, וכי החלטה זו סופית היא.
מעיון בתקנון עולה כי ההליכים כולם נעשו בהתאם לתקנון, ואין בהם כל פגם.
טוען המושב כי לא ניתנה לו זכות טיעון בפני המועצה בעת הערעור.
מן האמור עולה כי לא כך הם פני הדברים: זכות טיעון בעל פה, אכן לא ניתנה למושב, אם כי זכות טיעון בכתב, הוזמן המושב ליתן, נמנע מכך – משיקוליו הוא, ולא נטען כי המושב לא קיבל את הודעת תנובה בדבר הזמנתה אותו ליתן את נימוקיו לערעור. עולה מכאן, כי המושב ידע כי ניתנת לו זכות טיעון בכתב – ובחר שלא ליתן תגובתו. לטענת ב"כ המושב, כי לא ניתנה למושב זכות טיעון, לא בכתב ולא בעל פה, אין, אפוא, כל בסיס.
לעניין טענת המושב כי לא קיבל כל הודעה בדבר גורל ערעורו על ההחלטה להוציאו מחברות, אינני מקבל טענה זו: למושב הייתה הידיעה לכל אורך הליך הוצאתו מחברות, לעניין קיומו של ההליך. לא נטען לגבי ההודעות שניתנו למושב על ידי תנובה כי מי מההודעות לא הגיעה ליעדה למעט הודעה זו. מבלי להיזקק לשאלה האם נתקבלה ההודעה בדבר גורל הערעור אם לאו אומר, כי פרק זמן נכבד עבר מאז הודיעה תנובה למושב על כוונתה להוציאו מחברות בה, ולו רק בשל כך, גם על המושב מוטל היה נטל לבדוק קורות החלטת תנובה זו, ולא לישון על זכויותיו ולאחר שנים רבות לטעון כי לא נתקבלה כל הודעה בעניין גורל הערעור וזאת מבלי שנעשה על ידי המושב כל צעד לבירור גורל הערעור, כאשר ניתנו על ידי תנובה הודעות מתאימות, לגבי כל שלב בהליך ההוצאה מחברות, כדין ובזמן. לדידי, טענה זו כעת, טובלת בחוסר תום לב נוכח ידיעת המושב כי הליך הוצאתו מחברות בתנובה היה שריר וקיים ונוכח כי לא נעשה כל ניסיון לברר תוצאתו.
לעניין הטענה כי לא נערכה כל התחשבנות סופית בין תנובה ובין המושב, וכי תנובה לא פדתה את מניותיה המוחזקות בידי המושב אוסיף, כי מסכים אני עם טענת החוקר בעניין לפיה (סעיף 44 לדוח החוקר):
"השאלה אם בוצעה השבה בפועל אינה רלוונטית כשלעצמה לשאלת תוקף הביטול. ובעניינינו, אי תשלום פדיון המניות אין בו כדי להשפיע על תקפותם של הליכי הוצאת המושב מתנובה."
מסכים אני גם עם האנאלוגיה אותה אימץ החוקר בעניין חובת ההשבה בעקבות ביטול חוזה לפיה ביטול החוזה בעינו עומד גם אם ההשבה לא נתבצעה כלל. בהשאלה – פדיון המניות אינו אקט קונסטיטוטיבי בלעדיו אין: הפדיון הוא תוצאתה של הפסקת החברות ולא הגורם לה. אי ביצועו אינו משנה להפסקת החברות עצמה ואין לקבל את הטענה כי בכוחו להחזיר את המצב לקדמותו מעצם אי ביצועו יען כי ההליך עצמו לא הושלם כדין. כאמור, הפדיון הוא תוצאת ההליך, ולא חלק ממנו.
יצוין, כי השאלה בדבר זכאות המושב לפדיון מניותיו מושארת בצריך עיון שכן איננה נדרשת בשאלה הנדונה בפני בהליך זה.
טענתו האחרונה של המושב בדבר אי מתן זכות טיעון בפני החוקר – גם היא נדחית על ידי: מסכים אני עם טענת ב"כ המשיבות באשר לאופי ההליך: אכן, ההליך אשר נוהל על ידי החוקר הינו הליך חקירתי ולא הליך שיפוטי. לב ליבה של הבחנה זו היא בדיוק אותן זכויות אותן דורש המושב, ואשר אינן חלק מהליך כזה: מטרתו של הליך זה הוא להתחקות אחר המצב העובדתי שהוביל לבקשה נשוא ההליך. חקירות של עדים או זכויות טיעון למיניהן אינן חלק מהליך זה. המושב מוסר גרסתו, החוקר מעבדה בצירוף לגרסאות הצדדים האחרים להליך, ומעבר לאמור, אין זכויות מוקנות למי מהצדדים. עבודת החוקר היא עצמאית, אופן ניהולה נתון לשיקול דעתו של החוקר בלבד, ומטעם זה בדיוק ניתנה לצדדים זכות טיעון, גם היא בכתב, ביום 01.06.03, בהתאם לתקנה 6(ב) לתקנות החברות, כשהטענות שהועלו על ידי המושב, הן מטרתו של הליך זה.
לעניין חלוקת משא הוצאות החקירה, כאמור בסעיף 45 לפקודה, על האגודה לפרט טענותיה בנושא תוך 21 ימים מיום קבלת החלטתי.
ירושלים היום 22.02.2005 אורי זליגמן, עו"ד
בהעדר, המזכירות תעביר רשם האגודות השיתופיות
החלטתי לצדדים.
