תביעת מושב כפר האחים לתשלום חוב חבר המושב
בפני עו"ד
עוזרת רשם האגודות תיק מספר 889/586/04
בענין -
מאיר ושושנה פרידמן
ע"י ב"כ עו"ד חיים יפרח
רחוב הגופר 23 שדרות
טל': 08-6890540 פקס: 08-6612596
המערערים
נ ג ד
כפר אחים מושב עובדים להתיישבות
חקלאית שיתופית- בע"מ.
ע"י ב"כ עו"ד אבי קליר
רחוב הל"ה 7 נתניה
טל: 09-8826457 פקס: 09-8846459
המשיבה
החלטה
א. רקע עובדתי-
בתביעה שבפני המשיבה תבעה את החבר ביום 29/12/04 לתשלום חוב בסך של 422,555 ₪.
יחד עם הגשת התביעה ביקשה המשיבה מתן צו עיקול זמני.
כבוד הרשם נתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד בתאריך 30/12/04. בסעיף 3 לצו קובע הרשם:
"לאור האמור בבקשה ובתצהיר המצורף לה ונוכח החשש העולה מהם כי המשיבים יעבירו את נכסיהם לאחר באופן העלול לסכל החלטות שיינתנו בהליכי הבוררות אני מחליט בזאת על הוצאת צו עיקול זמני במעמד צד אחד על נכסי המשיבים אצל המחזיקים הבאים:
מילקו תעשיות בע"מ.
מועצת החלב.
הרשם גם קבע כי העיקול יצומצם לסך של 12,000 ₪ בחודש בהתקיים תנאים מסויימים. הרשם דחה את בקשת המשיבה לעיקול מקרקעי המשיב.
ביום 30/12/04 מונה הבורר עו"ד נועם עופר, לדון בתביעה ובבקשת העיקול.
במהלך 3 השנים האחרונות בהן התנהלה הבוררות, התקיימו בתיק מספר מהלכים לפיהם:
העיקול הועבר למחזיק אחר.
העיקול צומצם לסך של 8000 ₪ בחודש.
העיקול בוטל לחלוטין.
בנק הפועלים קיבל ביום 24/07/06 המחאת זכות מאת הנתבע על כל הכספים הנמצאים לטובת הנתבע במחלבות השונות.
לאחר מתן פסק הבורר ביקש בא כוח המשיבה הטלת עיקול על מלוא סכום החוב שנקבע - 338,123 ₪. הבורר הטיל עיקול מלא כאמור בסעיפים 21 ו-22 לפסק והעיקול אושר על ידי משרד הרשם. דא עקא- שספקי המזון שסיפקו למערער מזון עד עתה, איימו להפסיק מיידית את אספקת הבליל לפרות מאחר והוטל עיקול מלא ולא התאפשר למערער לשלם עבור האוכל לבהמות.
בסמוך לכך ביום 02/01/05 שלח המערער מכתב לכבוד הרשם בו הוא מלין על הפסקת האשראי שניתן לו באופן חד צדדי על ידי ספקית המזון לפרות, יבנה. על כן החליט הרשם כי על הבורר לטפל בתביעה העיקרית ובנושאי העיקול.
בנושא העיקול נתן הבורר החלטה ביום 21/07/05 וכן ביום 02/10/05. בתאריך זה הוטל העיקול על משווק החלב (חברת מילקו) בגובה של 8000 ₪ לחודש ויתרת הכסף תועבר מידי חודש למערער.
בתאריך 20/12/05 הטיל הבורר עיקול על סכום של 8000 ₪ מידי חודש אצל מחלבות גד בע"מ שם משווק המערער את תוצרת החלב שברשותו.
במקביל המשיכה להתנהל הבוררות בתיק העיקרי. בסעיף 7 לפסק הבורר (להלן- "פסק הבורר הסופי"), מבהיר הבורר כי הקדיש זמן רב לניסיון לפשר בין הצדדים- ניסיון אשר לא צלח.
המערערים הגישו ביום 16/06/05 כתב הגנה בתוספת בקשה לביטול העיקול. כמו כן הייתה בקשה נוספת לביטול העיקול אשר הופנתה לכבוד הרשם אשר העתק ממנה הועבר לתפוצת: שר המשפטים חיים רמון, מבקר המדינה מיכאל לינדנשטראוס, התנועה לאיכות השלטון, ומר מורנו יו"ר אגף שקום במשרד הבטחון.
הח"מ החליטה על גבי הבקשה, כי יש להעבירה לבורר לצורך קבלת החלטה בבקשה לצמצום העיקול.
ב. פסק הבורר-
הבורר דן במספר טענות מקדמיות של המערערים ודחה אותן כגון:
טענת התיישנות.
טענה כי אין תוקף להחלטה להגיש תביעה כנגד הנתבעים.
טענת אי אחריות לחוב ההורים.
טענה בנושא גובה ריבית האגודה בסך של 15% לשנה. הבורר קבע כי המערערים לא אולצו לקחת אשראי מהאגודה הם בחרו בכך ולכן עליהם לשאת בחוב.
טענת הפליה של המערערים.
כרטיס החוב של החבר, מהווה ראיה לכאורה על אמיתות החוב וזאת על פי תקנה 1 א' לתקנות האגודות השיתופיות (בקורת וניהול חשבונות) תשל"ה 1975.
בסופו של יום חייב הבורר על פי החוב הרשום בכרטיס החו"ז, בקיזוז סכומים שכבר שולמו על ידי המערערים במהלך 3 השנים האחרונות. סך הכל פסק הבורר כי המערער חייב למשיבה סך של 338,123 ₪ נכון ליום 01/03/07. כמו כן השית הבורר על הנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 5000 ₪.
ג. טענות המערערים בערעור-
טענת התיישנות, חלק מהחוב התיישן עד לשנת 1997.
אין הבן הממשיך צריך לשלם את חובם של ההורים ויש להשית את חוב האב על כל היורשים.
טענת הפליה- הוכח בפני הבורר כי מעולם לא הוגשה תביעה כספית נגד חבר באגודה. המערער חי באגודה משנת 1956 וגם נגדו לא הוגשה תביעה.
הנימוק להגשת התביעה על ידי המשיבה הוא התנכלות ספציפית למערער משום שלא תמך ביו"ר ועד האגודה דהיום, אבנר גורדון, בעת הבחירות למועצה האזורית. אימו של יו"ר הוועד הנבחר, אמרה לו לטענתו, כי כעת יתנכלו לו.
בתמצית טענת ההפליה טען המערער כי כנגד חברים במשיבה לא הוגשו תביעות כספיות, גם כאשר היה מדובר בחובות בגובה של עשרות או מאות אלפי שקלים.
עוד טען המערער, כי לא הוגשו תביעות נגד חברים לערכאות שונות משום שבדרך כלל היו מגיעים עם החברים להסדר פשרה.
המערער מבקש שיחול עליו דין שווה שחל על חברים אחרים באגודה ויקבל גם הוא על החוב והסדר פשרה.
המערער הציג בפני מסמכים כי הינו נכה צה"ל בדרגת נכות של 53% כאשר הוא סובל מסרטן עור.
לטענת האגודה כי שיפץ את ביתו בעלות כספית מסויימת, הרי שלדבריו מדובר בבית משנות ה-50 שמט ליפול והיה אילוץ לשפץ אותו בכדי שיהיה ראוי למגורים.
עוד הוסיף המערער כי הרכב החדש אשר משמש אותו, התקבל ממשרד הביטחון עבורו ולא שולם מכיסו.
המערער טען כי הינו מוכן לשלם את החוב ואינו מתכחש לעצם החוב. אלא שביקש לקבל הנחה לאור מצבו הבריאותי ולאור ההנחה שאחרים קיבלו כשהגיעו להסדר פשרה עם האגודה.
עוד טען כי ספקית המזון לפרות (בליל), מסרבת להמשיך ולספק מזון לבהמות ובכך ישנו סיכון ממשי לרפת שעלולה לקרוס ובכך לפגוע באופן בלתי הפיך במקור פרנסתו.
בפתח הערעור מבקש בא כוח המערער :
"כמו כן ועד למתן החלטה סופית בערעור יתבקש כבוד הרשם לעכב את ביצוע פסק הבוררות ולרבות עיכוב ביצועם של צווי העיקול שניתנו בפסק הבוררות."
ובסיום הערעור נטען:
"טעה כבוד הבורר שלא דן כלל בבקשת המשיבה להטלת עיקול על כספים וזכויות של המערערים וכן לא דן ולא התייחס לטענות המערערים בעניין זה וללא כל נימוק החליט על אישור העיקולים ועל מתן עיקולים חדשים נוספים."
המערער הפנה לספרו של המלומד חיים נועם "אגודות שיתופיות- הלכות ופסיקה" מהדורת 2006 בעמוד 522 שם נאמר כי כי תקנה 13 (ב) לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים) התשל"ב 1972, כי הסמכות להטיל עיקול זמני על נכסי הנתבע הינה סמכות שנשארה שמורה לכבוד הרשם וכי:
"הרשם רשאי להשתמש בסמכות זו רק אם שוכנע כי הנתבע עלול להכשיל או לדחות הוצל"פ של צו שעלול להנתן נגדו והאו עומד להעביר לאחר את נכסיו כולם או מקצתם או שהוא עומד לעקר את נכסיו כולם או מקצתם מתחומי השיפוט המקומיים של הרשם."
אלא שבמקרה דנן לא הוכח כי בכוונת המערערים להכשיל או לדחות הוצל"פ של צו שעלול להנתן נגדם ו/או כי הם עומדים להבריח את נכסיהם.
המערערים מבקשים להפנות את תשומת לב כבוד הרשם לכך שהטלת העיקול על מלא תמורות החלב המתקבלות ממחלבות גד בע"מ, כפי שנעשה במקרה דנא, יש בה כדי להביא לקריסתו המיידית של עסק המערער וכתוצאה מכך לקריסתם הכלכלית של המערערים ובני משפחתם שעיקר פרנסתם על עסק החלב המנוהל על ידי המערער.
ואמנם כ- 90% מהתקבולים המתקבלים ממחלבות גד בע"מ, שאצלם הוטל העיקול, משמשים לרכישת מזון לפרות המייצרות את החלב כך שעיקול כספים אלו מונע כל אפשרות להמשיך בהאכלתן של הפרות וממילא גם לפגיעה בהמשך ייצור החלב.
ד. טענות המשיבה בערעור-
אציין כי לא מצאתי במסמכים שבפני את תשובת המשיבה לערעור המערערים.
בא כוח המשיבה הגיש ערעור אשר התקבל במשרד הרשם ביום 29/10/07.
תמצית ערעור המשיבה הוא כי המערער לא גילה לבורר, בשלב של הסרת העיקול, את העובדה שהמערער המחה לבנק הפועלים את הכספים המגיעים לו מתמורת החלב.
אשר על כן טעה הבורר כשקבע בסעיף 18 לפסק הבוררות:
"זאת ועוד, לא הונחה בפני תשתית ראייתית לפיה יש בכוונת המשיבים להבריח נכסים ו/או לנסות ולהכשיל בדרך כלשהיא את ביצוע פסק הדין לכשיינתן".
המשיבה טענה כי המערער הוליך שולל את האגודה.
על כן מבקשת היא שלא לחייב אותה בהוצאות שהושתו עליה בפסק הביניים.
טרם כתיבת החלטתי זאת בתאריך 29/11/07 הועברה בפקס למשרד הרשם בקשת בא כוח המשיבה המפנה את תשומת לב עוזרת הרשם כי יש לקבוע שהעיקול שהוטל על ידי הבורר במחלבות גד בתאריך 20/12/05 הינו קודם להמחאת הזכות של המערער לבנק הפועלים מתאריך 24/07/07 ועל כן גובר הוא על המחאת הזכות ועל כן מבוקש להשאיר עיקול זה בתוקף.
דיון והחלטה.
הבורר כתב פסק בוררות מנומק ומפורט ואני מקבלת את קביעתו בנושא גובה החוב בסך של 338,128 ₪.
ככלל, אין ערכאת ערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה דלמטה. יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט זוסמן בספרו "סדר הדין האזרחי"- מהדורה חמישית עמוד 807:
" קביעה עובדתית שנקבעה בדרגה ראשונה לא תבטל על נקלה בדרגת הערעור אפילו הייתה פוסקת אחרת אילו שמעה בעצמה את העדים..."
וכן בע"א 8155/00 אלכסנדר טיפוגרף נגד ד"ר שמואל קרברסקי, קבע בית המשפט העליון:
"ללא קיומה של טעות בולטת בשיקולי בית המשפט או פגם היורד לשורש העניין, לא תתערב ערכאת הערעור"
אין אני מוצאת ממש בערעור המשיבה ועל כן הנני דוחה את ערעורה.
יחד עם זאת, מאחר ואושרו העיקולים האמורים בסעיפים 51 ו-52 לפסק הבורר ביום 17/09/07, הנני מוצאת חובה לנתח סוגיה זו.
האמור בסעיפים 51 ו-52 לא היה מספיק ברור ועל כן אושר על ידי. לא היה ניתן להבין כי מדובר בעיקול על מלוא תמורות החלב המגיעות למערערים. לא היה ברור כי ספק המזון לפרות, לא יקבל שום תמורה מהמחלבות ועל כן יחליט להפסיק מיידית את אספקת המזון לפרות, כפי שכבר איים לעשות ואף שלח הודעות והתרעות על כך למערערים.
אינני יכולה לתת ידי לקריסת משק חקלאי, רק משום שקיים חוב לאגודה. בשנת 1992 חוקקה הכנסת את חוק ההסדרים במגזר החקלאי משפחתי התש"ס 1992 ("חוק גל"), המטרה הייתה למנוע את קריסת הגורם החקלאי, שהם המשקים החקלאיים הפרטניים וכן האגודות והארגונים החקלאיים.
כאן גם המקום לציין כי בעת פתיחת התיק בחודש דצמבר 2004 הציגה המשיבה מצג של קיום חוב עצום של המערער. לפיכך הוטל עיקול על סך 12,000 ₪ לחודש.
בעת הדיון בערעור, שוכנעתי כי המערער אינו עומד להבריח את נכסיו בכל דרך שהיא.
אין ספק כי משק חקלאי חייב לכלכל את צעדיו בתבונה.
התרשמתי בעת הערעור, כי גם למערער הייתה תרומה ביחסים הלא ראויים הקיימים בינו ובין המשיבה. ראה למשל נושא המחאת הזכויות הכספיות באופן מלא לבנק הפועלים וכאשר לא גילה את אוזנה של המשיבה בנדון.
הנני מקבלת את טענת ההפליה של המערער לפיה, המשיבה מעולם לא הגישה תביעה כספית נגד חברים באגודה. על פי הודאת המשיבה, היא הגיעה בדרך כלל, לפשרות עם חברים חייבים ואף העניקה להם הנחות. ועל כן גם לא נפתחו תיקי בוררות לצורך גביית כספים מחברים חייבים.
מדוע אם כן לא נהגה כך כלפי המערער? לא מצאתי תשובה לכך בכל התיק עב הכרס ואידך זיל גמור.
גם אם המערער מגזים בהרגשתו בנושא ההתנכלות האישית שהופעלה כלפיו, שאלת ההפליה צפה ועולה למעיין במסמכים.
כאן המקום להדגיש כי האגודה השיתופית מושתתת על עקרונות הקואופרציה. עקרונות השיתוף באגודות שיתופיות והדאגה לרווחת החברים באגודה כמו גם עקרון השוויון בין החברים, צריך שיהיו נר לרגליה של כל אגודה שיתופית.
וראה ספרה של סמדר אוטולנגי "אגודות שיתופיות- דין ונוהל" כרך א' תשנ"ה 1995:
"בעוד שחברה, אופיה מסחרי בעיקרו ומטרתה עשיית רווח לעצמה, הרי שהמטרה העיקרית של האגודה השיתופית היא שיפור מצבם של חבריה."
וראה ע"א 524/88 פרי העמק אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נגד שדה יעקב פ"ד מה' (4) 529 בעמוד 544 מפי השופט (כתוארו אז) אהרון ברק:
"... האגודה השיתופית ביקשה לעצב בארץ חברה חדשה ואדם חדש. חברה המבוססת על שיתוף, עזרה הדדית ושוויון. לא הקשר הרכושי, אלא הקשר האישי הוא העומד ביסוד מפעל הקואופרציה".
לאור האמור לעיל, הנני מחליטה כדלקמן:
הנני מבטלת את העיקולים אשר הוטלו על המחזיקים בסעיפים 51 ו-52 לפסק הבורר מיום 10/09/07 ואשר אושרו על ידי ביום 17/09/07.
חוב החבר נשאר כאמור בפסק הבורר על סך 338,123 ₪.
בעת הערעור הציעו בפני הצדדים את גובה התשלום החודשי שעל המערער לשאת בו. המערער נקב בסכום של 5000 ₪, שלדעתו יוכל לעמוד בו ואילו המשיבה ביקשה להעמיד את הסכום על 7000 ₪ לפחות.
הואיל ולא הופחת למערער כל סכום מהחוב הפסוק ושוכנעתי כי חברים אחרים זכו להנחה על יד המשיבה בעת תשלום חובם בדרך של הסדר פשרה, ונתונה בפנינו העובדה, כי הליכים משפטיים הוגשו רק כנגד המערער, לאור זאת, ולאור הסכמות הצדדים בערעור, הנני קובעת כי תשלום החוב הפסוק לעיל, ישולם בפריסה של 56 תשלומים שווים של 6000 ₪ כל אחד. יחד עם זאת, לא ישלם המערער תשלומי ריבית והצמדה ובכך יש לראות הנחה בתשלום החוב.
החוב הפסוק, ע"ס -.338,123 ₪, יהיה נכון עד ליום 31.12.07.
הנני מורה על עיקול חודשי בסך של 6000 ₪ לחודש מידי חודש, אצל מחלבות גד בע"מ. למען הסר ספק, עיקול זה הוא המשכו של העיקול שהטיל הבורר בתאריך 20/12/05 ומשום כך הוא גובר על המחאת הזכות שנתן המערער לבנק הפועלים בתאריך 24/07/06.
המערער ישלם את חובו מידי חודש. היה וישווק את תוצרת החלב למחלבה אחרת, יעבור העיקול לאותה מחלבה.
במידה ויפסיק לשווק חלב ידאג המערער להוראת קבע מהבנק בסכום קבוע של 6000 ₪ מידי חודש ובלבד שיפרע את החוב למשיבה.
היה ויתקבלו אצל המשיבה כספים, לזכותו של המערער במהלך השנים הקרובות, רשאית המשיבה להשאיר בידיה 1/3 מגובה החוב הפסוק, היינו 110,000 ₪.
הכספים יכול ויתקבלו כתוצאה מפדיון מניות תנובה או כל רווח אחר אשר תחלק המשיבה לחבריה. עד לגובה של 110,000 ₪ רשאית המשיבה להשאיר בקופתה ולקזזו מסך החוב הפסוק.
הנני ממליצה למשיבה, לפתוח כרטיס חו"ז שוטף חדש בחודש ינואר 2008. כמו כן המערער ישא בתשלומי המיסים השוטפים באגודה ככל חבר אחר.
כאמור בסעיף 4 לעיל הנני דוחה את ערעור המשיבה.
לאור הנסיבות אין צו להוצאות.
ניתן היום 04/12/07 בהיעדר,
המזכירות תעביר החלטתי לצדדים. עוזרת רשם האגודות השיתופיות
