תביעת קיבוץ עין חרוד כנגד חבר הקיבוץ לשעבר לגלות את כל הכספים והרכוש שבידיו במועד העזיבה

קיבוץ עין חרוד איחוד הגיש לבית המשפט תביעה למתן צו עשה, המורה ליוסף מלול, חבר הקיבוץ שהודיע על עזיבתו, לגלות בתצהיר מלווה באסמכתאות את כל הזכויות והכספים שהיו בידו עובר למועד עזיבתו את הקיבוץ, ביוני 2007, וזאת מכח תקנון הקיבוץ והחלטות האסיפה הכללית. לטענת הקיבוץ, חבר יוסף נמנע באופן עקבי מהעברת הזכויות הצבורות על שמו לטובת הקיבוץ.

יוסף הגיש בקשה, בה הוא טוען, כי אין לבית המשפט סמכות לדון בתביעה, וכי יש להעבירה להכרעה בפני בורר, כשהוא סומך בקשתו על הוראות תקנון האגודה הקובע כי כל סכסוך בין הקיבוץ לבין חבר לשעבר של הקיבוץ, הקשור או נובע לחברותו בקיבוץ, יימסר להכרעת בוררות.

עוד מוסיף יוסף וטוען, כי המקרים בהם בית המשפט קבע כי יש לחרוג מהתקנון, לעניין הליך בוררות, עוסקים כולם בסוגיות חוקתיות, בעוד שבענייננו מדובר בסכסוך פנימי הנובע מניהול ענייניו היומיים של הקיבוץ, שלגביו אין לחרוג מהוראות התקנון.

מנגד, טוען הקיבוץ, כי נכון הדבר שעל פי התקנון עליו לנקוט בהליך משפטי של בוררות במוסדות התנועה, אך בענייננו הוא טרם נוכח כדבעי בדבר חובתו של יוסף לשלם לו כספים, ועליו תחילה לבחון האם יש לו עילת תביעה. ויותר מכך, ספק אם העלמת כספים, שהינה למעשה גניבה, נכנסת תחת הגדרת סכסוך, כפי שמופיע בהוראות התקנון.

מעבר לכך טען הקיבוץ עוד 2 טענות: ראשית, כי יש להחיל על המקרה דנן את הסייג הקבוע בסעיף 5ג לחוק הבוררות, שכן חלק מזכויות הצבורות של יוסף הן זכויות פיננסיות, ומשכך מקומן לידון בבית משפט ולא בהליך בוררות; ושנית, כי מאחר ויוסף עבד מחוץ לקיבוץ, הרי שנדרש מתן צו שיפוטי המופנה לצדדים שלישיים להמצאת מסמכים, וצו שכזה לא ניתן לקבל במסגרת הליך בוררות.

בית המשפט החליט כי יש לדחות את בקשתו של יוסף.

באופן עקרוני, כאשר מוגשת לבית משפט תובענה בסכסוך שהוסכם למוסרו לבוררות, ובעל דין שהוא צד להסכם הבוררות ביקש לעכב את ההליכים, יענה בית המשפט לבקשה. אך זאת פרט לשני סייגים:

א.      כאשר בית המשפט ראה טעם מיוחד מדוע לא יידון הסכסוך בבוררות

ב.      בלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה.

ובפקודת האגודות השיתופיות נקבע כי אגודה רשאית לקבוע בתקנותיה הוראות בנוגע ליישוב סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה, כלומר, סכסוכים פנימיים הנובעים מניהול העסקים במובן הרחב של האגודה עם חבריה והעוסקים בהתנהלות היומיומית, למעט סכסוכים חוקתיים, הנוגעים לחוקיות מוסדות האגודה וחוקיות פעולותיה.

ובענייננו – הקיבוץ הגיש בקשה להורות לחבר קיבוץ לשעבר להמציא מסמכים בדבר זכויות כספיות שהיו בידיו עד למועד ההודעה על עזיבתו את הקיבוץ, ומשכך, אין עסקינן בסכסוך חוקתי ואף לא בסכסוך כספי (אם כי ייתכן והוא יהפוך לכזה בהמשך). משמעות הדברים היא, שעתירת הקיבוץ לצו העשה שמטרתו לבחון האם עומדת לזכותו עילת תביעה, מקומה לידון ולהתברר בבית משפט.

בית המשפט דחה את בקשתו של יוסף לעיכוב הליכים והעברת הסכסוך לבוררות, וחייב אותו לשלם לקיבוץ את הוצאות הבקשה, בסכום של 1,500 שקלים חדשים.