תובענה ייצוגית נגד המועצה האזורית עמק חפר בגין גביית יתר של אגרת ביוב המתבססת על אומדן צריכת מים

תמר אינסלר, תושבת היישוב חרב לאת, הנמצא בתחום השיפוט של המועצה האיזורית עמק חפר, הגישה בקשה לאישור תביעה מנהלית כנגד המועצה כתובענה ייצוגית. התביעה עוסקת בטענה לגביית יתר של אגרת הביוב ע"י המועצה, שהרי החוק מתיר לראש מועצה לאמוד את כמות המים המסופקים לנכס שלא מותקן בו מד מים מטעם המועצה, ולחייב את בעל הנכס בתשלום האגרה בהתאם לאומדן האמור. אולם, לטענת תמר, במשך שנים גובה המועצה אגרה בהתאם לאומדן שנערך בשנת 2001 לפיו אגרת הביוב מחושבת לפי 82 מ"ק לנפש בשנה, על אף שהרגלי הצריכה השתנו משמעותית מאז. למשל, משפחתה של תמר צורכת כ- 36 מ"ק לשנה עבור 5 נפשות, ולכן, סבורה תמר, גביית אגרת הביוב בהתעלם מהירידה התלולה בצריכת המים ברשויות אינה כדין ומקימה עילת תביעה להשבה.

כעת, מבקשת תמר בקשה לתיקון בקשת האישור, לפיה יושמט האומדן אשר נכלל בבקשה המקורית ובמקומו תבוא הערכה מעודכנת המבוססת על נתונים חדשים בדבר כמות השפכים המוזרמים, אשר התגלו לאחרונה בידי המועצה, ונתונים נוספים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה באשר לכמות האוכלוסיה ביישובי המועצה, המאפשרים לאמוד בצורה מדויקת יותר את ממוצע השפכים לנפש. כמו כן, ביקשה תמר, להשמיט את נתוני צריכתה העצמית מכתב הטענה, שכן אלה אינם רלוונטיים עוד.

המועצה התנגדה לתיקון, ולכן נגשו הצדדים לבימ"ש לעניינים מנהליים, אשר התיר באופן חלקי את בקשת התיקון, ופסק כי יתוקנו הנתונים בדבר הזרמת השפכים, אשר התבקשו מהמועצה לפני הגשת התובענה, אך לא יאושר התיקון בנוגע לכמות האוכלוסייה ביישובי המועצה, שהרי לא תמר לא המציאה תשובה לשאלה מדוע לא הובאו נתונים אלו מלכתחילה בבקשת האישור ואף לא תמכה בקשתה בתצהיר המפרט מדוע לא הובאו הנתונים בבקשת האישור, בהתאם לסדר הדין האזרחי.

בעקבות פסיקת בית המשפט פונה תמר לבית המשפט העליון, בבקשה לקבל את בקשתה במלואה, שהרי, לטענתה, נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא הופיעו בבקשת האישור משום שלא היה בהם צורך, שכן הם נהיו רלוונטיים רק לאחר קבלת נתוני הזרמת השפכים מהמועצה. בנוסף, מבקשת תמר, כי ינתן לה היתר למחוק מהבקשה את נתוני צריכת המים העצמית שלה, היות וכעת אין צורך בנתוניה האישיים.

המועצה מאידך, מצדדת בעמדת בית המשפט המנהלי, לפיה ניתן היה להעלות את טענותיה של תמר בבקשת האישור המקורית. בנוסף טוענת המועצה, שאין לאפשר את מחיקת נתוני הצריכה העצמית של תמר, היות ומדובר בנתונים כוזבים.

ראשית, מציין ביהמ"ש את חשיבות מתן הסכמה של בעל הדין שכנגד לשינוי הטענות אשר הועלו בכתב הטענות, שכן דבר זה מאפשר לבעלי הדין להתמודד בצורה הוגנת עם הטענות. עם זאת, תקנות סדרי הדין מתירות לביהמ"ש להתיר תיקון כתבי טענות בהתאם לשיקול דעתו, וזאת בהתאם לקיומם של מספר אינטרסים: אינטרס מבקש התיקון בבירור טענה אמיתית שלא הועלתה מלכתחילה ושאם לא יותר לו לבררה עלולה להיחסם זכות גישתו לערכאות השיפוט לצורך בירורה; אינטרס המשיב שיריעת המחלוקת לא תורחב שלא לצורך; אינטרס הציבור בניצול יעיל של משאבי השיפוט ובכך שבתי המשפט ידונו ויכריעו בשאלות השנויות במחלוקת.

כמו כן, דן ביהמ"ש בשאלה מהם השיקולים אשר עליו לשקול במסגרת בקשה לתיקון בקשה לאישור תובענה כייצוגית, ומציין את ארבעת השיקולים המנחים: התיקון אכן דרוש לשם בירור השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת; סיבת ומידת האיחור בהעלאת הטענה; האם התיקון עלול לפגוע בבעל הדין היריב; האם בקשת התיקון הוגשה בחוסר תום לב. חשוב להדגיש, כי ההחלטה תיגזר מאיזון ראוי בין מכלול השיקולים האמורים, כאשר אף אחד מהם אינו קונקלוסיבי.

בנוסף, מציין בית המשפט את ההבדל ביחס המשפטי המוענק לתובענה ייצוגית לבין היחס המוענק לתובענה רגילה, כאשר בין המאפיינים המובאים בחשבון מובא אינטרס הציבור בניהול תובענות ייצוגיות מוצדקות, בעיית הנציג המובנית, פער המידע האינהרנטי בין הצדדים, והצורך לפרוש במועד הגשת בקשת האישור את התשתית העובדתית, המשפטית והראייתית כולה. מנגד, ביהמ"ש יביא בחשבון את הסכנות הטמונות בניצול לרעה של מוסד התובענה הייצוגית לציבור ולנתבע, כגון החשש מתובענות סרק שאינן מגלות עילה והחשש לשימוש בתובענה הייצוגית לצורך יצירת לחץ בלתי הוגן על הנתבע.

בהתאם לאמור לעיל, מציין ביהמ"ש כי בכדי לחשב במדויק את הכמות הממוצעת לנפש המוזרמת לביוב זקוקה תמר לכמויות השפכים המוזרמים במועצה ולמספר התושבים שהזרימו שפכים. לפיכך, אמנם נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדבר כמות האוכלוסייה ביישובי המועצה אכן היו זמינים עובר להגשת בקשת האישור, כפי שפסק ביהמ"ש המחוזי, אולם הצורך בהצגת נתונים אלו לשם בירור המחלוקת נוצר רק לאחר שהגישה המועצה את כמויות השפכים המוזרמים, אשר כאמור הועברו לאחר הגשת בקשת האישור, ולכן שגה ביהמ"ש כאשר לא התיר לה את התיקון.

ביהמ"ש מוסיף ומדגיש, כי אין במקרה זה חשש מתביעות סרק שכן אנו נמצאים בשלב מקדמי של ההליך. כמו כן, אמות המידה שנמנו לעיל בכדי להתיר שינוי כתב טענות מתקיימות בענייננו, ולכן יש להתיר את התיקון.

בהמשך מציין ביהמ"ש כי על אף שהתיר את התיקון המבוקש בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לא ימחקו נתוני צריכת המים העצמית של תמר אשר צויינו בכתב הטענות, שכן עשוי להיות לנתונים אלו השלכות על יתר התנאים הנדרשים למתן היתר לנהל את התובענה כייצוגית.

לבסוף, מציין ביהמ"ש כי הערת ביהמ"ש המחוזי, לפיה היה על תמר לתמוך את בקשתה לתיקון בתצהיר המנמק מדוע לא הובאו הטענות בבקשת האישור - ראויה, אולם, בנסיבות העניין שלפנינו, האנטרס הציבורי מטה את הכף ליתן לתמר הזדמנות למצות את בירור ההליך הייצוגי כדבעי, ולכן ראוי לתקן את הליקוי באמצעות מתן הזדמנות לתמר להגיש תצהיר לבית המשפט המנהלי, תוך תיקון הפגם באמצעות פסיקת הוצאות לטובת המועצה בגין מחדל דיוני זה.

הערעור של תמר מתקבל בחלקו, ביהמ"ש פוסק כי תמר תגיש תצהיר לבית המשפט המחוזי המפרט מדוע לא הוגשו הנתונים בבקשת האישור, אך לא יוסרו נתוני הצריכה העצמית של תמר מכתב הטענות. בנוסף, בית המשפט פסק כי תמר תשא בהוצאות בסך 7,500 ₪ בשל הפגם הדיוני באי הגשת התצהיר לביהמ"ש המחוזי בראשית ההליך.

ניתן ב- ח' בכסלו התשע"ג 22.11.2012.