תושבי ההרחבה בקיבוץ גבעת ברנר תבעו לעכב פתיחתו של מרכז לוגיסטי בקיבוץ
בשנת 2007 נחתם הסכם פיתוח בין מינהל מקרקעי ישראל לבין חברת ברנר לוגיסטיקה, שהוקמה בין היתר גם על ידי אגודה שיתופית גבעת ברנר, לפיו יוקם בחלקו הדרומי של קיבוץ גבעת ברנר מרכז לוגיסטי. השקעותיהן של ברנר לוגיסטיקה ושל חברה נוספת המושקעת בפרויקט - כץ משלוחים, נאמדות בכ-63 מיליון שקלים חדשים.
בדצמבר 2011 הגישו תושבי ההרחבה בקיבוץ גבעת ברנר בקשה למתן צו ביניים, בה הם מבקשים שבית המשפט יורה לועדה המקומית לתכנון ובניה "שורקות", להימנע ממתן טופס 4 למרכז הלוגיסטי העתיד להתחיל לפעול בקרוב, עד להכרעה בעתירה שהוגשה בעניין.
בבקשתם טענו התושבים, כי פתיחתו הצפויה של המרכז עתידה להביא לסיכון חיי אדם באופן קיצוני, עקב הצפת כביש קיבוץ פנימי וצר במאות משאיות וכלי רכב מסחריים מידי יום, ועל כן יש לעכב את פתיחת המרכז עד לבנייתו של כביש עוקף, המצוי מזה מספר שנים בהליכי תכנון ואין צפי לסלילתו בעתיד הנראה לעין.
המשיבים, ובהם גם הועדה המחוזית, המועצה האזורית ברנר, אגודה שיתופית גבעת ברנר ועוד, התנגדו למתן צו הביניים, וטענו כי מדובר בכביש המפריד בין שכונת ההרחבה לקיבוץ הוותיק, שהוא כביש סלול לתפארת עם הסדרי תנועה ותאורת רחוב, מה גם שהוא כבר משמש לתנועת משאיות במשך שנים. עוד נטען, כי מתן צו ביניים יגרום באופן מיידי לקריסתן הכלכלית של ברנר לוגיסטיקה וכץ משלוחים.
כמקובל בבקשות מעין אלה, נחלקו הצדדים באשר לסיכויי העתירה. מחד, טוענים העותרים, כי מדובר בסיכויים מצויינים, ומאידך טוענים המשיבים, כי היתר הבנייה למרל"ג ניתן על ידי הגורמים המוסמכים בדין, ועל כן סיכויי העתירה קלושים.
לגבי מאזן הנוחות – בית המשפט מצא, כי תיאורם של העותרים כאילו מדובר בכביש פנימי וצר איננו נכון, שכן הכביש הנתון במחלוקת הוא הכביש המקשר בין שכונת ההרחבה לבין הקיבוץ ומוסדותיו, כפי שטענו המשיבים.
לאור זאת, קבע בית המשפט, כי על אף שגישה למרכז לוגיסטי גדול ראוי שתישען על דרך בין עירונית, הכביש המדובר איננו מהווה סכנה בקנה מידה המחייב פעולה דרסטית בדמות מניעת טופס 4 למרל"ג. בין היתר, הסתמך בית המשפט על מסקנות ישיבה שנערכה בנושא, בה נטלו חלק, ראש המועצה האזורית, נציגי משרד התחבורה, מהנדס תנועה במשטרת ישראל ומהנדס המועצה.
עוד קבע בית המשפט, כי השיהוי הרב בהגשת העתירה, פוגע באופן ישיר בטענת התושבים בדבר הסכנה הצפויה מפתיחת המרכז הלוגיסטי, כשמנגד יש להביא בחשבון את הנזקים הכבדים שייגרמו לחברות השונות שהשקיעו בפרויקט.
לאור כל זאת, קבע בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה נגד מתן צו בינתיים.
לגבי סיכויי העתירה – העתירה הוגשה בשיהוי רב, כשבמקביל, דיונים שונים הקשורים לנושא תלויים ועומדים בפני ועדת הערר המחוזית ובפני ועדת המשנה להתנגדויות. לאור זאת, ולאור הממצאים המעידים על כוונת הגורמים הרלוונטיים לפעול לתכנון הסדרי בטיחות, סבר בית המשפט כי אין מדובר בסיכויים גבוהים שהעתירה תתקבל.
לאחר שבית המשפט בחן את טענות הצדדים ושקל את סיכויי העתירה להתקבל ואת מאזן הנוחות, הוא הגיע למסקנה כי דין הבקשה להידחות. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון בתום ההליך העיקרי.
