תשלום דמי אבטלה בקיבוצים

גדר המחלוקת בפסק הדין הוא בשאלה האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין אסתר, התובעת לבין צ.ח.מ אפיקים (להלן:"המפעל") ו/או בין אסתר ובין קיבוץ אפיקים (להלן:"הקיבוץ"), אשר בו עבדה אסתר לכל אורך 40 שנות חברותה בקיבוץ ובפרט, האם התקיימו יחסי עובד – מעביד, מחודש 2004, עת עבר הקיבוץ שינוי בהגדרת היחסים שבין הקיבוץ לחבריו, במעבר לתכנית "רשת ביטחון", לפיה חברי הקיבוץ חויבו לעבוד כתנאי לקבלת תקציב, ולצורך קביעת רמת שכר.

אסתר הייתה חברת הקיבוץ עד לחודש יולי 2006 ובמשך 40 שנה. בשנת 1998, התקבלה אסתר לעבודה כמזכירת המפעל, המתנהל כתאגיד עצמאי אשר בבעלותו המלאה של הקיבוץ. בחודש אוגוסט 2006, פוטרה אסתר מעבודתה במפעל. משנת 2004, עבר הקיבוץ שינוי והיחסים בין הקיבוץ לחבריו הוגדרו מחדש על פי מודל "רשת בטחון",אשר יצר במהותו קשר ישיר בין תקציבו של החבר לבין גובה שכרו. משכורתה של אסתר נקבעה על ידי הקיבוץ ואסתר הייתה שבעת רצון מרמת השכר שנקבעה לה. לאחר פיטוריה, הגישה אסתר תביעתה לדמי ביטוח אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי, עת לא הייתה חברת קיבוץ עוד.

המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה של אסתר לדמי אבטלה, מהנימוקים כי אסתר אינה עונה להגדרת "עובדת" על פי חוק הביטוח הלאומי, וכן אסתר אינה מבוטחת בביטוח אבטלה, גם מהסיבה שלא שולמו בעבורה דמי הביטוח בעבור אבטלה, לאור העובדה כי חברי הקיבוץ מחויבים בתשלום לביטוח לאומי על פי דירוג מסוים ופטורים מתשלום רכיב האבטלה.

בית הדין האזורי לעבודה קבע כי אין צורך לדון במעמדה של אסתר לכל אורך 40 שנות חברותה בקיבוץ, אלא יש להסתפק בדיון על מעמדה מיום המעבר למודל "רשת ביטחון" בקיבוץ. וזאת מאחר שאם נמצא כי בתקופה זו התקיימו יחסי עובד- מעביד, תהיה זו תקופה מספיקה לצורך זכאותה של אסתר לדמי ביטוח אבטלה.

הכרעתו של בית הדין האזורי לעבודה הייתה כי לא התשלום המסוים למוסד לביטוח לאומי קובע אם מבוטח זכאי לגמלה הנובעת מתכלית התשלום, אלא העובדות המזכות בזכויות. לכן, לעניין חוק הביטוח הלאומי יש לראות במפעל ובקיבוץ כמעבידים במשותף של אסתר, ובהתאם לקבוע כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד- מעביד. עוד הוסיף בית הדין האזורי לעבודה, כי, כל קביעה אחרת תרחיק מתכליתו של חוק הביטוח הלאומי אשר מכוחו ניתנים דמי אבטלה, ותפגע בזכויותיה הסוציאליות של אסתר.

בית הדין האזורי לעבודה ביסס החלטתו על סעיף 3 לחוק הביטוח הלאומי הקובע:

"לעניין חוק זה רואים חבר אגודה שיתופית העובד במפעל האגודה או מטעמה כעובד ואת האגודה רואים כמעבידו; ואולם בחבר אגודה שיתופית שהיא קיבוץ או מושב שיתופי רואים את החבר כעובד, ואת הקיבוץ או המושב השיתופי כמעבידו, אם החבר עוסק בתפקידו במסגרת סידור העבודה ולא על פי התקשרות אישית בינו ובין מעביד אחר, אף אם אין התפקיד מבוצע במפעל האגודה או מטעמה;"

הכרעתו של בית הדין האזורי לעבודה התבססה גם על פסיקות קודמות שניתנו בסוגיה זו, וביניהן, עב"ל 2003/98, המוסד לביטוח לאומי נ' ירוחם שחם, (9.4.02), שם קבעה סגנית הנשיא (כתוארה אז), השופטת א. ברק כי: "יכול אדם להיות בסטאטוס של עובד ועם זה להיות גם בסטאטוס אחר, כגון סטאטוס של נשוי. הוא הדין באשר לסטאטוס של חבר קיבוץ. אין בעיני מניעה שהמשיב יהיה בסטאטוס של עובד בצד היותו בסטאטוס של חבר קיבוץ".

פסק דין נוסף עליו הסתמך בית הדין האזורי לעבודה הוא, עב"ל (ארצי) 137/99, המוסד לביטוח לאומי נ' הילה דוידסקו, (26.5.05), שם נקבע: "על פי סעיף זה (סעיף 3 לחוק הביטוח לאומי המצוטט לעיל), כל עוד עסק חבר הקיבוץ או המושב השיתופי בעבודה במסגרת סידור העבודה יראו בו לעניין חוק הביטוח הלאומי "עובד", ולכן אין מניעה להכיר במשיבים לצורך ביטוח אבטחה כ"עובדים". בהקשר זה יש לציין, כי לא מצאנו כל סימוכין לטענתו של המוסד כי האמור בסעיף זה נועד ליצור פיקציה אך ורק לצורך תשלום דמי ביטוח".

על כן, תביעתה של אסתר לדמי אבטלה התקבלה ועל הביטוח הלאומי לשלם לאסתר את דמי האבטלה המגיעים לה.

ניתן ביום 25.5.08.