תשלום היטלי סלילה

התובעת, גליה שניר הינה בעליה של בית מגורים דו משפחתי המורכב משתי יחידות, הבנוי על חלקה אחת בישוב קדימה. שניר נדרשה ע"י הנתבעת, המועצה מקומית קדימה צורן, לשלם בגין היטלי סלילה ליחידות אלו. כאמור בכתב התביעה תובעת גליה שניר לקבל את כספה חזרה, שכן לטענתה דרישת המועצה נגועה באי חוקיות, שלא כדין ואף אינה שוויונית.

שניר טוענת שהחוק הישן בוטל ב-1998 ואז נכנס לתוקף החוק החדש, ומשאין בחוק החדש כל סעיף המסדיר ומאפשר לנתבעת לגבות כספים בגין סלילה שהוחל בעבר, שוב לא ניתן לחייב בגין כבישים שנסללו לפני כניסתו לתוקף של החוק החדש.

בנוסף טוענת שניר שעסקינן בחלקה אחת, ולמרות שעל החלקה בנויים שני בתים, כאשר הגישה לבית אחד הינה מרח' אחד, והגישה לבית השני הינה מרח' אחר, אזי מאחר והחלקה הינה אחת ולא עברה כל פרצלציה יש לחייב רק יחידה אחת בגין הסלילה ברח' הראשון, זו הגובלת ברח', ולא לחייב שתי היחידות כפי שחייבה הנתבעת.

ביהמ"ש דחה את התביעה וקבע שמדובר בנכס גובל לצורך חיובו בהיטל סלילה שכן הפסיקה הרחיבה את המשמעות של נכס גובל, כאשר אין גישה ישירה מהנכס לרחוב הנסלל. נקבע שגישה יכולה להיות אף

דרך מדרגות, סמטה, מדרכה או כיוצא באלה, ועל כן גישה דרך מעבר הולכי רגל הינה גישה לכל דבר ועניין הפתוחה לחלקה של שניר.

מסקנה: חוק עזר משנת 1998 מגדיר נכס גובל ברחוב או קטע רחוב, בין אם יש גישה לנכס מאותו רחוב ובין אם אין גישה כאמור, כולל נכס שיש אליו גישה מאותו רחוב דרך נכס אחר או מדרכה.