"גשם גשם בוא". מושב מדרך עוז נפגע בשיטפונות. ועדת לפיצוי נזקי טבע קבעה שהם זכאים לפיצוי. המדינה מערערת על החלטה זו.

העובדות: ביום 20.5.2007 התקבלה בממשלת ישראל החלטה 1675, המכריזה על אסון טבע לפי החוק פיצוי נפגעי אסון טבע. אסון טבע  שארע בחודש אפריל 2006, עקב שטפונות. "בתוקף סמכותה......להכריז על השטפונות בתאריכים ובאיזורים המפורטים להלן והמסומנים במפה המצורפת כעל אסון טבע: 1-2/04/2006 – ואדי ערה...".

על פי נתוני השירות המטאורולוגי וההידרולוגי, בחודש אפריל 2006, ספג איזור ואדי ערה כמות חריגה של משקעים. הנחלים באזור עלו על גדותיהם, והותירו נזק באדמות החקלאיות ובנכסים של הישובים הסמוכים.  

הממשלה הכריזה, על האירוע כאסון טבע עפ"י החוק. למושב מדרך עוז (להלן : "המושב"), שהינו מושב הסמוך לוואדי ערה, נגרם נזק לתשתית הכבישים. הנזק הוערך ב-335,000 ₪. המושב, פנה בתביעת פיצויים לועדת הזכאות שהוקמה על פי החוק. ועדת הזכאות דחתה את התביעה מן הטעם, כי "הודעת הנזק מתייחסת לנזקים שנגרמו לשטחי עיבוד שבבעלותכם, שאינם בתחום ההכרזה". המושב הגיש ערר לוועדת לפיצוי נזקי טבע, (להלן : "הוועדה")  כאמור בתקנה 18 לתקנות פיצוי נפגעי אסון טבע (קביעת זכאות לפיצויים ושיעורם) תשנ"ב-1992. בערר, טען המושב, כי שטחי המושב גובלים בשטחים שנכללו בתחום ההכרזה, וכמות המשקעים שירדה בו, זהה לכמות שירדה בתחום ההכרזה, ועל כן יש לכלול את המושב בתחום ההכרזה, לפצותו על נזקיו. בהסתמך על עדותו של השמאי, קבעה הועדה, כי לא נמצאה הגדרה ברורה של גבולות האזור, המכונה בהכרזה "ואדי ערה", והשיטפון שהוכרז כאסון טבע, פגע וגרם נזקים לשורה של ישובים הסמוכים לשלושת הנחלים שעלו על גדותיהם. הישובים פוצו על נזקיהם על פי השמאות שנערכה למעט המושב. בנסיבות אלה הועדה סבורה כי לא היה מקום לדחות את דרישתו של המושב השוכן באותו איזור.

            על החלטה זו הגישה המדינה ערעור.

המדינה טוענת, כי החלטת הועדה אינה ברורה ואינה מנומקת כל צרכה, ואין להבין ממנה אם הערר התקבל בשל חוסר הסבירות של ההכרזה או משום שהועדה קבעה כי המושב נכלל בתחום ההכרזה. המדינה טוענת, כי ועדת הערר חרגה מסמכותה, בקבעה כי המושב נכלל בגבולות ההכרזה. הסמכות לקביעת גבולות ההכרזה על אסון טבע, הוענקה לממשלה, ואם רצה מושב להשיג על החלטת הממשלה, רשאי היה לעשות כן על דרך של פניה לבג"צ בעתירה למתן צו על תנאי. כמו כן טעתה הועדה, כאשר לא נתנה לה בדיון להציג בפניה את המפה המפורטת, הנספחת להכרזת הממשלה ואת חוות הדעת המצורפת אליה. ומשכך, על בית המשפט להורות על ביטול החלטתה של ועדת הערר, ולקבוע כי המושב איננו נכלל בתחום ההכרזה.

המושב טוען, כי על פי תקנה 19 לתקנות הפיצויים, ניתן לערער על החלטתה של ועדת ערר בשאלה משפטית. לטענתו, הערעור של המדינה נסב על קביעות עובדתיות בהן דנה והחליטה הועדה. גם אם הועדה טעתה בהחלטתה, אין זאת אלא שגגה לגבי קביעה שבעובדה, שלא ניתן לערער עליה. לחילופין המושב זכאי לפיצוי גם אם  אינו נכלל בגבולות ההכרזה וזאת מכח הוראת סעיף 2 לחוק לפיו זכאי לפיצויים "מי שנגרם לו נזק עקב אסון טבע". מלשון החוק עולה, כי זכאי לפיצויים כל מי שנפגע עקב אסון טבע. מאחר שאין מחלוקת כי נזקי המושב נגרמו כתוצאה מאסון הטבע, הוא זכאי לפיצויים על פי חוק.

דיון מפי כבוד השופטת  שרה ברוש מעיון בפרטיכל הדיון, עולה, כי הדיון בפני הועדה התרכז בשאלה אם המושב כלול בתחום ההכרזה. לעניין זה העיד השמאי כי המושב נכלל באיזור ואדי ערה. ב"כ המדינה כלל לא ביקש בדיון להגיש ראיות מטעמו. הוא הסתפק בטענה כי הסמכות לדיון בטענות שהועלו על ידי המושב הינן בסמכות בג"צ. החלטת הועדה, הגם שהיא קצרה, מפורטת ומנומקת כדבעי, הדברים שנאמרו בה ברורים בעליל ומהם עולה כי על פי עדות השמאי שהעיד, הישובים הסמוכים למיקומו של המושב נכללו בהכרזה ומיקומם דומה למיקומו של המושב ועל כן יש לכלול אותו  בהכרזה כפי שנכללו בו יתר הישובים השוכנים באותו איזור. הועדה הזכירה בהחלטתה, כי בהכרזה לא נמצאה הגדרה ברורה של גבולות אזור ואדי ערה, וכי להודעת משרד החקלאות לא צורפה מפה. קביעת הועדה, כי המושב נכלל בתחום שטח ההכרזה, הינה קביעה עובדתית מובהקת בנושא הדיון שבפניה, ועל פי הראיות שבאו בפניה, כפי שרשאית והייתה צריכה לעשות. מפרוטוקול הדיון עולה כי הוועדה  לא פסקה בניגוד להחלטה 1675. הועדה קבעה, כי מאחר שלא הוכחו גבולות ההכרזה בהגדרה או במסמך של משרד החקלאות, היא התבססה על עדות השמאי שקבע כי הישובים שפוצו נמצאים באותו מתחם כמו המשיב. הנה כי כן, לא מטעמי אי סבירות של ההכרזה קבעה הועדה את חלותו של החוק על המשיב, אלא מתוך השוואה לנתונים גיאוגרפיים זהים שבין הישובים האחרים שבסביבה. זוהי קביעה עובדתית מובהקת הנתונה לסמכות הועדה ואין להתערב בה.

תקנה 19 לתקנות הפיצויים קובעת כי "על החלטת ועדת הערר ניתן לערער, בשאלה משפטית, לבית המשפט המחוזי "

ובהיות החלטת הועדה הנוגעת לעניין שבעובדה גרידא, דין הערעור להידחות מטעם זה.

לאור התוצאה זו  אין מקום לדון ביתר הטענות שהעלו בעלי הדין.

אשר על כן, אני הערעור נדחה המדינה תשא בתשלום ההוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף ריבית וההצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום,  א' אייר תשע"א, 05 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

לאתר הבית של מושב מדרך עוז