"על ראש הברוש שבחצר שמחה והמולה": במושב בן זכאי צומחת שדרת ברושים בגבול שבין שני משקים. כל אחד מהשכנים טוען כי הברושים שלו. הסכסוך הגיע אפילו לבית המשפט העליון.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בו נדחה ערעורה של משפ' גאלי על פסק דינו של בית משפט השלום.

רקע עובדתי הצדדים הם בעלי משקים סמוכים במושב בן-זכאי (להלן: המושב). המקרקעין של המושב נמצאים בבעלות קרן קיימת לישראל ומנוהלים על ידי מנהל מקרקעי ישראל (להלן: ממ"י). משפ' עטיה הגישה כנגד משפ' גאלי תביעה לסילוק יד ממקרקעין. המחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים ונדונה בבית משפט השלום ובגינה הוגש הערעור לבית המשפט המחוזי היא בשאלת מיקום הגבול שבין המשקים. הסכסוך התמקד בשדרת ברושים המשתרעת על שטח של 23 מ"ר (להלן: השדרה). משפ' גאלי טענה כי החזיקה בשדרה משך שנים רבות בעוד שמשפ' עטיה טענה כי משפ' גאלי פלשה לשטחה וסיפחה לעצמה את שטח השדרה.

ההליכים לפני בית משפט השלום  בית משפט השלום מינה מודד מוסמך. בחוות הדעת של המודד צוין כי המשקים נרשמו בלשכת רישום המקרקעין בשנת 2004 על סמך תוכנית סימון מקורית של הסוכנות היהודית לארץ ישראל ועל סמך תוכנית מפורטת. בחוות הדעת כותב המודד כי על בסיס נתונים אלה מסקנתו הייתה כי "בשטח קיימים מספר אלמנטים החורגים מתחום משקה של משפ' גאלי לתחום משקה של משפ' עטיה". עולה כי המודד קבע שהשדרה אמורה להימצא בשטח משקה של משפ' עטיה.

הצדדים לא הגיעו להסכמה על בסיס ממצאיו של המודד ובית משפט השלום קבע כי הדיון יתמקד אך ורק בחוות דעתו. לאור טענותיה החוזרות של משפ' גאלי החליט בית משפט השלום לאפשר לצדדים לטעון ולהביא ראיות גם בנוגע לטענות אחרות הקשורות למערכת היחסים ביניהם ובפרט טענות שהעלתה משפ' גאלי בדבר הסכמה הקיימת בין הצדדים ביחס לגבולות בין המשקים.

פסק דינו של בית משפט השלום. בית משפט השלום קבע כי הצדדים לא הביאו ראיות לסתור את חוות הדעת של המודד המוסכם. כמו כן הדגיש בית משפט השלום כי התרשם ממהימנותו, מקצועיותו ובקיאותו של המודד המוסכם ומשכך סבר כי יש לאמץ את הממצאים שעולים מחוות דעתו. יתרה מזו, הרישום בפנקסי המקרקעין לגבי מקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לתוכנו, וכן כי לפי חוק המקרקעין מי שרואה עצמו נפגע מהחלטתם של רשם המקרקעין, המפקח על המקרקעין והממונה על המרשם צריך לנקוט בהליכים המתאימים אשר מיועדים לתקיפת המרשם, הליכים שלא ננקטו על ידי משפ' גאלי. בית משפט אף דחה את טענת משפ' גאלי בדבר קיומה של הסכמה לפיה משפ' עטיה אפשרה להם משך שנים לעשות שימוש במקרקעין שבמחלוקת. הסיבה לדחיית טענה זו היא כי משפ' עטיה היא בת רשות במקרקעין ולפיכך אינה מוסמכת ליתן רישיון לשימוש בקרקע לאחרים, וכן כי לא ניתן לרכוש זיקת הנאה מכוח שנים במקרקעי ציבור. לבסוף קבע בית משפט השלום כי הגבולות בין המשקים הם כפי ששורטטו על ידי המודד וכי על משפ' גאלי לסלק ידה מכל חלק של המקרקעין שאינו נמצא בגבול חלקתה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של משפ' גאלי על פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום שהינו פסק דין מפורט ומנומק ונשען על ממצאיו של מומחה שמינויו הוסכם בין הצדדים. בית המשפט המחוזי הוסיף כי רישום הזכויות במרשם המקרקעין נעשה על דעתו של ממ"י שהוא נציג בעלי המקרקעין ועל דעתה של האגודה השיתופית של המושב שהקנתה לתושביה את זכויותיהם במקרקעין.

נימוקי בקשת הרשות לערער.  משפ' גאלי טוענת כי עניינה של הבקשה בטעויות שנפלו בתהליך רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין, ולאור האינטרס הציבורי בנכונות ודיוק מרשם המקרקעין יש ליתן להם רשות לערער. עוד מוסיפה כי עניינה של הבקשה נוגע לחלק גדול של ציבור המתיישבים במגזר החקלאי שעלו על הקרקע לפני למעלה מחמישים שנים, שעה שלא היו אמצעי מדידה מדויקים וזמינים כפי שקיימים כיום, אך בפועל החזיקו במקרקעין מאז, השקיעו בהם משאבים וטיפחו אותם.

דיון והכרעה. לאחר עיון בבקשה על כל נספחיה בית המשפט הגיע לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בקבלת תגובת משפ' עטיה. כידוע, הרשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך. בנסיבות העניין בית המשפט לא שוכנע מטיעוני משפ' גאלי כי מתעוררות שאלות כגון אלה. אין בהכרעה בתיק זה השפעה על סכסוכי שטחים נוספים במגזר ההתיישבותי-חקלאי, שכן משפ' גאלי לא תקפה את רישום הזכויות ואת הליכי ההסדר במקרקעין באמצעות ההליכים המיועדים לכך בדין, אפשרות העומדת לכל אחד ואחד מציבור המתיישבים במגזר החקלאי, בכפוף למגבלות על פי דין, המעוניין להביא לתיקון מרשם המקרקעין באופן שישקף את זכויותיו לאשורן. אכן, קיים אינטרס ציבורי בכך שמרשם המקרקעין ישקף את מצב הזכויות באופן מדויק, אולם בדיוק לשם כך מעוגנים בדין הליכים ספציפיים לתקיפת מרשם המקרקעין, כפי שעמד על כך בית משפט השלום, ואשר המבקשים לא נקטו בהם אלא ניסו לטעון כנגד נכונות המרשם באמצעות תקיפה עקיפה ובמסגרת הליך שעניינו סילוק יד. זאת ועוד, כפי שציין בית המשפט המחוזי, בנסיבות הספציפיות של המקרה, הרישום נעשה על דעתו של ממ"י, כנציגו של בעל המקרקעין, ועל דעתה של האגודה השיתופית. לכן, גם לא נמצא  בסיס של ממש לטענתה של משפ' גאלי כי נפגעה זכות הטיעון שלה, שכן לא היה כל טעם בהעדתם של עדים אחרים שמטרת העדתם הייתה תקיפת נכונות המרשם, שהרי כאמור, אין זה מעניינו של הליך זה. במצב דברים זה ולאור הסכמתם הדיונית של הצדדים הקונקרטיים, אין כל פסול בהסתמכותו של בית משפט השלום על ממצאיו של המודד המוסכם, שהינם ממצאים ספציפיים המתמקדים בנסיבות המקרה דנן בלבד. ודוק, בית משפט השלום לא הסתפק בחוות דעתו של המודד המוסמך ובחקירתו בבית המשפט אלא אף התיר לצדדים לטעון בעניינים נוספים ולהעיד עדים מטעמם. במצב דברים זה ברי כי אין בסיס לטענת משפ' גאלי לפיה בית משפט השלום פגע בזכות הטיעון שלה. אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תגובת משפ' עטיה אין עושה צו להוצאות.

 ניתנה היום, ה' בטבת תשע"א (12.12.2010).

לאתר הבית של מושב בן זכאי