האם יכולה עיריית יהוד לגבות ארנונה בעבור נכס, אפילו שבנייתו לא הושלמה והוא לא בשימוש ?
הרקע
בעבר, הוחלט לגבי דרישות תשלום בגין הנכס לגבי שנים 2008-2004 החיובים שנשלחו לעותר לשנים אלה בטלים. גם בשנת 2003 הגישה העירייה נגד העותר תביעה לתשלום ארנונה בנוגע לשנים 2002-2003 שנמחקה בהמלצת ביהמ"ש. לטענת העותר, לאחר שהשופט שוורץ המליץ לעירייה לחזור בה מתביעתה, ממשיכה העירייה לשלוח לעותר דרישות תשלום וזאת ללא כל שינוי במצב הנכס. העירייה טוענת שיש לדחות את העתירה, מחמת חוסר סמכות עניינית לדון בה.
דיון והכרעה:
לטענת העותר, קיימת הסכמה עם העירייה, לפיה העירייה תגבה ארנונה מכל קומה במבנה לאחר שבנייתה תושלם, והיא תושכר. בנוסף, הסכימו הצדדים כי החלטה עקרונית בסוגיה זו תחייב את הצדדים גם בנוגע לשנים עתידיות. בעתירה לגבי השנים 2004-2008 בפני השופטת רונן נידונו שתי השאלות הללו. גם פה מסכים בית המשפט כי לא הוכח שבין העותר לעירייה נכרת הסכם כנטען. הכלל בדיני מיסים הוא כי הכרעה שיפוטית שניתנה בין אותם צדדים לגבי שנת מס אחת לא חוסמת התדיינות נוספת בין אותם צדדים לגבי שנת מס אחרת. כל שנת מס מקימה עילת תביעה חדשה ושונה.
יודגש, כי בית המשפט לא מקבל את טענת העותר לגבי הטענה שבעבר בוטלו חיובי הארנונה בשנים קודמות. מקרה זה עומד לגופו.
אין לקבל את טענת העירייה בדבר חוסר סמכותו העניינית של בית המשפט. בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) נקבע כי דרך התקיפה מיועדת רק לאותם מקרים בהם מעלה החייב טענות כגון: "נפלה בהודעת התשלום...טעות בציון סוג הנכס, גודלו או השימוש בו". הטענה העיקרית המועלית ע"י העותר הינה כי חיוב הארנונה בטל, שכן הנכס עצמו אינו בר חיוב. אין כאן כל התייחסות לסיווג הנכס, לסוגו או לשימוש בו. ולכן על החייב להגיש עתירה לבימ"ש לעניינים מנהליים.
היווצרו של בניין הופך אותו לחייב בארנונה, וכאשר הוא מפסיק לשמש בתור בניין הוא הופך ל"אדמת בניין" ואז אין סיבה לחיוב בארנונה. הגישה הרווחת היא כי אין סמכות ייחודית לועדת הערר לדון בנכס שאינו ראוי לשימוש וסמכות ההכרעה בעניין זה מסורה לבית המשפט.
לא ניתן אף לחייב את העותר משיקולים כלכליים לשפץ את הנכס על מנת להופכו לבניין ראוי לשימוש.
סיכום:
העירייה לא הוכיחה שינוי כלשהו במצבו הפיזי של הנכס אשר יצדיק הטלת מיסי ארנונה. אם העיריה מעוניינת להוכיח כי הבנייה הושלמה וכי הנכס הפך מ"אדמת בניין" למבנה החייב בארנונה, עליה להוכיח זאת. השופטת רונן אף קבעה כי הנכס לא ראוי לשימוש ואף לא לאחסון, ודעת בית המשפט במקרה זה כדעתה.
העותר לא הוכיח הסכמה או הבטחה שלטונית בעניין חיוב הנכס בארנונה, אך יחד עם זאת, עיריית יהוד לא הוכיחה שינוי במצב הפיזי של הנכס אשר יצדיק הטלת ארנונה (כאשר מדובר בנכס שטרם הפך בר חיוב, שבנייתו עדיין לא הושלמה, והעירייה מבקשת לטעון כי יש להתחיל לחייבו בארנונה, עליה להוכיח כי הנכס הפך למבנה בר חיוב). אין לקבל את טענת העירייה בדבר חוסר סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בעתירה.
המשיבה תשלם לעותר הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 30,000 ₪. הסכום דנן יוצמד למדד היוקר והמחיה ויישא הפרשי הצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל.
ניתן ב-כ"ב תמוז תשע"א, 24 יולי 2011, בהעדר הצדדים.
