"חוסן" כפר שיתופי טוען, כי טעה כב' הבורר שעה שקבע, מחד, כי יש טעם לפגם בהימנעותם של בני הזוג מנסורה מנקיטת הליכים ומאידך, כי אין די בכך כדי להשתיק ולמנוע מבני הזוג מלהעלות את טענת הקיזוז. וחוץ מזה הבורר נעדר סמכות לדון בפעולת הקיזוז.
בפני עו"ד לאה רוזנטל תיק מס' 901/27/08
עוזר רשם האגודות השיתופיות
בעניין: "חוסן" כפר שיתופי של תנועת חרות.
ע"י ב"כ עו"ד רמי אבידע
מדרך פ"ת 154 בית קרדן ת"א 64921 המשיגה
ובעניין: מנסורה משה וחנה
ע"י ב"כ עו"ד עמרם נהרי
מרח' ירושלים 39 קרית אונו 55423 המשיבים
ה ח ל ט ה
רקע:
1. בתאריך 27.5.08, הגישה המשיגה תביעות חוב כנגד מספר משפחות החברות באגודה ואשר הן אינן משלמות את מיסי האגודה. התביעות הוגשו למשרד רשם האגודות השיתופיות. בין השאר הוגש גם כתב תביעה כנגד המשיבים בגין חובות בהתאם לכרטיס הנה"ח. הרשם התבקש למנות בורר ליישוב הסכסוך בין הצדדים עפ"י סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות, היינו בוררות סטטוטורית.
2. בתאריך 21.12.08 ניתן פסק בורר על ידי כב' הבורר זועבי עבדלסלם. פסק בוררות הקובע בתמצית, כי למשיבים עומדת הזכות לקזז חובם לאגודה כנגד יתרת זכות שנקבעה להם בפסק דינו של כב' המשקם אריה הרמלין מיום 9.9.96 בתיק מס' 1/1/3/570 חוסן נ' מנסורה משה וחנה ואח' העוסק בזכויותיהם באגודה עד ליום 31.12.91 . בעטיה של החלטת הבורר בפסק הבוררות, הגישה האגודה את ההשגה דנן.
3. יודגש, הצדדים אינם חלוקים לעניין הסכום הנתבע ע"י האגודה ושיעורו, ומסכימים כי הפלוגתא הניטשת ביניהם היא אך ורק בשאלה לעניין טענת הקיזוז.
עיקרי טענות האגודה:
4. האגודה טוענת, כי טעה כב' הבורר שעה שקבע, מחד, כי יש טעם לפגם בהימנעותם של המשיבים - משך למעלה מ-11 שנים - מנקיטת הליכים באמצעות המשקם לזיכוי כרטיסם באגודה ו/או בהימנעותם מהעלאת טענת הקיזוז בפני האגודה ומאידך, כי אין די בכך כדי להשתיק ולמנוע מהמשיבים מלהעלות את טענת הקיזוז.
5. האגודה טוענת, כי הבורר נעדר סמכות לדון באופן הסדרת יתרת הזכות שנקבעה למשיבים בפסק המשקם ולקיזוזו של הסכום מחובם לאגודה שנוצר לאחר 1.1.92 . לדידה של האגודה, טעה כב' הבורר עת קבע כי טענת הקיזוז שהעלו המשיבים, בדין יסודה ולא כך היא. החלטת הבורר אינה מתיישבת עם מטרת החוק, יוצרת אבסורד ומהווה, בין השאר, גם העדפת נושים אסורה.
6. האגודה מלינה וטוענת, כי באופן התנהלותו של כב' הבורר יש משום חריגה מסמכותו, מעקרונות כללי הצדק הטבעי ופגיעה בזכות האגודה להליך הוגן, וזאת כאשר עובר למתן פסק הבוררות פנה הבורר ישירות למשקם, שלא בידיעת האגודה ומבלי שנתנה לה הזכות לטעון בנדון.
עיקרי טענות המשיבים:
7. המשיבים סומכים טענותיהם, בין השאר, בקביעותיו הפוזיטיביות של כב' הבורר בפסק הבוררות ומוסיפים וטוענים:
א. צדק כב' הבורר בקביעתו כי האגודה לא פעלה ע"פ פסק המשקם, וכי עליה לקזז את חוב המשיבים מיתרת הזכות שעמדה להם מיום 1.1.92 .
ב. אין בתוצאה אליה הגיע כב' הבורר משום העדפת נושים אסורה, שכן האגודה הייתה מלכתחילה אמורה לזכות את המשיבים בכרטיסם.
דיון והכרעה:
8. לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים ובחנתי את המסמכים שהוצגו בפני אני קובעת, כי דין ההשגה להתקבל.
9. בפני עומדת שאלה ספציפית אחת המהווה את גדר המחלוקת בין הצדדים, באשר לדידי, מענה על שאלה זו ייתר את הצורך לדון ולהכריע ביתר טענות הצדדים.
טענת הקיזוז
10. כאמור, בפסק המשקם נקבעה למשיבים יתרת זכות כלפי האגודה, לאחר חיובם בחלף הערבות הקבוע בסעיף 16 לחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, תשנ"ב-1992 (להלן: "חוק גל"), ובלשון המשקם שם:
"סכום החיוב של חלף הערבות על פי סעיף 16 לחוק, כערכו לחודש דצמבר 1990 הינו בסך של 10,000 ₪ ושיערוכו ליום 31.12.91 הינו בסך 11,541 ₪. זכותם של החייבים ליום 31.12.91 הינו בסך 17,761 ₪ וגבוה מחלף הערבות כפי שנקבע על ידי לעיל, על כן הנני קובע כי לא נותר לחייבים כל חוב להסדר בגין חלף הערבות."
השאלה היא: האם עומדת למשיבים הזכות לקזז את יתרת הזכות שנקבעה להם בפסק המשקם (סך של 6,247 ₪ נכון ליום 31.12.91) כנגד חובם בכרטסת הנה"ח של האגודה המשקפת את הפעילות לאחר 1.1.92 ?
11. בכדי ליתן מענה לשאלה כאמור, נדרשים אנו תחילה להתחקות אחר תכליתו של חוק ההסדרים במגזר החקלאי משפחתי תשנ"ב -1991" (להלן "חוק גל" באשר יש בכך כדי לשפוך אור על הפלוגתא דנן ועל המסגרת הנורמטיבית בה אנו מצויים.
12. בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי ואח', פ"ד מט (4) 221, עמד כב' הש' שמגר על תכלית חוק גל:
"כאמור בדברי ההסבר שהובאו בהצעת חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, תשנ"ב-1991, מבקש החוק העיקרי שהוחק בתשנ"ב ליצור מסגרת חדשה לפתרון המשבר הקשה שפקד את המגזר החקלאי כבר שנים מספר לפני כן. מגמתו הכללית היא לאפשר את שיקומו של המיגזר החקלאי. הוא בנוי על העדפת השיקום על פני הפירוק, מצד אחד, ועל הרצון להימנע מהזרמת כספים מהקופה הציבורית למען השיקום, מצד שני. התערבות המחוקק במציאת הסדרים למיגזר החקלאי נראתה מחויבת המציאות, לאחר שההסדרים השונים שקדמו לה לא הוכיחו את עצמם, לדעת המציעים, "והותירו את המגזר החקלאי במשבר עמוק ולעתים אף החריפוהו" (הצעת חוק הסדרים במגזר החקלאי משפחתי, בעמ' 92).
13. כך גם בת.א. 3100/92 תנופורט בע"מ נ' בכר משה וגיל פרדסנים בע"מ נקבע:
"החוק, כפי שהתקבל, קבע מנגנון לפיו יכנסו לסל אחד מכלול חובות שהוגדרו בו ויקבעו דרכים לפירעון החוב כולו או חלקו באופן שהחקלאי ישלם את החוב כפי שיקבע ובמקביל ישקם את עסקיו.
בהתאם לחוק נקבע גוף חדש הוא "המשקם" שניתנו לו סמכויות והוראות פעולה עפ"י החוק.
סמכויותיו של המשקם נוגעות לאיסוף סל החובות של החקלאי, לזכותו לקבוע הפחתה מן החוב הבסיסי, פריסת תשלום ועוד.
במהותו, זהו חוק מיוחד המסדיר, באמצעות חקיקה, יחסים כלכליים מסחריים בין צדדים ומתערב בהיקף זכויות וחובות שיש לצדדים שהחוק חל עליהם, ככזה, יש לתת למונחי החוק פרשנות הנובעת מפשוטו של מילים הן משום שזהו הכלל הנכון הנקוב לגבי כל חוב והן בשל ייחודו של החוק."
14. כאמור, תכליתו של "חוק גל" ליצור מסגרת שיקומית למגזר החקלאי תוך יצירת איזון, ככול האפשר, בין הנושים (כולל הזכאים באגודה) מחד והאגודה מאידך.
15. בת.א. 3100/92 תנופורט בע"מ נ' בכר משה וגיל פרדסנים בע"מ קבע ביהמ"ש לעניין פרשנותו של החוק:
"ככלל, אין לפרש חוק בדרך שמביאה לידי אבסורד ובוודאי לא באופן של מתן פרשנות מלאכותית להוראות החוק, יש לפרש את החוק באופן שהוראותיו סבירות מתיישבות זו עם זו וניתנות ליישום ואין למצוא מילים מיותרות בחוק."
16. הסדר תשלום "חלף הערבות" שנקבע בסעיף 16 לחוק יצר בתחילה אנומליה ואי צדק בין חבר אגודה למשנהו - הסכום לתשלום הוטל באופן גורף על כלל חברי האגודה ללא כל התחשבות ואבחנה באם עסקינן בחברי אגודה שפרעו את חובם לאגודה ו/או העניקו לאגודה אשראי ועמדו ביתרת זכות כלפיה, ובאם לאו. לאור מצב דברים זה אשר לא נעלם מעניו של המחוקק, תוקן "חוק גל" ובתאריך 19.1.96 נכנס לתוקפו תיקון מס' 2 לחוק גל (להלן: "התיקון").
17. ברע"א 3145/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' יצחק חזן ו-18 אח', פ"ד נז(5) 385 (להלן: "פרשת בנק לאומי"), עמד בית המשפט העליון מפיה של כב' השופט פרוקצ'יה על היוזמה שהובילה לתיקון:
" היוזמה לתיקון 2 צמחה כתוצאה מהכרה כי ההסדר הקיים יצר עיוותים וחוסר צדק בין חבר אגודה אחד למשנהו במובן זה שתשלומי חלף הערבות במקורם הוטלו במידה שווה על כל חברי האגודה – בין אלה שלא פרעו את חובם לאגודה ובין אלה ששילמו את חובותיהם ואף העניקו אשראי לאגודה ועמדו ביתרת זכות כלפיה – יתרה שלא יוכלו לקבלה בחזרה. על-פי הוראות ההסדר, ובהינתן מצבן האינסולבנטי של האגודות, נוצר בתחילה הסדר אחיד לחבר אגודה שתרם משאבים לאגודה, ולכן נמצא בה ביתרת זכות, לבין חבר אגודה שלא שילם את חובו ונמצא ביתרת חובה כלפיה. תכלית התיקון הייתה ליצור הבחנה בין שתי קבוצות חברים אלה ולתת הקלה לחבר שהזרים כספים לאגודה על דרך הכרה ביתרת הזכות שלו כלפי האגודה כעילה לניכוי מחלף הערבות בשיעור יתרת הזכות העומדת לזכותו. גישת המחוקק בתהליך החקיקה של התיקון כפי שהיא באה לידי ביטוי בהליכי החקיקה בכנסת היא שאף שתיקון 2 מביא לפגיעה בזכות הקניין של הנושים, אין מדובר בפגיעה בעלת אופי חוקתי המערערת על תוקפו ותקינותו של החוק, מאחר שהפגיעה היא לתכלית ראויה והיא מידתית."
18. מהאמור לעיל, הנני מגיעה למסקנה כי לו רצה המחוקק לאפשר קיזוז של יתרת הזכות מחובות לאגודה שנוצרו לאחר 1.1.92, היה קובע זאת במפורש בחוק.
19. תכליתו של "חוק גל" ליצור מסגרת נורמטיבית לשיקום המגזר החקלאי. במסגרת תכלית זו חוקק חוק גל שעניינו בתמצית, לקבוע את החוב הבסיסי והחוב הכולל של הגורם החקלאי לאחר ביצוע ההפחתות והמחיקות הקבועות בחוק נכון למועד הקובע, ובהתאם לכך, את אופן הסדרת החוב הנותר לפירעון ואת חלוקת התמורות.
לאחר מכן, מופטר הגורם החקלאי מהתדיינויות נוספות הנוגעות לחובותיו עובר ליום הקובע ובכך, הלכה למעשה, עולה בידו "לצאת לדרך חדשה". (לו רצה המחוקק לאפשר קיזוז של יתרת הזכות מחובות לאגודה שנוצרו לאחר 1.1.92, היה קובע זאת במפורש בחוק).
20. בסעיף 11 לחוק "גל" נקבע:
(א) המשקם יקבע לפי הוראות חוק זה, לגבי כל גורם חקלאי, את כל אלה:
(1) סכומי חובותיו לנושים השונים;
(2) כושר ההחזר שלו;
(3) סכום החוב שייפרע, בין במזומן ובין בדרך של פריסתו;
(4) סכום החיוב בשל חלף ערבות כאמור בסעיף 16;
(5) סכומי ההפחתות כאמור בסעיף 15;
(6) אם יש לממש נכסים לפרעון החוב;
(7) אם יש למחוק חלק מהחוב, ואם כן - את שיעורו;
(8) אופן חלוקת החוב בין הנושים ואופן חלוקת התמורה ממימוש הנכסים.
(ב) קבע המשקם את כל אלה, יראו בכך הסדרת חובו של גורם חקלאי.
21. בסעיף 25(א) לחוק גל שכותרתו "מיצוי החיוב" נקבע:
"25.(א) קבע המשקם בהתאם לקבוע בחוק זה את סכומי החוב לפרעון שהוטלו על חייב ותנאי פרעונם, לא יינקטו נגד אותו חייב הליכים לגביית תשלומים נוספים על אלו שקבע המשקם בשל חוב או ערבות המוסדרים על פי חוק זה."
22. קבלת טענת הקיזוז במקרה דנן, יש בה כדי "לטרוף את הקלפים", המשקם קבע את כל הרכיבים שבסעיף 11(א) לחוק גל הניתנים לקביעה בדבר אופן הסדרת החוב ובכך הוסדר חוב האגודה.
בסעיף 25 (א) לחוק נקבע כי במקרה והמשקם קבע את סכומי החוב לפירעון שהוטלו על חייב ותנאי פרעונם, לא ינקטו נגד אותו חייב הליכים לגביית תשלומים נוספים על אלו שקבע המשקם. לאותה מסקנה יש להגיע במקרה ההפוך, על פיו חבר אשר נקבע לגביו כי הוא זכאי באגודה והמשקם פסק את גובה יתרת הזכות, בכך מוצה הנושא. יש להחיל את סעיף 25(א) הנ"ל ולומר כי אותו חבר ביתרת זכות לא ינקוט באמצעים נוספים מעבר לאמור בפסק המשקם.
עם כל הכבוד לאחר שנקבע גובה החיוב של האגודה וכיצד הוא יפרע, לא ניתן לשוב ולפתוח דיון מחדש בנדון.
מטרת חוק ההסדרים היא שיקומו של המגזר החקלאי, מול התמוטטות ואובדן והמחוקק בחר בישום החלופה של הסדר בלווי שיקום (ע"א 6824/93 בנק מזרחי נ' מגדל פד"י מ"ט 4 221 בעמ' 337).
אם לאחר שנקבע חובו של גורם חקלאי יהיה אותו גורם חקלאי חשוף לפתיחה חזית מחודשת בעתיד שתגרור אובדן זכויות או חיובים נוספים – עלול הדבר להביא לשיתוקו, לדעיכתו ולפירוקו של אותו גורם חקלאי.
לאור האמור לעיל, ובהתאם לסעיף 25 לחוק מאחר ונקבעו ע"י המשקם סכומי החוב לפירעון ותנאי פירעונם, מוצה החיוב.
האגודה אינה יכולה להיות חשופה להליכים נוספים שעניינם בחוב שהוסדר ע"י המשקם ואשר ינבעו מההתפתחויות כלשהן שיתרחשו לאחר המועדים הרלבנטיים שנקבעו בפסק המשקם.
יש לציין כי קביעת המשקם בפסק עומדת בפני עצמה ואינה קשורה לפעילותה העתידית של האגודה בנוגע לחיובים וזיכויים שלאחר 1.1.92 .
הסכום לפירעון שנקבע לאגודה אינו מופחת בשל הרעה במצבה הכלכלי של האגודה לאחר שנקבע ע"י המשקם, והוא גם אינו יכל לגדול כתוצאה משיפור במצבה הכלכלי של האגודה. המסקנה לכן חייבת להיות, כי לאחר שנקבע בפסק המשקם גובה החיוב וההסדר לפירעונו, אין לאפשר לנושה כלשהו לעקוף את פסק המשקם בדרך כלשהיא אי פעם בעתיד הקרוב או הרחוק.הנושא מוצה והסתיים בפסק המשקם.
23. האגודה פורעת את הסכום שנקבע לה לפירעון עפ"י חוק "גל", וחלוקתו של הסכום הנ"ל בין נושי האגודה אינו מעניינה. משקבע המשקם חוב האגודה למשיבים, הסכום צריך להיות חלק מהסכום הנפרע ע"י האגודה במסגרת חוק "גל" דהיינו, באותה המסגרת בה משולמים חובות האגודה לכלל נושיה, ישולם גם לזכאים,אם בכלל, ולא בנפרד ובמנותק מהם.
24. מעבר לאמור לעיל, יש לזכור את ההלכה הקובעת כי כאשר נחקק חוק מיוחד לנושא מסוים וספציפי, הרי שהוראות חוק זה גוברות על הוראות החוק הכללי, למשל בנושא קיזוז. היה על הבורר לפעול על פי הוראות חוק גל, היינו לא לפתוח ולא להמשיך בנושא אשר טופל ומוצה ונסגר על ידי המשקם, ולא להפעיל את הוראות חוק החוזים בנושא של קיזוז. הזכאים באגודה בפסיקת המשקם הם נושים בדרך כלל לא מובטחים של האגודה וחובם מוסדר עם שאר הנושים. באגודות מסוימות, בהן המצב הכלכלי היה שפיר, הובאה שאלת הזכאים באגודה, על פי פסיקת המשקם, לדיון בפני האסיפה הכללית וכך נתקבלה החלטה בעניינם במסגרת האסיפה הכללית. נושא זה של החלטות האסיפה הכללית לא עלה כלל במקרה הנדון בפני ועל כן אין אני מוצאת מקום להתייחס לכך.
25. לנושא המניעות:
יתירה מזו, גם המשיבים בהתנהגותם סברו כי אין הם רשאים לקזז ולכן לאורך זמן שילמו את כל חיוביהם לאגודה ואשר נוצרו לאחר 1.1.92 .
מאחר ובמשך יותר מעשור הקפידו המשיבים ושילמו את מיסי האגודה ושאר הכספים שהיה עליהם לשלם, על פי ספרי האגודה, בדיוק כמו כל חבר אגודה אחר, הרי שאין לקבל את דרישתם לקיזוז היום, ולמשיגה עומדת טענת המניעות.
על פי תקנה 1 לתקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות)תשל"ה- 1975 נקבע כי:
"פנקסי האגודה וספרי חשבונותיה ישמשו ראיה לכאורה לנכונות הרישום בהם, ובלבד שהרישומים בוקרו על ידי ברית הפיקוח,או רואה החשבון של האגודה, לפי העניין...."
אכן במקרה דנן אין מחלוקת בנושא גובה חוב החבר על כן על המשיבים לשלם את חובם כפי שרשום בספרי האגודה.
המשיגה טוענת כי מכוח המניעות הכללית מנועים המשיבים מלטעון כנגד יתרת חובם באגודה כמפורט בספרי האגודה וזאת בעיקר לנוכח הסכמתם שבשתיקה והעדר השגותיהם במשך השנים בנוגע ליתרת חובם, היינו להיותם זכאים באגודה .
דוקטרינת המניעות וההשתק קובעת כי על החבר חלה חובה מוגברת "שלא להחריש" – עקרון ההדדיות שביחסים בין האגודה לבין החבר חייב את המשיבים להעלות את טענותיהם בזמן אמת.
על מהותה של חובה מוגברת זו עמד בית המשפט העליון בע"א 488/69 בית ינאי נ' הולנדר, פד"י כ"ד (1) 378 ("הילכת בית ינאי") שם נאמר:
"בין חבר אגודה שיתופית מסוג זה לבין אגודתו, המייצגת את כלל החברים, קיימים ללא ספק יחסי קירבה מיוחדים, שמהם נובעת "חובה מיוחדת" שלא להחריש כאשר האגודה עלולה לסבול נזק עקב שתיקת החבר....(שם בעמ' 382 ).
החובה שלא להחריש קיימת גם ביחסים עסקיים "רגילים" בין בנק לבין לקוח. ראה ע"א 550/66 שטאאבר נ' בנק המזרחי פד"י כ"ב (1) 240 .
נושא המניעות עלה גם בבג"ץ לאומי פיין. שם קבע כב' הרשם כי שיטת חישוב הריבית אשר נהגה באגודה במשך 10 שנים, לא הייתה בלתי חוקית, ואין לפתוח בחלוף 5 שנים את מאזן האגודה בשל הנזק שיגרם לאגודה.
בעניין צ'מני נ' בצת (פורסם בנבו) הכירה עוזר הרשם בשיהוי של 6 שנים בלבד בכדי להשתיק את החבר מלטעון כנגד חיוב כספי ששילם לאגודה בעבר.
26. לסיכום: הנני מקבלת את ההשגה. פסק הבורר בטל. על המשיבים לשלם למשיגה את החוב הרשום בספרים. הנני מזכירה כי על פי הצהרת הצדדים לא קיימת מחלוקת בשאלת גובה החוב הרשום בספרים.
27. המשיבים ישלמו למשיגה הוצאות בסך של 1000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.
ניתנה בהעדר הצדדים.
היום ו' ניסן לאה רוזנטל, עו"ד
21/03/2010 עוזר רשם האגודות השיתופיות.
עו"ד לאה רוזנטל
