אב נפגע כשאסף את ילדיו מגני הילדים בקיבוץ – ותובע את הקיבוץ

המדובר בתביעה לפיצויים של אב שהגיע לאסוף את ילדיו מגני הילדים שבקיבוץ החותרים, ונפל כתוצאה ממהמורה שנקרתה בדרכו על השביל בקיבוץ.

הרקע

התובע טוען, כי הלך בשביל המקשר בין שני גני ילדים בשטח הקיבוץ, כאשר לפתע נתקלה רגלו במהמורה וכתוצאה מכך נפל ונחבל ברגלו. לטענתו הוא הצליח במאמץ להגיע לביתו אחרי הנפילה ומשם פונה לביה"ח, שם אובחן כסובל משבר ברגל שמאל.

לטענת התובע, הנפילה נגרמה כתוצאה מהזנחת השביל ע"י הקיבוץ. כך טען, כי מדובר בשביל בטון אשר הבטון שבור לכל רוחבו וישנם הפרשי גובה היוצרים מפגע בטיחותי, ותמך עדותו בתצלומים של השביל, וכן חוות דעת של מהנדס שבה נכתב כי השביל תוחזק בצורה לקויה על ידי הקיבוץ.

מנגד, טען הקיבוץ, כי לא ידוע מתי צולמו התמונות אותם הציג התובע, ובכל מקרה עולה מהן כי ניתן להבחין בנקל בהפרשי הגובה באספלט וכי מדובר בהפרש זניח שאינו מהווה מפגע בטיחותי. כמו כן, טען הקיבוץ כי המומחה מטעם התובע, לא בדק כלל את השטח עצמו, וכל חוות דעתו מבוססת על התמונות אותם הציג התובע, ולכן אין בכך כדי להוכיח כי מדובר בהתרשלות מצד הקיבוץ.

הקיבוץ אף זימן לעדות את הגננת של ילדו של התובע, אשר העידה כי התובע הגיע באותו היום של התאונה לאסוף את ילדו באיחור, דבר המלמד על כך שמיהר ויכול להיות שזו הייתה הסיבה לנפילתו.

דיון והכרעה

ביהמ"ש פותח בכך שהוא מצא את עדותו של התובע אמינה, והוסיף כי על אף שהתמונות לא צולמו ביום האירוע אלא כמה חודשים לאחריו, אמינה עליו גרסתו של התובע כי הן משקפות את מצבו של השביל ביום האירוע.

יחד עם זאת, קבע ביהמ"ש, כי עדותו של המומחה אינה מספיקה בכדי להצביע על המיקום המדויק בו קרתה הנפילה, מה גם, שהיא מסתמכת על תמונות אשר לא ניתן לדעת בדיוק מתי צולמו. בנוסף, התובע עצמו העיד כי כאשר הלך בשביל הוא הבחין בקטע המעבר בין האספלט לבטון שם טען שהיה הפרש "קטן מאד", כלשונו, בגובה בין המפלסים. כמו כן, בהתחשב בעובדה שהתאונה התרחשה לאור יום כאשר השביל היה פנוי, מסתבר שהיה על התובע לראות היכן דורכת רגלו ובכך למנוע את הנפילה.

עוד ציין ביהמ"ש, כי התובע ובני משפחתו עברו בשביל זה בכל יום, ובכל זאת לא טרחו להתריע על המפגע, ואף לא הובאו בני המשפחה להעיד בפני ביהמ"ש כי אכן מדובר במפגע כפי שנטען. נוסף על כך, קיימת עדותה של הגננת שיכולה להצביע על כך שהסיבה לנפילתו של התובע הייתה כי מיהר ולכן לא שם לב ומעד.

בהתאם לכל האמור, קבע ביהמ"ש כי התובע לא נקט משנה זהירות בדרכו, שכן המדובר בשביל המוכר לו והתאונה התרחשה באור יום, ולכן אין הוא עמד בנטל הראייתי לצורך ההוכחה כי נפילתו נגרמה כתוצאה מרשלנות הקיבוץ.

סיכום

מכל האמור, דחה בהמ"ש את התביעה, אולם בהתחשב בנסיבות לא הוצא צו להוצאות.

ניתן ביום: כ"א בחשוון תשע"ז , 22 בנובמבר 2016.