אדרת- מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע''מ
אלמליח יצחק נ' אדרת- מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע''מ
בפני רשם האגודות השיתופיות תיק מספר: 1820/417/07
1820/361/07
1820/373/07
1820/438/07
1820/439/07
בענין-
אלמליח יצחק
אלמליח אברהם
ע"י עו"ד ש. ששון
רחוב הילל 14 ירושלים 94581
אטיאס עזר
ע"י ב"כ עו"ד דורל לייבוביץ
רחוב
הרב
ע"י ב"כ עו"ד מלכה איגרא
המערערים
נ ג ד
אדרת- מושב עובדים להתיישבות
ע"י ב"כ עו"ד
רחוב קרליבך 7
מכלוף איפרגן ת.ז: 012257911
ע"י ב"כ עו"ד רנן עמית
רחוב השבעה 8 בית שמש 99024
הרב אלמליח עזר-
דדון מזל-
אסרף מסעוד-
דדון שולה
דדון עליה
המשיבות 6 ו-7 שתיהן ע"י ב"כ עו"ד נ. עופר ואח'
רחוב זבוטינסקי 7 רמת גן 52520
אטיאס מאיר-
המשיבים
רשם האגודות השיתופיות קבע כי יש לקבל את פסק הבורר ככתבו וכלשונו:
ראשית יצויין כי ישנו ספק רב באשר לאישור הקצאת הנחלות ע"י ממ"י למי מחברי המושב, וספק גדול אם הוא עתיד לעשות כן בעתיד הנראה לעין, נוכח החלטות מועצת ממ"י בעניין הקצאת נחלות פנויות במושבים. הובהר לצדדים, כי למושב מסור תפקיד של גוף ממליץ בלבד בעניין הקצאת הנחלות הפנויות וההחלטה הסופית, טעונה לאישור הסוכנות היהודית ולממ"י.
פסק הבורר נערך כראוי, תוך ציון העובדות כהווייתן ותוך התייחסות מלאה ומפורטת לטענות הצדדים. נחה דעת הרשם, כי אין זה המקרה הנופל לגדר המקרים בהם עליו לעשות שימוש בסמכותו ולהתערב בממצאים העובדתיים של פסק הבורר או לשנות מהחלטתו כך או אחרת. הלכה ידועה היא כי ברגיל, ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י הערכאה הראשונה, אלא במקרים חריגים וקיצוניים. במקרה דנן,
מוסכמת על הרשם מסקנתו של הבורר לכך שכמייסד יכול להיחשב רק מי שהתקבל כחבר או שחודשה חברותו עד לחודש דצמבר 1970 או מי שרכש משק עד למועד כאמור, לבניהם של אלו, תינתן עדיפות ראשונה בהקצאת הנחלות הפנויות. אלו שהתיישבו במושב משנת 1963 אך לא התקבלו כחברים ומשקם לא נרשם על שמם, אינם מייסדים ובניהם, יהיו בעדיפות שנייה לצורך קליטתם בנחלות הפנויות.
לעניין משיב מספר 2. לא נמצאה בפרשנות הבורר לדרך יישום הקריטריונים, בעניינו של משיב זה, כל פגם והחלטת הבורר הינה החלטה המתקיימת בתוך מתחם הסבירות הראויה. לעניין מערער מספר 4. אין כל פסול בקביעת הועדה מספר תנאים ובהם, כי תנאי להגשת מועמדות הוא הצגת פסק משקם סופי. אדרבא, האינטרס הלגיטימי של המושב, כי חבר, המבקש לקבל נחלה לצאצאו, יסדיר קודם את חובו, הינו אינטרס ראוי והוגן ואין בו כדי להפלות בין החברים. המערער הציג בפני הבורר פסק משקם חלקי. ברי כי אין דינו וכוחו של פסק משקם חלקי, כפסק משקם סופי. פסק משקם חלקי שניתן על סמך הסכם להסדר חוב אינו מהווה תשלום מלוא החוב במלוא מובן המילה. אין בידי הרשם לקבל את פסק המשקם הסופי שהוגש לו ביום הדיון ואין בכוחו לרפא את הפגם, תוך איחור רב במועד הצגתו ע"י המערער.
לעניין משיב מספר 3. אף אחד מהצדדים לא חלק על העובדה כי המשיב נמנה עם המייסדים הראשונים של המושב, ובצדק קבעה האסיפה הכללית כאשר דירגה אותו כראשון מבין המועמדים להמליץ על מועמד מטעמם. לעניין המשיבים 4, 5 ו-8. בעניינם קבע הבורר, כי בדין קבעה האסיפה את מעמדם ברשימת הזכאים לקבלת נחלה לצאצאיהם. החלטת הבורר מסתמכת גם כאן על ראיות מהימנות וברישומי הסוכנות שלא נסתרו ע"י הצדדים ובהם נקובים מועדי יישובם של המשיבים במושב. על כן, מקום בו הייתה הסכמת הצדדים לעניין מסוים מנועים הם מלטעון כנגד אותו עניין.
הוגשה בפני השגה על פסק הבורר שניתן ביום 13/08/07 על ידי עו"ד אורן באדר (להלן- "פסק הבורר"). עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה בנוגע ליישום הקריטריונים להקצאת מגרשים במושב, בהתאם להחלטת האסיפה הכללית מיום 06/11/81 ולהוראות המפקח עזרא ניסני מיום 11/11/81.
רקע עובדתי-
במושב אדרת, האגודה דנן, ישנן זכויות להקצאת להקצאת 8 נחלות פנויות, הקצאה התלויה באישור המוסדות המתכננים ומנהל מקרקעי ישראל.
כפי שציין הבורר, המנהל טרם אישר הקצאת הנחלות למי מחברי המושב וספק גדול אם הוא עתיד לעשות כן בעתיד הנראה לעין, נוכח החלטות מועצת מנהל מקרקעי ישראל בעניין הקצאת נחלות פנויות במושבים.
למושב מסור תפקיד של גוף ממליץ בלבד, בעניין הקצאת הנחלות הפנויות וההחלטה, האם למסור את הנחלה לפלוני או לאלמוני שמורה לסוכנות היהודית ולמנהל מקרקעי ישראל.
האגודה הינה
לצורך קביעת מומלציו לנחלות, הקים המושב ועדה מורחבת שמטרתה הייתה לגבש קריטריונים לקליטת מועמדים בנחלות הפנויות ולהביאם לאישור האסיפה הכללית.
ביום 23/03/06 פורסמה בידי הועדה פנייה נוספת לחברי המושב, בה פורטו הקריטריונים לזכות ב- 7 הנחלות הפנויות.
ביום 17/09/06 קיימה האגודה אסיפה כללית בה דורגו מומלצי האגודה לקבלת נחלה על פי הצעת החבר
אלמליח עזר.
דדון מזל.
אסרף מסעוד.
דדון שולה.
דדון עליה.
אטיאס מאיר.
אטיאס עזר.
ביום 14/09/06 מונה הבורר לדון בסכסוך שבין מר מכלוף (מיכאל) איפרגן לבין המושב וביום 21/09/06 מונה כבורר בסכסוך שבין מר אטיאס עזר למושב וביום 21/11/06 צורפו להליך שבין מר איפרגן לבין המושב, שבעת החברים שזכו בזכות להמליץ על מועמד מטעמם להקצאת נחלה פנויה, בהתאם להחלטת האסיפה הכללית מיום 17/09/06.
ביום 27/11/06 מונה הבורר לדון בסכסוך שבין מר יצחק אלמליח לאגודה וביום 10/12/06 מונה כבורר לדון בסכסוך שבין הרב אלמליח עזר לאגודה וכבורר בסכסוך שבין הרב
בהחלטתו מיום 14/11/06, הורה הבורר על איחוד הדיון בתביעות התובעים איפרגן ואטיאס עזר.
עוד קבע הבורר ביום 23/11/06 על פי בקשת התובע מר איפרגן, כי יינתן צו מניעה זמני האוסר על המושב לעשות כל דיספוזיציה בשבע (7) הנחלות הפנויות נושא הבוררות עד למתן פסק הבורר.
לצורך הפשטת ההליכים נשוא הדיון ולצורך הגדרת גזרת המחלוקת שבין הצדדים לתביעה, סוכם בפני הבורר בישיבת הבוררות מיום 08/03/07 כדלקמן:
"מוסכם עלינו כי המחלוקת בתיק היא מחלוקת משפטית בנוגע ליישום הקריטריונים להקצאת מגרשים במושב, בהתאם להחלטת האסיפה הכללית מיום 06/11/81 ולהוראות המפקח עזרא ניסני מיום 11/11/81.
אנחנו מסכימים כי לבורר סמכות לדון בסכסוך, אין בינינו מחלוקות עובדתיות".
לאור הסכמת הצדדים לצמצום המחלוקת שבנדון, ניסח הבורר את גזרת המחלוקת בין הצדדים אך לשאלה: מהם הקריטריונים להקצאת נחלות פנויות וכיצד יש ליישמם.
פרוטוקול ישיבת ועד הנהלת המושב מיום 06/11/81 מורה כדלקמן:
"סדר היום: 1. דור המייסדים.
עדיפות קליטת בנים.
דיונים והחלטות: ועד המושב החליט שכל החברים שנקלטו במושב עד לתאריך 01/01/71 ייחשבו כדור המייסדים ולכל החברים זכויות שוות כחברים.
עדיפות קליטה של בנים ראשונים של מייסדים הראשונים לפי שנות הקליטה במועצה ולפי הרישומים בסוכנות.
המשקים הפנויים ישמרו לבנים המייסדים הראשונים עד לתאריך קליטתם".
במכתבו של מר עזרא ניסני, המפקח האזורי מטעם רשם האגודות השיתופיות מיום 11/11/81 ועליו החליטו הצדדים כי יהווה את המקור ליישום הקריטריונים להקצאת המגרשים נאמר:
"הקליטה ל-15 היחידות הנותרות תתקיים לפני העקרונות הבאים שהתקבלו על דעת כל חברי הועד נציגת הסוכנות ונציג הרשם.
מייסד הוא חבר או שרכש משק או...החברות עד דצמבר 1970.
בתהליך הקליטה תנתן עדיפות ראשונה לבנים ראשונים של מייסדי האגודה, בעדיפות שנייה יקלטו בניהם הראשונים של מי שהתיישבו בתאריך מאוחר משנת 1963".
המילה החסרה בסעיף 1 למכתבו של המפקח ניסני, נקבעה על ידי הבורר על סמך הקשר המילים והדבקם כ "התחדשה" ועל סמך קביעה זו המשיך הדיון בנושא.
עיקר טיעוני המערערים 1 ו-2-
המערער 1 הינו חבר באגודה עוד משנת 1967 בעל משק 22 ונמנה על מייסדי המושב. המערער 2 הינו בנו של המערער 1 וככזה, זכאי הוא לקבלת נחלה במושב.
המשפחות המייסדות של המושב שהגיעו אליו בין השנים 1963-1970 זכו לכינוי "מייסדי המושב". לבני המייסדים הראשונים, הוענקה עדיפות ראשונה על פני תושבים אחרים במושב להקצאת נחלה נוספת לבניהם הראשונים. המערערים מבקשים להבהיר כי הכינוי "מייסדי האגודה", ניתן אך ורק לראשי בתי האב, היינו בני הזוג שהגיעו למושב ורכשו בו משק.
לדעת המערערים, החלטת המושב מחודש נובמבר 1981 יוצרת הבחנה חד משמעית בין דור המייסדים, אלה הם המייסדים הראשונים אשר הגיעו בזכות עצמם למושב עד 01/01/71 ורכשו משק במושב. בניהם של המייסדים הראשונים אלה הם דור שני של מייסדים, אשר קיבלו משק במושב ואינם דור המייסדים.
המערערים מבקשים להבהיר כי "מייסד" כאמור בסעיף 1 להוראת המפקח ניסני מחודש נובמבר 1981, הינו חבר שרכש משק עד דצמבר 1970. אף הרשם קבע מפורשות בהחלטתו מיום 25/07/01 כי זכות המייסדים הינה זכות אישית ואינה ניתנת להעברה, זוהי זכות השייכת למייסד באשר הוא אדם ולא משק.
מטבע הדברים, לא כל מי שהתקבל כחבר במושב עד סוף שנת 1970 נחשב מייסד ראשון, אלא יש לסייג ולהבחין כי הכוונה הייתה רק לאותן משפחות שהגיעו למושב בין השנים 1963-1970 ורכשו נחלה במושב, הם ורק הם דור המייסדים הראשונים ולא בניהם.
לשיטת המערערים, הקריטריונים הנכונים והמחייבים לקבלת הנחלות הינם כדלקמן:
בעדיפות ראשונה, זכאים לקבלת נחלה בניהם הראשונים של המייסדים הראשונים של המושב וזאת כאשר סדר העדיפויות יקבע בהתאם למועד של החבר המייסד במושב. מייסדים ראשונים הם
בעדיפות שנייה, יקבלו בניהם של המייסדים הראשונים, הם הדור השני של מייסדים בין אם התקבלו כחברים לפני 01/01/71 ובין לאחר מכן, וכבר קיבלו נחלה במושב בזכות היותם בניהם של המייסדים הראשונים. כמו כן, יקבלו חברים נוספים אשר התיישבו במושב משנת 1971 והלאה.
המערער 1 יחד עם אשתו, רכשו משק במושב בשנת 1967 והם נמנים על המייסדים הראשונים של האגודה וככאלה, זכאים הם לקבלת נחלה בעדיפות ראשונה לבנם/ביתם, תוך שמירת זכותם זו עד ליום בו יגיע ילדם לגיל המתאים.
האסיפה הכללית של המושב שהתקיימה ביום 10/09/05 התכנסה לשם קבלת החלטות בעניין הקצאת נחלות במושב לבנים הראשונים של המייסדים הראשונים. באסיפה זו נקבע כי 7 הנחלות הפנויות במושב יאוישו ויועברו אל חברי המושב אשר יציגו מועמדותם ויבחרו על ידי ועדה מורחבת שהוקמה לצורך כך וזאת בהתאם לקריטריונים אותם קבעה בהחלטה מיום 26/03/06.
המערערים טוענים, כי אינם תוקפים את החלטות הועדה אך מבהירים כי הפרשנות של אותה ועדה שירתה את האינטרסים של המשפחות הגדולות ב
לדעתם, הבורר טעה באשר לפרשנות שניתנה על ידו למושג "המייסדים הראשונים". פרשנותו סותרת את ההחלטות משנת 1981, סותרת את החלטת הרשם שניתנה בעניין זה ויש בה יותר מכל, שימור ההפליה השוררת במושב בין המתיישבים.
הפרשנות שנתן הבורר ביחס למשיב 2, כי נכנס הוא לנעלי הוריו אשר נמנו על מייסדי המושב הראשונים וזאת על אף שהינו דור שני של מייסדים, הינה מרחיקת לכת, לפיה הזכות להיות מייסד ראשון הינה ברת הורשה או העברה.
המערערים טוענים כי טעה הבורר בכך שדחה את טענותיהם וזאת ללא התייחסות בכובד ראש לטענותיהם וכי החלטתו ניתנה שלא בצדק ובניגוד גמור לעקרונות הצדק והשוויון שאמורים להנחות את מוסדות היישוב.
הבורר החליט על פי שיקול דעתו לקרוא את המילה החסרה מתוך המכתב של הוראות הרשם משנת 1981 כמילה "התחדשה", תוך שהוא קובע שהפרמטר היחיד שקובע הוא מועד הקבלה לחברות ומתעלם מהדרישה הבסיסית שהיא רכישת נחלה. במקום לומר שמייסד ראשון הוא מי שרכש נחלה, קבע הבורר כי מייסד הוא מי שנתקבל כחבר עד המועדים הרלבנטיים ומתעלם מדרישת רכישת הנחלה.
פרשנות זו שגויה וסותרת לחלוטין את החלטת 1981 ואת העקרונות המנחים והרציונל המנחה, כפי שבאו לידי ביטוי בהוראות והנחיות המוסדות המיישבים, כמו גם סותרת את עקרונות הצדק והשוויון.
מוסיפים המערערים וטוענים, כי היה על הבורר לערוך הבחנה בין המייסדים הראשונים וכן לפרש את המושג "מייסדי האגודה", בדיוק כפי שפירש את המושג הרשם בהחלטתו מיום 05/08/96, שהרי זהו הפירוש המחייב הנכון והראוי ביותר.
לדעתם של המערערים, בצדק דחה הבורר את תביעתו של הרב
לעניין זכאותו של המשיב מספר 2 מר
לעניין המשיבה גב' שולה דדון, טענו המערערים כי טעה הבורר בכך שקבע כי
עיקר טיעוני המערער 3 -
המערער טען כי שגה הבורר בקביעתו לגבי אישור המועמדים הזכאים לקבל נחלה פנויה ולא עמד על עקרונות שנקבעו על ידי האסיפה שתואמו להנחיותיו של נציג הרשם מיום 11/11/81.
התאמתו של המערער, אושרה על ידי האסיפה הכללית שהצביעה על זכותו להיכלל בקבוצת שבעת המועמדים לנחלות הפנויות במושב, על פי מועד עלייתו למושב בשנת 1963 וקדימותו למערערים אחרים שלא נרשמו כמתיישבים בזכות עצמם אלא הוריהם.
הבורר אף התעלם מהאמור בכתבי ההגנה והסיכומים שהגיש המושב בהם נכתב במפורש על קדימותו וזכותו של המשיג כלפי מועמדים אחרים.
עיקר טיעוני המערער 4 -
המערער טען כי אין מחלוקת שהוא אכן עומד בקריטריונים שנקבעו להקצאת הנחלות הפנויות במושב וכי הוא נחשב לדור המייסדים לאחר שנקלט במשק 70 ביום 29/07/66.
המערער טען כי תביעתו נדחתה בטענה טכנית גרידא, לא נכונה, לא סבירה ולא צודקת לפיה, אינו הציג פ"ד סופי של המשקם לעניין פירעון חובותיו לאגודה.
אין מחלוקת לטענתו, כי אכן צירף לתביעתו הסכם להסדר חוב בינו ובין האגודה מיום 26/11/03. לטענתו, ההסכם נחתם בהתאם להצעת המשקם לאופן ומועדי פריסת החוב, הצעה שהתקבלה על ידי המערער, לפיה יפרע הוא את חובו תוך 60 חודשים ולא כפי שכתב הבורר בפסק דינו תוך 60 יום.
דרישת הבורר להמצאת פסק משקם סופי, כאשר המערער לא יכול היה להוכיח שפרע את חובו הינה אבסורדית, לא צודקת, לא סבירה, לא הגיונית ולא ראויה.
המערער הוסיף וטען, כי הסדר החוב עליו חתם עם המשקם, הינו בהתאם לתנאים שהוצעו לו על ידי המשקם ובעובדה כי הוא עומד בתשלומים עליהם התחייב במועדים ובזמנים ככתוב, יש משום סגירת חובות הממלאת את רוח וכוונת הועדה המורחבת אשר הוסיפה את הקריטריון החדש.
המערער טען, כי אם אכן סובלת הדעת את דרישת הבורר, הרי שההגינות דורשת שהמשקם היה בא בידיים נקיות למערער ומסביר לו את השלכות בחירתו בפריסת חוב כדלקמן ובכך שהפריסה בה הוא בחר, לא תזכה אותו בשום זכות עד לפריסת מלוא החוב ואם היה עושה כן, היה המערער מתאמץ ומנסה לשלם את חובו לאלתר.
בדיון בפני הוסיפה ב"כ המערער כאסמכתא את פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 2932/05 צבי פרידנברג נגד עו"ד אליעזר
"על פי המילון העברי הסדיר פירושו: (1) הכניס סדר ומשטר, ארגון בשיטה" (2) יישב, סידר, סילק קשיים. ועוד, "אך ספק אם יהיה מי שיחלוק כי בלשון יום יום ואף בלשון משפט, דהאידנא "הסדרת חוב" פירושה פרעונו".
עיקר טיעוני משיבה 1 האגודה-
בהתייחס לטיעוני הצדדים הודיעה האגודה בתגובתה, כי שטחה את מכלול טענותיה והביאה את כלל המסמכים הנדרשים בפני הבורר, על מנת לתמוך בהחלטת הועדה המורחבת שדירגה את רשימת המומלצים הזכאים להקצאת נחלות פנויות.
גם לאחר שהבורר שינה את רשימת מומלצי האגודה, טענה האגודה כי היא מבקשת להותיר את הכרעת הערעורים בעניין זה לשיקול דעתו של הרשם.
עיקר טיעוני משיב 2-
במסגרת החלטת האסיפה הכללית מיום 17/09/06 בה דורגו מומלצי האגודה לקבלת נחלה לא דורג המשיב בין המומלצים הנ"ל.
לאור כך, הגיש המשיב תביעה כנגד האגודה מאחר ונמנה על מייסדי האגודה אך מעולם לא זכה להקצות נחלה לצאצא מטעמו.
לטענת המשיב הינו חבר האגודה, הנמנה על אותה קבוצת עולים מייסדים שעלתה ממרוקו והשתקעה במושב אדרת בשנת 1963 וזכאי לקבל נחלה לצאצאו כפי שקבע הבורר.
בשנת 1963 הגיעה ארצה קבוצת עולים ממרוקו ביניהם הורי המשיב. ביום 27/11/63 נופקו להורים תעודות זהות כאשר הכתובת המצוינת בתעודות הינה- "אדרת"- 28. בטענותיו השונות פירט המשיב את השתלשלות האירועים בשנות ה- 60 ואת הקשיים שפקדו את הוריו, אך מאז ומעולם לא עזבו את המושב מיום שהגיעו אליו.
נוכח קשיי המשפחה ועקב חוסר תפקודו של האב, פעלה הסוכנות להעברת משק 28 הרשום על שם ההורים על שמו של המשיב, בנם- כאשר זכויותיו נרשמו במשק 44 במושב אדרת.
ביום 01/12/67 אישרה הסוכנות את דבר היות המשיב מועמד להתיישבות ב
מכאן כי בשנת 1967 אך בוצעה העברת זכויות ההורים במשק 28, שהיה רשום על שם ההורים משנת 1963 על שמו של התובע, כאשר הזכויות הנ"ל נרשמו על שמו במשק 44.
הליך הבוררות
התמקדות המערער במועד בו נרשמו טכנית זכויות ההורים על שם המשיב קרי בשנת 1967, אך נועדה להציג את המשיב כמי שנקלט באגודה בשנת 67' כדור שני של מייסדים וזאת, בניסיון להעמידו כביכול בשורה אחת עם רשימת מומלצי האגודה לנחלה ואת המשיב אחרון שבהם, מחוץ למעגל המומלצים.
אולם הרישום הטכני הינו המשכו של רצף עובדתי נסיבתי, שראשיתו הינו בשנת 1963, שנה המצוינת גם בסעיף 2 להוראת המפקח ניסני וניסיון לנתק רצף זה שנידון והוכרע בפסק הבורר, דינו להדחות על הסף. מכאן שהמועד הקובע לעניינינו הינו המועד בו נקלטו המשיב והוריו במושב בשנת 1963.
בהיות המשיב בעל זכויות משנת 1963 זכאי הוא לנחלה ומשלא ניתנה, הופלה הוא לרעה ואין זה מתקבל על הדעת שהמשיב, חבר שווה זכויות באגודה שלא זכה כהוריו להקצות נחלה לצאצא מטעמו, ייגרע חלקו ותישלל זכותו לנחלה.
בצדק קבע הבורר כי משפחת איפרגן התיישבה במושב בשנת 1963 ונקלטה במשק 28. אין גם חולק שהמשיב נקלט בידי הסוכנות במשק 44 בשנת 1967. המשיב אף העיד בפני הבורר על העברת המשק על שמו והבורר קבע כי עדותו של המשיב אמינה עליו ועל סמך זאת, דירג אותו הבורר כרביעי ברשימת המומלצים כאשר שנת הייחוס הינה 1963.
לשיטת המערער, רק מי שרכש נחלה בעצמו עד שנת 1970 נחשב כחבר מייסד ואחרים שקיבלו נחלה בזכות הוריהם שכבר היו חברים במושב, אפילו אם עשו כן עד לחודש דצמבר 1970, הם דור שני של מייסדים. המערער מוסיף וטוען בטעות, לקיומו של קריטריון העדפה בלעדי לזכאות לנחלה- רק מי שרכש משק- מבלי שנקבע קריטריון שכזה.
המערער מבסס את טעותו על ציטוט חלקי של ההחלטה אותה היה עליו לצטט בשלמות שכן, את הביטוי "מייסד" יש לפרש כמי שהיה חבר או שרכש משק או חודשה חברותו עד שנת 1970.
במסגרת ערעור זה, מבקש המערער מהרשם כי ישב במקום הבורר שמונה על ידו ששמע את בעלי הדין חקרם, ובחן את כלל הראיות אשר הובאו בפניו ולהחליף את שיקול דעתו ולקבוע קביעות עובדתיות, אחרות מאלו שקבע הבורר בעניין הממצאים העובדתיים והראיות אשר הובאו בפניו.
לענין מערער 4 טען המשיב-
כעניין שבעובדה, המערער מס' 4 לא המציא פסק משקם סופי שהיה עליו להמציא לבורר והרשם, כערכאת ערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים שהוכרעו בהליך הבוררות ואינו מתערב בקריטריונים שקבעה האגודה לזכאות לנחלה, שאחד מהם הינו הצגת פסק משקם סופי, שלא הוצג על ידי המערער בפני הוועדה המורחבת וזאת בניגוד לאמור בסעיף 9 למכתב הוועדה.
המערער הציג בהליך הבוררות הסכם לפריסת חוב שאושר בפסק משקם חלקי מיום 28/12/03. אלא שהסכם זה אינו יוצר מעשה בית דין וניתן לשוב ולדון בו והינו שונה מהותית מפסק משקם סופי וחלוט לאישור הסדרת חוב. לפיכך, בצדק קבע הבורר כי המערער אינו עומד בתנאי הסף שקבעה הוועדה המורחבת.
ביום הדיון הגיש לי ב"כ המשיב כאסמכתא, עותק מפסק דינו של בית המשפט המחוזי ב
כמו כן, על פי סעיף 27 לחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי תשנ"ב 1992, עם הסדרת החוב של גורם חקלאי ייתן המשקם לגביו פסק מנומק. על כן, הסדר החוב של המערער אינו פסק משקם סופי על פי הגדרת החוק.
עיקר טיעוני המשיבות 6 ו- 7 -
המשיבות טוענות כי יש לדחות את כל ההשגות שהוגשו על הסף וזאת מהטעם הפרוצדורלי ומהטעם המהותי. לעניין השגת המערערים 1 ו-2, הרי שיש לדחות את השגתם מחמת שיהוי בהגשת הערעור.
לגוף העניין טענו המשיבות, כי הקריטריונים לדירוג הזכאים הינו: החלטת ועד האגודה מיום 06/11/81 הקובעת כי כל החברים שנקלטו עד ליום 01/01/1971 יחשבו כדור המייסדים. הקליטה של בנים ראשונים של מייסדים תהיה לפי שנות הקליטה באגודה לפי הרשומות בסוכנות.
היינו, כל חבר שנקלט באגודה עד ליום 01/01/1971 נחשב מייסד ולבנו הראשון של המייסד, תינתן עדיפות לקליטה ובמקרה של ריבוי בביקוש לעומת מיעוט בהיצע, נקבע בהחלטה כי תינתן עדיפות לקליטת בנים לפי וותק שנות הקליטה בסוכנות היהודית.
המשיבה 6 דדון שולה, אלמנת המנוח
המשיבה 7 דדון עליה, אלמנת המנוח
לגופו של עניין טענו המשיבות, כי המערערים 1 ו-2 הגישו השגתם על פסק הבורר בדרך לא ישרה ובחוסר תום לב ואף הגישו בתוך 10 ימי הערעור מסמך שכותרתו "השגה על פסק הבורר", שכל קשר בין כותרתו לתוכנו מקרי בלבד ולא נטענו בו כל טענת השגה עניינית, כי אם הודעה על הגשת ערעור. את הערעור גופו הגישו 41 יום לאחר פסק הבורר באיחור של 31 יום.
לטענתן המערערים מגלים טפח ומכסים טפחיים ובחרו להתמקד רק בחלקו הראשון של המשפט במסמך מאת המפקח ניסני מיום 06/11/81 ולטענתם תנאי הכרחי להיכנס להגדרת "מייסדי האגודה", הוא רק בית אב שרכש משק באדרת עד סוף דצמבר 1970.
גם המערערים לא הפריכו בהליך הבוררות את טענת המשיבים לפיה גם הם לא רכשו משק, אלא קיבלו אותו ולא הציגו כל ראיה או ראשית ראיה לכך.
זאת ועוד, המערערים אף לא הרימו את נ
לעניין מערער 4 טענו המשיבות-
מערער זה לא הציג בפני הבורר ראיה לכך כי הגיש את מסמכיו בפני הועדה המיוחדת במועד וזאת, על אף שהתחייב לעשות כן. אלא שקביעת הבורר כי המערער לא הציג פסק משקם סופי כפי שקבעה הועדה בהחלטתה, אינה טכנית גרידא כטענת המערער.
המערער מנסה לפרש פסק משקם חלקי, כפסק משקם סופי וזאת בכך שהציע הסדר לפריסת החוב ולמעשה קיבל פסק משקם חלקי להצעת הסדר זו. הצטרפותו להסדר המעטפת, אין בה כדי להבטיח את פירעון חובות המשק שהרי ייתכן מצב בו לא יעמוד בתנאי ההסדר.
עיקר ממצאי פסק הבורר-
הבורר קבע כבר בראשית הפסק כי לא מצא פגם היורד לשורש העניין בקביעת הועדה המורחבת ובקריטריונים שקבעה לצורך חלוקת הנחלות.
הבסיס להכרעה שעמד בפני הבורר טמון בהגדרת "מייסדי האגודה". בהתאם להחלטת ועד האגודה מיום 06/11/81, כל החברים שנקלטו כחברים במושב עד ליום 01/01/71 יחשבו כדור מייסדים". מסמך ניסני אף מרחיב הגדרה זו, באופן שגם מי שרכש משק או חודשה חברותו עד דצמבר 70' נחשב כמייסד. בהתאם למסמך זה, "בעדיפות שנייה יקלטו בניהם הראשונים של מי שהתיישבו מאוחר משנת 1963.
הבורר הסיק כי כמייסד יכול להיחשב רק מי שהתקבל כחבר או חודשה חברותו עד לחודש דצמבר 1970 או מי שרכש משק עד למועד האמור. בניהם של האחרים שהתיישבו במושב משנת 1963 אך לא התקבלו כחברים ומשקם לא נרשם על שמם, יהיו בעדיפות שנייה.
לפיכך, מייסד יש לפרש כמי שהיה חבר או שרכש משק או חודשה חברותו עד שנת 1970 ולבניהם של כל אלה, תינתן עדיפות ראשונה בהקצאת הנחלות הפנויות. האחרים שהתיישבו במושב משנת 1963 ואילך אך לא התקבלו לחברות או לא רכשו משק או לא חודשה חברותם עד לחודש דצמבר 1970, אינם מייסדים ובניהם יהיו בעדיפות שנייה לצורך קליטתם בנחלות הפנויות במושב.
על יסוד האמור לעיל קבע הבורר כי הקריטריון שהיה צריך להנחות את המושב בבואו לקבוע את הזכאים להמליץ על מועמד מטעמם הינו כדלקמן:
בעדיפות ראשונה בנים של חברים או של מי שרכשו משק או שהתחדשה חברותם עד לחודש דצמבר 1970.
בעדיפות שנייה יבואו בנים של מי שהתיישבו במושב משנת 1963 ואינם עונים על ההגדרה לעיל.
עוד דחה הבורר, את טענת המערערים כי הכינוי דור המייסדים מסור רק לראשי בית אבא וכי מי שקיבל נחלה בזכות הוריו, אינו זכאי להימנות על דור המייסדים, אפילו אם נרשמה על שמו נחלתו. משום שלא בהחלטת הועד ולא במסמך ניסני, יוחס הכינוי מייסד לראשי המשפחות ולא התבקש צמצום הגדרת המייסדים.
הבורר הוסיף ו
בעניינו של הרב
לפיכך קבע הבורר, כי הרב
בעניינו של המשיב מר
לאור האמור בעניינו של המשיב
בעניין הרב אלמליח עזר סבר הבורר, כי צדקה האסיפה הכללית כאשר העניקה לו עדיפות בהקצאת נחלה למועמד מטעמו. איש מהצדדים לא חלק ולא הכחיש את תאריך קליטתו של משיב זה במושב עוד בטרם שנת 63' ולפיכך, קיבל את טענתו והותיר את דירוגו בידי האסיפה הכללית של המושב מיום 17/09/06 כראשון מבין המעומדים על כנו.
עוד קבע הבורר, כי בהתאם לרישומי הסוכנות שצורפו לכתב התביעה של המשיבה
לפיכך ובהתאם לקריטריונים ולממצאים העובדתיים שבפסק, קבע הבורר את רשימת הזכאים לקבלת נחלה לצאצאיהם לפי הרשימה להלן:
הרב אלמליח עזר.
גברת דדון מזל.
מר אסרף מסעוד.
מר מיכאל איפרגן.
גברת שולה דדון.
גברת עליה דדון.
מר אטיאס מאיר.
לאחר שעיינתי בכל החומר הרב שבפני הנני קובע כדלקמן-
בראשית דברי אציין כפי שהדגשתי זאת בפני הצדדים ביום הדיון וכפי שהבהיר זאת הבורר לצדדים עוד במהלך הליך הבוררות, כי ישנו ספק רב באשר לאישור הקצאת הנחלות על ידי מנהל מקרקעי ישראל (להלן- "ממ"י"), למי מחברי המושב וספק גדול אם הוא עתיד לעשות כן בעתיד הנראה לעין, נוכח החלטות מועצת ממ"י בעניין הקצאת נחלות פנויות במושבים.
הובהר לצדדים, כי למושב מסור תפקיד של גוף ממליץ בלבד בעניין הקצאת הנחלות הפנויות וההחלטה הסופית, טעונה לאישור הסוכנות היהודית ולמנהל מקרקעי ישראל.
בטרם אדרש לסוגיות הרבות שהעלו הצדדים במסגרת הסיכומים שהוגשו לבורר וכן בעיקרי הטיעון שהוגשו לפני אדגיש, כי פסק הבורר שניתן על ידי עו"ד אורן באדר נערך כראוי, תוך ציון העובדות כהווייתן ותוך התייחסות מלאה ומפורטת לטענות הצדדים.
טוב עשה הבורר כי תחם את גזרת המחלוקת שבין הצדדים לשאלה משפטית אחת ומוסכמת על הצדדים ובכך הקל את מלאכתו וחסך מהצדדים התנגשויות מיותרות שעלולות היו להנציח את סלע המחלוקת עוד זמן רב.
פסק הבורר ביאר את השתלשלות העניינים ואת העובדות הצריכות לסוגיית מומלצי הנחלות ובדרך בה הלך הבורר אלך אף אני. כבר עתה אציין, כי נחה דעתי לאחר שעיינתי בפסק הבורר, בחומר הראיות ובסוגיות אותן ניתח ומצאתי לאחר עיון רב, כי אין זה המקרה הנופל לגדר המקרים בהם עלי לעשות שימוש בסמכותי ולהתערב בממצאים העובדתיים של פסק הבורר או לשנות מהחלטתו כך או אחרת.
הלכה ידועה היא כי ברגיל, ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה, אלא במקרים חריגים וקיצוניים. ראה ע"א 640/85 קופר נ' איגוד המוסכים בישראל פ"ד מד(1) 594, 598):
"בדרך כלל לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים של הערכאה הראשונה ובהערכת מהימנותם של עדים שבאו לפניה, אלא במקרים חריגים וקיצוניים, כגון שהייתה טעות ביישום ההלכה לעובדות המקרה או כשהדברים מופרכים על פניהם.
על אחת כמה וכמה תימנע ערכאת הערעור מהתערבות כזו, כ
במקרה דנן,
וראה לעניין זה החלטתי בעניין אלדד נגד שילה תיק מספר 5298/191/96:
"הערעור עצמו לא מגלה כל עילה משפטית, שבה על ערכאת ערעור להתערב, המערער לא הצביע על כל טעות עקרונית של הבורר המחייבת אותי להתערב".
במה דברים אמורים. ראשית ועיקר הוסכם על ידי הצדדים עוד בישיבת הבוררות שבפני הבורר מיום 08/03/07 כדלהלן:
"מוסכם עלינו כי המחלוקת בתיק היא מחלוקת משפטית בנוגע ליישום הקריטריונים להקצאת מגרשים במושב, בהתאם להחלטת האסיפה הכללית מיום 06/11/81 ולהוראות המפקח עזרא ניסני מיום 11/11/81.
אנחנו מסכימים כי לבורר סמכות לדון בסכסוך, אין בינינו מחלוקות עובדתיות". (ההדגשה שלי- א.ז).
עינינו הרואות כי הסכמת הצדדים תחמה את המחלוקת בתיק ל"מחלוקת משפטית בנוגע ליישום הקריטריונים להקצאת..." ועוד, "אין בינינו מחלוקות עובדתיות". אלא שדווקא בנושא העובדות הנוגעות למשיב מס' 2 והמערער מס' 4 נותרו הצדדים חלוקים ביניהם. אולם, גם בשאלות אלו ועל אף צמצום גזרת המחלוקת,
עוד הוסכם על הצדדים וכך גם בפני הבורר, כי הקצאת הנחלות הפנויות צריכה הייתה להתבצע בהתאם לקריטריונים שנקבעו בהחלטת הועד מיום 06/11/81 ובמכתבו של המפקח מר עזרא ניסני מיום 11/11/81 שפירט את ההסכמות בין חברי הועד, נציגת הסוכנות היהודית לארץ ישראל ונציג ממשרדי בישיבה שהתקיימה במשרדי ביום 06/11/81.
הבורר ציין ופסק כי האגודה, בסיכומיה להליך, ציינה כי במידה ויימצא רבב בהחלטת הועדה המורחבת מותירה היא את שיקול הדעת בידי הבורר לעניין ההחלטה וההכרעה בדבר דירוג החברים.
כאמור, בפני הבורר עמדו שתי החלטות בסיסיות, אחת מטעם ועד המושב מיום 06/11/81 והשנייה מטעם המפקח ניסני מיום 11/11/81, שבסיסן היווה את הכרעת הבורר נשוא המחלוקת דנן.
פרוטוקול ישיבת ועד הנהלת המושב מיום 06/11/81 מורה כדלקמן:
"סדר היום: 1. דור המייסדים.
עדיפות קליטת בנים.
דיונים והחלטות: ועד המושב החליט שכל החברים שנקלטו במושב עד לתאריך 01/01/71 ייחשבו כדור המייסדים ולכל החברים זכויות שוות כחברים.
עדיפות קליטה של בנים ראשונים של מייסדים הראשונים לפי שנות הקליטה במועצה ולפי הרישומים בסוכנות.
המשקים הפנויים ישמרו לבנים המייסדים הראשונים עד לתאריך קליטתם".
במכתבו של המפקח ניסני מיום 11/11/81 נאמר:
"הקליטה ל-15 היחידות הנותרות תתקיים לפני העקרונות הבאים שהתקבלו על דעת כל חברי הועד נציגת הסוכנות ונציג הרשם.
מייסד הוא חבר או שרכש משק או...החברות עד דצמבר 1970.
בתהליך הקליטה תינתן עדיפות ראשונה לבנים ראשונים של מייסדי האגודה, בעדיפות שנייה יקלטו בניהם הראשונים של מי שהתיישבו בתאריך מאוחר משנת 1963".
בהתייחס להשלמת הבורר למילה החסרה בסעיף 1 למכתבו של המפקח ניסני, לא מצאתי כל פגם או סטייה מהותית מהקשר הדברים והדבקם, המחייבים החלפת שיקול דעת הבורר בשיקול דעתי.
טענת המערערים כי שגה הבורר בדרך הפרשנות הראויה ליישום הקריטריונים וכי התעלם הוא מהדרישה המהותית הבסיסית כטענתם, של הצורך ברכישת נחלה, הינה מוטעית ואין קבלה. גם הקורא שאינו בקיא ב
לפיכך, אין לקבל את טענת המערערים לפיה, הדרישה הבסיסית היחידה אותה יש לדרוש מהמועמדים הינה רכישת משק. הלא מדובר בדרישות שאינן מפורשות כלל במסמכי היסוד ושאינן מהוות רשימה סגורה או במשפט הנוקט בלשון ציווי לעניין יחידי ומיוחד.
מוסכמת עלי אם כן, מסקנתו של הבורר לכך שכמייסד יכול להיחשב רק מי שהתקבל כחבר או שחודשה חברותו עד לחודש דצמבר 1970 או מי שרכש משק עד למועד כאמור, לבניהם של אלו, תינתן עדיפות ראשונה בהקצאת הנחלות הפנויות. אלו שהתיישבו במושב משנת 1963 אך לא התקבלו כחברים ומשקם לא נרשם על שמם, אינם מייסדים ובניהם, יהיו בעדיפות שנייה לצורך קליטתם בנחלות הפנויות.
לעניין משיב מספר 2-
על יסוד הקביעות הנ"ל, בעניינו של המשיב מס' 2 קבע הבורר מספר קביעות המביאות את הבורר לכלל מסקנה, כי המשיב נחשב כמייסד שנקלט במושב לפני 01/01/71 ועל כן, נמנה הוא על מייסדי המושב. לא מצאתי בפרשנות הבורר לדרך יישום הקריטריונים, בעניינו של משיב זה, כל פגם והחלטת הבורר הינה החלטה המתקיימת בתוך מתחם הסבירות הראויה.
אעיר, כי לא מצאתי מהיכן תומכים המערערים 1 ו-2 יתדותיהם לעניין טענתם כי הוריו של המשיב 2 ויתרו על משקם לאחר מספר שנים בהם התיישבו בו וכי בנם עשה שימוש בזכות הוריו המייסדים וקיבל לידיו את משק 44 בדצמבר 67'. בפני הבורר הונחו מסמכי המשיב והסוכנות שקבעו מפורשות את נסיבות העברת המשק הרשום על שם הוריו למשק הרשום על שמו.
עוד תמהני על ניסוחו המזלזל של בא כוחם של המערערים 1 ו-2 בהתנסחו בסעיף 37 לעיקרי הטיעון מטעמם, תוך ציון ציני של קורות חייו של משיב 2 ופגיעה בשמו ובשם משפחתו שאינה ממין העניין. מוטב היה אילו לא העלה דברים אלו על הכתב.
אשר על כן בחר הבורר, בהיעדר מקור אחר ובהיעדר טענות סותרות על ידי הצדדים, לקבוע כי הקצאת הנחלות הפנויות צריכה הייתה להתבצע על פי המועד בו נקלטו החברים במשקיהם, בהתאם לפירוט הרישום בסוכנות היהודית אשר הובא על ידי המושב.
המערערים טענו בפני כי הוריו של משיב מס' 2 עזבו את המשק בו גרו לאחר מספר שנים. אלא שלבד מהעובדה שהמערערים טענו טענות אלו בעל פה וללא כל ראיות התומכות בטענותיהם שיש בהם כדי להצדיק התערבות בממצאי הבורר, הרי שגם אם היו מציגים בפני ראיות בעניין זה הייתי דוחה אותן, מהסיבה שבשלב זה של הערעור לא ניתן להציג ראיות חדשות שניתן היה להביאן בפני הערכאה הראשונה.
לאחר שנקבע כי המשיב עונה להגדרת מייסד וזכאי להימנות על החברים הזכאים להמליץ על מועמד מטעמם להקצאת נחלה, קבע הבורר כי התאריך הקובע לצורך דירוגו ברשימת הזכאים יהיה מועד קליטת משפחתו של המשיב במשק 28 ביום 27/11/63.
קביעת הבורר נסמכה על ראיות מהימנות ועדותו של המשיב התקבלה כאמינה על ידי הבורר ולפיכך, בדין קבע הוא כי לאחר שמשפחת המשיב יושבה במשק 28 היא עברה להתגורר במשק 44 בשל קשיי הקליטה, שנרשם על שמו של המשיב שבגר בינתיים וזאת כנגד התחייבותו לטפל בהוריו. את הקביעות הנ"ל סמך הבורר על מסמכי הסוכנות, המאששים את קביעתו ובהם נוכח הבורר כי במקרה של המשיב, נהפכו סדרי בראשית, כך שנחלת ההורים הפכה לנחלתו של הבן ופרנסתם הו
לעניין מערער מספר 4-
הבורר קבע בעניינו של המערער מס' 4, כי הוא לא עמד בתנאי הסף שקבעה הועדה המורחבת בסעיף 9 למכתבה לחברי המושב מיום 26/03/06 ולא עמדה לו הזכות להימנות על חברי המושב, המועמדים להמליץ על מועמד מטעמם לקבלת נחלה פנויה.
לדעתי, אין כל פסול בקביעת הועדה מספר תנאים ובהם, כי תנאי להגשת מועמדות הוא הצגת פסק משקם סופי. אדרבא, האינטרס הלגיטימי של המושב, כי חבר, המבקש לקבל נחלה לצאצאו, יסדיר קודם את חובו, הינו אינטרס ראוי והוגן ואין בו כדי להפלות בין החברים.
המערער הציג בפני הבורר פסק משקם חלקי שניתן על ידי המשקם עו"ד
ביום הדיון הציג בפני המערער פסק משקם סופי שנערך אף הוא על ידי המשקם עו"ד
ייתכן והמערער הביע את נכונותו לשלם את החוב על פי הסדר החוב, כבר מראשית הדרך אך היה עליו לקיים את התנאי הברור והמפורש שנקבע על ידי הועדה המורחבת כבר מיום 26/03/06 והוא הצגת פסק משקם סופי. יתר על כן, לא מקובלת עלי טענתו, כי הבורר פעל בחוסר תום לב באשר לא הסביר לו את מהות בחירתו בפריסת חוב ארוכה ולא בתשלומו המלא המיידי. הלא אין זה מתפקידו של הבורר להסביר משמעותם של דברים שהיה על המערער לדעת בעצמו במאמץ סביר, בייחוד לאחר שהוסבר לו כבר בעבר, כי עליו להציג פסק משקם סופי.
ברי כי אין דינו וכוחו של פסק משקם חלקי, כפסק משקם סופי. הבהיר זאת בא כוח המשיב מס' 2 בעיקרי הטיעון מטעמו, כי הסדר לפריסת חוב, לחוב שטרם נפרע אינו יוצר מעשה בית דין וניתן לשוב ולדון בו וזאת, בשונה מפסק משקם סופי ומוחלט.
פסק משקם חלקי שניתן על סמך הסכם להסדר חוב אינו מהווה תשלום מלוא החוב במלוא מובן המילה, בכך שייתכן והמערער לא היה עומד בתשלומי ההסדר ובכך היה מביא לביטול ההסדר וריקון מתוכן של תנאי מספר 9 למכתבה של הועדה המורחבת מיום 26/03/06.
לפיכך, אין בידי לקבל את פסק המשקם הסופי שהוגש לי ביום הדיון ואין בכוחו לרפא את הפגם, תוך איחור רב במועד הצגתו על ידי המערער ועל כן הנני דוחה הערעור.
לעניין משיב מספר 3-
בעניינו של המשיב מס' 3 הבורר קבע, כי יש להשאיר על כנה את החלטת האסיפה הכללית שהעניקה לו עדיפות בהקצאת נחלה למועמד מטעמו. הבורר בהחלטתו, הסתמך על פסק הבורר שניתן על ידי הבורר עו"ד
"התובע הינו ממייסדי האגודה וככזה זכאי הוא להמליץ על בנו כמועמד להקצאת נחלה... יובהר בזאת, במידה וקיימים חברים נוספים באגודה במעמדו של התובע אשר טרם זכו להקצאת נחלה עבור צאצא מטעמם, הרי שאין בפסק דין זה כדי לפגוע במעמדם, או ליתן לתובע עדיפות עליהם"
על סמך פסק הבוררות ועל עצם העובדה שאף אחד מהצדדים לא חלק על העובדה כי המשיב נמנה עם המייסדים הראשונים של המושב ואף נמצא כחתום עם עוד 11 אנשים נוספים על הבקשה לייסוד האגודה בשנת 1963, הרי שבצדק קבעה האסיפה הכללית כאשר דירגה אותו כראשון מבין המועמדים להמליץ על מועמד מטעמם.
לעניין המשיבים 4, 5 ו-8 -
בעניינם קבע הבורר, כי בדין קבעה האסיפה את מעמדם ברשימת הזכאים לקבלת נחלה לצאצאיהם. החלטת הבורר מסתמכת גם כאן על ראיות מהימנות וברישומי הסוכנות שלא נסתרו על ידי הצדדים ובהם נקובים מועדי יישובם של המשיבים במושב. על כן, מקום בו היוותה הסכמת הצדדים לעניין מסוים מנועים הם מלטעון כנגד אותו עניין.
לעניין משיב 8 יוער, שהבורר לא סטה בקביעותיו גם בעניינו של משיב זה ועל כן לא מצאתי מקום להתערב גם בעניינו.
לאור כל האמור לעיל, יש לקבל את פסק הבורר ככתבו וכלשונו על ממצאיו העובדתיים ומסקנתו המתפרשת והמשתמעת מהם ויש לקבוע את רשימת הזכאים לקבלת נחלה לצאצאיהם כדלהלן:
הרב אלמליח עזר.
גברת דדון מזל.
מר אסרף מסעוד.
מר מיכאל איפרגן.
גברת שולה דדון.
גברת עליה דדון.
מר אטיאס מאיר.
בנסיבות האמורות ובהתחשב במיהות הצדדים לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.
אורי זליגמן 54678313-/
ניתן היום 21/01/08 בהיעדר, אורי זליגמן, עו"ד ה
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
