אחריות על נזקי בניה באחריות מי

נדחתה בקשתו לרשות ערעור של כונס נכסים למחוק על הסף גלגול אשמה מצד מושב בני ציון.

אברהם בן יעקב ושי נחמיה גרים בסמיכות זה לזה במושב מסילת ציון. מושב בני ציון התקשר עם כמה עשרות משפחות במושב כמו ועם אחרים (להלן- "משתכנים"), ובהם גם מר בן יעקב ומר שי נחמיה, בהסכמים לבנייה עצמית במגרשים אותם הקצה בשטח המיועד להרחבת המושב. לפי ההסכמים, מושב בני ציון התחייב להמליץ על הקצאת מגרש למשתכנים לבנייה עצמית בשטח קרקע המיועד להרחבת היישוב, וכן לבצע עבודות פיתוח ותשתית במגרשים באמצעות קבלן, בתמורה לתשלומים שונים אותם המשתכנים אמורים להעביר לידיו.

משעברו השנים וטרם הושלמו עבודות התשתית הגישה קבוצת משתכנים תביעה כנגד מושב בני ציון לאכיפת ההסכמים בכל הנוגע להשלמת עבודות הפיתוח של הפרויקט ולמינויו של כונס נכסים לצורך המשך ניהול הפרויקט עד לשלב השלמת עבודות הפיתוח.
בדיון שנערך בבית המשפט המחוזי נקבע כי הימשכותו של הפרויקט הרבה מעבר לזמן הסביר לביצוען של העבודות מצדיקה מינוי כונס הנכסים. עם זאת נקבע כי אין הצדקה שכונס הנכסים יבוא בנעליו של מושב בני ציון לכל דבר ועניין הנוגע לפרויקט, כפי שביקשו המשתכנים, אלא נקבע כי עיקר תפקידו של כונס הנכסים יהא להבטיח פיקוח צמוד במישור הביצוע. לצורך כך קבע בית המשפט את סמכויותיו של כונס הנכסים על פיהן יפעל במסגרת מינויו.

מר בן יעקב הגיש תביעה כספית נגד מושב בני ציון ומר נחמיה בגין נזקים שלטענתו נגרמו לו כתוצאה מכך שמר נחמיה שפך עודפי עפר בכמויות גדולות בשטח ציבורי פתוח הגובל בקיר תמך שמר בן יעקב בנה בגב ביתו במסגרת הפרויקט, דבר אשר גרם ללחץ על קיר התמך ולנטייתו כלפי ביתו של מר בן יעקב באופן המסכן את הבית ויושביו. נגד מושב בני ציון טען מר בן יעקב בתביעתו, כי זה התרשל בכך שלא מנע ממר נחמיה לשפוך את עודפי העפר בשטח האמור.

מושב בני ציון טען בפני בית המשפט להעדר יריבות עם מר בן יעקב, שכן, לשיטתו, מעת שהכונס נכסים מונה ככונס נכסים על הפרויקט, ניטלה ממנו כל אחריות לביצוע הפרויקט וכונס הנכסים הוא האחראי לכך.
בית המשפט קיבל את עמדתו של מושב בני ציון. בהחלטה נקבע, לאחר סקירת ההחלטות שניתנו בעניין המינוי כי כונס הנכסים מונה כמנהל הפרויקט לצורך השלמתו, ולשם כך הוענקו לו סמכויות שונות הקשורות בביצוע עבודות הפיתוח.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור על ידי כונס הנכסים. טענתו של כונס הנכסים כי אינו נושא באחריות מבוססת, במידה רבה, על הטענה שהיה זה מושב בני ציון אשר נשא באחריות להשלמת הפרויקט.

אין הצדקה שכונס הנכסים יבוא בנעליו של המושב לכל דבר ועניין הנוגע לפרויקט, וכי מינוי הכונס נועד להבטיח פיקוח צמוד במישור הביצוע, בנוסף על תפקידים הנוגעים לעניינים הכספיים. על רקע זה נקבעו סמכויותיו של כונס הנכסים בהחלטה. במסגרת זו נקבע שכל פעולה, לרבות הוצאה כספית, של המושב לצורך פרויקט ההרחבה טעונה אישורו של הכונס. בהחלטה לא נקבע שעל כונס הנכסים להשלים את ביצוע הפרויקט, אלא רק שכל פעולה הקשורה בפרויקט טעונה אישורו.

עם זאת, ואף שלא עולה באופן ברור וחד משמעי שעל כונס הנכסים הוטל להשלים את ביצוע הפרויקט וכי הוא האחראי לפינוי הפסולת שהצטברה מעבודות הבניה, בהחלטה אין כדי לשלול את האפשרות שלכונס הנכסים הייתה מעורבות בעניין זה אשר מטילה גם עליו אחריות. למסקנה מעין זו יוכל בית המשפט להגיע על יסוד עדויות שיבהירו כיצד נהגו בעניין זה הצדדים וכיצד הם עצמם ראו את תפקידם של כונס הנכסים ומושב בני ציון בכל הקשור לביצוע הפרויקט. יתירה מזו, אין להוציא גם את האפשרות, שהכונס יתחייב כלפי מר בן יעקב, אם לא מתוקף חובת הביצוע וההשלמה של הפרויקט, מכוח החובה לפקח על ביצועו.

על כל פנים, בשלב זה, לא ניתן להגיע בעניין זה למסקנה חד משמעית המצדיקה את הערעור של כונס הנכסים, וכאמור, יש לבחון את יחסי הצדדים לעומק במסגרת בית המשפט, על כן, התוצאה היא כי הן המושב והן הכונס יהיו צדדים בתביעה.