אי קיום חובת הגילוי עלה למנהל מקרקעי ישראל בתשלום פיצויים
"על מנהל מקרקעי ישראל, כגוף ציבורי, חלה חובת תום לב מוגברת לגילוי כל העובדות וההחלטות בפני האזרח", דבריה של השופטת אושרי פרוסט-פרנקל בפסק דין תא (ת"א) 50985/04 אקר ניתאי נ' מנהל מקרקעי ישראל, אשר ניתן בבית משפט השלום תל אביב-יפו בתאריך 24 במאי 2006.
התובע אשר חוכר מגרש במושב "כפר בן נון", שילם לממ"י דמי חכירה מהוונים בהתאם לדרישתם, שנקבעו על פי החלטה 737 של מועצת ממ"י ועל יסוד תעריף שנקבע על ידיו. מספר ימים לאחר התשלום, בערר שהוגש על ידי המושב על השומה שנקבעה על ידי ממ"י, הופחתו דמי החכירה באופן משמעותי מדמי החכירה ששולמו על ידי התובע. התובע עותר להחזר הכספים אותם לטענתו שילם ביתר לממ"י על פי דרישתו, שכן מדובר ב"תעריף ישן" שנקבע בהתאם להחלטה 737 שכאמור בו
התובע מלין על כך ששכניו במושב שילמו דמי חכירה מופחתים, מעצם החלת הערר עליהם ואילו עליו תוצאות הערר לא הוחלו.
השאלה המשפטית עימה מתמודד בית המשפט בפסק דין זה היא האם השומה ותשלום דמי החכירה, ניתנים או אינם ניתנים לשינוי, לאור החלטת ממ"י שהתקבלה בערעור שהוגש ע"י המושב, בעקבותיו הופחת שווי הקרקע. נראה כי במקרה דנן, טענתו העיקרית של המינהל, היא זו שגרמה לו להפסד
התביעה. על פי הטענה, בהתאם להחלטה 798 של המינהל, יכול רוכש לשלם 75% מדמי ההיוון, ולהבטיח את יתרת התשלום בערבות בנקאית ובכך להותיר לעצמו את האפשרות להבטיח שמחיר העסקה יתוקן בהתאם לשומה. במקרה זה יחולו על הרוכש הן הגדלת השומה והן הפחתתה.
המינהל טען כי בינו לבין התובע נחתם חוזה לכל דבר עם סעיף תמורה, כאשר שינוי גובה התשלום על ידי בית המשפט יהווה למעשה שינוי סעיף התמורה בהסכם, כיוון שהתובע בחר מיוזמתו שלא לפעול לפי החלטה 798, ועל כך אין לו להלין אלא על עצמו.
בית המשפט קבע כי לתובע הייתה אפשרות, אילו המינהל היה מידע אותו על כך, לבצע רק 75% מהתשלום. כדי שזה יקרה על התובע היה קודם כל לדעת כי קיימת אפשרות לפעול לפי החלטה 798, דבר שלא אירע במקרה דנן. המינהל כגוף ציבורי מחויב היה להדגיש הוא מיוזמתו את האפשרות העומדת בפני הרוכש לשלם רק 75% מדמי ההיוון. בית המשפט גורס כי האפשרות על פי החלטה 798 שומטת את הבסיס לטענת המינהל שמדובר בשינוי סעיף התמורה בהסכם. עצם האפשרות שניתנת לרוכש על פי החלטה 798, מצביעה על כך שלא מדובר בשינוי ההסכם, אלא בצורת תשלום שהמינהל בעצמו קבע, המותירה לרוכש את האפשרות שהשומה תשונה. בית המשפט ממשיך ואומר כי מחדלו של המינהל באי הודעתו לתובע אודות האפשרות לשלם לפי החלטה 798 ובכך לשמור לעצמו את הזכות להפחתת התשלום, מהווה הפלייתו של התובע מול אחרים, להם הייתה ידועה אפשרות זו.
מחדלו של המינהל מהווה אי גילוי כל החלטותיו, מראה על חוסר תום לב והפרת חובתו כגוף ציבורי לנהוג על פי כללי מינהל תקין. המינהל במחדלו, גרם לכך שהתובע לא מימש את זכותו לפעול בהתאם להחלטה 798. אילו ידע התובע על ההחלטה הנ"ל, קרי החלטה 798, ולא היה פועל על פיה, לא הייתה לו כל עילת תביעה כנגד המינהל.
בית המשפט קיבל את התביעה והעמיד את דמי החכירה על הסכום המופחת על פי ה"תעריף החדש".
