אכיפה או פצוי?

בקשה לסילוק התובענה על הסף ולחלופין למחיקת סעד. התובעת הינה עסק להקמת מתקנים לייצור חשמל מאנרגיות רוח/טורבינות ואילו הנתבעת הינה אגודה שיתופית אשר בשנת 2015 החליטה לשתף פעולה עם התובעת לצורך הקמת טורבינות לייצור אנרגיית חשמל כחלק מפרויקט להקמת טורבינות רוח במספר ישובים סמוכים ובניהם היישובים גבע, כפר יחזקאל ועין חרוד.

רקע:

בהמשך להסכמות בין הצדדים, בשנת 2017 נחתם הסכם שכירות בין התובעת לבין הנתבעת באשר לשטח אשר יועד להקמת הטורבינות. מאז נחתם ההסכם, פעלה התובעת במלוא המרץ לקידום המיזם תוך שקיפות מלאה מול הקיבוץ.

לטענת התובעת, לאחר שהקמת הפרויקט אושרה וטרם הוצאו היתרי הבנייה לפרויקט, נדרש הקיבוץ כאגודה שיתופית לאשר פורמאלית באסיפת חברים את הקצאת הקרקע למטרות הפרויקט. האסיפה הכללית החליטה שלא לאשר את הקצאת השטחים ובכך למעשה סיכלה את קיום הפרויקט.

לאור סירוב האסיפה, הוגשה התביעה דנן ובה נתבקש סעד של אכיפת הסכמים שמשמעותו הינו חיוב הקיבוץ לאשר את הקצאת השטח. לחלופין, נקבע סעד כספי של פיצויים בסך של 52 מיליון ₪.

הקיבוץ, אשר חוכר את המקרקעין המדובר מרמ"י, טוען כי כל פעולה במקרקעין כפופה לחוזה החכירה ולנוהלי רמ"י. בכדי שהקיבוץ יוכל לקבל את אישור רמ"י להקצאת השטחים, יש להציג את אישור האסיפה הכללית של הקיבוץ. מכיוון שזו סירבה לאשר את הקצאת השטחים, רמ"י לא יאשרו את הקצאת השטח. התובעת לא פנתה לביהמ"ש בכדי להפוך את החלטת האסיפה הכללית ואינה מבקשת להורות לרמ"י להקצות את הקרקע ללא אישור האסיפה. מכאן, חזקה כי התובעת לא מבקשת צו לכינוס אסיפה כללית נוספת וממילא שגם בצו זה לא יהיה די בכדי לשנות את החלטת האסיפה.

עוד נטען כי הנתבעת הינה אישיות משפטית נפרדת מחברי הקיבוץ, אשר פועלת באמצעות אורגניה. בניהם, האסיפה הכללית אשר נהנית מעצמאות בהחלטותיה המתקבלות על פי עיקרון הכרעת הרוב וכל אחד מחבריה הינו אדם פרטי החופשי לפעול ולהצביע כראות עיניו. לאור כל האמור מבקשת הנתבעת לסלק את התביעה על הסף.

מנגד, התובעת טוענת כי סילוק התביעה על הסף הינו צעד קיצוני אשר ראוי להינקט במקרים בהם לא קיימת אף אפשרות לטעון לסעד ואילו במקרה דנן, ביהמ"ש רשאי לפסוק סעדים. לטענתה, משמעות עמדת התובעת היא שלעולם לא יהיה ניתן לאכוף בבתי משפט התחייבויות חוזיות של תאגידים מכיוון שפעילותם דורשת התערבות של פרטים בשר ודם אשר להם שמורה הזכות לפעול כראות עיניהם. בנוסף, הפסיקה מאפשרת לביהמ"ש להחיל ביקורת שיפוטית על החלטות הנוגעות לעניינים מובהקים של אגודה שיתופית ואף להיכנס לנעליה, כמו בנעלי כל תאגיד אחר, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בהתחייבות עסקית חוזית אשר נטלה האגודה על עצמה.

דיון והכרעה:

ביהמ"ש סבור כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי ולמחוק את סעד האכיפה. ביהמ"ש לא מצא עילה אשר מצדיקה את התערבותו בהחלטת האסיפה אשר תאפשר את קיומו של סעד האכיפה. כתב התביעה הוגש כנגד הקיבוץ כאגודה שיתופית ולא כנגד חברי הקיבוץ המשמשים כולם כחברי האסיפה הכללית. התערבות ביהמ"ש בהחלטת האסיפה תהווה פגיעה בזכותם של חברי הקיבוץ מעיקרי הצדק הטבעי. כמו כן, ביהמ"ש לא מצא עילת התערבות מהותית, פרוצדורלית או נורמטיבית בהחלטת האסיפה הכללית שכן, כתב התביעה מתייחס לנתבעת ולא לאסיפה הכללית ולכן, לא ניתן ללמוד ממנו על עילת התערבות שיפוטית מוצדקת.

סיכום:

הבקשה מתקבלת חלקית, סעד האכיפה יימחק מן התובענה.

לאור קבלת הבקשה חלקית ודחיית יתרתה, אין צו להוצאות.

ניתן ביום: ט"ז באדר א' תשפ"ב, 17 לפברואר 2022.