בוקר בקיבוץ עמיעד נפצע כשנפל מסוס במהלך העבודה ותובע את הקיבוץ

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו כתוצאה מנפילה תוך כדי רכיבה על סוס במהלך העבודה. התובע הוא בוקר לשעבר בקיבוץ עמיעד. הנתבעים הם מעסקיו לשעבר, קיבוץ עמיעד ותאגידיו.

הרקע

התובע הוא בוקר לשעבר שבמסגרת עבודתו נדרש לרכוב על סוס. במהלך התקופה בה עבד בקיבוץ עמיעד אירעה לו תאונה בה נפל מסוס ונפצע. לטענתו, הנפילה מהסוס אירעה מבהלה של הסוס, כתוצאה מזרוע של קטפת ,שהיא כלי חקלאי מכני, שעברה מעל לראשו של הבוקר במהלך רכיבתו.  האירוע הוכר כתאונת עבודה ע"י הביטוח הלאומי ובגינו נקבע לו 19% נכות.

לטענת הבוקר, התאונה אירעה עקב רשלנותו של הקיבוץ, על כן האחריות לתאונה ולנזקים שנגרמו כתוצאה ממנה, רובצת לפתחו של הקיבוץ. משכך, הגיש הבוקר תביעה כנגד הקיבוץ וכנגד תאגיד הבקר שלו.

במסגרת התביעה טען הבוקר, שהקיבוץ התרשל בכך שלא דרש מעובדי הקטפת להימנע מלעבור בסמוך לשביל בו רכב הבוקר, כי לא הדריך את הבוקר שלא לרכוב בסמוך למטע בו עבדה הקטפת, כי לא הזהיר את הבוקר מפני אותו סיכון וכי לא סיפק לבוקר אמצעי הגנה כגון קסדה.

עוד טען הבוקר, כי בעניינו חל ס' 38 לפקודת הנזיקין, בו מועגן הכלל המשפטי "הדבר מדבר בעד עצמו" הקובע כי כאשר ישנו נזק כתוצאה מדבר מסוכן שהנתבע היה בעליו או ממונה עליו, מתהפך נטל ההוכחה כך שעל הנתבע מוטל נטל הראיה להוכיח שלא התרשל. לחלופין טען הבוקר לתחולתו ס' 40 לפקודה הקובע שכאשר הנזק נגרם על ידי חיה שהייתה בבעלות הנתבע, אשר נחשבת לחיה מועדת, נטל ההוכחה מועבר לנתבע.

כן טען הבוקר, כי הנתבעים הפרו חובה חקוקה, בכך שפעלו בניגוד לפקודת הבטיחות בעבודה ותקנות הבטיחות בעבודה.

מנגד טענו הנתבעים, כי נסיבות התאונה היו שונות, כי הם פעלו בהתאם לדין, לא התרשלו ולא הפרו חובה חקוקה. לטענתם אם נגרם נזק לבוקר הוא נגרם כתוצאה מגורמים שאינם קשורים אליהם. לחילופין טענו שהאירוע נגרם כתוצאה מחוסר זהירות של הבוקר או מרשלנותו, משכך אין לבוקר דבר כנגדם.

דיון והכרעה

בפתח דבריו, הבהיר ביהמ"ש שבהעדר ראיה שהסוס היה מועד או שהקטפת נחשבה לכלי מסוכן, אזי אין ביסוס להיפוך נטל הראיה ע"פ ס' 38, או 40, לפקודת הנזיקין, על כן מוטלת על הבוקר להוכיח את גרסתו ונזקיו.

לגופו של עניין ולאחר שמיעת עדויות הצדדים, לא מצא ביהמ"ש את עדות הבוקר מהימנה, קבע שהבוקר מסר גרסאות סותרות ועדותו לא הייתה עקבית. כמו כן ביהמ"ש לא מצא את עדיו של הבוקר מהימנים בשל חוסר עקביות וסתירות היורדות לשורש העניין.

ביהמ"ש המשיך וקבע, כי שקלול הראיות מראה שאמנם הבוקר נפצע במהלך עבודתו. אך לא בנסיבות שתיאר. משכך קבע ביהמ"ש כי הבוקר לא הצליח להטות את מאזן ההסתברות לטובתו.

למעלה מן הצורך הוסיף ביהמ"ש, כי אילו גריסתו של הבוקר הייתה מתקבלת, הרי שלא היה בכך בכדי לבסס את אחריות הנתבעים לנזק, מכיוון כי גרסתו מצביע על כך שהוא אחראי לנזקים.

ביהמ"ש מציין כי הבוקר היה מנוסה מאוד ברכיבה על סוסים, כי הסוס עליו רכב הבוקר היה סוס בעל מזג רגוע והבוקר רכב עליו באופן יומיומי. עוד נקבע כי השימוש בקטפת במקום זה אינו אירוע נדיר אלא דבר שבשגרה והבוקר ידע זאת, וכן כי הבוקר לא ציין בעבר בפני הנתבעים כי הקטפת מסכנת אותו ואת הסוס בעת המעבר.

ביהמ"ש הוסיף וציין את ההלכה הפסוקה לפיה מרגע שהסכים הבוקר לרכוב על סוס, לוקח על עצמו הרוכב את כלל הסיכונים הכרוכים ברכיבה.

לאור האמור קבע ביהמ"ש, כי אף אם נקבל את גרסת הבוקר הרי שלא נפל דופי בהתנהלות הנתבעים. שכן בנסיבות דנן, לא ניתן היה לצפות את התאונה, לא הובאה כל ראיה למחדל מצד הקיבוץ ולא הוכח כי היה סיכון בלתי סביר. 

סיכום

התביעה נדחתה בנסיבות העניין ולאור הנכות שנגרמה לתובע, לא עשה ביהמ"ש צו להוצאות.

ניתן ביום: כ"ז אדר ב' תשע"ט, 03 אפריל 2019.