ביה"ד הארצי לעבודה: חבר קיבוץ בחופשה מיוחדת נחשב עובד של הקיבוץ

חבר קיבוץ נען שעבר בקיבוץ בזמן שהיה בסטטוס של חבר בחופשה מיוחדת טוען כי פוטר על ידי הקיבוץ שלא כדין.

הרקע

המערער הינו חבר קיבוץ נען אשר הועסק ע"י הקיבוץ בתפקיד מנהל ענף בינוי ותחזוקה. לאחר כשבע שנים בתפקיד, ביקש החבר לשנות את מעמדו מחבר קיבוץ ל"חבר בחופשה", תוך שהפסיק את מגוריו בקיבוץ והחל להתגורר במקום אחר. בעקבות כך, חתם הקיבוץ מול המערער הסכם לתקופה בלתי קצובה אשר מסדיר את תנאי העסקתו מחדש לאור העובדה שהוא חבר קיבוץ בחופשה מיוחדת.

כשנתיים לאחר החתימה על ההסכם, פרסם הקיבוץ מכרז לתפקיד מנהל ענף בינוי ותחזוקה, וזאת במקביל להחלפת נוהל למינוי ואורך כהונה של בעלי תפקידים שהיה קיים בקיבוץ. כמו כן, ועדה מיוחדת שהוקמה החליטה להאריך את העסקתו של המערער בשנתיים.

בתום השנתיים פרסם הקיבוץ מכרז פנימי נוסף לתפקיד, אך כל המועמדים, לרבות המערער, לא עמדו בתנאי הסף. לבסוף הודיעו למערער כי הוא לא יקבל את התפקיד וכי הקיבוץ יפרסם מכרז חיצוני למשרה, והמערער קיבל מכתב פיטורים.

בעקבות הדברים, הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי בגין פיטורים שלא כדין ופגיעה בשמו הטוב, וכן בגין פגמים שטען להם בניהול ההליך המכרזי על ידי הקיבוץ. בית הדין האזורי דחה את הטענות ועל כן הגיש המערער את הערעור דנן לבית הדין הארצי. בערעור חזר המערער על טענותיו לעניין הפגמים שנפלו בהליך המכרזי, וכן טען שמגיעים לו פיצויים בגין כל תקופת העסקתו בגין פיטורים שלא כדין, וכן פיצויים על עוגמת הנפש שנגרמה לו ופגיעה בשמו הטוב.

מנגד טען הקיבוץ, כי אין הוא מחויב בחובת מכרזים מכוח החוק, וכי המכרז שפרסם התנהל על פי נהלי הקיבוץ ולא נפלו בו פגמים. כמו כן טען, כי בתקופת עבודתו הראשונה של המערער בתקופה בה היה חבר קיבוץ, לא חלו על הצדדים יחסי עובד מעביד ועל כן הוא לא זכאי לפיצויים כלל בגין תקופה זו. לעניין הפיטורים טען הקיבוץ, כי הם נעשו כדין, וכי למרות שהקיבוץ לא היה חייב בכך נערך למערער שימוע במסגרת ההליך המכרזי טרם ההודעה על הפיטורים.

דיון והכרעה

בית הדין הארצי פתח דבריו בציינו כי על הקיבוץ, בהיותו תאגיד מסוג אגודה שיתופית לא חל חוק חובת מכרזים ובהליך המכרזי הפנימי לא נפלו פגמים, וכי הוא התנהל בהתאם לכללים שנקבעו בנוהל הפנימי של הקיבוץ.

כמו כן קבע בית הדין, כי בתקופת עבודתו השנייה, כשהחבר היה בסטטוס של חופשה מיוחדת ובין הצדדים נחתם הסכם העסקה, אין מחלוקת כי חלו על הצדדים יחסי עובד מעביד, ואולם, לעניין התקופה הראשונה, בה המערער היה בסטטוס של חבר קיבוץ, קבע ביהמ"ש, כי לא היו בין הקיבוץ למערער יחסי עובד מעביד. את קביעתו זו ביסס בית הדין על פסיקת ביהמ"ש העליון בנושא, אשר קבעה כי היחסים בין חבר הקיבוץ לקיבוץ מוסדרים במסגרת דיני האגודות השיתופיות ותקנון הקיבוץ, ולכן אין תחולה למערכת דיני העבודה הקלאסיים על היחסים בניהם.

מכיוון שכך, ומכיוון שבהסכם הניהול, אשר נחתם בין המערער לקיבוץ בנוגע לתנאים בהם הועסק בתקופת העבודה הראשונה לא נקבעו תנאים המעניקים לו פיצויים, אין המערער זכאי לפיצויים עבור תקופה זו.

יחד עם זאת, ציין בית הדין כי בניגוד לטענת הקיבוץ, הראיון שנערך למערער ע"י הקיבוץ במסגרת ההליך המכרזי אינו מהווה שימוע מסודר שהקיבוץ מחויב בו, וכי היה על הקיבוץ לזמנו להליך ראוי ולאפשר לו להתייחס לטענות המועלות נגדו שאף אותם לא ידע המערער.

בנוסף, בית הדין פסק כי אומנם לא הצליח המערער להוכיח שהפיטורים גרמו לפגיעה בשמו הטוב, ואולם, הוכח כי הפיטורים נעשו שלא כדין.

סיכום

מכל האמור, עולה כי בגין תקופת היותו בסטטוס חבר קיבוץ המערער אינו נחשב כעובד הקיבוץ, אך בתקופת היותו בסטטוס "חבר בחופשה מיוחדת", חלו בין הצדדים יחסי עבודה.

בית הדין הארצי קיבל את הערעור בחלקו וקבע כי על הקיבוץ לפצות את המערער בסך 75,000 ₪ בגין פיטורים שנעשו שלא כדין.

כמו כן, הקיבוץ חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד המערער בסך 35,000₪.

ניתן ביום: י"ד סיוון תשע"ז, 08 ביוני 2017, בהיעדר הצדדים.