ביהמ"ש דחה תביעה בסך 81,725 ₪ נגד המועצה האזורית מעלה יוסף

בשנת 2008 זכתה חברת האוטובוסים "שחר צח שרותי הסעות" במכרז למתן שירותי הסעה לתלמידי התיכון גליל מערבי בקיבוץ כברי, הנמצא תחת אחריותה של המועצה האזורית מעלה יוסף. יעדי הנסיעות עליהם סיכמו הצדדים היו טיולים חד יומיים ורב יומיים.

לטענת החברה, לאחר מספר חודשי עבודה החלה ירידה משמעותית בכמות הזמנות ההסעות ממנה, והסתבר לה בדיעבד, כי המועצה החלה להזמין את הנסיעות מחברות הסעה אחרות, כאשר בין היתר, נערך טיול למצדה אליו הוזמנה חברת אוטובוסים אחרת. בעקבות זאת, שלח עורך הדין של החברה מכתב למנהלת ביה"ס, בעקבותיו, סבורה החברה, שב ביה"ס להזמין את האוטובוסים של החברה, במקביל לאוטובוסים מחברות אחרות.

החברה מציינת, כי המועצה לא הודיעה לה על כוונתה להזמין את ההסעות מחברה אחרת, ואף ניסתה להסתיר זאת ולנמק את הירידה בהזמנות ההסעות בנימוקים שונים לא ענייניים.

החברה מדגישה, כי הסכם ההתקשרות שנחתם בין הצדדים הינו חוזה מחייב, כאשר עם חתימתו נוצרה אצלה הסתמכות לגבי ביצוע ההסעות וקבלת התמורה עבורן. לטענתה, הסתמכותה זו הביאה בין היתר לכך, שבהתאם לצפי ההסעות החד-יומיות, שיכללה את מצבת כלי הרכב שלה, וגרעה מתוכה את מספר כלי הרכב הצפויים לבצע את ההסעות עבור המועצה. משכך, לא דאגה החברה למציאת מקורות עבודה אחרים בעבור אותם כלי רכב הצפויים לבצע את ההסעות עבור המועצה, ונפגעו הכנסותיה.

החברה טוענת, כי הוכיחה מעל לכל ספק, כי המועצה הפרה את התחייבויותיה בהתאם להסכם, בין אם מחמת מניעים אישיים זרים ובין אם מחמת כדאיות העסקה, ולכן היא חייבת בפיצוי ובשיפוי החברה בגין כל נזקיה שנגרמו כתוצאה מהפרת ההסכם, לרבות הרווח העתידי שנמנע ממנה עקב ההפרה.

בהתאם לאמור לעיל, תובעת החברה פיצוי בסך 30,000 ₪ עבור הטיול למצדה אליו נסעו עם חברת אוטובוסים אחרת ופיצוי בסך 51,725 ₪ בגין אי ביצוע ההסעות המפורטות ברשימה שהעבירה המועצה לחברה לאחר חתימת ההסכם ביניהן.

מנגד, טוענת המועצה, כי ההסכם בין הצדדים לא מכיל תנאי בלעדיות להזמנת טיולים מהחברה בלבד ומשכך, וועד ההורים היה רשאי להזמין הסעות מגורמים נוספים. המועצה אף מדגישה, כי לפי ההסכם משמע, כי רק שליחת הזמנת עבודה בפועל לחברה – מהווה "הזמנת עבודה", וכך יכולה החברה לכלכל את צעדיה בהתאם להזמנות ואין צורך בהצבת כל כלי הרכב שברשותה לצורך מתן שירותי הסעה.

כמו כן, טוענת המועצה, כי לחברה לא נגרם והיא אף לא הוכיחה נזק כלשהו בקשר לטיולים החד- יומיים שכן היא לא שריינה להם אוטובוסים. בנוסף, מדגישה המועצה, כי היות ולטיול למצדה לא נשלחה לחברה הזמנת עבודה – לא היה צורך שתשריין הסעות כלשהן לטיול והיתה יכולה להשתמש בהן למטרות אחרות.

דיון והכרעה

ראשית, מציין ביהמ"ש, כי מההסכם שחתמו הצדדים עולה, כי המועצה יכלה בכל עת ועל פי שיקול דעתה להורות לחברה על ביטול מסלולי הנסיעה, מבלי שמצוין בהסכם מועד מסוים בו המועצה צריכה לעשות זאת. לא רק זו, מבהיר ביהמ"ש, אלא שמההסכם אף עולה כי כל הזמנת ההסעות תיעשה בכתב ויישלח לחברה אשר תשלח אישור חוזר, והתשלום עבור הנסיעה ישולם רק לאחר שיישלח למועצה אישור ההזמנה יחד עם טופס אשר מולא בזמן הנסיעה. כלומר, רק בסוף כל הליך זה זכאית החברה לתשלום.

בנוסף, מדגיש ביהמ"ש, כי בכל ההסכם לא מוזכר כל סעיף המעניק לחברה בלעדיות במתן שרות הסעות למועצה, ולא רק זו אלא שמההסכם אף עולה, כי המועצה תוכל לבטל הזמנת הסעה בכל עת שתרצה. לאור העדר תנאי בלעדיות בהסכם בין הצדדים, קובע ביהמ"ש, רשאית המועצה להזמין הסעות מחברות אחרות.

בהתאם לכך, פוסק ביהמ"ש, כי החברה לא נדרשה ולא היתה צריכה לשריין מראש אוטובוסים לטיולים החד-יומיים מאחר ואלו לא נקבעו מראש, אלא הוזמנו ממנה מספר ימים בודדים מראש, ולכן אין צורך בפיצוי בגין ההסתמכות על קיום הסעות אלו.

ביהמ"ש מוסיף ואומר, כי אף אם טענתה של החברה להסתמכות מראש היתה נכונה, היה עליה להביא ראייה כי נגרם לה נזק, אולם בפועל לא הוצגו ע"י החברה יומני עבודה או מצבת כלי רכב בימי הטיול  אלו, ולכן לא הוכח על ידה כי נגרם לה נזק המצדיק תשלום פיצוי.

בהמשך, עוסק ביהמ"ש בטיול הרב יומי למצדה, ואומר, כי בהסכם מצורף נספח עם תאריך מדויק ליציאת הטיולים הרב יומיים, והמועצה אכן הזמינה לטיול זה 4 אוטובוסים אשר שווי כל אחד הוא 7,500 ₪. כמו כן, מציין ביהמ"ש, כי לא נמצאה הוראה כלשהי המראה כי הוראות הסכם ההסעות לטיולים חד יומיים חלות אף על נספח זה, ולכן קובע ביהמ"ש, כי לא חלה בטיול הרב יומי הפרוצדורה המצריכה חתימה על 2 טפסים והשבתם לחברה. לפיכך, פוסק ביהמ"ש, כי הואיל והחברה הסתמכה על הטיול הזה, וכי נודע לה על ביטולו מספר ימים בלבד טרם קיומו, הרי שנפגע אינטרס ההסתמכות של החברה לביצוע הזמנה זו והיא זכאית לפיצוי.

בהתאם לכך, פוסק ביהמ"ש, כי החברה אכן זכאית לפיצוי בגין ביטול ההזמנה, אך דרישתה ל- 30,000 ₪ מוגזמת, ולכן קובע ביהמ"ש, כי הפיצוי יעמוד על 500 ₪ לכל רכב, כלומר סה"כ 2,000 ₪, אשר ביהמ"ש מחליט כי יתקזזו עם הוצאות המשפט אשר היתה החברה אמורה לשלם, לאור דחיית מרבית התביעה.

ביהמ"ש דוחה את תביעתה של חברת האוטובוסים ברובה, וקובע כי 2,000 השקלים לה היא זכאית יתקזזו עם הוצאות המשפט שהיתה אמורה לשלם.

ניתן ב- א' תמוז תשע"ג, 09 יוני 2013.