ביהמ"ש העליון דחה את ערעורו של גולן לאחר שביהמ"ש המחוזי פסק כי חברותו בקיבוץ כפר בלום פקעה, והקיבוץ זכאי לפיצוי בסך כ- 100,000 ₪ עבור הצריף בו התגורר גולן ונהרס על ידו
גולן אורן התקבל לחברות בקיבוץ כפר בלום בשנת 1983, אולם בהמשך נעדר מהקיבוץ למשך 11 שנה מבלי לפרט על נסיבות היעדרותו. בשנת 1998 שב אורן להתגורר בקיבוץ וביקש לחזור ולהיות בו חבר. בקשתו של אורן נדחתה והוסכם כי הוא יתגורר בקיבוץ למשך חצי שנה עם אפשרות להאריך את התקופה.
בשנת 2003 נהרס הצריף בו אורן התגורר, ובעקבות זאת עתר הקיבוץ לביהמ"ש בבקשה כי יורה על פינויו של אורן מהמקרקעין והרחקתו מהקיבוץ, בטענה כי אורן הרס את הצריף בניגוד למוסכם עמו בכדי להחליפו במבנה אחר. בנוסף, תובע הקיבוץ, כי אורן ישלם לו 600 ₪ בגין פלישתו לקיבוץ, ועוד 72,000 ₪ בגין הנזקים שגרם לקיבוץ.
מנגד, טוען אורן, כי הצריף היה רעוע ובלתי ראוי למגורים ובהתאם לכך הוא קרס מעצמו.
בימ"ש השלום קבע כי אכן מעורפלות נסיבות עזיבתו של אורן את הקיבוץ בשנת 1987, מבלי שנערך עימו הסדר ולא הוסברו לו השלכות עזיבתו, ומציין, כי בהיעדר החלטה חוקתית שנתקבלה להפסקת חברותו – לא יכלה החברות לפקוע מאליה, ולכן הוא עדיין נחשב חבר הקיבוץ. כמו כן, פסק ביהמ"ש, כי אורן הרס את הצריף במטרה להקים תחתיו מבנה חדש, וזאת בניגוד לנהלי הקיבוץ ומבלי שהתקבלה הסכמתו, ולכן הוא חויב בפיצוי בסך 96,836 ₪.
הצדדים ערערו על החלטת ביהמ"ש, וביהמ"ש המחוזי קבע, כי התנהלותו של אורן במהלך השנים מעידה כי הוא לא ראה עצמו כחבר הקיבוץ, ולכן דבר זה מהווה עדות לפקיעת חברותו. בעניין הריסת הצריף קבע ביהמ"ש המחוזי, כי הוא לא מוצא סיבה להתערב בהחלטת בימ"ש השלום בענין דא, והורה על סילוק ידו של אורן מהשטח.
בעקבות פסיקתו של ביהמ"ש המחוזי, פונה אורן לביהמ"ש העליון בבקשה כי יבטל את החלטת ביהמ"ש המחוזי, מכיוון שביהמ"ש המחוזי ביסס את החלטתו על התקנון על אף שלא הוצג בערכאה הראשונה, ובכך התקיימה סטייה מעקרונות המשפט.
דיון והכרעה
ביהמ"ש מציין כי רשות ערעור נשקלת במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה חוקתית, ציבורית או משפטית עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים להליך, אולם ערעור דא, קובע ביהמ"ש, בא בעקבות סכסוך שהתגלה בין אורן לקיבוץ ואינו נכנס תחת המקרים החריגים.
בנוסף, פוסק ביהמ"ש, כי אכן הצגת ראיות בשלב הערעור תתאפשר רק במקרים בהם ניכר כי לראיות אלו חשיבות מכרעת להכרעת הדין, אך במקרה דנן ביהמ"ש המחוזי מצא כי קבלת התקנון לידיו הכרחית לצורך הכרעה בשאלה אם אורן חבר בקיבוץ אם לאו, מכיוון שזו ניצבה במוקד הערעור.
ביהמ"ש דוחה את בקשתו של אורן וקובע כי החלטת ביהמ"ש המחוזי תשאר על כנה.
ניתן ב- י"ג באייר תשע"ג 23.4.13.
