ביהמ"ש הפחית עונשו של חבר קיבוץ שפיים ובעל תפקיד מרכזי בהנהלת הכספים, אשר הורשע בגניבת 16 מיליון ₪.
לפני ביהמ"ש ערעור שהגיש יהודה, לשעבר חבר קיבוץ שפיים ובעל תפקיד מרכזי ומורשה חתימה מטעם הקיבוץ, על הכרעת הדין וגזר הדין, בנוגע לאישומו בגניבה בידי מורשה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד, מרמה והפרת אמונים בתאגיד וכן עבירות לפי פקודת מס הכנסה וחוק איסור הלבנת הון. בגין עבירות אלה המסתכמות בסכום של כ16.5 מיליון ₪, מתוכם הוחזרו לקיבוץ 7,250,000 ₪, הוטל עליו עונש מאסר בפועל ל8.5 שנים, קנס בסך 1.5 מיליון ₪ או 15 חודשי מאסר תמורתם ופיצוי לקיבוץ בסך של 500,000 ₪.
בגזר הדין, ביהמ"ש קמא עמד על העובדה כי חבר קיבוץ קושר את גורלו הכלכלי בגורל הקיבוץ, וכי הקיבוץ אינו רק עסק אלא הבית והמוקד החברתי של חייו. כך שעל רקע זה, מעילה באמון חברי הקיבוץ, כמוה מעילה בתוך המשפחה. במקרה דנן, מצא ביהמ"ש קמא, כי הנאשם היה "האורים והתומים" בכל הקשור להתנהלות הכספים ועל פיו יישק דבר, ובכך ניצל את האמון המלא שניתן בו, כמו גם את סמכויותיו הרבות ועשה בכספי הקיבוץ ככספיו שלו.
בנוסף ציין ביהמ"ש קמא, כי הנאשם לא התחרט על מעשיו, וכי החזרת הכספים איננה מבטאת חרטה, ובפרט כאשר הדבר לא נעשה ביוזמתו של הנאשם.
לצד כל אלו, הוסיף ביהמ"ש קמא כי ראה לנכון להקל בעונשו של הנאשם בשל העובדה כי עד אשר נחשפה הפרשייה, תרם תרומה משמעותית למדינה ככלל ולקיבוץ בפרט, הוא נעדר כל עבר פלילי ושירת שירות מסור בצה"ל. ובנוסף, התחשב ביהמ"ש קמא בגילו של הנאשם, מצבו הבריאותי שאינו תקין ומשמעות הפרשה ופגיעתה במשפחתו. ביהמ"ש הדגיש כי מכל מקום, הנאשם הוא שהמיט את הסבל על משפחתו וכל ניסיון להטיל את כובד האחריות על הקיבוץ אינה במקומה.
דיון והכרעה
במהלך הדיון, קיבל סנגורו של הנאשם את המלצת ביהמ"ש המחוזי לחזור בו מערעורו ביחס להכרעת הדין, ולהסכים להפחתת עונש המאסר בפועל ל7 שנים, ללא התערבות ברכיב הקנס או תקופת המאסר תמורתו, אך המדינה עמדה על דעתה כי אין מקום לקצר את תקופת המאסר, המשקפת לשיטתה אמת מידה נכונה וראויה. חרף זאת, ביהמ"ש המחוזי קיצר את עונש המאסר בפועל ל7 שנים.
ביהמ"ש המחוזי ציין כי המלצתו והתערבותו נובעת ממספר סיבות: האחת, חלוף עשר שנים מעת חשיפת הפרשה ועד למיצוי ההליך בביהמ"ש, צריך להילקח בחשבון לעניין הענישה, וזאת אף שהנאשם לא הקל על החקירה או על דרך ניהולה. השנייה, החמרה במצבו הבריאותי של הנאשם, והלכה שניתנה בפס"ד אחר בו הופחת עונשו של נאשם בשל מצבו הבריאותי ועברו הנקי. השלישית, העובדה שהנאשם נפל "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא" שכן המשמעות של חבר קיבוץ הינה להיות בעל בטחון כלכלי מלא, בטחון חברתי, בטחון שמחלחל לכל רבדי החיים, אך במקרה דנן, זכויותיו של הנאשם וזכויותיהם של כל בני משפחתו נלקחו מהם. אמנם, חומרת מעשיו של הנאשם נובעת מהעובדה שבגד בביתו, הקיבוץ, אך במקביל נותר הנאשם לא רק ללא קורת גג, אלא גם ללא עוגן כלשהו בחייו.
ביהמ"ש המחוזי מוסיף כי, אמנם השבר המשפחתי אינו עונש מנוי לפי החוק, אך ענישה, גם אם היא מחמירה, צריכה להתחשב בהיבטים אנושיים.
ביהמ"ש המחוזי מצא לנכון לתת משקל נוסף לנימוקים המפורטים לעיל, ולפיכך להעמיד את תקופת המאסר בפועל על 7 שנים, במקום 8.5 שנים, ללא התערבות ברכיב הקנס.
ניתן ביום כ"ט בשבט תשע"ה, ה19 בפברואר 2015, במעמד הצדדים.
