ביהמ"ש התיר גביית היטל שמירה ע"י הועד המקומי
הרקע
לגלעד נכס ביישוב צור הדסה, בגינו עליו לשלם למועצה האזורית מטה יהודה היטל שירותי שמירה לפי חוק עזר. המועצה האזורית האצילה מסמכויותיה בתחום השמירה והביטחון על הוועד המקומי של צור הדסה, אשר מתוקף כך גובה היטלי שירותי שמירה ממחזיקי הנכסים ביישוב. גלעד לא שילם את ההיטלים במלואם ונצבר לו חוב, מכאן תביעת הוועד לתשלום.
עיקר טענות הוועד, כי מתכונת שירותי השמירה המסופקת על ידי הוועד המקומי תואמת לחוק העזר, גובשה על ידי המועצה האזורית, ומתבצעת בפועל באישורה והסכמתה המלאה. בנוסף, טען הועד, שאין בטענות הנוגעות לטיב השמירה, היקפה או איכותה, כדי לאפשר הימנעות מתשלום היטל השמירה. היטל השמירה אינו יחסי לשווי השירות, אלא משתלם מתוך זיקה לשירות, וכל עוד מסופקים שירותי השמירה, אין פטור מתשלום.
מנגד, עיקר טענתו של גלעד היא שהסמכות לגבות שירותי שמירה מסורה למועצה האזורית מטה יהודה וכי דרישת התשלום אינה חוקית. הוסיף גלעד ופירט את מתכונת שירותי השמירה בפועל ביישוב, באומרו כי הם אינם ממלאים אחר החוק, ועל כן לא מתקיימת הזיקה הנדרשת בין שירות לבין האגרה המתבקשת עבורו. לחיזוק דבריו ציין כי גם ועדת הביטחון של היישוב טענה שאין שמירה ביישוב, ומדובר בשירותי שמירה "ווירטואליים".
טענה נוספת של גלעד הייתה כנגד אופן חישוב החוב, אשר כלל הוצאות גבייה, מבלי שהוצגה ראיה להוצאות אלו.
דיון והכרעה
ביהמ"ש קבע, כי האצלת סמכויות בתחום השמירה והביטחון מותרת וכוללת גם את אספקת שירותי השמירה ליישוב, ובהתאם גם גביית היטל.
שאלה נוספת, היא האם הוועד המקומי ממלא אחר שירותי השמירה כפי שקבועים בחוק העזר, ובמידה שלא, האם יש בכך לפטור את הנתבע מתשלום ההיטל. נקבע כי אין ספק שההיטל שגובה הוועד תואם לשיעור הקבוע בחוק העזר, שמיועד עבור שמירה נייחת וניידת מלאה.
ביהמ"ש קבע, שלא הוכחו טענותיו של גלעד כי השמירה אינה תואמת לנדרש, והוסיף כי גם אם שירותי השמירה לא היו מסופקים במלואם ע"פ חוק העזר, אין בכך כדי לפטור את גלעד מהחובה לשלם את ההיטל.
ביהמ"ש הסכים עם כי ההיטל הוא בבחינת אגרה, ומשכך יש שתתקיים זיקה לשירות הניתן למען הקמת זכות הוועד לגביה, אך נקבע שעיקר השירותים כפי שקבועים בחוק, אכן מסופקים ע"י הוועד. מכאן שלכל היותר נפל כשל חלקי באספקת שירותי השמירה, אך לא ניתן לומר שהועד לא מספק שירותי שמירה כלל. טענותיו של גלעד הן בעיקרן כנגד טיב השירות, היקפו ואיכותו, ואלו לא יכולות לפטור אותו מתשלום לחלוטין, שכן אין בכך כדי לשלול את הזיקה.
ביהמ"ש מצא כי אכן נדרש מגלעד סכום עבור הוצאות גביה, אשר לא ברור מה הן ואלה אף לא הוכחו. משכך התקבלה טענתו, וסכום זה הופחת.
סיכום
התביעה התקבלה, הנתבע חויב לשלם את החוב בהפחתת הוצאות הגבייה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 27.4.14 ועד התשלום בפועל. כן חויב גלעד בהוצאות הוועד בסכום של 758 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסכום של 3,500 ₪.
ניתן ביום: י"ג באדר תשע"ו, 22 פברואר 2016.
