ביהמ"ש מאפשר הקמת מתקן סולארי בחוות השיקמים

מזה זמן רב שמנהל מקרקעי ישראל לא מאפשר לחברות מפעלי צאן ישראליים ולשיקמים חווה ישראלית, חברות החוכרות ומפעילות את חוות השיקמים הנמצאת בדרום הארץ, להקים מתקן סולארי בחוות השיקמים הנמצאת בבעלותו של גלעד שרון. יש לציין כי רעיון הקמת מתקן זה באה לאחר החלטת הממשלה לקדם אנרגיות מתחדשות באזור הנגב.

המחלוקת בין המנהל לחברות נעוצה בפרשנות להחלטה 1254 של מועצת מקרקעי ישראל (להלן: "ההחלטה"), אשר עניינה הקצאת קרקע למתקנים סולאריים בפטור ממכרז. לפי ההחלטה, יכול כל חוכר או ישוב חקלאי, "למעט חוכר על פי חוזה חכירה למטרת מטעים או למטרת עיבוד חקלאי אחר שלא בתנאי נחלה", לחתום על חוזה חכירה המאפשר הקמת מתקן סולארי.

לטענת המנהל, המילים "שלא בתנאי נחלה" משמעם כי כל חוזה חכירה חקלאית שאינו מקנה לחוכר "נחלה", נופל לגדר החריג, וההחלטה אינה חלה לגביו. למשל, "משק חקלאי", שאינו מוקצה "בדרך של נחלה" נופל למסגרת החריג, ולפיכך בעלי "משק חקלאי" אינם יכולים לבוא בגדרה של ההחלטה. לפיכך, טוען המינהל, "חווה" אינה "נחלה", ועל כן אין אפשרות להקים מתקנים סולאריים בחוות המבקשות.

מנגד, טוענות החברות, כי יש ליחס משמעות לכך שההחלטה אינה דנה ב"נחלה" סתם, אלא ב- "תנאי נחלה", ולפיכך לפרש את הלשון כך שרק חוזה חכירה שמאפייניו המרכזיים שונים מחוזה "נחלה" לא יבוא בגדרה של ההחלטה. בהתאם לזה, הלשון בה נוקטת ההחלטה מאפשרת להחילה גם על מי שהקרקע לא הוקצתה לו "בדרך של נחלה", ובלבד שאופי חכירתו דומה לאופי של החכרה בדרך של נחלה. החברות מוסיפות ואומרות, חכירה "בתנאי נחלה" מתאפיינת בכך שמדובר בהחכרת מקרקעי ישראל לתקופה ארוכה, כאשר משפחת החוכר מתגוררת במוחכר, ומפיקה את פרנסתה מעיבוד חקלאי של הקרקע.

דיון והכרעה

 המחלוקת העומדת להכרעה בפתחו של ביהמ"ש הינה, האם יש לאפשר הקמת מתקנים סולאריים בחוות חקלאיות או שמא אפשר להקימן רק בנחלות. ביהמ"ש מבהיר כי נחלה מורכבת מ-4 רכיבים ייחודיים: גודל, בעלות לאומית, חכירה לתקופה ארוכה ושמטרתה לספק פרנסה מחקלאות למתיישב בה. בהתאם לכך, ניגש ביהמ"ש לברר את כוונת מועצת מקרקעי ישראל באמירתם בהחלטה 1254 "שלא בתנאי נחלה".

בכדי להחליט איזו פרשנות ראויה יותר למילים "שלא בתנאי נחלה" בוחן ביהמ"ש את תכלית ההחלטה, ומציין נקודת מבט לאומית, לפיה יש לעודד הקמת מתקנים סולאריים ע"י גורמים פרטיים בכלל ובנגב בפרט, ונקודת מבט של מדיניות ניהול הקרקעות החקלאיות, לפיה ההחלטה מהווה נדבך נוסף בהחלטות של מועצת מקרקעי ישראל המיועדות להקל עם הציבור החקלאי המתקשה בפרנסתו בשימושים חקלאיים ומאפשר לו מקורות הכנסה משלימים. ביהמ"ש מבהיר, כי ההחלטה לא אפשרה את השימוש האמור לבעלי נחלות בלבד, אלא פתחה את האפשרות הזו גם בפני חקלאים אחרים המתגוררים במקרקעין ומתפרנסים מעיבודה, ובכלל זה ישובים חקלאיים.

בהתאם לתכליות אלו, קובע ביהמ"ש, כי יש לקבל את הפרשנות של החברות, שהרי פרשנות המינהל מצמצמת את תחומיה של החלטה 1254, כך שתחול רק ביחס לבעלי נחלות וישובים חקלאיים, בעוד שברור כי צמצום זה אינו רצוי מבחינת התכלית הלאומית שבבסיס ההחלטה, שכן יש בו כדי להגביל את זהות הגורמים הפרטיים שיכולים להיענות לתמריצי המדינה ולהקשות על השגת היעדים החשובים שהוצבו בהחלטת הממשלה. כמו כן, גם מבחינת התכלית של הקלה עם ציבור החקלאים לא ניתן למצוא הצדקה לאימוץ פרשנות המינהל.

ביהמ"ש דוחה את עמדת המנהל ע"י מספר נימוקים, וביניהם: המשבר בתחום החקלאות לא פסח על בעלי חוות חקלאיות ולכן יש להתחשב אף בהם ולא בבעלי נחלות בלבד; גודל החלקה איננו המשתנה היחיד המשפיע על יכולתו של החקלאי להתפרנס מאדמתו, אלא יש לצרף גם את איכות הקרקע, תנאי האקלים וטיב השימוש החקלאי, כך שיתכן מצב לפיו אדם בעל נחלה של עשרות מטרים בעלת אדמה פורייה יתפרנס טוב יותר מבעל קרקע צחיחה בעלת מאות דונמים, ולכן לא הגיוני לצאת מנקודת הנחה שבעל חווה מתפרנס בקלות מאשר בעל נחלה; החלטה 1254 אינה יוצרת כל פתח המאפשר למינהל לשקול את ההיבט הסוציאלי בבואו לאשר הקצאת קרקע לשימושים סולאריים, ולכן הוא מחויב לתת הסכמתו הן לחקלאי המתקיים היטב מנחלתו, והן לחקלאי המתקשה בהוצאת לחמו מהאדמה. במצב דברים זה, הסברה כי דווקא לגבי בעלי חוות חקלאיות בחנה מועצת מקרקעי ישראל את השיקול הסוציאלי, והחליטה להחריג אותם מהאפשרות להקים מתקנים סולאריים, נראית בלתי סבירה. 

בהתאם לדברים אלו, פוסק ביהמ"ש כי גלעד שרון, המתגורר בחווה דרך קבע, ומנהל את הפעילות החקלאית המתבצעת בה, זכאי לפעול לפי החלטה 1254 ולחתום מול המנהל על חוזה חכירה המאפשר הקמת מתקן סולארי.

ביהמ"ש קובע כי לאור תכליתה של החלטה 1254 יש להעדיף את הפרשנות המצמצמת את החריג

לתחולתה, ומאפשרת גם לבעלי חוזי חכירה חקלאיים, המתגוררים במקרקעין, ומתפרנסים מעיבוד

חקלאי שלהם, ובכללם בעלי חוות כדוגמת חברות מפעלי צאן ישראליים וחברת שיקמים חווה חקלאית,

לקבל היתר מהמינהל להקמת מתקן סולארי, ולכן מעניק צו המורה למינהל לבצע עם חברת מפעלי צאן

ישראליים עסקת החכרה למטרת הקמת מתקן סולארי.

בנוסף, ביהמ"ש פוסק כי המנהל ישלם הוצאות משפט בסך 35,000 ₪.

ניתן ב- כ"ח סיון תשע"ג, 06 יוני 2013