ביהמ"ש קבע כי לרשות מקומית אין סמכות להפעיל בית קפה אלא עליה לטפל ולפעול רק בנושאים מוניציפאליים
בשנת 2010 זכתה חברת קקאו סנטר ניהול בתי קפה במכרז שערכה עיריית רמת גן לשיפוץ והפעלת מזנון ובית קפה בשטחי הפארק הלאומי ברמת גן. לפי ההסכם, תשכור החברה במשך 5 שנים את המקום, תמורת 80,000 ₪ חודשיים. נציין, כי החברה מפעילה את בית הקפה באמצעות זכיין.
לאחרונה, החלה העירייה להפעיל מזנון ובית קפה נוסף בתחומי הפארק הלאומי, במרחק 200 מטר בלבד מבית הקפה של חברת קקאן, וזאת באמצעות חברת הפארק הלאומי רמת גן, אשר הינה חברה עירונית בשליטתה של העירייה. משביררה את הנושא, גילתה חברת קקאו, כי לא פורסם מכרז כלשהו להפעלת בית הקפה מטעם העירייה.
בעקבות ממצאים אלו, החליטה חברת קקאו לעתור לביהמ"ש, בטענה כי בהתאם לפקודת העיריות, אין לעירייה כל סמכות להפעיל בעצמה עסק של בית קפה ומזנון, וממילא, בהעדר סמכות משל עצמה, העירייה אינה יכולה להקנות סמכות כזו לחברת הפארק הלאומי.
בנוסף, טוענת חברת קקאו, כי במידה וקיבלה העירייה החלטה להפעיל במבנה הנוסף קפה ומזנון, היה עליהן לעשות כן במסגרת מכרז פומבי. חברת קקאו מדגישה, כי הפעלת בית קפה נוסף, ללא מכרז, גורמת תחרות בלתי הוגנת, שהרי וודאי שגורם אשר זכה במכרז ונדרש לשלם דמי שכירות חודשיים בסך של 80,000 ₪ ובנוסף מסי ארנונה, הוצאות חשמל ומים, אינו מסוגל להתחרות בגורם אשר מפעיל עסק זהה, מבלי להיות מחויב בכל אלה.
מנגד, טענה העירייה, כי אין כל פסול בהפעלת עצמית של בית קפה מטעם העירייה, והדגישו כי פקודת העיריות מתירה לרשות המפעילה בריכה להפעיל גם מזנון, ולכן מכוח אותו עיקרון יש לאפשר לרשות המפעילה גנים להפעיל מתקנים בתחומי הגנים ובהם מזנון. לא רק זו, סבורה העירייה, אלא שלדעתה יש לראות בהפעלת בית הקפה והמזנון משום שיפור במתקני הפארק הלאומי בצד שירות ראוי והוגן לציבור המבקרים בו, ודבר זה מותר לפי פקודת העיריות המתירה לרשות לשפר ולהתקין מקומות נופש לשימוש הציבור.
כמו כן, טוענת העירייה כי הכסף מבית הקפה מועבר לקופת הציבור ולכן יש תועלת גדולה בהקמת בית קפה זה ע"י העירייה. בנוסף, סבורה העירייה, כי היא רשאית להפעיל בית קפה ומזנון בפארק הלאומי, שכן הפעלתו נעשית על ידי חברת הפארק הלאומי.
בנוסף, טוענת העירייה, כי אין חובה לערוך מכרז ביחס לפעולות שהרשות המינהלית הכפופה לחובת המכרז יכולה לבצע בעצמה, והיות והעירייה בעצמה יכולה לבצע את הפעלת בית הקפה – אין היא חייבת לערוך מכרז.
לבסוף, טוענת העירייה, כי בשנת 2008 פורסם מכרז פומבי לשיפוץ ולהפעלת בית קפה במבנה הנוסף נשוא העתירה וכי למכרז זה לא הוגשו כל הצעות, מה שיצר שינוי נסיבות שבגינו הוחלט להפעיל את המזנון ובית הקפה באמצעים עצמאיים, קרי באמצעות חברת הפארק הלאומי.
בהתאם לטענות האמורות לעיל, יכריע ביהמ"ש האם רשאית עיריית רמת גן להקים ולנהל בית קפה, בין בעצמה ובין באמצעות חברה עירונית.
דיון והכרעה
ראשית, מבהיר ביהמ"ש, כי העיקרון המנחה בנוגע להפעלת סמכותה של רשות מקומית הינו עקרון חוקיות המינהל, המורה כי סמכותה של הרשות המנהלית מוגבלת רק לפעולות אשר התיר לה המחוקק לנקוט. זאת בניגוד לאדם, אשר לו מותר לעשות כל אשר לא נאסר עליו. ביהמ"ש מדגיש, כי הרציונל לעקרון זה הינו הרצון להבטיח כי פעולתו של מי שפועל בשמו של הציבור ואחראי להוצאת משאבי הציבור, תהיה כזו שהורשתה בדין ומותאמת לתכלית העומדת בבסיסו.
ביהמ"ש אומר, כי העירייה היא רשות מינהלית המחזיקה בידיה רק את אותן סמכויות שהעניק לה המחוקק, כגון פעולות בתחומי הרווחה והבריאות.
ביהמ"ש סבור, כי לפי פירושה התכליתית של פקודת העיריות - תפקידה וייעודה של הרשות המקומית לספק לציבור שירותים מוניציפאליים בתחום שיפוטה, תוך מתן דגש לאינטרסים המקומיים של הרשות ותושביה. מכאן משמע, כי הרשות המקומית מוסמכת לטפל ולפעול, אך ורק בנושאים מוניציפאליים, ואין היא מוסמכת לעסוק בסוגיות שאין עניינן ברווחתם המוניציפאלית של תושבי הרשות.
בנוסף לזה, דן ביהמ"ש בהיקף הסמכות של הרשות במכירת שרותים, וקובע, כי האינטרס הכלכלי, להכניס כספים לקופת העירייה, אינו מצדיק סטייה מעיקרון חוקיות המינהל, ולכן אין העירייה רשאית לגבות כספים עבור פעילות מסחרית, על אף שלטענת העירייה פעילות זו מעשירה את קופת הציבור. ביהמ"ש מציין, כי קופת הציבור מועשרת אף מהפעלת בית קפה ע"י חברה חיצונית, כמו במקרה של חברת קקאו, המשלמת לעירייה סכומים נכבדים עבור הפעלת בית הקפה.
כמו כן, קובע ביהמ"ש, כי תאגיד עירוני הינו בבחינת זרועה הארוכה של העירייה ועל כן סמכויותיו אינן יכולות להיות רחבות מסמכויות העירייה, אלא עליו לפעול אך ורק להגשמת מטרות שבתחום סמכויות העירייה, ומשכך, כשם שהעירייה אינה יכולה להפעיל עסק של בית קפה ומזנון בעצמה, אין היא יכולה לעשות כן באמצעות תאגיד עירוני.
בהמשך, עוסק ביהמ"ש בחובת המכרז במקרה דנן, ופוסק, כי העירייה כפופה לחובת המכרז הן מכֹח פקודת העיריות והן מכֹח חוק חובת המכרזים. ביהמ"ש מדגיש, כי חוק חובת מכרזים יוצר כלל לפיו יש לקיים מכרז בכל עסקה בה מעורבת רשות ציבורית, ואי קיום מכרז הוא החריג, הדורש מהרשות לנמק מדוע אינה חייבת במכרז.
ביהמ"ש מבהיר, כי היסוד לחובת המכרזים של גופים ציבוריים, הוא הרצון והדאגה להבטיח התנהגות נאותה של שליחי הציבור במסירת עבודות וברכישת טובין ושירותים, תוך שמירה על טוהר המידות ומניעת התקשרות מתוך משוא פנים, ניגוד אינטרסים או כתוצאה משחיתות.
ביהמ"ש מוסיף ואומר, כי המכרז הציבורי בא לוודא כי מוענקת לכל פרט הזדמנות שווה להתמודד על קשירת עסקה עם הרשות המינהלית.
ביהמ"ש אומר, כי טענתה של העירייה כי אינה חייבת במכרז עקב אפשרות שהיא תפעיל את בית הקפה, היתה נשמעת לוּ היה בעירייה יחידה פנימית שתפקידה להפעיל את בית הקפה, אך העירייה מעצם טיבה וטבעה אינה בעלת כישורים ויכולות להפעלת עסק של בית קפה, וכך גם חברת הפארק הלאומי.
ביהמ"ש קובע, כי אף העובדה כי בתחילה פורסם מכרז אשר לא הוגשו אליו הצעות אינה יכולה להצדיק אי פרסום מכרז מספר שנים מאוחר יותר, וודאי כאשר נשתנו הנסיבות ובמתחם מופעל בית קפה המשלם לרשות מיסים בתעריף גבוה.
כמו כן, מקבל ביהמ"ש את טענת חברת קקאו וקובע כי הפעלת בית קפה שאינו מחויב בשכירות, לצד אחר המחויב בשכירות – מהוה תחרות בלתי הוגנת.
ביהמ"ש מקבל את העתירה, וקובע כי עיריית רמת גן וחברת הפארק הלאומי אינן רשאיות להפעיל את המזנון ובית הקפה בפארק הלאומי, וכי על העירייה לקיים תוך 60 יום מכרז פומבי להפעלת בית הקפה.
בנוסף, פוסק ביהמ"ש, כי עיריית רמת גן וחברת פארק לאומי רמת גן ישלמו ביחד הוצאות משפט בסך 40,000 ₪.
ניתן ב- י"ג סיון תשע"ג, 22 מאי 2013.
