ביהמ"ש המחוזי: טענותיו של חבר קיבוץ עין חרוד כנגד הקיבוץ תוכרענה בבוררות

בבית המשפט המחוזי בנצרת, בפני כב' סגן הנשיא השופט זיאד הווארי. הפ"ב 9989-11-15 מלול נ' קיבוץ עין חרוד.

המדובר בהמרצת פתיחה של חבר הקיבוץ עין חרוד, להעביר את הדיון המשפטי המתנהל בינו לבין הקיבוץ להליך בוררות.

הרקע

המבקש היה חבר הקיבוץ עין חרוד  כ-33 שנה עד שהפסיק את חברותו בשנת 2007. בין הצדדים נוהלו מס' הליכים משפטיים בנוגע לכספים שהצדדים טוענים כי חבים זה לזה. כעת החבר מגיש המרצת פתיחה, במסגרתה ביקש למנות בורר שיכריע בטענותיו כי הקיבוץ חייב לו כספים בגין עזיבתו את הקיבוץ כגון דמי עזיבה וקצבת פנסיה.

חבר הקיבוץ גיבה טענותיו בדבר חבות הכספים בתקנון הקיבוץ, ואף טען כי התקנון קובע כי כל סכסוך בין חבר קיבוץ לקיבוץ יובא בפני בורר. אי לכך, בקשתו בהמרצת הפתיחה היא שביהמ"ש יקבע כי הבוררות תתנהל במסגרת המוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית וכי זהות הבורר תיקבע ע"י העומדת בראש המוסד.

הקיבוץ ביקש לדחות את המרצת הפתיחה, זאת בטענה כי לפני עזיבתו התנהל החבר בצורה הנוגדת את התקנון בכך שלא העביר לקיבוץ את הכספים ששולמו לו בהיותו חבר כפי שהוא מחויב לכך עפ"י התקנון. לטענת הקיבוץ, במקום בו חבר הקיבוץ עצמו פעל בניגוד להוראות התקנון, אין הוא יכול לדרוש מהקיבוץ לציית לו.

עוד טען הקיבוץ, כי למרות שהחבר הודיע על עזיבתו בשנת 2007, עדיין הוא ממשיך להתגורר בשטח הקיבוץ, ולכן אין הוא זכאי לדמי עזיבה. בנוסף, החבר לא חתם על הסכם בוררות הנדרש ממנו לפי התקנון מכיוון וסירב לחתום על כתב וויתור סודיות כדרישת הקיבוץ.

דיון והכרעה

ביהמ"ש בחן את טענות הצדדים וקבע כי אין מחלוקת ממשית בין הצדדים באשר לטענה כי סכסוכים בנושאים שבענייננו דינם להתברר במסגרת הליך בוררות. הדברים נלמדים גם מלשון תקנון הקיבוץ וגם מנוסח כללי העזיבה בנושא.

ביהמ"ש ציין, כי אכן לא צורף הסכם הבוררות חתום על ידי החבר, ואולם לא ברור מה טבעו של הסכם זה והאם הוא קיים, ואי לכך לא מצא ביהמ"ש טעם לדון בעניין. מלבד זאת, קבע ביהמ"ש כי אין זה המקום לדון בטענות הענייניות שהעלה הקיבוץ לגבי חבות הכספים אם אלה יידונו בבוררות, והוא נדרש רק לשאלה האם על ההליך להתברר במסגרת בוררות.

באשר לטענת הקיבוץ לפיה החבר עצמו לא התנהל לפי התקנון ועל כן אין מקום לקיים את הוראתו בעניינו, קבע ביהמ"ש, כי אין לקבלה, מכיוון ועצם הטענה שהחבר הפר את הוראות התקנון, לא מקנה לקיבוץ אפשרות להתעלם מהוראותיו. ביהמ"ש הבהיר כי התקנון הינו מסמך משפטי מחייב, וכי אם ברצון הקיבוץ להעלות טענות בדבר ההפרות עליו לעשות זאת במסגרת תביעה נפרדת.

מכל האמור, קבע ביהמ"ש כי על הצדדים להתדיין במסגרת בוררות. יחד עם זאת, קבע ביהמ"ש, כי במידה והבורר יקבע שעל הקיבוץ להעביר לחבר כספים, הדבר יעוכב עד לסיום ההליך האזרחי העומד בין הצדדים.

סיכום

ביהמ"ש קיבל את המרצת הפתיחה וקבע כי הדיון יעבור לבוררות במוסד לבוררות וגישור ע"י בורר שתמנה ראש המוסד.

בנסיבות העניין לא נפסק צו להוצאות.

ניתן ביום: כה' תשרי תשע"ז , 27 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.