ביהמ"ש קבע כי הצדק עם קיבוץ פרוד והקיבוץ זכאי לתשלומי שכ"ד וכן לסלק ידם של הדיירים

זוהי תביעה לסילוק יד ולתשלום דמי שכירות או דמי שימוש מוסכמים ולחילופין ראויים במקרקעין.

צבי המבורגר,  מלי וורוצלבסקי ומשה ברושי (להלן: "התושבים"), מתגוררים ביחידות-דיור השייכות לקיבוץ פרוד מעצם היותם בני זוג של חברי הקיבוץ. אולם, הם עצמם אינם חברי הקיבוץ פרוד. ניסיונותיו החוזרים ונשנים של הקיבוץ פרוד להסדיר בחוזה את היחסים המשפטיים של הצדדים, במיוחד זכויותיהם וחובותיהם ההדדיות בכל הקשור לתושבות בקיבוץ פרוד ודמי השכירות בגין שימושם בדירות שהן חלק מקניינו של הקיבוץ פרוד ותשלום ההוצאות המוניציפאליות היחסיות עלו בתוהו.

אין מחלוקת, כי אין לתושבים זכויות קניין בדירות בהן התגוררו או שעדיין  מתגוררים המה כבני-רשות בתמורה, ביחד עם בני-זוגם. (להלן: "הדירות").

טענות הצדדים

קיבוץ פרוד  טוען, כי הוא בעל זכות הקניין בדירות, ובתור שכזה, הוא זכאי לדמי שכירות מהתושבים עקב החזקתם ושימושם בדירות.

התושבים סרבו לחתום על חוזה שכירות תושבות כנהוג לגבי תושבי הקיבוץ פרוד.

קיבוץ פרוד טוען, כי יתרת חובתם של התושבים לקיבוץ פרוד  על-פי כרטסת הנהלת החשבונות של הקיבוץ פרוד היא כדלקמן: המבורגר - 63,244 ₪; וורוצלבסקי - 59,874 ₪; ברושי - 51,872 ₪.

בנוסף, טוען קיבוץ פרוד , כי לאור סירובם של התושבים מלשלם לו, למשך תקופה ארוכה מאוד, את דמי השכירות של הדירות כפי שנקבע על-ידי הנהלת הקיבוץ פרוד, נאלץ הוא לבטל את הרשות שניתנה להם להחזיק ולהשתמש בדירות ויש להורות על פינויים וסילוק ידם של התושבים מהדירות והחזרתן לידי הקיבוץ פרוד.

התושבים תוקפים את חוקיות עצם חיובם בדמי שכירות של הדירות בהן הם גרים, את בסיס חישובם ואת משך תקופת השכירות, הנטענת  על-ידי הקיבוץ פרוד .

טענה נוספת של התושבים, היא טענת ההתיישנות, לפיה התביעה לדמי השכירות של הדירות המגיעים לקיבוץ פרוד, אם בכלל, התיישנה בחלקה. אין לקיבוץ פרוד  זכות תביעה לדמי שכירות שמעבר לתקופת ההתיישנות - קרי, שבע שנים.

באשר לסעד סילוק היד, טוענים התושבים, כי הם שוהים בדירות האמורות, כבני-רשות, לחילופין, טוענים התושבים, כי הן שורת הדין והן שורת הצדק מחייבים בנסיבות העניין, במיוחד לאור התוצאה וההשלכות שיהיו על הקן המשפחתי מסילוק ידם מהדירות, כי בית-המשפט לא ייעתר לסעד זה. סילוק ידם יהווה פגיעה בלתי חוקתית בזכויותיהם על-פי חוקי היסוד. עוד מוסיפים וטוענים כי ההחלטה בדבר סילוקם מהדירות לא התקבלה כדין ע"י האסיפה הכללית של הקיבוץ פרוד, שהיא הסמכות להחליט בעניין זה.

דיון

הזכות לדמי שכירות / לדמי שימוש

השכרת הדירות לתושבים הינה בסמכות המזכירות ולא בסמכות האסיפה הכללית. הוא הדין לגבי ביטול הרישיון וההחלטה על סילוק ידם של התושבים מהמקרקעין האמורים ובכלל זה נקיטת הליכים משפטיים לתשלום דמי השכירות של הדירות ולסילוק ידם של התושבים מהן והחזרתן לידי הקיבוץ פרוד.

לתושבים אין זכות קניין בדירות, המוחזקות על ידם, יחד עם בני-זוגם שהם חברי הקיבוץ פרוד. ככלל, מעמדם במקרקעין אלה, הוא כמעמד של בעל רישיון בתמורה. רשות גרידא, אינה מעניקה לבעליה זכות במקרקעין ואינה מונעת את בעל המקרקעין וכל מי שפועל בשמו ומטעמו, מלהביא לסיומה, בכל עת על-ידי גילוי דעתו כלפי בעל הרישיון שאין הוא מוכן עוד להמשיכה. החברים אינם רשאים להתיר להתגורר, למסור השימוש או לתת רשות שימוש בדירות אלה לאדם אחר שאינו חבר הקיבוץ פרוד, לרבות בן-זוג, ללא קבלת הסכמה מפורשת מהקיבוץ פרוד.

בנוסף, שימוש התושבים בדירות האמורות, ללא תשלום דמי שכירות לקיבוץ פרוד  מהווה עשיית עושר ולא במשפט, ועל התושבים מוטלת חובת ההשבה, על-פי החוק.

דמי השכירות של הדירות אותן קבע הקיבוץ אכן מהווים דמי שכירות/שימוש ראויים. ראשית, המדובר בדמי שכירות המקובלים בכל התנועה הקיבוצית המאוחדת, ונקבעו לפי "תקן-תק"ם" ועל-פי סקר שוק.

סעד הפינוי:

לתושבים אין כאמור זכויות קנייניות בדירות, אלא כבעלי רישיון גרידא. רישיון זה אינו מעניק לבעליו זכות במקרקעין, אלא טענת הגנה בלבד מפני תביעה בגין השגת גבול. כעקרון, קיבוץ פרוד  זכאי בכל-עת, להביא לסיומה של רשות זו, שניתנה לנתבעים. קיבוץ פרוד  זכאי לבטלו בכל עת והכול בכפוף לעקרון תום-הלב ושיקולי הצדק.

סעד הפינוי הינו חוקי וחוקתי. דווקא, הישארות התושבים בדירות, תוך סירובם מלשלם דמי שימוש ראויים לקיבוץ למשך תקופה ארוכה מאוד, היא שיכולה לנגוד את תחושת הצדק והדין שלענין, וטענותיהם של התושבים, בעניין זה, מחוסרות כל יסוד, ודינן להידחות.

התוצאה:

התוצאה היא כי הצדק עם קיבוץ פרוד ומחייב את התושבים כדלקמן:

המבורגר:

לשלם לקיבוץ פרוד  סך של 34,474 ₪ לפנות את הדירה בה הוא מתגורר בקיבוץ פרוד, ולהחזירה לקיבוץ פרוד .

וורוצלבסקי:

לשלם לקיבוץ פרוד  סך של 44,335 ₪ ולפנות את הדירה בה היא התגוררה בקיבוץ פרוד עד לחודש אוגוסט 2004, ולהחזירה לקיבוץ פרוד.

ברושי:

לשלם לקיבוץ פרוד  סך של 33,433 ₪ ולפנות את הדירה בה הוא התגורר בקיבוץ פרוד, ולהחזירה לקיבוץ פרוד.

כמו-כן, על התושבים לשלם לקיבוץ פרוד  הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך של 7,500 ₪.